תערוכת הגמר בית הספר לאמנות רב-תחומית, שנקר| Graduates’ Exhibition, Shenkar

 ארבעים וארבעה בוגרות ובוגרים מציגים במחלקה לאמנות בשנקר ואולי בשל היקפה בולט העדר כמעט מוחלט של עיסוק בנושאים פוליטיים או כלכלים (מאפיין  שחזר תערוכת תכנית ההמשך של המדרשה  ובמידה פחותה את מנשר).  מתבקש לחשוב על כך  בהקשר הצנזורה העצמית שהופעלה בשנקר בתערוכת הבוגרים לפני שנתיים, כשהוסר ציור שכלל עירום נשי עם פנים דומות לשרת המשפטים איילת שקד.

Sapir Bardosh ,Shenkar Multidisciplinary Art School

אחת העבודות המעניינות, וגם אחת המעטות הנוגעות בפוליטי, היא “התמונה כאינפורמציה” של ספיר ברדוש .ברדוש סרגה במכונה תעשייתית פסטיש דימויים בשחור לבן הלקוחים מזירות פיגועים ולצידם מציגה ריבועים צבעוניים שהם ממוצע של צבעי פיקסלים מקבוצות צילומים של פיגועים ידועים בפיגוע באוטובוס קו 5 בירושלים ועד לפיגוע במסעדה בירושלים. מה שנראה כשדה צבע אבסטרקטי אוצר בתוכו סיפורי זוועה שנמחקים ומונצחים במהלך מקביל. העבודה  אינה פתורה עד הסוף, שאלת היחס בין שני חלקיה, הסריגה ומשטחי הצבע הממוסגרים, נותרת פתוחה אך מסקרן לעקוב אחר ברדוש.
תומר פרלנדס מציג את EPISODE,  עבודת ווידאו סטופמושן בשני מסכים , יפה ומרה בשחור לבן, שיש בה אפלה שמעלה על הדעת אמנות וספרות מרכז ומזרח אירופאית. הסיפור של דמויות ללא פנים ובעלי חיים ספק אנושיים ספק מפלצתיים , מעלה על הדעת את העולמות של קפקא או  גוגול והבדידות וחרדה שבו מצמררת.

עבודה נוספת שמתבוננת במודחק, היא Survival of the fittest   של מירב גרול שיצרה פסלי בעלי חיים המזכירים כאלו המוכרים לנו. יחד עם הכותרת, מונח דארווינסטי, נוצר מרחב אפוקליפטי בה מוטציות פצועות נלחמות זו בזו. הדמיון לעבודות של אסי משולם, שהמציא בשנות ה90 מיתולוגיה אינדיוסינקרטית של רוע, מעניין.

Merav Grol , Shenkar Multidisciplinary Art School

כמות הציור החלש שמוצגת בלתי מוסברת  עד כידי כך שדומה שכדאי לתת את הדעת על השאלה מה השתבש ביחס להבנת המדיה שהפך אותה, שלא בטובתה,  למפלט פופולרי.
לטובה בולטים ציורים איה נחשון שעוסקים בקופים ואנשים, נושא  בו נפגשים הנרקיסיזם שלנו, ההיקסמות מהדומה לנו ומאידך הפחדים מעומק התגליות הפסיכולוגיות של ההתבוננות בדומה/שונה. כמו בעבודה של גרול גם כאן אפוקליפסה מרחפת כנוכחות מרומזת.

Aya Nashon, Shenkar Multidisciplinary Art School

ב”תקיפה” מיצב ציורי של האלה אבו קישק מקבלת הזוועה אופי ישיר. השם מותיר פתוח את השאלה מי ומה תקף אבל אבו קישק, בספוגים רוויי צבע אדום, לא מניחה לצופים לחמוק ממשמעות האלימות אף שעל ידי הגודל האחיד והעדר זיהוי מפורט היא נאחזת באמנות כשפה סובלימטיבית .
עוד בולטות עבודת פיסול של דריה מוריה, שיש בה השפעה ניכרת של מימו פאלדינו ופרנצסקו קלמנטה של שנות ה 80 המאוחרות; סדרת הציורים “גברים ישנים בסלון ” של נועם זונשיין,  ומיצב הווידיאו Morendo  של שיר הנדלסמן שמתגלה כמספר רב דמיון כשהוא לוקח סיפור של נתק בין הוריו  ומשתמש במשחק שפה וסאונד  לבניה של מנגנון שלם שכמעט, רק כמעט, יכול להיות מנגנון תיקון.

ניוזלטר הפירסומי השבועי של “החלון” בנושאי אמנות, אירועים ותערוכות חדשות
www.smadarsheffi.com/?p=925 (הרישום נפרד מהרישום לבלוג)

לפרטים על סיורי אמנות והצטרפות לקבוצה הקבועה כיתבו 
thewindowartsite@gmail.com

Follow me on Instagram: smadarsheffi

Graduates’ Exhibition, Shenkar, Department of Multidisciplinary Art

In this large exhibition of 44 Shenkar graduates, what stands out is the almost absolute absence of any engagement in political or economic issues (which also characterizes the graduates of the Midrasha Post-Graduate program; less so at Minshar). Perhaps the self-censorship applied at Shenkar two years ago, when a painting of a nude woman with a face similar to Minister of Justice Ayelet Shaked’s face was removed from the exhibition.

Aya Nashon, Shenkar Multidisciplinary Art School

One of the more interesting works, one of the few touching on the political, is Sapir Bardosh’s Picture as Information. Bardosh used an industrial weaving machine to create a pastiche of black and white images taken from the scenes of terror attacks, alongside of which are colorful squares representing the average of the colors of the pixelated photos of terror attacks imprinted on the public consciousness.

Tomer Ferlandes presents Episode, a lovely, bitter stop-motion video film in B/W. The story of the faceless figures brings to mind Kafka’s or Gogol’s worlds. Another work observing the repressed is Meirav Groll’s Survival of the Fittest –sculptures of mutated wounded animals battling each other.

Quite a number of students are exhibiting paintings which are weak, begging the question as to what has happened in terms of understanding the media that has transformed it into a refuge in its negative connotation. Aya Nachshon’s paintings are stronger, depicting monkeys and humans, a theme in which human narcissism and the fascination with apes encounters our deep fears of the psychological discoveries of observing the similar and different.

In Halla Abu Kishek’s installation Attack, the horror is direct. The title leaves the question open as to who and what has attacked. Using sponges saturated with red paint, the artist does not allow viewers to escape the meaning of the violence, yet her use of uniform size and lack of specific identification shows that she is using art as the language of sublimation.

 Join the mailing list for Window’s weekly informational advertising newsletter – 
www.smadarsheffi.com/?p=925
For information about Art tours    – please write
thewindowartsite@gmail.com

Follow me on Instagram: smadarsheffi

.

 

Posted in וידיאו, פיסול ומיצב, ציור, צילום | Comments Off on תערוכת הגמר בית הספר לאמנות רב-תחומית, שנקר| Graduates’ Exhibition, Shenkar

תרגילי גמישות -תערוכת בוגרים לימודי המשך באמנות במדרשה 2018 | Exercises in flexibility: graduates of Hamidrasha Post-Graduate Program

 

תערוכת בוגרי התואר השני של המדרשה לאמנות בסדר. ניכרת בה רצינות, ונעשתה בה עבודת אצירה שמנסה ליצוק תוכן להצגה המשותפת. למרות זאת יש בה צחיחות מסוימת. לא מדובר בכישלון קולוסאלי אלא בבינוניות שיש לקוות שלא תאפיין את המציגים בעתיד. אשר לאצירה, ניכר חותמה של נוגה דוידסון  ובכמה מהחללים נוצרים דיאלוגים בין העבודות.  ההחלטה לא לשים את שמות האמנים ליד עבודותיהם שגויה, במיוחד בתערוכת בוגרים שמטרתה להפוך את המציגים למוכרים לאוצרים ולציבור הרחב המתעניין באמנות. ככלל הפרקסיס של תערוכות ללא שמות, יצירת חידון לקהל, מוצדק לעיתים נדירות. (ומשמש לאחרונה בתערוכות חלשות ממילא כמו תערוכת הציור המוצגת כעת בגלריה עינגא או  “קדם–קודם–קדימה” שהוצגה ב CCA).

Moshe Roas, Carmit Hasin Midrasha advanced studies 2018

בולטות לטובה העבודות של משה רואס  (שזכור מתערוכות קודמות בין השאר בביאנלה לרישום בירושלים לפני שנים אחדות).  מחומרים אורגנים ומלאכותיים הוא מרכיב צורות הנראות שסועות, עקורות, מעוותות וקטועות, כשורשים  של צמחי ענק שנחשפו.  אפשר לראות בפיסול שלו המשך לגוף העבודות של רוברט ראשונברג  מהחצי השני של המאה

Moshe Roas Midrasha advanced studies 2018

הקודמת (שמוטמעת היטב במסורת הישראלית) אבל גם שיח מעניין עם פסלים כמו פרנץ ווסט האוסטרי וזיקה לארנסטו נטו. העבודה התלויה של רואס  במרכז חלל הקומה הראשונה של הגלריה מדויקת : תחושת המשקל, שהולך ומעיק ככל שמתבוננים, ההרגשה של תנועה שקפאה והידיעה שזהו  קשר גורדי שאינו ניתן להתרה– הצטברות  מרכיבים שאינה ניתנת  לפרוק לגורמיה.
יציקות סיליקון של כרמית חסין מעניינות. היא מפרקת כיסא גלגלים לחלקיו כאילו היה משחק או ממצא ארכאולוגי  שחלקיו מונחים זה ליד זה למחקר. החומר נראה כבשר רך והחלקים  המוצגים תלויים על הקיר  מצמררים. כך גם מצבורי חלקי הגוף שנראים מוכרים לא מוכרים ומוערמים בערמות שיוצרות אסוציאציה מידית לזוועות ג’נוסייד זה או אחר. בקומה השנייה תלויה מעין חליפת הגנה מסיליקון שהתרוקנה מגוף והיא מוצלחת פחות. חסין התחילה לבדוק אופציות של פירוק והזרה והרחבה של הגוף (כיסא הגלגלים, כמו פרוטזה הוא המשך /תחליף גוף), מסע לשאלות של היחס בין הטבעי למלאכותי שיכול להמשיך ולהתפתח.
עבודת הווידאו של אבנר פינצ׳ובר  נשארת חרוטה בזיכרון. היא מתעדת פעולה עקבית של הרס ובניה שהיא מחול ואקט של ייאוש. שוב ושוב הוא מטיח בקיר גבס כיסאות כמו אלו של חדר הרצאה , מחורר את הקיר, כאילו מנסה לשנות סדרי בראשית של מיקום אנכי ואופקי, מתגרה בכוח הכבידה, מכלה כוחות במה שנראה כמתקפה אבודה מראש על הסדר המוכר.

הסימבוליקה ישירה – כל השרשרת מכס הכבוד, לכס המשפט, לכיסאות ממשל – נכרכת בכיסאות המשרדיים המוטחים שוב ושוב. הקיר הולך ונעשה חורים חורים, מתפורר והכסאות נשברים, נהפכים לשלדי מתכת ומשטחים מנותקים. הדימוי מזכיר לרגעים פיסול כשל נחום טבת, אך האיכות של הפעולה מזכירה את הפעולות האלימות חסרות התכלית של פול

Bezalel Ben Haim, Midrasha advanced studies 2018

מקראתי (Paul McCarthy). שרידי פעולה אחרת של פינצ׳ובר  הטחת בטון וחול על גרם המדרגות הופכות לדגם צבעוני מופשט , ללא הכוח של עבודת הווידאו.
גם הצילומים של בצלאל בן חיים, חשיפות ארוכות ההופכות אובייקטים לאבסטרקטיים , לדימויים המעלים על הדעת מודרניזם רוסי מעניינים בעיקר ביחס למקום המגשש בו הצילום מצוי היום ומסקרן יהיה לעקוב אחרי התפתחותם.

אוצרת התערוכה: נוגה דוידסון . גלריית המדרשה – הירקון 19
רח’ הירקון 19 פינת זרובבל, תל אביב
שעות פתיחה : ב’-ה’ 13:00-20:00 / ו’ 10:00-14:00 / שבת 10:00-14:00

ניוזלטר הפירסומי השבועי של “החלון” בנושאי אמנות, אירועים ותערוכות חדשות
www.smadarsheffi.com/?p=925 (הרישום נפרד מהרישום לבלוג )
לפרטים על סיורי אמנות והצטרפות לקבוצה הקבועה כיתבו ל
thewindowartsite@gmail.com

Follow me on Instagram: smadarsheffi

“Exercises in flexibility”: Exhibition by the graduates of Hamidrasha Post-Graduate Program in Fine Arts

The exhibition is OK, its seriousness evident, curated in an attempt to provide the group show with content.  This is in no way a colossal failure. As for the curatorial work, Nogah Davidson’s imprint is visible, and in some of the spaces dialogues have been created between the works. The decision not to place name labels near each work is an error, especially in a graduates’ exhibition whose goal is to introduce the artists to curators and art lovers in the general public.

Moshe Roas Midrasha advanced studies 2018

Moshe Roas’s work is a stand-out. He created forms out of organic and artificial materials which seem torn and split, uprooted, twisted and cut off like exposed roots of huge plants. His oeuvre can be seen as a continuation of Robert Rauschenberg, but it also conducts an interesting discourse with sculptures such as by Franz West (Austria) and has links to Ernesto Neto (Brazil). The hanging of his work in the center of the space on the first floor of the gallery is precise: the sensation of weight which becomes increasingly burdensome the longer one observes the work, the feeling of frozen movement, and primarily the decisiveness that seems like an impossible Gordian knot — an accumulation of components that cannot be broken down into separate elements.

Carmit Hassin Midrasha advanced studies 2018

Carmit Hassin’s silicon casts are interesting. She deconstructed a wheelchair into its components as if it were a game or archaeological finds set out side by side for study.

Bezalel Ben Haim, Midrasha advanced studies 2018

The material looks like soft flesh, with the pieces hanging on the wall creating a chilling effect.
Avner Pinchover’s video left a strong imprint in my memory. It documents a consistent act of destruction and reconstruction that is both a dance and an act of despair. He hurls chairs on a plaster wall, punching holes in it, exhausting himself in a doomed attack on the known order. The direct symbolism including all its links to thrones, seat of justice, seats of government, are all bound up in the office chairs being thrown again and again. The action is reminiscent of Paul McCarthy’s senseless violent actions.

Curator: Nogah Davidson.

The Midrasha Gallery, 19 Hayarkon, cor. Zerubavel, Tel Aviv

                           Join the mailing list for Window’s weekly informational advertising newsletter – 
www.smadarsheffi.com/?p=925
For information about Art tours    – please write
thewindowartsite@gmail.com

Follow me on Instagram: smadarsheffi

 

Posted in Evants, וידיאו, פיסול ומיצב, צילום | Comments Off on תרגילי גמישות -תערוכת בוגרים לימודי המשך באמנות במדרשה 2018 | Exercises in flexibility: graduates of Hamidrasha Post-Graduate Program

Graduates’ exhibition Minshar תערוכת בוגרים מנשר 2018

תערוכת בוגרי צילום  ואמנות ב”מנשר” מעניינת ויש בה כמה הבטחות שבולטות מתוך מנעד איכות רחב (אך לא שום דבר שגרוע מבנאליות). צפייה בה יוצרת הרגשה של מקום שמעודד חיפוש כיוון ולא  בשיווק תדמית של אמנים/אמניות.
“בשם האב”, מיצב הווידאו והאובייקטים של אדווה רז, תערוכת יחיד לכל דבר, מצוין. רז, שאביה הלך לעולמו לפני שנה, יצרה שורת טקסים פרטיים המתייחסים לטקס טהרת המת ולמנהגי אבלות יהודים וכן לרצון לשחזר מגע ולהביע את הגעגועים מול הסופיות הבלתי נתפסת של המוות . בטקסט הנלווה היא ציינה שכאחות בין חמישה אחים היא ביקשה לתבוע מקום לעצמה, כאשה במנהגי האבלות.

Adva Raz , Minshar graduates 2018

רז מלבישה על רגליה את הפרוטזות של האב, משחירה את חולצותיו הלבנות במים שחורים בהם היא טובלת, משפשפת את רגליה עד כאב, הופכת את הצווארונים המעומלנים של חולצות לבנות לאובייקט קינטי, למניפה מכנית.

Adva Raz , Minshar graduates 2018

העבודות נמצאות בשיח עם עבודות אמנים מוכרים, במיוחד מניפת הצווארונים המתכתבת עם מניפות הנוצות של רבקה הורן. קווי הדמיון לעבודות של אמנים שונים אינם מורידים דבר מהכוח של האסתטיקה המגובשת שרז מציעה . התחושה הטקסית  נוכחת היטב והסובלימציה של האבל לשורת מעשים מרשימה. אני סקרנית לראות עבודות של רז בעתיד.
חיפוש אחר משמעות בדימוי מהעבר מניע את המיצב של  יעקב קרצין . הוא חזר לחפש ספסל שבנה סבו לפני כעשרים שנה בהתנחלות בית אל, בה הוא נולד .  קרצין מצא רק את גדמי המתכת עליהם  נחו שלבי הספסל ומנסה לעקור אותם ללא הועיל . הסימבוליקה ברורה: בעבודת וידיאו הנעה בין מסך מפוצל לדימוי יחיד קרצין  החופר באדמה בגוף עליון חשוף וחסון ומעצב עצמו

Yaacov Karchin ,Minshar graduates 2018

בדמות החלוץ, “היהודי החדש” בתעמולת המוסדות המיישבים בתקופת טרום והמדינה וכך, מתייחס לאופן בו מתנחלים אמצו אתוס זה כידי להשתייך לקונצנזוס הישראלי. הוא מנציח כישלון – הכישלון לשחזר את הספסל והכישלון לעקור את שרידיו.   שני צילומים של גדמי המתכת , בגודל טבעי יוצרים זיקה בין האובייקט הפונקציונלי לפיסול מתכת שמזוהה בארץ לעתים קרובות מאד עם אנדרטאות.
אופירה שפיץ יוצרת פסלים גדולים אמורפיים שפני השטח שלהם מפות גזורות והם מרשימים באופן בו איחדה צורות  אלו עם טקסט חזותי שהביע אמון מוחלט ביכולת “מדעית” לתפוס את העולם. העבודות נשענות על למסורת ארוכה של שימוש בקרטוגרפיה באמנות עכשווית של אמנים בינלאומיים בהם  Alighiero Boetti, ‘   Grayson Perry, Rirkrit Tiravanija , וגם  הזיקה לעבודות של אתי אברג’יל , כמו זו שהוצגה לאחרונה בתערוכה קבוצתית בגלריה דביר ניכרת.

Ohpira Spitz, Minshar graduates 2018

עוד בוגרים שעבודותיהם בולטות לטובה הם עידו בן ארי העוסק בהפרעות ראייה של זיהוי פנים ומפרק את ההרהור בנושא למיצב, ליאת כהן שמשתמשת בחומרים ביתיים בניסיון שמצליח חלקית ליצור פואטיקה, ויואב ניר שיצר עבודות ווידאו וסטילס שעניינן ההשפעות הנפשיות ההרסניות של בגידת הגוף .

ניוזלטר הפירסומי השבועי של “החלון” בנושאי אמנות, אירועים ותערוכות חדשות
www.smadarsheffi.com/?p=925 (הרישום נפרד מהרישום לבלוג )
לפרטים על סיורי אמנות והצטרפות לקבוצה הקבועה כיתבו ל
thewindowartsite@gmail.com

Follow me on Instagram: smadarsheffi

 

The graduates’ exhibition from the Art  and the Photography Department of  Minshar Art College  is interesting, comprising several promising works standing out from the broad range of quality (with nothing worse than banal at the low end of the range).

Adva Raz , Minshar graduates 2018

“In the Name of the Father,” Adva Raz’s video installation with objects, a virtual solo exhibition, is excellent. Raz, who lost her father last year, creates a series of personal texts referring to the Jewish ritual washing of the body and mourning customs, as well as the desire to recreate the contact, to express her yearnings when faced with the inconceivable finality of death. Raz puts her father’s prostheses on her own legs, blackens his white shirts with black water, changing his starched white collars into kinetic objects forming a mechanical fan. The works correspond with works by leading artists, especially Rebecca Horn’s fan of feathers. The similarities do not detract in any way from the solid aesthetics Raz proposes. I am curious to see what Raz creates in the future.

Idan benari Minshar graduates 2018

A search for meaning in an image from the past motivates Jacob Krechin who went looking for a bench which his grandfather built in Beit El about 20 years ago. He found only the metal stumps, which he attempted to uproot without success. The symbolism is clear: in a video work moving between a split screen and a single image,the bare-chested Krechin, digging in the earth, cast himself as a muscular pioneer, the “new Jew” of the pre-state settlement institutions, referring to the way in which today’s settlers sought to adopt this ethos so they could remain within the Israeli consensus. He commemorates his efforts to restore the bench and his failure to uproot its remnants.

Ophira Spitz made large amorphous sculptures whose surfaces are cutout maps, impressive in the way she unified the shapes with a visual text expressing the “scientific” ability to perceive the world. The works are based on a longstanding tradition of using cartography in contemporary artworks, such as by Alighiero Boetti, Rikrit Tiravanija, or Grayson Perry. There is also a visible link to Etti Abergel’s works.

Ohpira Spitz, Minshar graduates 2018

Posted in וידיאו, פיסול ומיצב, צילום | Comments Off on Graduates’ exhibition Minshar תערוכת בוגרים מנשר 2018

סמדר שפי, החלון, אומנות ישראלית, אמנות ישראלית, Smadar Sheffi, The Window, Israeli Art