Bruce Nauman, Neons Corridors Rooms .

0

ניטור ומעקב אחרי תנועה, היחס שלנו לאחדות בין הדרך בה אנו חשות/ים בחלל לאופן בו אנו נראות/ים עומדים בלב Neons Corridors Rooms תערוכת הענק המרהיבה של ברוס נאומן ב  Pirelli HangarBicocca, אחד מחללי האמנות העכשוויים המשובחים באיטליה.

Bruce Nauman, Green
Light Corridor (1970),

ניומן פועל , ומוערך,  מאז שנות ה 60 של המאה הקודמת אך דומה שההכרה בו  כאחד האמנים החשובים בזירה הבינלאומית הולכת וגוברת בשנים האחרונות ממש. התערוכה שנפתחה השבוע במילנו מוצגת במקביל לתערוכה Bruce Nauman: Contrapposto Studies  שמוצגת ב Punta della Dogana בוונציה עד סוף נובמבר ואחרי שגרסאות  שלה הוצגו הוצגה ב TATE  בלונדון ובסטדליק באמסטרדם ב 2020 וב 2021 .בעוד עבודות הניאון של נאומן מוכרות מאד, וכך גם עבודות הוידיאובו הוא עצמו משתתף , הרי עבודות המסדרונות מוכרות פחות. נאומן בוחן את ההתנהגות של צופה בחלל, את האופן בו אדריכלות המגדירה ומכתיבה מסלול יוצרת מודעות מחודדת למגבלות חיצוניות ולתגובות אליה.

Corridor Installation with Mirror – San Jose
Installation (Double Wedge Corridor with Mirror) (1970)

ב Dream Passage with Four Corridors (1984) ההליכה מובילה לחלל בו אורות ניאון צבעוניים ושולחן וכסא שמוצבים זה על הרצפה כשמעליהם מרחחפים שולחן וכסא זהים . בעבודות מאחרות יותר נאומן עוסק בהשתקפות הצופה שלעיתים מתפצלת או נעלמת, כך שדימוי, שנדמה מובן מאליו, איננו וההעדר מערער את תחושת הקיום  הבסיסי. שאלות של ערך, של תפיסה עצמית ושל אמונה במקום שלנו כמחוללי מציאות הופכות את העבודות של נאומן לעכשוויות ביותר גם אם נעשו לפני למעלה מחצי מאה.עבודות המסדרונות ועבודות הסאונד יוצרות מערך אסוציאטיבי לאמנים רבים, בהם ישראלים שעבודתם, במודע או שלא במודע, חבה אפיונים לעבודותיו החל מאבשלום (שיצר את החללים שלו שנים אחדות אחרי נאומן), דרך דני קרוון וכלה בעבודות הניאון של אדל אבדמסד.

Pirelli HangarBicocca
Caurated by Roberta Tenconi and Vicente Todolí   with Andrea Lissoni, Nicholas Serota,
Leontine Coelewij, Martijn van Nieuwenhuyzen and Katy Wan

הדרכה והכנה עם ד”ר סמדר שפי למטיילים עצמאיים
לביאנלה בוונציה, 2022

הביאנלה היא אירוע האמנות הבינלאומי החשוב ביותר. השנה מציגות 80 מדינות בביתנים לאומיים ובתערוכה הבינלאומית מציגים עוד 213  אמניות ואמנים.לצד הביאנלה מוצגות  עוד עשרות  תערוכות חשובות במסגרות שונות.
במפגש תקבלו  רקע והכנה כידי שתנצלו באופן מרבי את הזמן שהחלטתם להקדיש כמטיילים עצמאיים (לא בקבוצה) לביאנלה  – ותתמקדו בחלקים המעניינים ביותר עבורכם.  
ההדרכה עם מצגת ומפות .הביאנלה ננעלת ב נובמבר 2022

לפרטים ותאום אנא כתבו מייל ל thewindowartsite@gmail.com
או שלחו הודעת   WhatsApp ל 0507431106 

Bruce Nauman, The True Artist Helps the World by Revealing
Mystic Truths (Window or Wall Sign) (1967)

 

Bruce Nauman, Neons Corridors Rooms

 

Monitoring movement through space and our need to feel a congruence between how we feel and how we look in a space lie at the core of Bruce Nauman’s huge and breathtaking exhibition “Neon Corridors Rooms” at Pirelli HangarBicocca, Milan, one of the most superb exhibition spaces in Italy.

Nauman has been active and highly praised since the 1960s, but it seems that recognition of him as one of the most important international artists has been increasing recently over the past few years. The exhibition opened this week in Milano runs parallel to his “Contrapposto Sudies” now at the Punta della Dogana in Venice through the end of November, following earlier versions at the Tate Modern in London (2020) and the Stedelijk Museum, Amsterdam (2021). While Nauman’s neon works are very well known, as are his video pieces in which he participates, his corridor works are less familiar. Nauman examines the behavior of the viewer within a space and the way in which architecture defines and dictates the route, creating a sharpened awareness of external limitations and the responses to them.

Corridor Installation with Mirror – San Jose
Installation (Double Wedge Corridor with Mirror) (1970)

In Dream Passage with Four Corridors (1984), walking through the space leads the viewer into an area lit by colorful neon lighting, with a table and chair standing on the floor while an identical table and chair hover above them. In later works, Nauman engages in the viewer’s reflection that sometimes splits or disappears, so that an image that seems obvious is not: its absence challenges the viewer’s basic sense of existence. Issues of value, self-perception, and belief in our place as generators of reality transform Nauman’s works into extremely contemporary, even if made more than half a century ago. His corridors works and sound pieces create an associative network to many artists, including many Israelis whose works – consciously or unconsciously – owe their nature to Nauman’s oeuvre, from Absalon (who created his spaces only a few years after Nauman) to Dani Karavan, through Adel Abdessemed’s neon works.

Pirelli HangarBicocca
Curated by Roberta Tenconi and Vicente Todolí with Andrea Lissoni, Nicholas Serota, Leontine Coelewij, Martijn van Nieuwenhuyzen and Katy Wan

Bruce Nauman, Green
Light Corridor (1970),

0
Posted in פיסול ומיצב | Tagged , , , , , , | Comments Off on Bruce Nauman, Neons Corridors Rooms .

ברכות וקללות; ברכות  , אלי פטל |  אמן החול – עבודות על נייר |Blessings and curses; blessings, Eliyahu Fatal | The Sand Artist – works on paper at P8

+2

English follows Hebrew

ברכות וקללות; ברכות  ,תערוכתו של אלי פטל בגלריה דביר כמו תוכננה מראש עבור מצגות בהרצאות על אמנות ישראלית. פטל יצר תערוכה שחצייה דימויים “מזרחים” וחציה דימויים “מערביים” והם מוצבים כשני חצאים של צורת האות ח.  ה”מזרחיות” סטראוטיפית עד זרא, מתמונת רב ועד מגן דוד גדול וזהוב, שפע קמעות מנצנצים וקסטת סלילים (להפעלת השרשרת האסוציאטיבית של קסטה – תחנה מרכזית – מוסיקה מזרחית וכו’ וכו’). לא פחות סטראוטיפית ה”מערביות” שהיא אוסף ציטוטים והתחיסויות לאמנות מופשטת אמריקאית שרבים מהאמנים המרכזיים בה היו יהודים (בהם ברנט ניומן , מארק רותקו ואדולף גוטליב ) וגם לאסכולת פריז (כץ , שאגל).

Eliyahu Fatal . Inspiration (left) 2022

הדימויים ה”מזרחיים” העשויים בהשראת  ברכות  לחגים בגרפיקה פשטנית וזולה עובדו במחשב, ומודפסים על קנבס. בהתחכמות קלישאתית , פטל נוגע בהם בצבעי שמן – כלומר צבע שישי לו מסורת ארוכה ובעבר נתפס כ”מכובד”. בציורים ה”מערביים”, שצולמו וטופלו בפוטושופ והודפסו גם הם על קנבס הוא מטפל דווקא בצבע גואש הפשוט יותר.
תועפות מילים יכולות להישפך על התערוכה, והניתוח שלה יכול להיות מרתק , במיוחד אם ירחיק מעבר לקלישאות שכבר נכתבו על החלוקה הסימטרית שלה (גבוה נמוך כמובן, מזרחי מערבי, והשימוש בשמות זהים לעבודות תוך ציון “ימין” ו” שמאל” במחווה לקיטוב הפוליטי   המעמיק). לפטל היסטוריה מעניינת של יצירות מצוינות המתייחסות באופן מורכב לפוליטיקת זהויות, כך הציור “דודו טופז, אבי טולדנו ואלברט אילוז”, 2001 בה יצר דיוקן משולש צובט לב (לצד התייחסות לנושא הסעודה ההיסטורי).

Eliyahu Fatal . Graphic Symbol (Right), 2022

“ברכות וקללות; ברכות” אינה הרבה יותר מאיור לדיון שכבר נערך אינספור פעמים. התערוכה לא הופכת ליותר מעטיפה מרשרשת של צבעים והתחכמויות, החסרה גרעין שיהפוך את אוסף הדימויים ליותר מסחיטה נוספת של לימון המזרחיות /מערביות .

גלריה דביר שוקן 27 תל אביב .

                                                                              ***

 אמן החול – עבודות על נייר ,תערוכה קבוצתית בגלריה P8 היא תערוכה מעודנת, אינטליגנטית ואלגנטית שמזמנת את התענוג של לראות אמנות שהסיבה להיותה, ה raison-d-etre ,  שלה הוא בראש ובראשונה היא עצמה , הדחף הראשוני ליצור צורה שמתארת או מתכתבת עם העולם, מתקיימת בתוכו.
האוצרים, האמנים יונתן צופי ורון חן, שגם מציגים, יצרו חוט שני אסוציאטיבי בין העבודות שכולן , כך נדמה מתגרות בקונוונציות מציאות אך באופן בלתי דקלרטיבי. טליה קינן מציירת “שני ירחים” בגרפיט על נייר עבודה המתכתבת עם “חופר בעשן” האפלולי של אבי סבח.  “נווד” של רון חן, דמות קטנה מצוירת בדיו מזכירה רישומים של אמנים מהרנסנס או המאה 17 או ה 18 (כמו מורילו הספרדי למשל) . בתערוכה היא פותחת את המשפט הציורי, המתגבש בשמונה עבודות בלבד, שראשיתן דמות הדיו הקטנה ובסיומו הים הכהה של אבי סבח .

Ron Chen, Vagabond , 2021

דחיסות, הדגשת הקשר רישום וכתב מאפיינים את העבודות המעניינות של בועז ברקני, ושחר יהלום. תומר רוזנטל מציג את “חילזון” הוורוד בסמוך ל”סרטן” הוורדרד של נרקיס ויזל רישום רווי אלימות עם נעל מתוקה , בודדת דורכת מעל סרטן ומאיימת להרוג אותו מבלי משים. עבודת עיפרון במריחה משיחה של יונתן צופי מרחפת על נייר ריק, ההופך לנוף של ממש המוגדר דרך ענן אפור אחד, כבד-קל, מעיב ומשחקי.

Yonatan Zofy , 2019

P8 גלריה לאמנות עכשווית רחוב הפטיש 1 תל אביב

כל הצילומים: סמדר שפי

הדרכה והכנה עם ד”ר סמדר שפי למטיילים עצמאיים
לביאנלה בוונציה, 2022

הביאנלה היא אירוע האמנות הבינלאומי החשוב ביותר. השנה מציגות 80 מדינות בביתנים לאומיים ובתערוכה הבינלאומית מציגים עוד 213  אמניות ואמנים.לצד הביאנלה מוצגות  עוד עשרות  תערוכות חשובות במסגרות שונות.
במפגש תקבלו  רקע והכנה כידי שתנצלו באופן מרבי את הזמן שהחלטתם להקדיש כמטיילים עצמאיים (לא בקבוצה) לביאנלה  – ותתמקדו בחלקים המעניינים ביותר עבורכם.  
ההדרכה עם מצגת ומפות .הביאנלה ננעלת ב נובמבר 2022

לפרטים ותאום אנא כתבו מייל ל thewindowartsite@gmail.com
או שלחו הודעת   WhatsApp ל 0507431106 

 

Narkis Vizel , Cancer , 2022

Blessings and curses; blessings, Eliyahu Fatal | The Sand Artist – works on paper at P8

Eliyahu Fatal’s exhibition at the Dvir Gallery, “Blessings and curses; blessings,” seems to have been pre-designed as a PowerPoint lecture on Israeli art. Half of Fatal’s images are “Mizrahi” and the other half “Western,” installed almost symmetrically and meeting in the center of the  U-shaped exhibition. The utterly stereotypical “Mizrahi” images, from a painting of a rabbi to the large, golden Star of David, sparkling amulets, and cassette tape (to generate the chain of associations from music tapes – Central Bus Station – “Mediterranean music,” etc.) are no less clichéd than the “Western” ones. The wall of “Western” images holds a collection of quotes and references to American Abstract painters, many of whose leading figures were Jewish (Barnet Newman, Mark Rothko, Adolph Gottlieb) and to the School of Paris (Katz, Chagall).
The “Mizrahi” images were inspired by the cheap, computerized graphics of holiday greeting cards. Fatal has used oil paints here in clichéd sophistication, as oil painting is considered traditional in the hierarchy of materials. The “Western” images were photographed, treated in Photoshop, printed on canvas, and painted with gouache, a “simpler” medium.
An expanded analysis and discussion of the exhibition could be fascinating, especially if the discussion went beyond the clichés already written about its symmetrical division (high/low, East/West, the use of identical titles with only “Right” and “Left” added as a gesture to the deep political polarization). Fatal has an interesting history of excellent works with more complex handling of the politics of identity, such as the painting Dudu Topaz, Avi Toledano, and Albert Iluz (2001), in which he created a psychological triple portrait (along with referring to the traditional motif of the dinner table).
The exhibition does not transcend into much more than illustration of a discussion conducted innumerable times, just one more attempt to squeeze something out of the issue of Mizrahi/”Western.”

Dvir Gallery, Schocken 27, Tel Aviv

***

The Sand Artist – works on paper, a group show at the P8 Gallery, is a refined, elegant exhibition evoking the pleasure of seeing art whose raison d’être is art, the primary drive to make a shape that depicts or corresponds with the world. The curators, artists Yonatan Zofy and Ron Chen, whose works are also on view, created an associative link running through the works all of which seem to challenge the conventions of reality. Talia Keinan’s Two Moons in graphite on paper corresponds with Digging in the Smoke, Avi Sabah’s foggy work. Ron Chen’s small ink figure, Vagabond, is reminiscent of Renaissance or 16th-17th century drawings (for example, Spanish artist Murillo). The piece begins the painterly sentence formed in only eight works, beginning with Chen’s small figure in ink and concluding with Avi Sabah’s dark sea.

Shahar Yahalom, 2022

Density, emphasis on the link between drawing and handwriting characterize interesting works by Boaz Barkani, and Shahar Yahalom. Tomer Rosenthal is exhibiting a pink Snail adjacent to Narkis Vizel’s pinkish Crab, a violence-laden drawing with a lone, sweet shoe about to step on a crab and kill it. Yonatan Zofy’s pencil drawing, rubbed and spread, hovers in an empty space which becomes a concrete landscape by this  single grey cloud, light and heavy, darkening yet playful.

P8 Gallery for Contemporary Art, 1 HaPatish, Tel Aviv

All photos : Smadar Sheffi

+2
Posted in Uncategorized, ציור | Tagged , , , , , | Comments Off on ברכות וקללות; ברכות  , אלי פטל |  אמן החול – עבודות על נייר |Blessings and curses; blessings, Eliyahu Fatal | The Sand Artist – works on paper at P8

גוף, צילום. המחלקה לצילום בצלאל בגלריה ברוורמן| “Body of Photography”: Bezalel Department of Photography Graduates at the Braverman Gallery

+1

גוף, צילום. מציגה חלקים מתוך פרויקטי הגמר של בוגרים ובוגרות המחלקה לצילום בצלאל מקיץ זה.הדבר הראשון הבולט, הוא עד כמה עבודות, שהוצגו לפני כחודשיים בבצלאל בירושלים נראות טובות יותר  בגלריה ברוורמן. וודאי שמסגור ואופי החלל תורמים רבות ובכל זאת, דווקא היות שבגלריה מדובר בתערוכה קבוצתית ובמחלקה היו סמי תערוכות יחיד, הדבר מעורר תהיות על ההנחייה או אצירת בתערוכה בבצלאל.

Danielle Libermam
Unloaded Gun 2022
Black and White Photography, Inkjet Print,50×74 cm

Detail Richard Hamilton, Just What is It That Makes Today’s Homes So Different, so Appealing? 1956 DOMUS facebook .

העבודות של דניאל ליברמן ,ממוסגרות באלומיניום מבריק, הן כמו סיפורים קצרים מלוטשים. כל פרט בהם הוא חלק משיווי משקל עדין, והם לא בהכרח מסתיימים בפואנטה אך הם נשארים בתודעה.  דיוקן סוראליסטי של אשה האוחזת מנורת שולחן  כך שהמתג מכסה שד חשוף והאהיל מהווה ספק מסכה, ספק מגן על פניה מתכתב בחופשית עם עבודות סוראליסטים משנות העשרים והשלושים וגם עם העבודה הנחשבת למבשרת ה POP  – Just What is It That Makes Today’s Homes So Different, so Appealing? של ריצרד המילטון מ 1956 בה דמות אשה עם אהיל על הראש ויד על החזה.

Danielle Liberman
Untitled 2022
Black and White Photography, Inkjet Print, 50×74 cm

בצילום “אקדח לא טעון” האקדח הוא יד אשה המקופלת אחורי גווה ומרמזת לצורת אקדח כמו במשחקי דמיון. היד שייכת לאשה בחולת תחרה שחורה וסיכה ילדותית מוגדלת בשערה, סיכה שצורתה פשוטה וילדותית אך היא מוגדלת לאביזר אקסטרווגנטי וזול. כאן נדמה שליברמן החצינה את מחשבות של דמות וגם חוסר ישע. ה”אקדח” לא יהפוך למאיים על הנוכחות שאינה נראית.  (העבודה השלישית שהיא מציגה, דיוקן עצמי  חזיתי, חלשה בהרבה).

Yonatan Kaplan, untitled (easy to lose I) 2022

סדרת עבודות הידיים של יוני קפלן מצוינת: הוא מצלם יד בשרוול חולצה לבן רכוש בכפתור והופך אותה לדימוי מטונימי של מאבק. למרות שיש משהו צפוי  להפליא ביד בשרוול הגברי שמנסה לפרוק עול – פריקת מוסרות הבורגנות לא יכולה להיות מתוארת באופן ישיר יותר –  במקרה האיכות והאיפוק הצילומים מונעים תחושה של קלישאה. חבל ששלוש עבודות נוספות של קפלן, נתלו ליד שלט התערוכה במה שהופך אותן להתחכמות עיצובית ריקה. מכל מקום,  מעניין יהיה לראות לאן יתפתח.

Alon Kesller,, 2022

גם העבודות בחשיפה ארוכה ובטכניקות צילום מוקדמות של אלון קסלר מסקרנות, במיוחד צילום של כיסא נוח עליו ניירות אולי ניירות צילום  שמונחים כמו לייבוש והופכים את הכיסא ממקום מנוחה למקום התהוות (עם אזכור רחוק למתקן ייבוש הבקבוקים שהפך פסל אצל דושאמפ).

Halil Balabin and Merav Kamel

 

בקומה התחתונה של הגלריה מוצגות עבודות של חליל בלבן ומרב מקמל באופן חלש ביותר. ליד שורת המוביילים, מגזרות המתכת  המרחפות כמעט מתבקש לכתוב “This is not Kara Walker “.

אוצר גוף, צילום : דוד עדיקא

 

 

הדרכה והכנה עם ד”ר סמדר שפי למטיילים עצמאיים
לביאנלה בוונציה, 2022

הביאנלה היא אירוע האמנות הבינלאומי החשוב ביותר. השנה מציגות 80 מדינות בביתנים לאומיים ובתערוכה הבינלאומית מציגים עוד 213  אמניות ואמנים.לצד הביאנלה מוצגות  עוד עשרות  תערוכות חשובות במסגרות שונות.
במפגש תקבלו  רקע והכנה כידי שתנצלו באופן מרבי את הזמן שהחלטתם להקדיש כמטיילים עצמאיים (לא בקבוצה) לביאנלה  – ותתמקדו בחלקים המעניינים ביותר עבורכם.  
ההדרכה עם מצגת ומפות .הביאנלה ננעלת ב נובמבר 2022

לפרטים ותאום אנא כתבו מייל ל thewindowartsite@gmail.com
או שלחו הודעת   WhatsApp ל 0507431106 

“Body of Photography”: Bezalel Department of Photography Graduates at the Braverman Gallery

 Graduates of the Bezalel Department of Photography are showing selections from their final projects from this summer. The first thing that stands out is the extent to which the works shown about two months ago at Bezalel in Jerusalem look much better in the Braverman Gallery. True, the framing and character of the space contribute greatly to the look. Nevertheless, since this is a group exhibition, while at the Mt. Scopus campus the graduates showed semi-solo exhibitions, one can only wonder at the mentoring or curatorship of the exhibition in Jerusalem.

Danielle Liberman
Untitled
2022
Black and White Photography, Inkjet Print, 50×74 cm

Danielle Liberman’s photographs in their glistening aluminum frames are like polished short stories. Each detail forms part of a delicate equilibrium: they do not necessarily end with the point, but linger in the mind. A surrealistic portrait of a woman holding a table

Detail of Richard Hamilton, Just What is It That Makes Today’s Homes So Different, so Appealing? 1956 on DOMUS facebook .

lamp so that the switch covers her bare breast and the shade looks like a mask or perhaps a protective covering for her face, corresponds freely with Surrealistic works of the 1920s and ‘30s. It also corresponds with Richard Hamilton’s Just What is it that Makes Today’s Homes So Different, So Appealing? (1956), considered the harbinger of Pop Art, in which a woman’s figure has a lampshade on her head and her hand on her chest.

In her Unloaded Gun, the gun is a woman’s hand folded behind her back in the shape of a gun in imaginary games. The “gun” belongs to a woman in a black lace dress, her hair clasped in a girlish barrette enlarged beyond child-sized into an extravagant, cheap accessory. Here it seems that Liberman externalized thoughts about the figure as well as helplessness. The “gun” will not be able to threaten the invisible facing figure. (Liberman’s third photograph on view, a frontal self-portrait, is much weaker).

Danielle Libermam
Unloaded Gun
2022
Black and White Photography, Inkjet Print,
50×74 cm

Yonatan Kaplan’s series of works focused on hands is excellent: in his photograph of a hand extending from the buttoned sleeve of a white blouse, the hand is transformed into a metonym for struggle. Despite something wonderfully expected about the hand in the man’s shirtsleeve attempting to thrown off bonds – hard to think of a more direct way of depicting divesting oneself of the reins of bourgeois life  – in this case, the quality and restraint in the photographs prevents them from being clichéd. Too bad that Kaplan’s three additional photographs were hung near the exhibition sign, which made them into an empty attempt at sophisticated design. In any case, it will be interesting to see how he develops further.

Yonatan Kaplan, untitled (easy to lose I) 2022

Alon Kessler’s long exposures using early photographic techniques are intriguing, especially the photograph of a chaise longue with papers on it – perhaps these are photographic papers placed there to dry, transforming the lounge chair from a place of rest to a place of becoming (with a faraway hint at the bottle rack that became Duchamp’s sculpture).

Alon Kesller,, 2022

On the lower level of the gallery, works by Halil Balabin and Merav Kamel form an extremely weak display. A row of mobiles, metal cutouts  should defnitly have a “This is not Kara Walker” label to establish that these heavily influenced pieces carry at least a bit of humor  and self-consciousness.

Curator: David Adika

Halil Balabin and Merav Kamel

+1
Posted in צילום | Tagged , , , , , | Comments Off on גוף, צילום. המחלקה לצילום בצלאל בגלריה ברוורמן| “Body of Photography”: Bezalel Department of Photography Graduates at the Braverman Gallery

סמדר שפי, החלון, אומנות ישראלית, אמנות ישראלית, Smadar Sheffi, The Window, Israeli Art