רשמים מ”צבע טרי” 9 – הרבה צבע, מעט טרי

צבע טרי עונה לציפיות מיריד.  במהדורתו התשיעית  הוא הזדמנות לראות במרוכז תמונה רחבה של הזרם המרכזי בשדה האמנות הישראלי. הוא חוזר וחונך חלל תל אביבי ציבורי שעדיין אינו מוכר, מה שהפך לסימן ההיכר של היריד שפועל ללא חלל קבוע. בהתרשמות כללית נראה שהשנה יש הרבה “צבע” אבל מעט מאד “טרי”. הנכתב כאן הוא על סמך בילוי בערב הפתיחה  למוזמנים שהיה כמו ביקור בשמחה משפחתית של עולם האמנות לכן, אולי היו פנינים אמנותיות שלא ראיתי , אבל הן כנראה היו חבויות היטב.
בחממת האמנים ניכר מספרם של האמנים שהציגו גם בשנה הקודמת במסגרת זו ויש בה מעט מאד הפתעות. למרות שמוגזם יהיה לדבר על קונפורמיות התחושה היא שהאמנות היא בעלת מנעד מוגבל למדי וקשה לומר שהיא משקפת את מיטב השדה.
לטובה בלט הקבץ עבודות יפה של ויק עקובסון פריד (שהציגה לאחרונה עבודת מיצב- רישום בבית האמנים בירושלים במסגרת הביאנלה לנייר). במיוחד מדובר ברישומי עיפרון של פרחים ,באיכות של ציור בוטני עליהם שירבה שרבוטים צבעוניים כמי שמציפה רגשות סוערים מעל לטבע מאולף, נטול צבע, מפגישה דיספלינות ציוריות וממחישה סיוט של הרס מה שנדמה כחיקוי מושלם של טבע.

ויק עקובסון פריד

ויק עקובסון פריד

ערן ענבר מציג עבודות רקמה והדפסת צילומים, חלקם של זוועות היסטוריות על מפיות בד. העבודות, רובן מ 2014,  עם הדפסות  ציאנוטייפ (טכניקת דפוס צילומית בעזרת אור שמש ) מתכתבות עם ההיסטוריה של צילום אך יותר מאשר להתרפק על ההיסטוריה הן מתנגחות בה ,כמו חושפות את ערוות ההבטחה במפיות שמקפלות חלומות של בורגנות שבעה אך עולם מהם דימויים רעילים.

ערן ענבר

אלה קנדל שמיצב הסיום שלה בשנקר (קירות מחוברים בריתמות סוסים) לפני שלוש שנים אחדות היה מהעבודות הטובות שהציגה המחלקה שם ,מציגה קיר ועליו פיסול תלוי. בעבודות יציקות אלומיניום של כפפות אגרוף שאמנם מרשימות אבל ללא הברק הרעיוני שהיה לעבודות קודמות שלה.

אלה קנדל

אלה קנדל

הפיסול של רינת גולדברגר שנעשה באמצעות מדפסות תלת מימד וכולל חיות וחלקי גוף הוא מהפתעות הבודדות בחממה, והיא מהאמנים שכדאי יהיה לעקוב אחרי עבודתם. עם הומור אכזרי משהו – חתול ספינקס (ללא שיער) מול שרימפ תלוי הפיסול שלה אלגנטי ומפלרטט עם המחריד.

רינת גולדברגר

רינת גולדברגר

גם השנה בולטים בחממה צלמים אחדים בהם, ינאי מנחם שמציג צילום שנעשה במצלמת נקב שבנה בעצמו, ומודפס על זכוכית. העבודות מ 2012 (ושוב לא ממש מצדיק “טרי”) מראות נוף ודיוקנאות מבוימים, ממוסגרים בקופסאות- מסגרות מתכת כבדות שיוצרות תחושה של דבר מה שהתגלה בהריסות, שהבליח כדימוי רפאים . העבודות של רוסטם באירמוב מהשנה החולפת, דיוקנאות , חלקי גוף ונוף מצדיקים לחלוטין את ההבטחה שהיתה גלומה בהם בשנה שעברה (ראו http://www.smadarsheffi.com/?p=5057 ) אך חבל שגם הפעם הם לא מוצגים באופן נרחב יותר.
בחממת הוידיאו בלטה  ליליאנה פרבר המציגה את  FEED עבודה בשלושה ערוצים שנוצרו בתוכנה . העבודה החדשה מ 2016,  המורכבת, האבסטרקטית והמרצדת עוסקת בזיכרון ובדרך בה הוא מתאחסן בתודעתנו  לא פחות מאשר בטכנולוגיה . בהחלט מעורר רצון לעקוב אחר עבודתה בעתיד.

ליליאנה פרבר

ליליאנה פרבר

שתי העבודות האחרות שבלטו אינן חדשות: עבודה של אלהם רוקני מ 2010  של מיכאל ליאני מ 2014.
רוקני שיצרה כמה מעבודות הוידיאו הברוקיות והמעניינות של העשור האחרון מציגה כאן את “לחצות את הדיונה ” עבודה שמזכירה יותר את הכיוון של סיפורי האבסורד של עבודות הוידיאו של פרנסיס אליס : גבר על אופניים בדיונת חול מעביר קרשים כידי ליצור דרך לאופניו, צורת התקדמות סיזיפית ואבסורדית שזועקת זרות.

אלהם רוקני

אלהם רוקני

לטובה בולטת גם עבודתו של מיכאל ליאני   AA ובה התייחסות לשאלות מגדר, סטראוטיפים מזרחיים ותרבות ישראלית , בדומה למה שהציג לפני כשנה בקו 16 . לראות מה עשה מאז.
תחת הכותרת “פרויקטים” מציגות גלריות, סוחרי אמנות ומספר פרויקטים מיוחדים. בגלריות אין הפתעות מיוחדות מלבד אכזבה מגלריה “גורדון” עם תערוכה של אורי ליפשיץ שכנראה מנסה לתפוס את מומנטום בתערוכה שהיתה בהרצליה (ולא שינתה במאום את דעתי שמלבד תקופה קצרה בסוף שנות ה 60 וראשית ה 70 ליפשיץ היה מוערך יתר על המידה). מאכזבת היא גם התערוכה The Finger של גלריה רו-ארט וגלריה ראסטר, שיתוף פעולה ישראלי פולני)  שכמעט אפשר לחוש בזיעת המאמץ  שנעשה להראות “עכשווית” עם הקוקטייל של מעט פסוידו-פרונוגרפיה, פסוידו – דוקומנטציה וצילום “רע” . הביתן של רו-ארט עם אמני הגלריה , במיוחד העבודות החדשות של רוני חג’ג מעניינת בהרבה.
שוות,הפרויקט של קרן ברוזה ושירי ברוזה מעלה שורת הירהורים: הפרויקט חשוב אך עצוב שעדיין יצוג נפרד לאמניות אתיופיות אכן נדרש. עבודות הפחם של זוודיתו יוסף הן בחלקן מסיום לימודיה במכללת ספיר לפני  ארבע שנים, והדימוי המרכזי  של אור טסמה אברהם, הדיוקן בגופיה הלבנה   הוא מתערוכתה בבית האמנים בירושלים ב 2012 (עליה כתבתי http://www.haaretz.co.il/gallery/art/1.1654592) . נירית טקלה, בוגרת שנקר לפני שנתיים ,זכתה ב”פרס הפטיש” , הפרס החשוב שיותר שמעניק היריד על ציוריה בנושאים הקשורים לקהילה של יוצאי אתיופיה בארץ.

טל אנגלשטיין

טל אנגלשטיין

ביריד הנוכחי העניקה חברת בירה מכבי  100 אלף ₪ לבניית מיצב זמני ליריד. התקציב הנדיב עורר ציפיות שרחוקות מלהתגשם בעבודה טל אנגלשטיין. בין צמרות ברושים נכלא אופנוע שטח, במה שאמור לדמות תוצאות תאונה . ממנו מועברים זרמים חשמליים לברושים כל שישי מידי פעם ניצוצי אורות וצלילים בוקעים מהאופנוע. בדף שהודיע על הזכייה נכתב שמדובר  בעבודה ששואבת השראה מהציור ״אי המתים״ של ארנולד בקלין . בעוד הקשר עם הציור מ 1880 נראה רופף ביותר (מלבד היות ברושים בשתי העבודות) הרי המיצב נראה כהד חלוש במיוחד להשפעה של אדוארד קינהולץ ומכל מקום גם כאן נוצרת התחושה שבאופן כלשהו,הלוז של העשייה העכשווית אינו מה שמוצג ביריד.

***

ירידי אמנות כתופעה מרכזית ומעצבת בעולם האמנות העכשווי / ד”ר סמדר שפי

ביום חמישי ארצה במסגרת “סלון צבע טרי” על ירידי אמנות כתופעה מרכזית  ומעצבת בעולם האמנות העכשווי.אסקור את התפתחות ירידי האמנות בחמשים השנים האחרונות, החל ב”  Art Cologne” שנערך ב 1967. היום הם מציגים פרויקטים שאצורים בדומה לתערוכות מוזאליות, ולא פעם בקנה מידה תקציבי ובשטח העולים על אלו שניתן לראות במרבית המוזאונים.טשטוש האבחנה בין יריד לביאנלה, בין אצירה לקנינות, ידונו בהרצאה זו.
פרטים

http://www.freshpaint.co.il/he/art-fair/9/salon?field_salon_date_value_selective=2017-03-30%2000%3A00%3A00


הרשמה לניוזלטר הפירסומי השבועי של “החלון” בנושאי אמנות, אירועים ותערוכות חדשות –    www.smadarsheffi.com/?p=925  (הרישום נפרד מהרישום לבלוג )

לקבלת הודעות לגבי סיורי אמנות מיוחדים עם ד”ר סמדר שפי  אנא כיתבו לכתובת  thewindowartsite@gmail.com 

Posted in אירועים | Comments Off

פעולה פשוטה יסמין גודר

פעולה פשוטה יסמין גודר

מעט מאד והרבה מאד מתרחש במופע פעולה פשוטה. הקהל יושב תחת חופה- סוכה- אוהל לבן על כיסאות פלסטיק כך שהוא מקיף ארבע פאות של חלל עירום . בראשיתו רקדן  מושיט יד לאדם מהקהל ולאחר החלפת דברים חרישית נשען המשתתף על הרקדן ולאט לאט  יורד, נוזל זולג , עד שכיבה על הקרקע . נדמה שזו הקדמה לדבר מה שיבוא אך הפעולה חוזרת שוב ושוב , רקדנים שונים ,מזמינים אנשים שונים מהקהל לאותה פעולה של הישענות כך שבחלל תנועה תמידית ומספר משתנה של זוגות אנשים. בהמשך מתברר שלעיתים  מחתלפים התפקידים וצופים הם אלו שלוקחים את משקל הגוף של הרקדנים ומלווים – מובילים אותם לרצפה .פעולה פשוטה - יסמין גודר. צילום יחצ
הקסם בשעה  הולך ומתגבר ככל שמתחוורת ההכרה שהפעולה ,פעולת אמון  מהסוג המוכר אמנם מכל חוג דרמה, היא המופע והוא אינה מובילה לדבר נוסף אלא פונה ומפנה פנימה לעצמם,לזולתם,  לחוויה יוצאת דופן.  אנשים זרים מוכנים להשען ולתת אמון ברקדנים, להופיע לעיני חבריהם למסע , והמופע הוא מסע.
תפקיד מרכזי במסע יש למוסיקה הנהדרת של תומר דמסקי ששרה גירסה שלה לסטאבט מאטר ,מזמור קתולי שמדבר על יגונה של מריה למול סבל בנה ומבקש, עבור השרים, ישועה  דרך הזדהות עם סבלה של האם והבאמונה שמותו של ישוע כיפר על חטאיהם.  השירה ממלאת את החלל , מעבה ומרככת את התחושות, מתכנסת תחת החופה- סוכה- אוהל ומקיפה את המשתתפים.  דמסקי מלווה את השירה בנגינה ב Shruti  כלי הודי, והמוסיקה יוצרת אסוסויאציות לשירה ליטורגית מהמזרח,במיוחד טיבטית, לVespers  ,תפילת הערבית בכנסיה האורתוכדכסית והמערבית (במיוחד בגירסה של קלאודיו מונטורדי) אך גם  למוסיקה פוטוריסטית. דמסקי  מותחת  את הצלילים הרבה מעבר לסולם הדיאטוני המערבי (הסולם שבו שבה  צלילים בכל אוקטבה ומהווה את בסיס ההרמוניה המערבית לפחות מאז הרנסנס) .IMG_2529
המהלך הכיוראוגרפי של גודר נשען על תקדימים רבים , כמו NELKEN  של פינה באוש שהלכה לעולמה  ב 2009  בהן קהל מוזמן לעלות על במה וכן  תקדימים שראלים כמו “ממותות” של אוהד נהרין (כוראוגרפיה מ 2003 ) בהן , ממצב הושבה דומה של הקהל סביב במה/חלל לוקחים רקדנים את הקהל למחול . ההבדל הוא שגודר מתעמקת בסיטואצית רקדן – צופים ,יוצרת מפגש קצר, פתאומי לעד בין דמויות ומדברת על אמונה ואמון. פעולה פשוטה - יסמין גודר. צילום יחצ2
היא יוצרת דרך האינטראקציות השונות,הבלתי צפויות בין רקדנים לקהל שלל פייטות, אותה תנוחה  של מריה החוזרת באינסוף פסלים וציורים ובהם היא קורסת מובסת-מנצחת, תחת משקל גופו המת של ישוע. גודר מתקרבת למסורת ה Tanztheater תאטרון המחול של באוש ,למסורת של מייצבים –מייצגים השתתפותיים. ב”פעולה פשוטה” היא יצרה רגע של מגע, אמון וקשר, פנינה קטנה ונדירה, קצה תקווה.

כוריאוגרפיה: יסמין גודר   דרמטורגיה וייעוץ אמנותי: איציק ג’ולי
מופיעים (הרכב מתחלף): טל אדלר-אריאלי, שולי אנוש, אדו טורול מוטלס, ארי טפרברג, אופיר יודלביץ, דור פרנק, איילה פרנקל, אורי שפיר
עיצוב חלל ותלבושות: גילי אבישר  לחן, שירה ונגינה: תומר דמסקי   וב תאורה: עומר שיזף   הפקה: גיא הגלר, סטודיו יסמין גודר


הרשמה לניוזלטר הפירסומי השבועי של “החלון” בנושאי אמנות, אירועים ותערוכות חדשות –    www.smadarsheffi.com/?p=925  (הרישום נפרד מהרישום לבלוג )

לקבלת הודעות לגבי סיורי אמנות מיוחדים עם ד”ר סמדר שפי  אנא כיתבו לכתובת  thewindowartsite@gmail.com 

Posted in מחול | Comments Off

פיראנזי/שיוטה: בתי-הכלא של הדמיון|Piranesi /Shiota: Prisons of the imagination

“פיראנזי/שיוטה: בתי-הכלא של הדמיון” היא תערוכה קטנה ומשובחת  שאיכויתיה הן אלו שחסרות בתערוכות מרכזיות המוצגות במקביל אליה (זוכי פרס רפפורט, ו”בנוגע לאפריקה).   עמנואלה קלו יצרה רגע מלוטש, מזוקק, כמעט חד, כשהציבה את   ההדפסים “בתי הכלא של הדמיון” של ג’ובאני בטיסטה פיראנזי,  מהמאה ה־ 18 לצד מיצב של צ’יהארו שיוטה, האמנית היפנית שייצגה את יפן בביאנלה בונציה ב 2015 .

פיראנזי, בתי הכלא של הדמיון , 1761 בקירוב- Venezia, Fondazione Giorgio Cini, Matteo De Fina

פיראנזי, בתי הכלא של הדמיון , 1761 בקירוב- Venezia, Fondazione Giorgio Cini, Matteo De Fina

הסיבות להסמכה של גוף העבודה של פיראנזי, סדרת ההדפסים “בתי הכלא של הדמיון” 1761 לערך, והמיצב של שיוטה מורכבות. ברמה הראשונית ביותר מדובר בעבודה בקווקוו שחור במדיה שונה – ההדפס מול עבודות החוט של שיוטה. זיקה זו, האסתטית, מתקיימת אך כוחה של התערוכה הוא ברגשויות המשותפות העמוקות יותר, הדקות, הממאנות להתגלות במבט חטוף.
עבודותיו של פיראנזי, שהשפיע על אמנים מבלייק עד אשר, על מעצבי תפאורות ואדריכלים עוררו עניין רב במיוחד מאז העיון של מישל פוקו שכתב עליהן בספרו “לפקח ולהעניש: הולדת בית הסוהר”   Surveiller et punir: Naissance de la prison שראה אור ב 1975. הספר שתורגם כמעט מיידית לאנגלית נחשב לספר מפתח בחשיבה של המאה העשרים. פוקו עסק בהסטוריית הענישה , באופן שהיא כלי לעיצוב ומישטור החברה ובעיקר באופן בו מערך יחסי כוחות מכונן את תפיסת האמת בזמן מסוים. הוא הבדיל בין בתי הכלא הדימיונים של פיראנזי בהם עונו  פושעים שנתפסו כמי שערערים על כוחו של הריבון לבין מוסדות , כמו בתי ספר, מחנות צבא שנועדו לעצב מחדש את אופים של הבאים בשעריהם.  בבתי הסוהר של פיראנזי האסורים קורסם תחת כלי עינויים ודמויות קטנות אובדות בין גשרים וחומות ומכונות ענק שיוצרים מבוכים ללא מוצא.

ציהארו שיוטה, גרם מדרגות , 2016- 2012 - צילום סונהי מאנג

ציהארו שיוטה, גרם מדרגות , 2016- 2012 – צילום סונהי מאנג

בעולם המסויט שלו  בתי הסוהר הם תיאטראות עינוי גרוטסקי, הפגנה בוטה של עוצמת האדריכלות, לעומת חולשת האסורים.
               גרם מדרגות  2016/2012 המיצב של צ’יהארו שיוטה, עומד מול ההדפסים. בונציה הציגה  מיצב עם חוטים אדומים, מפתחות וסירות שזכה להערכה נרחבת שלא הייתי שותפה לה. מערך  הסמלים שיצרה סימן  סכנה תלישות  נדודים ועקירה – המפתחות והסירות ההופכות , יצר קריאה קלה והותיר אותי ללא חוויה , יותר בבחינת איור מאשר עבודה . כאן, ב”גרם מדרגות” הפואטיות, הישיריה, עובדת. במנהרה של חוטים שחורים מתוחים וסבוכים ניצבות מדרגות לבנות,  מוסתרות חלקית , שמבליחות כספק הזיה . הן יכולות להיות מדרגות לגן עדן אך לא פחות מכך להיות עוד פתח מילוט מתעתע. כוחו של המיצב בשתיקתו –ניתן להכנס ולהלך בו, לגלות כמה עומק הוא מעניק למבט המתבונן מבעדו .עד כמה קוריו כשל קורי עכביש נדבקים לתודעה. שלא כמו עבודיות של פירנאזי, כאן המבוך ניתן אמנם ליציאה אך אינו מאבד את התיאטריליות הבלתי מתנצלת שלו . קשת החוטים יכולה להיות תעלת לידה או חלל שכושף  והמעבר בה מרגש.
יחד, שתי העבודות מדברות על זמן – זה שהן מגשרות  מאליו וזה הנבלע ונעצר בתוכן . ענן של חרדה עולה משתיהן וגם התכנסות. הן משמיעות שתיקה לא נוחה ולא מפויסת , מסע מבוקר לפחדים קמאיים.

אוצרת :עמנואלח קלו .
מוזיאון תל – אביב לאמנות


הרשמה לניוזלטר הפירסומי השבועי של “החלון” בנושאי אמנות, אירועים ותערוכות חדשות –    www.smadarsheffi.com/?p=925  (הרישום נפרד מהרישום לבלוג )

לקבלת הודעות לגבי סיורי אמנות מיוחדים עם ד”ר סמדר שפי  אנא כיתבו לכתובת  thewindowartsite@gmail.com 

Piranesi /Shiota: Prisons of the imagination is an excellent exhibition. Curator Emanuala Calo has created a distilled, polished moment, almost razor-sharp, by installing Giovanni Battista Piranesi’s prints made in the 18th century adjacent to the installation by Chiharu Shiota, the Japanese artist who represented Japan at the Venice Biennale in 2015.
The reasons for the juxtaposition are complex: on the most basic level, it is an aesthetic association, but the exhibition’s strength lies in the shared sensitivities of the two artists, not obvious at first glance.פיראנזי, מהסדרה בתי הכלא של הדמיון , 1761 בקירוב- Venezia, Fondazione Giorgio Cini, Matteo De Fina
Piranesi’s oeuvre influenced many artists and stimulated great interest, was recognized especially after Michael Foucault noted it in his book Discipline and Punish: The birth of the prison (1975) engaged in the history of punishment. Foucault distinguished between the system which Piranesi’s imaginary prisons represent, in which criminals were tortured, and between institutions such as schools and military camps designed to re-mold the character of all those who enter.
In Piranesi’s nightmarish world, prisons are grotesque theatres of torture, a crude demonstration of the power of architecture as the epitome of culture as compared to the weakness of those imprisoned.
Shiota’s installation Stairway, 2012/2016, faces Piranesi’s prints. White stairs hang in a tunnel-like maze of taut black strings stretching through the space. They seem to be hidden or perhaps are an hallucination, a “stairway to heaven,” but in any case an illusory escape route.IMG_2450[1]
The installation resonates with silence. Viewers can enter the tunnel and walk around in it to discover the depth of view through it, and how much its strands are like a spider web clinging to consciousness.
Both works address Time – one bridges over it while the other is swallowed up in time and arrested in it.  They create a cloud of anxiety and make an uncomfortable silence which cannot be pacified. It is a controlled journey into primeval fears.

Curator: Emanuela Calo
Tel Aviv Museum of Art
Closes May 6, 2017.

Join the mailing list for Window’s weekly informational advertising newsletter – 
www.smadarsheffi.com/?p=925
For information about Art tours    – please write to thewindowartsite@gmail.com

 

Posted in Uncategorized, פיסול ומיצב, ציור | Comments Off

סמדר שפי, החלון, אומנות ישראלית, אמנות ישראלית, Smadar Sheffi, The Window, Israeli Art