השדרות הגדולות – התבוננות בציור אחד| Pierre-Auguste Renoir, Les Grands Boulevards, 1875

“השדרות הגדולות”  של  רנואר, ציור  המוצג בתערוכה החדשה “זמנים מודרניים” – יצירות מופת ממוזיאון פילדלפיה לאמנות” , חוגג התחדשות עירונית ,שבע רצון מעצמו, אולי תמים להפליא.  בשנה בה צויר , 1875 , עדיין היה פרויקט שינוי פני פריז בעיצומו אבל חלקים גדולים ממנו כבר הושלמו.  כמו חלק רוב העבודות באולם הפותח את  התערוכה מדובר בעבודה שמבטאת את השגשוג והעלייה הניכרת באיכות החיים של הבורגנות הפריזאית .

Pierre-Auguste Renoir (1841–1919)
The Grands Boulevards, 1875

התוכנית האדריכלית השאפתנית  של הברון ז’ורז’־אז’ן אוסמן שיזם  נפוליאון השלישי הפכה את פריז מעיר ימי ביניימית של סמטאות מתעקלות וסניטציה מזעזעת ,לעיר בה  התגבשו דפוסי הפנאי והבילוי של שכבות הבינים במקביל לצמיחת חברה צרכנית, ולדמוקרטיזציה של מסוימת של התרבות. חלק בדמוקרטיזציה היה גם לצילום.  באופן מעניין כמה מהצילומים המוקדמים ביותר מספקים את העדויות המהימנות ביותר למה שנמחק בתנופת הפיתוח של הרפובליקה השלישית . “השדרות הגדולות” צויר שנה אחרי שהוצגה התערוכה האימפרסיוניסטית הראשונה בפריז. התערוכה שזכורה כרגע ההכרה ( גם אם תחילה בלעג ) בסגנון חדש הייתה חלק מאותה דמוקרטיזציה. רנואר , לאחר דחיות מ”הסלון”  הרשמי חבר למונה, סיסלי, פיסארו ואמנים נוספים להצגת תערוכה משל עצמם .

Charles Marville, Rue du Jardinet, Paris ca. 1853–70

בשנים בהן צויר “השדרות הגדולות” רנואר  הרבה לצייר בחוץ  וכמו מונה בחן  את השלכות ההבנה החדשה של צבע וראיה . במבט מההווה, הפרויקט  הפריזאי הגדול מסופר רק מנקודת הראות של הבורגנות . החלשים , דרי משכנות העוני  הוגלו מן העיר בפעולה מובהקת של גנטריפיקציה. במרכז הציור של רנואר אנשים לבושים היטב : שני גברים במגבעות  ואשה עם שלושה ילדים . באותה שנה ממש , כשרנואר מציר את הסצנה השוקקת , הדשנה גוסטב קלאבו Gustave Caillebotte מצייר התבוננות מהורהרת, מבחוץ על השדרות ואת הבדידות בהמון .
זו פריז חדשה, לא זו של ויקטור הוגו שנעלמה  בפינוי בינוי של אוסמן  , ובה , בתוך האור המופז כבר צומחת הדמות האמביוולנטית של  ה”משוטט ” ה flâneur או ה boulevardier, הבטלן  או החוקר של החיים האורבניים, אליו כתב  בודלר במאמר “צייר הזמנים המודרניים” (1863) וממנו לקוח  שם התערוכה. למעלה מחמישים שנה  אחר כך , המשוטט הוא גיבור פרויקט הארקדות של וולטר בנימין, המנתח אותו  לאור הניכור העירוני והקפיטליזם .

“זמנים מודרניים” – יצירות מופת ממוזיאון פילדלפיה לאמנות במוזיאון תל אביב לאמנות
ג’ניפר א’ תומפסון, אוצרת ציור ופיסול אירופי ע”ש גלוריה וג’ק דרוסדיק – מוזיאון פילדלפיה לאמנות
אוצרת אחראית ישראל : סוזן לנדאו

להרשמה לניוזלטר הפרסומי השבועי של “החלון” בנושאי אמנות, אירועים ותערוכות חדשות
www.smadarsheffi.com/?p=925 (הרישום נפרד מהרישום לבלוג)

   סיור עומק לתערוכה  “זמנים מודרניים” – יצירות מופת ממוזיאון פילדלפיה לאמנות במוזיאון תל אביב לאמנות  –
עם דר’ סמדר שפי יום שלישי, 6 נובמבר 2018,
לפרטים נוספים שלחו Whatsapp ל 0507431106 

או כיתבו לכתובת: 

thewindowartsite@gmail.com

 עקבו אחרי  באינסטגרם

https://www.instagram.com/smadarsheffi/     

Gustave Caillebotte ,Young Man at His Window, 1875

Pierre-Auguste Renoir Les Grands Boulevards, 1875

Renoir’s painting, Les Grands Boulevards, 1875, on view at the Tel Aviv Museum of Art as part of the exhibition “Modern Times” celebrates urban renewal. It is self-satisfied, yet perhaps extremely innocent. In 1875 when it was painted, Paris was still in the midst of the renewal process, but large parts of the project were already completed.

Pierre-Auguste Renoir (1841–1919)
The Grands Boulevards, 1875

Baron Georges-Eugène Haussmann’s ambitious architectural plan, initiated by Napoleon III, transformed Paris from a medieval city with winding alleyways into a city in which the patterns of leisure and entertainment of the middle classes were formulated in parallel to the growth of a consumer society and a certain democratization of culture. Photography also took part in this democratization, and interestingly, some of the earliest photographs provide the most reliable testimony of what was demolished in the Third Republic’s momentum for development.  In the years in which Renoir’s Les Grands Boulevards was painted, he painted outside, and, like Monet, examined the implications of the new understanding of color and vision. Looking back, the large-scale project of renewing Paris is told only from the viewpoint of the bourgeoisie. The weaker sectors, residents of the poorer areas, were evacuated from the city center in a clear act of gentrification.

Charles Marville, Rue du Jardinet, Paris ca. 1853–70

This was a new Paris – not the city of Victor Hugo, which disappeared as sections were rebuilt according to Haussmann’s design. This was now the city in whose diffuse light the ambivalent figure of the flâneur or the boulevardier could be seen, the figure strolling through the city researching urban life. This is the figure about whom Baudelaire wrote in his article “Painter of Modern Times” (source of the exhibition title). More than 50 years later, the flâneur became the “protagonist” of Walter Benjamin’s Arcades project in which the author analysed the character in light of urban alienation and capitalism.

MODERN TIMES: Masterpieces from the Philadelphia Museum of Art

Tel Aviv Museum of Art

Guest Curator: Jennifer. Thompson Curator in charge: Suzanne Landau

 Join the mailing list for Window’s weekly informational advertising newsletter – 
www.smadarsheffi.com/?p=925
For information about the next upcoming Art tour,Modern Times
Masterpieces from the Philadelphia Museum  , Novembr 6th 
 at  17:30   please send a whatsapp message to 0507431106  or write
thewindowartsite@gmail.com

Follow me on Instagram:

http://www.instagram.com/smadarsheffi/

Posted in ציור, צילום | Comments Off on השדרות הגדולות – התבוננות בציור אחד| Pierre-Auguste Renoir, Les Grands Boulevards, 1875

אלף – מארק יאשאייב | ALEPH / Mark Yashaev

“אלף” היא תערוכה מצוינת, מאלו שאיכותן ניכרת מיד, עוד  לפני ניתוח הסיפור המורכב שיאשייב רקח מקטעי מציאות ותעתוע. בצילומים הוא  מתעד וממציא סטודיו,  וכך הוא עוסק  בנושא שכיח בתולדות האמנות מתבונן בו ומוסיף לו רבדים .
הסטודיו ,כדימוי, נתפס כבית המלאכה של האמנות ולא פחות מכך כעיר המקלט של האמן, מקום בו מעובדות השפעות העולם אך הוא  והמתנהל בחוקיות משלו.

Mark Yashaev, in Aleph, Inkjet print.

יאשאייב    בונה בסטודיו מייצבים המורכבים מצילומים  שהוא תולה על קוליסות ,כמו רקעים, ולצידם אובייקטים .

Mark Yashaev, in Aleph, Inkjet print.
Detail (Adam and Eve Altarpiece (or the Adoration of the Mystic Lamb, 15th-century altarpiece in St Bavo’s Cathedral, Ghent, Belgium. Hubert and Jan van Eyck,

לעיתים יש בצילומים חפצים הפוכים , ברובם יש חוטי חשמל וחבלים שנראים כמקשרים ללא היגיון בין חלקים, ורידים חשופים של סירקולציה דם נסתרת. את המייצבים שהוא מצלם, המשטיח לכדי קולאז’  חללים מסוכסכים, עתירי אזכורים לתולדות אמנות, תצלומים של דמויות, חפצים שנראים כשיירי אריזות וגם, בעבודה “שירן” מ 2017,  דמות אחת שנוכחת בחלל המצולם . בין האזכורים הבולטים אדם וחוה מהמזבח בגנט שמיוחס לאחים הוברט ויאן ואן אייק (1420- 1430) , עמוד בסגנון רומי, וצילומים שנראים כלקוחים מסרטיו של אייזנשטיין (ומזכירים מאד את הדיוקנאות של הלמר לרסקי) . החלל שהוא מצלם נדמה כהמשך ישיר של הגלריה,  מופרד ממנה רק על ידי זכוכית ומסגרת. בכך יאשייב מתקרב לתאטרון, לדיון הממושך על  שאלת מקומו של “הקיר הרביעי”, (ההפרדה בין הבמה לקהל).

Gustave Courbet
The Painter’s Studio: A real allegory summing up seven years of my artistic and moral life

מעניין לחשוב על הצילומים הגדולים, הטורדים שלו ביחס לציור של קורבה ” ‘The Painter’s Studio: A real allegory summing up seven years of my artistic and moral life‘ מ 1855 . קורבה צייר את הסטודיו כמלא בצופים מהשורה בצד אחד , אנשי אמנות בצד השני ודמות אישה עירומה כמייצגת את מוזת האמנות ולידה ילד. במרכז נראה קורבה מצייר נוף . יאשייב , כך נדמה, מתכתב עם הציור הגדול והחידתי “אלגוריה אמתית” כמו שהגדיר זאת קורבה.
בחלל המרתף  מוצגת “בדיונות”, 2018, עבודת ווידאו שכמו צילומי הסטודיו מאתגרת את החלוקה של החלל לממשי ולבדיוני , המתקיים במרחב האמנות. בווידאו נראית אישה יורדת באותן מדרגות בהם יורדים למרתף , עומדת, משקיפה נעלמת, לעתים מתהפכת, כאילו חוקי הכבידה החלים עליה, באותו חלל, הם שונים מאלו החלים על הצופים.
במידה רבה העבודות האלו של יאשייב הן בחינה של חוקים, או חוקיות,  של האופן בו זמן חל וסובב בסטודיו, הלב הקלחת בו נוצרת אמנות. הוא מכניס אמנות מהעבר, מצלם צילומים, מוסיף שכבות ,וכמו בעבודת הווידאו מציע מערך דומה ,מקביל אך לאו דווקא משקף את העולם.
יאשייב המציג בימים אלו גם ב”שפע ” במוזיאון בת ים עבודה טובה, ממש בתערוכה זו את ההבטחה שהייתה צפונה בעבודות שלו בשנים האחרונות ומתבלט כאחד האמנים המעניינים היוצרים היום בארץ. ומסקרן לראות להיכן ימשיך להתפתח.

אוצרת עדי גורה

גלריה ברוורמן כתובת: השרון 12 ב’ ת”א. טלפון: 03-5666162.
שעות פתיחה: ג’-ה’ 11:00-19:00. ו’-שבת 11:00-14:00.

להרשמה לניוזלטר הפרסומי השבועי של “החלון” בנושאי אמנות, אירועים ותערוכות חדשות
www.smadarsheffi.com/?p=925 (הרישום נפרד מהרישום לבלוג)

   סיור עומק לתערוכה  “זמנים מודרניים” – יצירות מופת ממוזיאון פילדלפיה לאמנות במוזיאון תל אביב לאמנות  –
עם דר’ סמדר שפי יום שלישי, 6 נובמבר 2018,
לפרטים נוספים שלחו Whatsapp ל 0507431106 

או כיתבו לכתובת: 

thewindowartsite@gmail.com

 עקבו אחרי  באינסטגרם

https://www.instagram.com/smadarsheffi/       

Mark Yahsahev Aleph 2018.-Inkjet print 150x205cm

ALEPH / Mark Yashaev

It is immediately evident that Aleph” is an excellent exhibition – even before analyzing Yashaev’s narrative, which is more complex than usually seen in contemporary Israeli art. The photographed segments of reality and illusion document and invent an artist’s studio, one of art history’s frequent themes.

The studio as an image is perceived not only as the workshop where art is created, but as the artist’s city of refuge, a place in which the influences of the outer world are processed, subject to its own laws.

In the studio, Yashaev constructs installations composed of objects and photographs he hangs on flats like stage sets. In most of the works, visible electric wires and ropes seem to bind sections together in illogical connections, as the exposed veins of a concealed circulatory system.  Yashaev photographs the installations then flattens them out into a collage of battling spaces rich in art historical references, chief among them Adam and Eve from the Ghent altarpiece attributed to Hubert and Jan van Eyck (1420-1430). It seems that the space Yashaev photographs is a direct continuation of the gallery, separated from it only with glass and a frame. Thus he approaches the theatrical to enter the longstanding discussion of the place of the “fourth wall.”

ATTACHMENT DETAILS
Mark Yashaev- n the Studio 2016. Inkjet-print 120x150cm

It is interesting to think about the photographs in reference to Courbet’s The Painter’s Studio: A real allegory summing up seven years of my artistic and moral life (1855). Yashaev seems to be corresponding with Courbet’s large-scale enigmatic painting, as the latter defined it.

The video work Fictions (2018) is installed in the basement, challenging the division into real and imagined areas existing in the space of art. In the video we see a woman descending the same stairs viewers use to descend into the basement; she stands still, looking out, then disappears, or sometimes somersaults as if the laws of gravity applying to her in the same space differ from the natural laws affecting viewers.To a great extent, these works by Yashaev are an examination of laws or a certain logic, the manner in which Time applies to and unfolds in the studio, at the heart of creation. He introduces art of the past, photographs, adds layers, and as in his videos, Yashaev proposes a similar system which may or may not be parallel to this world but reflects it.

Braverman Gallery, Hasharon 12, Tel Aviv
Curator: Adi Gura

 Join the mailing list for Window’s weekly informational advertising newsletter – 
www.smadarsheffi.com/?p=925
For information about the next upcoming Art tour,Modern Times
Masterpieces from the Philadelphia Museum  , Novembr 6th 
 at  17:30   please send a whatsapp message to 0507431106  or write
thewindowartsite@gmail.com

Follow me on Instagram:

http://www.instagram.com/smadarsheffi/

Mark Yahsahev Aleph 2017.-Inkjet print

Posted in וידיאו, צילום | Comments Off on אלף – מארק יאשאייב | ALEPH / Mark Yashaev

מאוצרות המשכן לאמנות| Treasures of the Mishkan Museum of Art

 את  “מאוצרות המשכן לאמנות”, התערוכה  המציינת 80 שנה למשכן באמנות בעין חרוד,  אפשר לקרוא כמפה, אחת המפות האלטרנטיביות שיש לסיפור הישראלי.  התערוכה  שאצר יניב שפירא, מהאוסף הכולל עשרות אלפי פריטים היא מרתקת. עולה ממנה תפיסה של ההווה, והעתיד, לא פחות מאשר של העבר. אם אנו נוטים לחשוב על אמנות ישראלית עכשווית כתוצאה, ראקציה או אבולוציה של העבר, הרי אפשר לראות כאן אחדים מהשבילים שהיו פתוחים בפניה ולהרהר מדוע פנתה לאלו שלקחה.

Mela Muter

החלק המטלטל, ובמידה רבה  המחדש, הם שלושת האולמות שכותרתם “חיי היומיום בעיירה” (כאילו אין צורך לציין שהכוונה לעיירה היהודית במזרח אירופה) ו “פרעות, גלות, שואה”  ובהם עבודות אמנים יהודים מאירופה מתחילת המאה הקודמת ועד למלה”ע השנייה (ואחדות  מאוחרות שזיקתן מובהקת כמו קברי האחים של נפתלי בזם משנות ה 60). זוהי  התבוננות והכרה מחודשת בערך של גוף אמנות גדול שנדחק לקרן זווית מסיבות מורכבות. מחד הפריזמה השוללת את ה”גלותי” ומאידך, בתקופה בה שלטו בכיפה  קריטריונים פורמליסטים, רבים מהאמנים היהודים, בעיקר ממזרח אירופה נחשבו כפרובינציאלים.

יוסף בודקו, שוק,1927
Josef Budko

הפרנקופילית ארוכת שנים של הזרם המרכזי הישראלי, בעיקר אופקים חדשים, שנמשכה עד לשנות ה 70 של המאה הקודמת, תרמה גם היא. עצם המצאה של האמנות באוסף סודקת את מה שנתפס בעבר כסיפור קטגורי של התנתקות בין אנשי התנועה הקיבוצית לעברם. המשכן לאמנות  נבט ב- 1937 ב”פינת אמנות” בצריף הסטודיו של חיים אתר (1902 – 1953), צייר חבר הקיבוץ שיזם את הקמת המוזאון. חלק מהעבודות הובאו על ידו במסע שערך באירופה כשרוחות המלחמה כבר נשבו. אחרות הגיעו כתרומות לאורך השנים.  קריאה של האמנות מתוך הדיון העכשווי  על הגירה, פליטים ושימור תרבות כעמדה ערכית הופכת חלק זה של התערוכה לרפלקציה על ההווה.  בין העבודות הבולטות בחלק זה  דיוקן ונוף אורבני של מלה מוטר  אמנית מעולה, כמעט בלתי מוכרת בארץ, בניגוד להערכה  בפולין וצרפת ודיוקן חודר של לאופולד גוטליב  שצייר  רומן קראמשטיק, צייר שזכה בזמנו להכרה נרחבת ונרצח בשואה. ציורי דיוקנאות של מקס ליברמן ויוזף ישראלס,  מחזקים שוב את מעמדם של שני האמנים המשובחים הללו. ציורי הפרעות והפוגרומים של מאוריצי מניקובסקי,

Roman Kramsztyk

במיוחד “משפחת פליטים יהודים”, מ 1915, ותמונת העיירה בציור “השוק” של  בודקו מצמררות.
בכניסה למשכן, בחלל הראשון ,שכותרתו “עין-חרוד” מרוכזות עבודות המתייחסות ישירות לקיבוצים (הקיבוץ התפצל בפילוג של התנועה הקיבוצית) עין חרוד ולאוטופיה החלוצית, שלעין חרוד שמורה בה מקום  של כבוד. לצד רישומי הכנה אדריכליים של ביקלס  אדריכל המשכן לאמנות ,ציור של הדר גד של בית הקברות, הנקרופוליס של הקיבוץ, מקום הזיכרון והעדות על מחיר הגשמת האידאל. הציור הקטן, המלנכולי הוא בחירה מעניינת ובמבט כולל על התערוכה מתקשר לאולמות המוקדשים לציירים היהודים מאירופה. הציור של גד רווי בשקט מעיק אך נעדר פאתוס.

Hadar Gad

התייחסות לפאתוס ,המתקשר ללהט האידאליזם החלוצי יש בעבודת פוטומונטאז’ של הראל לוז ההופך את העמק לנוף מצועצע שנראה כתמונת נוף על שוקולד שוויצרי. דיוקן חיים אתר שצייר משה מוקדי ב 1924 מצוין וכך גם הפסל “שאול המלך בעין דור” של צבי אל דובי. בחדר הקטן יחסית משורטט דיוקן של עין חרוד כנטועה בהיסטוריה הקרובה והרחוקה של העמק והגלבוע ,מרומז קו, כמעט מיסטי, בתולדות המקום שגוזר עליו שליחות.

Harel Luz

הדחיקה, הפיזית, של העבודה האחת של זריצקי המוצגת בתערוכה לקרן זווית, לנישה בקצה האזור שכותרתו “המופשט הישראלי ” מעוררת מחשבה. זו יכולה להתקבל כהצעה לקריאה נוספת של הנרטיב השולט שמזהה זהות מוחלטת בין מופשט ישראלי ל”אופקים חדשים”. שפירא אצר לפני שנתיים את התערוכה “אופק חדש לאופקים חדשים” (במשותף עם פרופ’ גילה בלס ודליה דנון) ואפשר לתהות עם העבודה המקפת בארכיון המשכן  מביאה לחשיבה מחודשת על הנחות קודמות.

Josef Zaritzky, Painting with an Orange stain, 1972 Oil on canvas

החלוקה הנושאית בתערוכה נעה על הציר שבין ההיסטורי לגאוגרפי, ואגב כך מאירה מה הוא מרכז ומהו הנרטיב ההיסטורי מנקודת המבט של המשכן. כך למשל, יש חדר שכותרתו “דרום” אך אין חלל שכותרתו “צפון” והחדר ששמו תורגם לאנגלית כ”Immigrant Artists ” נקרא בעברית “קיבוץ גלויות”, (ולא “אמנים עולים” או “אמנים מהגרים”) בחירה שמהדהדת  את רוח התחיה הציונית. העבודות הן ברובן טובות ואופייניות לאמנים, כך העבודה גדולה של מאיר פיצחז’דה  בין ההפתעות בחלל זה שתי עבודות של ולרי בוברוב, מ 1992 ,קולאז’ מצויר של סמלים , תמרורים וקטעי נוף שהם כמו מקראה למי שתוהה על תרבות חדשה והעבודה “חתונה בקטסקיל” (1968- 1978) המצוינת של יפים לדיז’ינסקי. לדיז’ינסקי שעלה לארץ והתאכזב מרות מהאופן בו התקבל נראה כמי שהקדים בכשלושה עשורים את הציור של אמנים כמו שי אזולאי או שמעון פינטו במיטבם.

Motti Mizrahi

עוד בולטות הן דיוקן עצמי מעולה של מוטי מזרחי מ 1978, המוצג בחלל המוקדש ל”אמנות ותפילה”, ציורים של יהושע אייזק אשל שזכורים מהתערוכה “עבודה עברית” שהוצגה במשכן לפני שני עשורים (באצירת גליה בר אור) , עבודה מוקדמת ומרשימה מאד של אורי ריזמן “פרה אדומה” מ 1954 ו”דיוקן מוכר לימונדה” של ציונה תג’ר מ 1944, וכן פיסול בעץ של אהרון בצלאל.
התמונה המתקבלת מ”אוצרות המשכן” היא של אוסף העוסק ברגישות בחברה והיסטוריה ופחות בשאלות תיאורטיות, אוסף שדווקא מה שיכול היה להיתפס בעבר כשמרני הופכת אותו למעניין.

                                                             ***

בסיור מאוצרות המשכן לאמנות –  שאערוך ביום שישי,  5 אוקטובר 2018,  10:00 – 13:00 , ארחיב בשאלות הרבות העולות מהתערוכה, ואעמוד על המקומות בהם היא מחדשת או ממשיכה קריאה מקובלת של אמנות ישראלית. נחשוב על התערוכה כמשרטטת הצעה לתולדות אמנות.

להרשמה לניוזלטר הפרסומי השבועי של “החלון” בנושאי אמנות, אירועים ותערוכות חדשות
www.smadarsheffi.com/?p=925 (הרישום נפרד מהרישום לבלוג)

   סיור לעין חרוד לתערוכה   מאוצרות המשכן לאמנות –
עם דר’ סמדר שפי יום שישי, 5 אוקטובר 2018,
ראו מידע בעמודת הסיורים בבלוג.
לפרטים נוספים שלחו Whatsapp ל 0507431106 

או כיתבו לכתובת: 

thewindowartsite@gmail.com

 עקבו אחרי  באינסטגרם

https://www.instagram.com/smadarsheffi/    

Treasures of the Mishkan Museum of Art

The current exhibition celebrating the 80th anniversary of the Mishkan Museum of Art, Ein Harod, proposes an alternate reading of the current Israeli art narrative. Curated by Yaniv Shapira, this fascinating exhibition is drawn from the Museum’s collection which comprises tens of thousands of items. The exhibition gives rise to an outlook on the present and the future, no less than a view of the past. If we tend to think of contemporary Israeli art as an outcome, reaction, or evolution of the past, here we can see several of the pathways open to Israeli art and contemplate the paths not taken.

Efim B. Ladyzhenskiĭ

The works that most challenge the consensus, and to a great extent offer an innovative look at the history of Israeli art, are in three spaces, under the titles “Daily life in the shtetl” (as if there were no need to specify that these are the Jewish townlets of Eastern Europe), and “Pogroms, exile, Holocaust.” They feature works by European Jewish artists from the early 20th century to World War II (and works clearly associated with the war, although made later, such as Naftali Bezem’s Mass Grave, from the 1960s). The exhibition is a re-visit and re-evaluation of the huge oeuvre marginalized due to complex reasons. On one hand, the original curatorial prism of the Museum (founded in 1937) “negated the Diaspora” (according to the attitude in the Zionist institutions) while on the other hand, during the period dominated by formalistic criteria dominated, many of the artists, especially from Eastern Europe, were considered provincial.

Jozef Israëls

The long-standing Francophile trend in mainstream Israeli art, especially New Horizons. which continued until the 1970s, contributed to this attitude. The very fact of art being in the collection cracks what in the past was considered a categorical narrative of the kibbutz movement severing itself from the past. The Mishkan Museum of Art grew from an “art corner” in the studio hut of painter and kibbutz member Haim Atar (1902-1953), who initiated the establishment of the Museum. Some of the works were brought to the country by Atar, who made his European journey when war was imminent. Others were donated to the Museum over the years. Reading these artworks from within the contemporary discourse on immigration, refugees, and conservation of culture as a value-based stand, illuminates this section of the exhibition as a reflection on the present.

Among the outstanding works are a portrait and cityscape by Mela Muter, a superb artist barely known in Israel, although she was acclaimed in Poland and France; and a penetrating portrait of Leopold Gottlieb by Roman Kramsztyk, a painter well-known during his lifetime, who was murdered in the Holocaust. Portraits by Max Liebermann and Jozef Israëls further reinforce the standing of these two excellent artists. The paintings of the riots and pogroms of Maurycy Manikowski, especially his Jewish Refugee Family (1915) and the picture of the shtetl in Josef Budko’s Marketplace are chilling.

Entering the Museum, the visitor encounters the first hall, titled “Ein Harod,” which displays works referring directly to kibbutz life in general and to Ein Harod in particular, as a socialist utopia. Ein Harod still holds an honoured place in the history of the kibbutz movement. It split into two in 1951 as did many kibbutzim, when the general Kibbutz Movement, of which Ein Harod holds an honoured place. (Kibbutz Ein Harod split into two, when the General Kibbutz Movement split into Ihud and Meuhad kibbutzim in 1951 due to ideological differences). Here, along with preparatory architectural drawings by Samuel Bickels, who designed the Museum’s unique building, the visitor can find contemporary Israeli artist Hadar Gad’s small painting of the kibbutz cemetery, its “necropolis,” site of memory and testimony of the price of realizing the utopia. The small, melancholy painting is an interesting choice; an overall view of the exhibition reveals its connection to the works displayed in the halls devoted to European Jewish artists. Gad’s painting is suffused with oppressive silence yet avoids pathos.

However, pathos associated with passionate pioneering idealism, is present in Harel Luz’s photomontage which transforms the Jezreel Valley into a kitsch landscape looking like a painting on a box of Swiss chocolates. Moshe Mokady’s portrait of Haim Atar (1924) is excellent, as is Zvi Aldubi’s sculpture King Saul at Endor. In a relatively small room the portrait of Ein Harod is delineated as being firmly rooted in recent and distant history of the Emek – the Jezreel Valley – and of the Gilboa region, hinting at an almost mystical direct line leading from ancient to modern times inculcating it with a sense of mission.

The physical marginalization of the only work by Joseph Zaritsky in the exhibition, placing it in a corner niche at the edge of the section titled “Israeli Abstraction” is thought-provoking. It might be seen as a proposal for a re-reading of the prevailing narrative of Israeli art that identifies Israeli abstraction entirely with the New Horizons movement headed by Zaritsky. Two years ago, Shapira curated the exhibit “A New Horizon for New Horizons: The Birth of Abstraction in Israeli Art” (as co-curator with Prof. Galia Ballas and Dalia Danon); now it seems that he had new thoughts on his working definition in the previous exhibition.

The thematic division of the exhibition lies along historical and geographic axes, illuminating what the Mishkan views as the “center” and as the reigning historical narrative. Thus, for example, there is a room titled “South” – but no “North.” The relevant room is called “Ingathering of the Exiles” (and not “Immigrant Artists”), a choice that resonates with the Zionist movement of Jewish national revival. The works are good for the most part, as well as characteristic of the artists, such as Meir Pichhadze’s large work. Among the surprises in this hall are two works by Valery Bobrov from 1992, a painted collage of symbols, road signs and pieces of landscape, like a lexicon of his new culture, and the excellent “Wedding in the Catskills” (1968-1978) by Yefim Ladizhinsky. Ladizhinsky, who immigrated to Israel, was bitterly disappointed by his reception. Looking at paintings by contemporary Israeli artists such as Shay Azoulay or Shimon Pinto at their best, it is apparent that Ladizhinsky was about three decades ahead of his time.

Other outstanding works are a superb self-portrait by Motti Mizrahi (1978) exhibited in the space devoted to “Faith and Prayer”; paintings by Yehoshua Isaac Eshel, which were exhibited about 20 years ago in “Hebrew Work: The Disregarded Gaze in the Canon of Israeli Art” at the Mishkan Museum, curated by Galia Bar. An early, very impressive work by Ori Reisman, Red Cow (1954), Siona Tagger’s Lemonade Vendor (1944), and Aharon Bezalel’s wood statue stand out.

“Treasures of the Mishkan Museum” leaves the impression that this is a collection imbued with social and historical sensitivity, and less engaged in theory. A collection that in the past might have been perceived as conservative turns out to be very interesting and even challenging.

 

Smadar Sheffi, PhD
Translation: Judith Appleton

 Join the mailing list for Window’s weekly informational advertising newsletter – 
www.smadarsheffi.com/?p=925
For information about the next upcoming Art tour,Mishkan Museum of Art Ein Harod , October 5th 
 at  10:00   please send a whatsapp message to 0507431106  or write
thewindowartsite@gmail.com

Follow me on Instagram:

http://www.instagram.com/smadarsheffi/

 

Posted in Uncategorized | Comments Off on מאוצרות המשכן לאמנות| Treasures of the Mishkan Museum of Art

סמדר שפי, החלון, אומנות ישראלית, אמנות ישראלית, Smadar Sheffi, The Window, Israeli Art