ומה מציגים באולם בו ינאם טראמפ במוזיאון ישראל?|The Israel Museum’s official selection of art for Trump’s speech

אורי רייזמן,  שדרת עצי חרוב, שנות ה-60 צבעי-שמן על בד

אורי רייזמן,
שדרת עצי חרוב, שנות ה-60
צבעי-שמן על בד

ביקור נשיא ארה”ב, דונאלד טראמפ  יצר רגע מעניין, הזדמנות  לרפלקציה על אמנות ישראלית. מוזיאון ישראל נבחר כאתר לנאומו של הנשיא האמריקאי ובהודעה לעיתונות נכתב “צוות האוצרים המקצועי של המוזיאון אצר באופן מידי תצוגה מיוחדת של יצירות מאת אמנים ישראלים בולטים “… זו נתלתה , כך נכתב ,”מול טפט (!!) ענק בהשראת פסיפסים מימי בית שני…. חיבור זה בין אמנות עכשווית לארכאולוגיה ובין העבר ומורשת העם היהודי אל ההווה, ממחיש את ייחודו של מוזיאון ישראל..”
הבחירה באמנים ישראלים בולטים על ידי צוות אוצרים שלרשותו אחד האוספים המשובחים ביותר של אמנות ישראלית מעוררת עניין : האמנים המוצגים הם יוסף זריצקי, יחזקאל שטרייכמן, אורי רייזמן, אלימה, מיכאל גרוס וגבריאל כהן.
תמונת האמנות הישראלית העולה מהבחירה שונה מהותית ממה שאני הייתי מגדירה כאמנים ישראלים בולטים : מוצג רק ציור – כלומר עדיין “אמנות” מזוהה עם “ציור”. מצער לציין שכל האמנים כבר אינם בין החיים  – ולא יוכלו להנות מרגע החשיפה הבינלאומי שמזומן ליצירתם.

גבריאל כהן, ישראלי  מסביב לעולם ב-92 ימים, 1976 צבעי-שמן על בד

גבריאל כהן, ישראלי
מסביב לעולם ב-92 ימים, 1976
צבעי-שמן על בד

נראה שצוות האוצרים ששמותיהם נותרו עלומים (מביך שחשו צורך להוסיף את המילה “מקצועי”  ליד “אוצרים” ) בהחלט היה מודע בצורך בגיוון: בין  ששה האמנים יש אשה אחת – אלימה. אם כל הסימפטיה ליצירתה קשה לי לחשוב אליה כאמנית ישראלית בולטת; יש גם את גבריאל כהן שנחשב לoutsider מובהק.
קריאה היסטורית של המבחר מעלה שאין עירעור על מקומה המרכזי של “אופקים חדשים” -זריצקי ושטריכמן. גרוס, ריזמן ואלימה שייכים כולם למינמליזם הישראלי. העובדה שהעבודה המאוחרת ביותר המוצגת היא עבודתו של גבריאל כהן, מ 1976, טורדת ממש. בארבעים השנים האחרונות האמנות הישראלית עברה שינויים מהותיים, התברכה באמנים מצוינים ואין לכך בדל ביטוי.

***

חבל שחמש עשרה דקות התהילה שהזדמנו לאמנות הישראלית לא נוצלו להעלות פרופיל מעניין יותר מבחינה מדיומלית ותכנית. האמנות הישראלית טובה בהרבה מהתמונה השמרנית והמאופקת שנפרשת באולם שהוכן לנאום.
מוזיאון ישראל אינו, למרבה הצער,מוזיאון לאומי אבל  קיבל כאן משימה לשרטט פרופיל של המיטב הישראלי . ההזדמנות הוחמצה .

הכנת האולם במוזיאון ישראל

הכנת האולם במוזיאון ישראל

הרשמה לניוזלטר הפירסומי השבועי של “החלון” בנושאי אמנות, אירועים ותערוכות חדשות –    www.smadarsheffi.com/?p=925  (הרישום נפרד מהרישום לבלוג )

לקבלת הודעות לגבי סיורי אמנות מיוחדים עם ד”ר סמדר שפי, כולל סיור בביאנלה בונציה באוקטובר 2017 וכן הדרכה לפני נסיעה לביאנלה לנוסעים עצמאיים אנא כיתבו ל  thewindowartsite@gmail.com

The visit of  US President Trump has created a very interesting opportunity to reflect on Israeli Art. The Israel Museum, Jerusalem, was selected as the site for the president’s speech, the Museum’s PR release stating that “The Museum’s professional curatorial staff has immediately curated a special exhibition of the artworks by the most outstanding Israeli artists.”
The choice of “outstanding Israeli artists” by a staff of curators who have access to one of the most superb collections of Israeli art piques the interest: the artists on exhibit are Joseph Zaritsky, Yehezkel Streichman, Ori Reisman, Alima, Michael Gross, and Gabriel Cohen.

Zaritsky Yosef, Untitled, 1964

Zaritsky Yosef, Untitled, 1964

The “snapshot” of Israeli art as seen from this selection is fundamentally different from what I would have defined as “outstanding Israeli artists.” Here painting is the only medium on view, meaning that Israeli “art” is solely identified with “paintings.” All six artists have passed away so are unable to enjoy the international exposure of their works.
The anonymous curators (embarrassed by the Museum who felt the need to add the word word “professional”) definitely thought of the value of diversity: there is one woman among the six (Alima), who, despite the positive feelings I have towards her oeuvre, is not an artist I would place among the “most outstanding Israeli artists,” and then there is Gabriel Cohen, who is clearly considered an “outsider artist.”
An historical reading of the selection shows that the prime place of “New Horizons” remains unchallenged as does Israeli Minimalism. The fact that the latest work on view dates from 1976, a painting by Gabriel Cohen, is very troublesome. Over the past 40 years, Israeli art has undergone essential changes and has been blessed with excellent artists, of whom there is not the slightest hint here.

                                                                                                                        ***

It is a pity that the opportunity given to Israeli art for its “15 minutes of fame” is not being used to demonstrate a higher profile in terms of mediums and content. Israeli art is far better than the restrained, conservative picture displayed in the hall prepared for Trump’s speech.

DSC_5281

Join the mailing list for Window’s weekly informational advertising newsletter – 
www.smadarsheffi.com/?p=925
For information about Art tours    – please write to thewindowartsite@gmail.com

Posted in אירועים, ציור | Comments Off

ריכוז ביתנים מרתק בארסנלה: גאורגיה, סינגפור, טוניסיה, טורקיה. ביאנלה ונציה 2017

אחת התופעות הבולטות, והמעודדות, בביאנלה הנוכחית בונציה היא התחושה שמעגל האמנות העכשווית ממשיך להתרחב אל אף הגלים העכורים של קסנופוביה ששוטפים חלקים בעולם ביתר שאת. הביתנים של גאורגיה, סינגפור, טוניסיה, טורקיה הם מהבולטים ההופכים את הארסנלה  לריכוז ביתנים מרתק. למעט הביתן הטורקי, מדובר במדינות  שביתניהן נחשבו בעבר הלא רחוק לשוליים, כאלו שמרבית המבקרים יבכרו על פניהם את הביתנים של מי שנחשבו למעצמות התרבות – בריטניה, גרמניה, צרפת ארה”ב ורוסיה הסמוכים זה לזה  באזור הוותיק, המיוחס יש לומר, בג’רדיני.  מדובר על המשך מהלך שתחילתו נראתה כבר בשנות ה 90.  שתי הביאנלות האחרונות, שאצרו מסימיליאנו ג’וני “הארמון האנציקפולדי” ב 2013 (  http://www.smadarsheffi.com/?p=642) ואוקי אנווזר (Okwui Enwezor) All the World’s Futures”” ב 2015  (http://www.smadarsheffi.com/?p=3395) היו פוליטיות במוצהר והפנו זרקור למרכזים חדשים וגם למבט מחודש על מה שנוצר בעבר באפריקה, אסיה ומזרח אירופה ונחשב בעבר לשולי או חקייני בלבד.

השנה,על רקע תחושת שמרנות והימנעות מהבעת עמדות לא קונזנסאליות בתערוכה הבינלאומית שאצרה כריסטין מסל, ביתנים אלו, על החריפות והישירות
בהם, בולטים במיוחד.

גאורגיה :

Vajiko Chachkhiani מציג בביתן האפלולי והאפוף ריח שתן את “A Living Dog in the Midst of Dead Lions” צריף דולף, עלוב שניתן להציץ בחלונותיו לתעמת עם עליבות, ריקבון ועוני. הצריף הובא,במה שניתן לכנות בקושי שלמותו מגאורגיה .תהליך הצפוררות ימשיך לאורך חמישה חודשי הביאנלה. העבודה מעלה על הדעת את The Toilet (1992) , עבודה של איליה קבאקוב שהטצגה בדוקונהטה 1992 ובה העתק של שרותים ציבוריים סובייטים בתוכם היה  מיצב  של  בית משפחה.

הורד

סינגפור :

שלד אוניה עצום עומד במרכז ביתן שכותרתו . Dapunta Hyang: Transmission of Knowledge הוא מבוסס על מחקר של האמן Zai Kuning העוסק במחקר של תרבות מלאית ושאלות זהות בכלל וזאת בתוך ההקשר של בניית תודעת הלאום הסינגפורית שנמשכת מאז קיבלה המושבה עצמאות מהבריטים בשנות ה 60 .

Zai Kuning, Dapunta Hyang: Transmission of Knowledge singapore pavilion

Zai Kuning, Dapunta Hyang: Transmission of Knowledge
singapore pavilion

טוניסיה :

ביתן בו מחתימים בעזרת טביעת אצבע  Freesas, על משקל Visas .כותרת הביתן The Absence of Paths , העדר דרך אינו מותיר כל מקום לטעות אשר לתחושת יאוש המהגרים שהוא מבקש ל העביר לקהל השבע של באי הבינאלה. מעבר לביתן בביאנלה הוצבו עוד שלושה ביתנים קטנים , זהים ברחבי ונציה.IMG_4732

טורקיה:

Cevdet Erek  אמן שחי ופועל בטורקיה יצר מיצב אדרכלות ובשם, ÇIN, 2017,מילה שהיא אונומטופיאה לרעש בטורקית.ה תחושה היא כשל איצטדיון ,או בית סוהר , או אתר שהוסב לאתר כליאה (כמו איצטדיונים בפריס על ידי הנאצים, או על ידי משטר האימים של פינושה בצ’ילה בשנות ה 70 ) . בהקשר חמצב בטורקיה השאלה האם מדובר באזהרה או תיאור מצב נותרת פתוחה וקריאה של המיצב במונחים אקזיסטנציאליסטים בלבד מנותקת ומעוקרת מידי. Cevdet Erek  יצר עבודה שעוסקת במציאות מסויטת.IMG_4711

הרשמה לניוזלטר הפירסומי השבועי של “החלון” בנושאי אמנות, אירועים ותערוכות חדשות –
 www.smadarsheffi.com/?p=925  (הרישום נפרד מהרישום לבלוג )

לקבלת הודעות לגבי סיורי אמנות מיוחדים עם ד”ר סמדר שפי, כולל סיור בביאנלה בונציה באוקטובר 2017 וכן הדרכה לפני נסיעה לביאנלה לנוסעים עצמאיים אנא כיתבו ל  thewindowartsite@gmail.com

Posted in אירועים | Comments Off

הביתן של ניו זילנד בביאנלה בונציה 2017 | Lisa Reihana: Emissaries

ממש בקצה הארסנלה נמצא הביתן של ניו זילנד, אחד המצוינים בביתנים הלאומיים, ואחד הרגעים האמנותיים שיזכרו מהביאנלה הנוכחית .ליסה ריהאנה, אמנית ממוצא מאורי שחיה ויוצרת באוקלנד מציגה במרכז הביתן את in Pursuit of Venus [infected] פנורמת ווידיאו ספקטאקולרית, כובשת, שאורכה עשרים וחמישה מטרים וגובהה ארבעה מטר. הסרט שעשוי על רקע מצויר ומקטעים שמבצעים שחקנים מרתקת אסטטית לא פחות מקונספטואלית.

Lisa Reihana: Emissaries NEW ZEALAND AT VENICE 2017  ARSENALE

Lisa Reihana: Emissaries
NEW ZEALAND AT VENICE 2017
ARSENALE

ריהאנה מתארת את המפגש בין הכובשים האירופאים לילידים פולינזיים ואבורי’גינים. היא משתמשת בסיפורים שונים (כולל ההריגה המתועדת היסטורית של קפטן קוק בידי ילידים שהותקפו על ידי בהאווי ) לתאר את מה שהפך במהרה מהקסמות  הדדית מסוימת להשמדת עמים ותרבויות בידי הקולוניאליסטים. היא מתארת את הטרור והסדיזם שהופעלו כלפי התושבים המקומיים על ידי מי שתפסו עצמם כנאורים,את התמימות והרצון הטוב שהיו לרועץ לעמים הנכבשים. הרקע המצויר נעשה לפי טפט ניאו קלאסי שעוצב ב 1804-1805 והורכב מ 21 פנלים .הטפט Les Sauvages de la Mer Pacifique, תיאר את הגעת הקולוניאליזם האירופאי לאיים עם הספינות הכובשים שהידוע בהם הוא קפיטן קוק  Captain Cook, כרגע של הבאת האור לעמים נבערים.
העבודה שנמשכת שלושים ושתים דקות נעה לאורך הקיר, מוקרנת המקביל בחמישה מקרנים כך שאין זכר להפרדה או לחיתוך בין סצנותIMG_4772. (ליחצו לצפיה בקטע) העבודה הפוליטית באופן העמוק ביותר. היא  נמשכת כסרט נע שהצופים מביטים בחלקיוהשונים מבלי שידרשו לנוע , צופים פאסייבים בזוועה שנידונה לחזור שוב ושוב. ריהאנה יוצרת מעברים מתוחכמים בין מה שנראה כציור של גוגן לסרט מצויר נוסח Moana של אולפני וולט דיסני , לציור ציורי קיר וטאפטים ארוגים או רקומים נוסל המאה ה 18 וה 19.

Lisa Reihana:  in Pursuit of Venus [infected], 2015—17 video i

Lisa Reihana: in Pursuit of Venus [infected], 2015—17 video i

במהלך בצפייה הולכת ומתפשטת תחושה של אימה וסלידה. משך העבודה מאפשר לצופים לחשוב על השוואות, על ימינו בחלקים שונים בעולם.
מבחינה רעיונית העבודה מתכתבת עם העבודה The White Ghosts Sailed In שמציגה טרייסי מופט בביתן האוסטרלי (ראו ). מופט מתיחסת למתיחסת ל26 ינואר 1788 היום בו הגיע הצי הבריטי לראשונה לאוסטרלי ונחשב היום על ידי רבים באוסטרליה כמסמן את ראשית אסון ההשמדה והנישול של האוסטרליים הילידים. מופט יצרה סרט שכביכול הוסרט בידי מי שהקדים את המצאת הקולנוע בכמאה שנה ונמצא על ידיה במקרה. שתי האמניות עוסקות בהיסטוריה הכואבת, המכוערת והאכזרית של אזור באוקינוס השקט, היסטוריה שנחשבה שנים רבות כל כך כהירואית, כשורת “גילויים” והישגים של אירופאים וכיום עוברת קריאה אינטנסיבית מחדש.

Lisa Reihana: Emissaries NEW ZEALAND AT VENICE 2017

Lisa Reihana: Emissaries
NEW ZEALAND AT VENICE 2017

שורת טלסקופים בכניסה לביתן מזמנים את הצופים לחוש כמחפשים, כמגלים, אולי חלק מאותם שליחים, בוודאי בשם כתר אירופאי כזה או אחר,המוזכרים בשם הביתן – Emissaries  . בכל עינית מתגלה דמות מאוריית או פולינזיית ויוצרות את התחושה שלא צפיה אינטלקטאלית מתתבוננת ישכאן אלא עינית של צלף צייד. פוטנציאל לאלימות. בסרט, כמו במציאות, האלימות מתממשת.

Curator Rhana Devenport

הרשמה לניוזלטר הפירסומי השבועי של “החלון” בנושאי אמנות, אירועים ותערוכות חדשות –    www.smadarsheffi.com/?p=925  (הרישום נפרד מהרישום לבלוג )

לקבלת הודעות לגבי סיורי אמנות מיוחדים עם ד”ר סמדר שפי, כולל סיור בביאנלה בונציה באוקטובר 2017 וכן הדרכה לפני נסיעה לביאנלה לנוסעים עצמאיים אנא כיתבו ל  thewindowartsite@gmail.com

Posted in Uncategorized | Comments Off

סמדר שפי, החלון, אומנות ישראלית, אמנות ישראלית, Smadar Sheffi, The Window, Israeli Art