בין זומו לתרבות

בשבוע שעבר ביקרתי בעפולה , בתערוכה “אגדה מקומית” שנערכת במסגרת פעילות של תנועת “תרבות”. ימים אחדים אחר כך נסעתי , בשישי בצהרים, לפתיחת “זומו” ,המוזיאון הנייד שתחנתו  השנייה היא בערד (הראשונה הייתה בירוחם לפני כשנה).  הפער בין שתי הפעילויות הללו, המרחק הקונספטואלי דורש התייחסות. עם זומו היא הצנחה של אמנות, דאוס אקס מכינה, כפסטיבל זמני , הרי “תרבות” היא תהליך צמיחה.
הרעיון של זומו, להביא אמנות מהמרכז לפריפריה לתקופה קצובה  במה שמוגדר כ”תחנות ” במסע נראה לי, עוד לפני שהחל לפעול כבעיתי ביותר . (ראו החלון : מחשבות כפירה על זולו שפורסם בדצמבר 2017 )   הנחת המוצא , מרכז הבא להשפיע מטובו על הפריפריה ,במימון קרן אריסון , תורמים ששמם אינו נזכר (אך חלקם לפחות כלל לא אנונימיים ) ומפעל הפיס איננה קונסטרוקטיבית להרחבת מעגלים לשם העשרה של כלל התרבות הישראלית.

עתר גבע -אי שקט ,  2015 במפעל המגבות בערד

בעקבות  הביקור בערד אני  תמהה כיצד חבורה מצוינת ומקצועית של אמנים ואוצרים , ואנשי זומו הם כאלו , מוציאה תחת ידה את  התערוכה המוצגת כעת במפעל מגבות ערד. עבודות של ארבעים אמנים מוצגות זו ליד זו בצפיפות וללא כל חוט מקשר. חלק מהעבודות טובות  אבל לא די בכך ליצור תערוכה טובה. באירוע הפתיחה היו שאמרו שזו הזדמנות לתושבי הפריפריה לראות אמנות . עדיף היה לייצר מערך הסעה (קבוע, לא לששה שבועות) למוזאונים שונים ומוסדות אלטרנטיביים ברחבי הארץ  שיאפשר תחבורה נוח  לראות אמנות וכמובן לטפל את הגלריה במקום  . בדף יחסי הציבור, שנלווה לפתיחה, נכתב שהתערוכה תעסוק ב”היפוך התפקידים וחשיפת המנגנונים מבקשים להאיר את הכוחות שפועלים על כולנו – יוצרים וצרכנים, אמנים ופועלים – ולהצביע על כך שהם אינם גזרת שמיים או גורל, אלא פרי יצירתו של האדם, ולכן – הם גם ניתנים לשינוי.” הרעיון, המצוי בחיק החם של הקונזנצוס , לא עולה מהתערוכה האקלקטית .   במהלך שהות המוזיאון הנייד בערד אמנים יבואו לבקר ויערכו פעילויות  ונותר רק  לקוות שישאירו  חותם . במקרה של ערד “זומו” מגיע אחרי שנים של פעילות אינטנסיבית שנערכה במקום במסגרת העשייה של הדס קידר במרכז לאמנות עכשווית  ונמשכת כעת תחת המנהל אורן עמית .

במפעל המגבות בערד גיא קונינגשטיין

בעפולה המפגש עם  אנשי תנועת תרבות יצר תחושה הפוכה לטרנדיות המתגלגלת שיש ל Buzzwords  : “אמנות בקהילה” ו”חברתי אמנותי” שנכתבו ונאמרו אינספור פעמים בהקשרי “זומו” .   האמנים – מחנכים שהקימו את תנועת תרבות  לפני כ 15 שנים לא מגיעים ל”תחנות”  – הם חיים במקום ופועלים  כחלק הקהילה בה הם חיים.( קבוצות תרבות יש היום בקרית שמונה, חצור , אופקים נתניה ועוד).

ניצן ריבלין – פלדמן “עבודה חינוכית” 2018
ב”אגדה מקומית ” עפולה

מדובר באנשים שרתו יחד בגרעין נח”ל והמשיכו יחד במסגרות עירוניות . חלקם עוסקים בחינוך פורמלי ולא פורמלי ובמהלך השנים הקימו תנועת נוער ובית ספר לאמנים הפועלים בקהילות שונות https://www.tarbut-mov.co. בתערוכה הנוכחית שלהם בהיכל התרבות של עפולה  “אגדה מקומית” יש בעיקר עבודות של אמנים מעפולה והסביבה הקרובה (בהם אמיר תומשוב, סימה לוין , לירון אוחיון , רעי רביב ) ומעט אורחים שיש להם נגיעה בקבוצה כמו הדר גד . המעגלים הולכים ומתרחבים, כמו אדוות. מעורר אופטימיות .

להרשמה לניוזלטר הפרסומי השבועי של “החלון” בנושאי אמנות, אירועים ותערוכות חדשות
www.smadarsheffi.com/?p=925 (הרישום נפרד מהרישום לבלוג)

לפרטים על קבוצת סיורי בוקר הנפתחת בסוף נובמבר או לסיור עם דר’ סמדר שפי

בפסטיבל הצילום PHOTO IS:RAEL 

יום שלישי,  27 נובמבר 2018,  (ערב)

שלחו WhatsApp  לסמדר 0507431106    

או כתבו ל thewindowartsite@gmail.com

מור חזן , גרפיט על טופס לוטו . ב”אגדה מקומית ” עפולה2018

Print Friendly, PDF & Email
This entry was posted in אירועים. Bookmark the permalink.

סמדר שפי, החלון, אומנות ישראלית, אמנות ישראלית, Smadar Sheffi, The Window, Israeli Art