אני ואתה – על איזונים ובלמים בעקבות השיר “נדנדה”  של  ח.נ. ביאליק| “Me and you” – inspired by H.N. Bialik’s poem “See Saw”

 

 נַדְנֵדָה

   נַד, נֵד, נַד, נֵד
רֵד, עֲלֵה, עֲלֵה וָרֵד!
מַה לְמַעְלָה?
מַה לְמָטָּה? –
רַק אֲנִי,
אֲנִי וָאָתָּה;
שְׁנֵינוּ שְׁקוּלִים
בַּמֹּאזְנָיִם
בֵּין הָאָרֶץ
לַשָּׁמַיִם.

שיר הילדים “נדנדה”  הוא מהשירים החביבים על הורים וילדים ומושר לדורות מאז פורסם ב1933[1] והולחן בידי  דניאל סמבורסקי (1909 – 1977). השיר הוא גרסה שניה לשיר קצר יותר שפורסם כבר ב 1906 באודסה[2] . בגרסה המוכרת הוסיף ביאליק את השורות

מַה לְמַעְלָה?
מַה לְמָטָּה? –
רַק אֲנִי,
אֲנִי וָאָתָּה;
שְׁנֵינוּ שְׁקוּלִים
בַּמֹּאזְנָיִם

בשש שורות אלו העניק  ביאליק לשיר משמעות הומניסטית עמוקה בהרבה מהחביבות הקלילה שאופפת אותו .
ביאליק מתייחס לאיסורים שהמדרש מטיל על חשיבה ומשיב להם. במסכת חגיגה, פרק ב  נכתב ” אין דורשין … במרכבה ביחיד אלא אם כן היה חכם ….בארבעה דברים רתוי לו כאילו לא בא לעולם מה למעלה מה למטה מה לפנים ומה לאחור וכל שלא חס על כבוד קונו רתוי לו שלא בא לעולם...” כלומר שאלות על מה שהיה לפני בריאת העולם ועל מה שנמצא בשמים ובשאול אינן צריכות להישאל. ביאליק משיב ב “אני ואתה”, אנו בני האנוש, הדהוד ל”אני ואתה”, חיבורו החשוב (Ich und Du) של מרטין בובר מ  1923. בובר דיבר על משמעות יחסים הנעים בין קרבה להזרה  כשקרבה מובילה להתפתחות רוחנית.

ליטל רובינשטיין ,, Between 2018. טכניקה מעורבת, מטוטלת,*50*20*80
Lital Rubinstein, Between, 2018. Mixed media, pendulum, 80x20x50cm

ביאליק הוסיף לשירו את השורה ” שְׁנֵינוּ שְׁקוּלִים בַּמֹּאזְנָיִם” – היחס, לכל ברייה, כאל שווה. את המסר, שגם היום אינו מושרש  עטף במתיקות של שיר ילדים.
העבודות של רפאת חטאב, גבי קריכלי, וליטל רובינשטיין עוסקות באיזון, שוויון והחיפוש המתמיד אחר ערכים אלו .
חטאב תרגם לערבית את השורות  “אֲנִי וָאָתָּה / שְׁנֵינוּ שְׁקוּלִים / בַּמֹּאזְנָיִם”  ומשתמש בהן, כתובות כתב ערבי קליגרפי, במשחק הרכבה מעץ ובו מוזמנים הצופים לשחק.  ב”העץ של אודין – בין הארץ לשמיים”, עבודת טקסטיל ומתכת, חטאב מדבר על מקום בתווך, בו יכול להתקיים שווין שספק אם יכול להיות במקום אחר  חטאב מתייחס לדמותו של אודין, אל נורדי עתיק שהוא אל המלחמה אך גם אל השירה והחכמה, ומתוך הניגודים, במקום שהוא בין הארץ לשמיים, צומחת יצירה.

Raafat Hattab Me and You A game for two 2018. Mixed media

ליטל רובינשטיין, יוצרת עבודות קינטיות או כאלו שפוטנציאל התנועה בהן בולט. בעבודות , “ואלס” , “Meme”  ו” מה למטה- מה למעלה” היא משתמשת בצבע ורוד תמים ומתבוננת במתח המתמיד המלווה יחסים.
מערך זרועות אחוזות – מתנגשות יוצרות דגם חוזר ב”ואלס “– עבודת רצפה, (הדפסה דיגיטלית) בדיאלוג עם מסורת שטיחי האריחים שאפיינה בתים רבים בתל אביב ומצויה גם במרפסת בית ביאליק. הדגם אמביוולנטי: זרועות אחוזות זו בזו ספק בתמיכה ספק באגרסיביות. רובינשטיין יצרה דגם שמדבר על יחסי קרבה – הזרה. הזיקה לעבודות הטפטים של אי ויוי , מהאמנים הבינלאומיים הבולטים מודעת. אי ויוי, אמן פוליטי מובהק, מדבר על ניכור מוחלט, רובינשטיין מותירה מקום לספק ואולי חזרה לקרבה.
בעבודה הקינטית Meme (תופעה התנהגותית תרבותיות שמתפשטת דרך חיקוי) יצרה מעגל זרועות של בובות הסובבות זו אחר זו, תרות  אחר קשר ונגיעה.
Between היא מטוטלת שרובינשטיין בנתה לפי עקרון “מטוטלת פוקו”, בעזרתה הוכיח המדען הצרפתי לאון פוקו שכדור הארץ מסתובב סביב צירו.  המטוטלת מנסה לשמר  כיוון תנועה קבוע במרחב, אך סיבוב הארץ יוצר מסלול תנועה משתנה. רובינשטיין יצרה היסט בתנועת המטוטלת כאשר כדור מסתובב ואמור לפגוע בביצה אך בשל מגנט לעולם לא יפגע בה, כלומר היא מנציחה מצב בינים.
      העבודות של גבי קריכלי נעות על ציר שבין הסיפורי, לאבסורדי ולמשחקי בכניסה לבית ביאליק, לצד המראה ניצבים כשומרים, כרוביות: האחת מפוליאוריטן והשנייה מבטון, יציקות זהות שהאחת קלה מאד, בצבע כשל כרובית והשנייה אפורה וכבדה. למרות הדמיון, שני האובייקטים אינם שקולים.
Majority Decision, היא דימוי ספינה שנישא על קשת גדולה הניצבת על רצפה ונשענת על הקיר כמו ספינת מפרשים ויקינגית שעלתה על שרטון, כששריד מפרש כתום מקופל על אחד התרנים שנטה על צדו. איבוד השליטה, האיזון מקבל תצורה יפה, והמבנה הקשתי נחת על חוף מבטחים תחת עיניהם הבוחנות של שני פסלים של בוריס ש”ץ, יהודית ומתיתיהו, מאוסף בית ביאליק .
יש מי שרואים בתורן העבודה צלב. קריאה זו, אף שלא הייתה כוונת העבודה, אפשרית ומעניינת ויש בה גם תוספת לחוט השני האוניברסלי, ההומניסטי שהתערוכה מאירה. לא זו בלבד אלא שמרטין בובר,  מחשובי הפילוסופים  היהודים במאה העשרים , שספרו “אני ואתה” השפיע, כך נראה על ביאליק להוסיף שורות לשירו נדנדה, עסק רבות, במידה של הערכה והזדהות עם דמותו של ישוע.
ביאליק התייחס לישוע, כמו כותבים עבריים אחרים בני זמנו (לרבות טשרניחובסקי ואהרן אברהם קבק) במידה של הזדהות. התרבות האירופאית, אותה תרבות השכלה שביאליק שילב עם יהדותו המובהקת היא, ככלות הכל, תרבות נוצרית.
בין ההתייחסויות היותר מוכרות של ביאליק לנצרות ולישע אמירתו בעת ראיון על האוניברסיטה העברית ב 1923 בה  כרך יהדות ונצרות:

פרצה לה היהדות – ההלניסמוס היהודי או היהדות ההלניסטית ואח”כ ע”י צנורות אחרים דרך וחדרה לתוך העולם העתיק, הכביר ביצירות, במפעלים, בפוליטיקה, בגבורות ובחטאים.  לתוך עולם כביר זה חדר עם קטן ודל, רועי צאן, סוחרים, בעלי מלאכה (ישו היה, כידוע, בן נגר ).  באותו הזמן יצאו היהודים אל מרחבי העולם.  ומה היה לבסוף? חלקים גדולים של היהדות הורכבו בתרבויות העולם של אותו הזמן והתערבו ביסודות האליליים ונולדה הנצרות,

בשירו ” אַלְמְנוּת” על אמו, הוא השווה, את סבלו כיתום לסבל הצלוב

…. אָכֵן רָחֲקוּ מֶנִּי הַיָּמִים הָהֵם, אַךְ עוֹד אֵימֵיהֶם
חֲדָשִׁים לְנֶגְדִּי תָמִיד, וּכְמוּקָע אֶל צְלוּבוֹ
בְּמַסְמְרִים נִצְמַדְתִּי לִדְמוּת אַלְמְנוּתֵךְ הַשּׁוֹמֵמָה,
אִמִּי, עֲנִיָּה סֹעֲרָה, לֹא נֻחָמָה וְלֹא רֻחָמָה!

ביאליק, הומניסט ומשכיל השתמש בצלב כדימוי, לא צמצם אותו לסמל של רדיפות ונגישות בלבד. ביאליק שכתב “שנינו שקולים במאזניים” – אמירה אוניברסלית, היה רחוק מקנאות ולאומנות חשוכה.
לצד גרם המדרגות, פסל עץ גדול, המטפס מקומת הקרקע לקומה העליונה. מדובר בהיבריד כהכלאה בין מכשיר חפירה לבין סירה, שמתכתב עם קו המדרגות המתעגל, מדגיש את החיבור בין הקומות העליונה והתחתונה. בפיסול העץ של קריכלי פרטים שכמו מחשבות אסוציאטיביות שייכות לא שייכות לגוף העבודה המרכזי, אתרים קטנים של יופי שיגלה רק המתבונן מקרוב.

פסל עץ של קריכלי, הנראה כאסטרולאב, מאלו דרכם ניסו לפענח את סודות היקום, שכוב על האח בחדר ההסבה.

                                מַה לְמַעְלָה? / מַה לְמָטָּה? /…בֵּין הָאָרֶץ / לַשָּׁמַיִם.

                                                                                                       ד”ר סמדר שפי

[1] חיים נחמן ביאליק, שירים ופזמונות לילדים, הוצאת דביר, 1933

[2]ברגמן, חיים פנחס “הנדנדת” שפת ילדים ספר לימוד לקריאה ולכתיבה עם ציורים  1906

תערוכה מסדרת לְהַבִּיט נִכְחוֹ – אמנות עכשווית בבית ביאליק
אוצרת: דר’ סמדר שפי
אוצרת ראשית ומנהלת של מתחם ביאליק:  איילת ביתן שלונסקי
צילום : תום פורת

עד ה 18.3.2019

להרשמה לניוזלטר הפרסומי השבועי של “החלון” בנושאי אמנות, אירועים ותערוכות חדשות
www.smadarsheffi.com/?p=925 (הרישום נפרד מהרישום לבלוג)

לפרטים על סיור עומק עם דר’ סמדר שפי בתערוכה
“זמנים מודרניים” – יצירות מופת ממוזיאון פילדלפיה במוזיאון תל אביב–
יום שלישי, 8 ינואר 2019, 18:30- 20:30

שלחו Whatsapp ל 0507431106
או כיתבו לכתובת:thewindowartsite@gmail.com

ליטל רובינשטיין , מה למעלה מה למטה, 2018. וילון, חרוזים, טכניקה מעורבת, 210*80
Lital Rubinstein, What is above, what is below, 2018. Curtain, beads, mixed media, 210x80cm

Art Intervention VI – Contemporary Art in Beit Bialik
Curator: Dr. Smadar Sheffi
“Me and you” – On checks and balances inspired by H.N. Bialik’s poem “See Saw”

See saw, see saw,
Go up, go down!
What is above?
What is below? –
Only me,
me and you,
both of us balanced
on the scale
between heaven
and earth.

The beloved children’s poem by Haim Nahman Bialik published in 1933 was set to music by the composer Daniel Sambursky. It is the second version of a poem published in Odessa in 1906, to which Bialik added the last six lines.
With these six lines, Bialik supplemented the poem with a humanistic menaing that went deeper than its light and pleasant tone. He refers to the Sages’ prohibitions on thought and responds to the Midrash on Tractate Hagiga (Chapter 2, Mishna 1): “…A person who tries to know …what is above and what is beneath, what was before [Creation], and what will be after [all is destroyed]…it were better for him had he not been born…”

גבי קריכלי, פולקה, 2006 . עץ
הכוונה לאמן זיגמר פולקה (1941-2010)
Gabi Kricheli, Polke, 2006. Wood
Refers to the artist Sigmund Polke (1941-2010)

Bialik’s response to questions that should not be asked is “me and you”: We are all human beings, resonating with Martin Buber’s influential book I and Thou (Ich und Du) (1923). Bialik was in contact with Buber at the time, working together on the project of collecting Hasidic tales. “Both of us balanced / on the scale” refers to each human being as equal. The message, which today has not yet taken root, was sugar-coated by a children’s song.
The artworks by Raafat Hattab, Gabi Kricheli, and Lital Rubinstein address equilibrium, equality, and the ongoing search for these values.
Hattab’s translation of “You and me / both of us balanced / on the scale” into Arabic calligraphy forms a laser-cut wood puzzle inviting visitors to play with it. Odin’s Tree – Between Heaven and Earth, made of textile and metal, refers to an in-between place in which equality can exist, since it is doubtful it can exist anywhere else. He refers to the figure of the ancient Norse god Odin, god of war, poetry and wisdom. Creativity grows from polarities.

Raafat Hattab, Odin’s Tree – Between Heaven and Earth, 2018. Mixed media.

Lital Rubinstein’s works are kinetic or potentially kinetic. She employs pink, the color of innocence, contemplating the constant tension intrinsic to relationships. In the floor piece Waltz, the pattern of severed arms grasping each other or clashing is in dialogue with the typical floors of Tel Aviv homes and the Bialik House. The image is ambivalent: the clasped arms can be read as either supportive or aggressive, close or alienated. The association to the floor pieces by Ai Wei Wei, one of the most outstanding contemporary international artists, is conscious. While Ai Wei Wei refers to absolute alienation and subordination, Rubinstein leaves room for doubt and perhaps a return to closeness.
Meme (a cultural behavioral phenomenon disseminated through mimesis) is a kinetic circle of dolls’ arms striving for contact and relationship. Between was built on the principle of the Foucault pendulum (named for the 19th century French physicist Léon Foucault who demonstrated the earth’s rotation), but Rubinstein has diverted its movement to perpetuate a limbo state.

Liat Rubinstein, Waltz (Floor Piece), 2018 002

Gabi Kricheli’s works move between narrative, absurd, and playfulness. His Cauliflowers are placed at the entrance to the Bialik House Museum, at the side of the mirror, like guards or cherubs, one from polyurethane and the other from concrete. The two objects are similar but not equal: although they look identical, the whitish one is lightweight, and the grey one is heavy.The mixed media piece Majority Decision is the image of a ship borne on a large bow, standing on the floor, leaning on the wall, like a Viking sailing vessel aground on a reef. The remnant of an orange sail lies on a mast, to the side. The loss of control and balance is depicted in a beautiful configuration, with the arched structure resting in a safe harbor, under the watchful eyes of two sculptures by Boris Schatz, Judith and Mattathias, from the Beit Bialik Museum Collection.
Some viewers read the mast as a cross. Although not deliberately intended by the artist, is a possible and interesting view, adding a layer to the universal, humanistic threads of meaning reflected in the exhibition. Martin Buber, one of the prominent Jewish philosophers of the 20th century, whose book Ich und Du (I and Thou) apparently impacted Bialik, inspiring him to add to the poem “See Saw.” Both Buber and Bialik had high regard for the figure of Jesus.
Like many of his literary contemporaries (including Tchernichowsky and Aharon Abraham Kabak), Bialik integrated European culture and intellectual life with his strong Jewish heritage. Western culture is almost synonymous with Christian culture. In an interview in 1923, speaking about the Hebrew University, Bialik referred to Christianity as a daughter religion of Judaism:
In the poem “Widowhood,” concerning his mother’s pitiful state as a widow he compared his suffering as an orphan, to the crucified Jesus.
Bialik, humanist and intellectual, used the Cross as a literary image, not in its narrow sense of a symbol of the persecution of Jews. Bialik, the poet who wrote “Both of us / balanced / on the scale,” a universal statement, avoided religious extremism and benighted nationalism.
A large wood sculpture spirals up the staircase from the ground floor, like a hybrid between a digger and ship. Corresponding with the circular line of the staircase, it emphasizes the connection between upper and lower floors. The wood bears details of fine carving, which, like associative thoughts, may or may not belong to the main body of work. These small sites of beauty are revealed only to those who look closely. A wooden “astrolabe,” like the instruments used to probe the secrets of the universe, is displayed on the mantelpiece in the living room, thus demonstrating the vital importance of monitoring where we stand.

What is above? / What is below? /…between heaven / and earth.

Dr. Smadar Sheffi

Director and Chief Curator of the Bialik Complex: Ayelet Bitan Shlonsky

להרשמה לניוזלטר הפרסומי השבועי של “החלון” בנושאי אמנות, אירועים ותערוכות חדשות
www.smadarsheffi.com/?p=925 (הרישום נפרד מהרישום לבלוג)

לפרטים על סיור עומק עם דר’ סמדר שפי בתערוכה
“זמנים מודרניים” – יצירות מופת ממוזיאון פילדלפיה במוזיאון תל אביב–
יום שלישי, 8 ינואר 2019, 18:30- 20:30

שלחו Whatsapp ל 0507431106
או כיתבו לכתובת:thewindowartsite@gmail.com

Gabi Kricheli The William Ashbless Project 2010 2018 Mixed media

Print Friendly, PDF & Email
This entry was posted in Uncategorized. Bookmark the permalink.

סמדר שפי, החלון, אומנות ישראלית, אמנות ישראלית, Smadar Sheffi, The Window, Israeli Art