מיכה אולמן – ״רחוב גאולים, רמת השרון, 1974-1975״ | Micha Ullman -Geulim Street, Ramat Hasharon, 1974-1975

    ״רחוב גאולים, רמת השרון, 1974-1975״ עבודתו של מיכה אולמן תלויה במסדרון צדדי במוזיאון הרצליה. הכניסה למסדרון סמוכה לאולם הגדול בו  מוצג  מיצב הרצפה של אולמן , “בית משותף”, ובסופו מדרגות העולות לקומת הכניסה. המסדרון, חלל מעבר למשרדים ולאגף הנוער, מהווה תת מודע, מחובר – מנותק מחלל התצוגה המרכזי.  בחלל, הזנוח משהו, העבודה ״רחוב גאולים, רמת השרון, 1974-1975״, ארכאולוגיה אנושית ,היא כפחמים לוחשות סיפור על עבר, שייכות והמהלך האינסופי של בניה ופרוק. אפשר לחשוב אליה כמקבילה, באופן קצוב בזמן, לעבודה  בקבועה “יסוד” (1989), תוכנית קרקע של דירת ארבעה חדרים, המשוקעת  בשדרות רוטשילד בתל אביב. “יסוד”, נסתרת, הפשטה של בית,  פועלת כאזכור תמידי להזדקקות לבית בלב העיר שלכאורה הותירה מאחוריה את העבר הפגיע של תושביה. “רחוב גאולים ”  מנכיח את היות הבית הישראלי פרויקט בהתהוות תמידית.

Micha Ullman
רחוב גאולים. רשיונות בניה
אוגוסט 1975

האמנות  הקונספטואלית של אולמן, גרידים של צילום, וטקסט ותיעוד, אומרת שירה. מחומר יבש : דפי תקנות, בקשות היתרים, צווי משפט, אולמן מאיר ניסיון, ספק הרואי ספק נואש, לזכות באושר, להטיל עוגן.

Micha Ullman
רחוב גאולים. רשיונות בניה
אוגוסט 1975פרט

בשורת לוחות, מאין  לוחות  סיפור (story board)  שלא יתורגמו לסרט,  אולמן משרטט  שרשרת מעברים מבית דירות לבית סמי פרטי. חיכוך מתרחש בין מרחב פרטי, מוגן, מקום להשתבללות- התערסלות לבין מכבש הרגולציה המופעל במערך האישורים/איסורים הנוגעים לצורת הבית.
אולמן מתעד בשיטתיות כבקדחת חיפוש: אגף ימני ואגף שמאלי של בית משותף ברחוב רמב”ם  ב 1975 נבדקים בשורות  צילומי חללים זהים, מאוכלסים ולפעמים ריקים . בעבודה, המאופקת , המוסדרת, שנה אחרי השבר של מלחמת יום הכיפורים, הפוליטי זורם, צמיג, כלבה שמאיימת להתפרץ. בשנים בהן השבר בין הימין לשמאל הישראלי עוד נדמה היה לסדק ניתן לאיחוי, אולמן שואל שאלות על ריק ומלאות, על משמעות הבית.

_Micha Ullman
רחוב רמבם 6. בית משותף, אגף שמאלי 1975

דירות המשפחות דומות  עד כי  יש להביט בשימת לב כידי להבחין בהבדלים. “כל המשפחות המאושרות דומות זו לזו” משפט הפתיחה המפורסם של טולסטוי  ל”אנה קארנינה” מהדהד כאן. על המשך המשפט, “אך המשפחות האומללות – אומללות הן כל אחת על פי דרכה” אפשר לחושב ככל שעבודת התיעוד של אולמן פונה מבית דירות לבתים פרטים, לחלומות אינדיבידואלים שמבקשים תבנית בחומר.
הקונקרטי והסימבולי ארוגים ללא הפרד: בלוח העוסק ברישיונות בניה, הדביק אולמן בקשה לצו הפסקת עבודה. לאחר פרוט “עבירות” על ידי פקח מודפס כחלק מהטופס “אני נשבע באלוהים שכל המפורט לעיל אמת”, כאילו בלוקים ובטון משקפים  שדות נצח רליגיוזיים ועבירת בניה מאיימת על סדר קוסמי.

_Micha Ullman
שכון המועצה, רחוב גאולים
1974

בצילומים של אולמן  הבתים הטוריים,  בהם רכש בית, נראים כבנויים על כלונסאות בקרקע בלתי יציבה. בשרטוט דקדקני הוא עוקב אחר השינויים מהבית המקורי שנבנה ב 1947 ובו היה רק חדר מגורים ומטבח, דרך תוספות  שיצרו שתי משפחות לפני שמשפחת אולמן נכנסה לבית ב 1974.
הקריאה בעבודה דורשת קשב, ירידה לפרטים, תרגול של סבלנות. עולמות נפרשים דרך השמות והמושגים והחלוקות, ושינוי היחס בין פנים לחוץ והזמניות הופכת לנוכחת, לחוסר יציבות, לאיום.

                                                               ***

“רחוב גאולים” אינה נמנית דרך כלל עם עבודות המפתח של אולמן. היא הוצגה בשלמותה פעם אחת בלבד, במבואה של צוותא,  בשנה בה נוצרה, כלומר כהערת שוליים, בדומה להצגתה כעת (אין זכר לעבודה באתר המוזיאון המרחיב על המיצב “דו-משפחתי | זירת האירוע”). אולמן יצר אותה לאחר סידרת פעולות האדמה

Micha Ullman
Yesod 1989

המוכרות שיצר בפרויקט מצר-מסר (במסגרת קבוצה שעם חבריה נמנו בין היתר אביטל גבע, משה גרשוני, דב אור-נר  ויחזקאל ירדני), מהפרויקטים הפוליטיים המרשימים שנעשו באמנות ישראלית. ב”גאולים” החול, החומר המשמעותי בעבודותיו, ברובד הקונקרטי והמטאפיזי, קיים רק במשתמע כחומר בניה. ב”רחוב גאולים” הפעולה האלכימית של אולמן, היכולת המופלאה שלו ליצור מטמורפוזה, מתבטאת בחיים ובמיסטיקה שהוא מפיח באוסף הפרטים והמסמכים, בשרטוטים ומדידות שמתוות קווי חלומות כמוסים, שהופכים לגרם מדרגות עליו מטפסות כמיהות.
ב”רחוב גאולים” אולמן מביט פנימה, תר אחר אחיזה כמו ב”יסוד” שנעשה כחמש עשרה שנים אחר כך, כמו “יום חול” הנפלא שיצר ב 1997, או בשולחן ההפוך – מראה בתערוכה “כלים שלובים” ב 2016. אולמן שחפירה, גריעה וחריטה הם מוטיבים חוזרים ביצירתו מאז סוף שנות ה 60 בודק את הבתים כמכלים לרוח, היכלות צנועים בעלי התכוונות גבוהה. כל לוח תיעוד, מציע תהומות אין חקר, נפתח, כמו דף גמרא, לפרשנות על פרשנות.

“גאולים” מוצג לצד התערוכה  מיכה אולמן | דו-משפחתי | זירת האירוע
אוצרת: איה לוריא ,מוזיאון הרצליה

הרשמה לניוזלטר הפרסומי השבועי של “החלון” בנושאי אמנות, אירועים ותערוכות חדשות www.smadarsheffi.com/?p=925 (הרישום נפרד מהרישום לבלוג)

 סיור אמנות  ערב בתל – אביב סיור עומק עם דר’ סמדר שפי
יערך  ביום רביעי,  22 מאי  2019 פרטים בקרוב .שילחו Whatsapp ל 0507431106 עם כתובת אימייל שלכן/ם להצטרפות לרשימת התפוצה.

עקבו אחרי באינסטגרם https://www.instagram.com/smadarsheffi/

Micha Ullman , Profane , 1997

 

 

 

 

 

 

Geulim Street, Ramat Hasharon, 1974-1975

 Micha Ullman’s conceptual art, grids of photographs, text and documentation, is poetic. Out of the dry matter of pages of building regulations, permit applications, court orders, Ullman illuminates the heroic or despairing attempt to reach a state of happiness, of casting anchor.

Micha Ullman
_רחוב גאולים 1974 השוואה ל1947

In rows of images looking like a storyboard that was not made into a movie, Ullman delineates a chain of transitions from an apartment house to a semi-private residence. In the friction taking place between the private, protected sphere and the regulatory process steamrolling ahead with its system of permits and prohibitions regarding the form of the house.
Ullman documents methodically, feverishly searching: the right and left wings of a condominium on Rambam Street in 1975 are examined in a row of photographs of identical spaces, populated and empty at times. In his restrained, orderly work, one year after the disaster of the Yom Kippur War, there is a thick undercurrent of politics, like a dog waiting to attack. During these years in which it seemed possible to heal the breach between the Israeli Right and Left Ullman asks questions about the meaning of “the home.”

Mich Ullman
_רחוב גאולים. גדר 1974

Concrete and symbolic are inseparably intertwined: in the “board” engaged in construction permits, Ullman pasted an application for an Order of Work Cessation. After a detailed list of “transgressions” by an inspector printed as part of the form, “I hereby swear to God that all that is set forth here is the truth,” as if cinderblocks and cement reflect eternal religious fields and building infractions threaten the cosmic order.
The works require attentive reading, attention to detail, and an exercise of patience. Entire worlds unfold through the names, concepts, and divisions, in the change of relationships between interior and exterior, as transience becomes present, with its instability and threat.

***

In “Geulim Street,Ullman is introspective as he searches for a handhold, in the work Yesod [Foundation] made 15 years later, or the wonderful Weekday, 1997, or his Overturned Table-Mirror in the 2016 exhibition “Connected Vessels.” Ullman, whose motifs of digging, removing, and engraving reappear in his works since the late ’60s, examines the houses as containers for spirit, modest shrines with lofty intentions. Each documentation board offers bottomless opportunities for research, open like pages of the Talmud to interpretations of interpretations.

Geulim Street at the exhibition Micha Ullman | Semi-Detached | Scene of Events Curator: Aya Lurie, Herzliya Museum of Contemporary Art

ל “החלון” בנושאי אמנות, אירועים ותערוכות חדשות www.smadarsheffi.com/?p=925 (הרישום נפרד מהרישום לבלוג)

 סיור אמנות  ערב בתל – אביב סיור עומק עם דר’ סמדר שפי
יערך  ביום רביעי,  22 מאי  2019 פרטים בקרוב .שילחו Whatsapp ל 0507431106 עם כתובת אימייל שלכן/ם להצטרפות לרשימת התפוצה.

Follow me on istagram 

 https://www.instagram.com/smadarsheffi/

Micha Ullman
רחוב גאולים. שינויים והוספות במנה הבית 1974 כל דייר

Print Friendly, PDF & Email
This entry was posted in צילום and tagged , , , . Bookmark the permalink.

סמדר שפי, החלון, אומנות ישראלית, אמנות ישראלית, Smadar Sheffi, The Window, Israeli Art