תערוכת הבוגרים של הסטודנטים מהתכנית ללימודי המשך במדרשה/ ארכיון / archive / أرشيف ארקדי זיידס

Please scroll down for English

Vaskemaskine,  by Adar Goldfarb

Vaskemaskine, by Adar Goldfarb

Vaskemaskine מכונת הכביסה המפורקת שיצר אדר גולדפרב ניצבת במרכז קומת הכניסה של גלריה המדרשה בירקון 19 בתל-אביב. עבודה עשויה היטב שמשתלטת על החלל בגלל פריסת החלקים הרחבה על הרצפה, התקרה והקירות ובגלל הרעש בעז שיוצר תוף המכונה המסתובב מידי פעם בחוקיות לא ברורה. מבחינת השראה Vaskemaskine(מכונת כביסה בשבדית) היא מפגש מוצלח בין Cosmic Thing  2002 , מכונית הפולקסואגן המפורקת לגורמים ותלויה באוויר של דימיאן אורטגה המקסיקאי, לעבודות הקינטיות של אורס פישר ושל הצמד פישלי וויס.

Damian Ortega Cosmic-Thing 2002

Damian Ortega Cosmic-Thing 2002

זו עבודה מחרידה, משעשעת, שמדברת על שבר המודרניות אבל בטון שמזכיר את “זמנים מודרניים ” של צרלי צפלין יותר מאשר תיאוריות עכשוויות .מכונת הכביסה שמסמנת את הבית המודרני התפרקה ופסקה לתפקד אך הגוויעה שלה , עם הרעש הרב וקרביה החשופים גרוטסקית ממש.
שנים עשר בוגרים משתתפים בתערוכה שאצר אבי לובין ולרוב העבודות, חלקן הגדול מייצבים, משותפת התחושה המקצועית, מוגמרת, לפעמים אפילו מלוטשת. עם סיכון מסוים אוסיף שגם רצינות, וסוג של אחריות נמצאות בלא מעט. התחושה הזו אינה שכיחה. היא אינה מבטיחה איכות אך היא בהחלט יוצרת רף ציפיות גבוה מהבוגרים ולא פחות מכך מהתוכנית.

המיצב של ערן ענבר עש העוסק בסמלי היהודי החדש והחקלאות העברית המתחדשת ונראה כאילו הוכן מראש לתערוכה בנושאים אלו שחוזרים ומעסיקים את עולם התרבות הישראלי , ממאיר שלו, אסף ענברי ועד עודד ידעיה וגל וינשטיין , לרבות בהיבטים מגדריים כמו אלו שיש בעבודות של ענבר והופיעו בעבר בעבודות של דורון רבינא ,ב”הכפר” של עדי נס או הרקמות המצוירות של סימה מאיר.ערן ענבר 1

Eran Inbar  Moth (detail)

Eran Inbar Moth (detail)

ענבר יצר פינות המשחזרות את האסטטיקה האירופאית אורינטליסטית המסוימת מאד שהתפתחה כאן ,עם ריקמות שנראות ספק לקוחות משיעורי מלאכה בבתי ספר בהשפעה מרכז אירופאית ,ספק פארודיה עליהן ומדף עם נרגילות ששובשו . ברקמות ענבר ממשיך את הפריחה החדשה של שימוש בטקסטיל ורקמה באמנות של אמנים- גברים ישראלים כמו למשל גיא גולדשטיין.
עוד עבודה בולטת היא הוידאו קומופלאז של אריאלה פדן. הסרט עוקב אחרי הפרוק הפיסי של דירת אמה שנפטרה לאור זיכרון עמום של האמנית ואחותה שאמן טמנה דברים בקירות. הזיכרון מסתבר כאמין: האם ניצולת השואה הסתירה זהב ,גם עיתונים וחפצים פעוטים, כמתכוננת לבדה לקטסטרופה. עם פטישים ואמצעי חיפוש מתוחכמים הן מאתרות עוד ועוד קופסאות מוסתרות , שוברות קירות וארונות, עוקרות רצפות וברזים עד לתמונה של עיי חורבות
שחושפות וממחישות תעתוע וכאב שרחש תחת המעטה הבורגני . כל העת יש גם את הצל הטורד של סטראטיפים אנטישמים על כך שיהודים מסתירים זהב, בדיוק כפי שמתגלה בסרט.

Ariela Padan Camouflage

Ariela Padan Camouflage

המיצב שוב לקראת הכוכב הזה של לירון שוע מרתק והוא הנועז בתערוכה מבחינת ההצעה

Liron Shua Encoreà cetastre (Once more to this star)

Liron Shua Encoreà cetastre (Once more to this star)

הקונצפטואלית שגלומה בו. שוע עוסקת בכפילויות ובזרימה של זמן , בוחנת קריאה גמישה של מציאות מבלי לגלוש לכיוונים של פנטזיה בגילוייה המיסטיים המרהיבים (בהקשר הישראלי אפשר להיזכר בעבודות של קרן רוסו ).שוע מקרינה סרט בשני מסכים שאחד הולך קדימה בזמן ואחר לאחור, משמיעה מתוך עמודים חלולים קולות לא ברורים, של שפה שהמציאו תאומות שאובחנו בטעות כבעלות פיגור שכלי והוזנחו ומציגה על שולחן מה שנראה כמכשיר אופטי לצד קערה מלאה במים שרכשה באינטרנט ומקורם אמור להיות בנהר מקודש באיראן. האובייקטים מוצבים על קוביות שחורות רכות רופסות שזיכרון הריבוע השחור של מלביץ והכעבה המקודשת למוסלמים במכה נמצא בהן במידה שווה. שוע ממששת בעבודה חששות,חולי מנכיחה את מה שנעדיף לשכוח .

Liron Shua  Encoreà cetastre (Once more to this star)

Liron Shua Encoreà cetastre (Once more to this star)

המדרשה בתל-אביב | הירקון 19, ת”א
שעות פתיחה: ב’-ה’ 13:00- 20:00 | ו’ 14:00-10:00 | שבת 14:00-11:00

 

***

ארכיון / archive / أرشيف פרמיירה של ארקדי זיידס במסגרת פסטיבל צוללן

המופע ׳ארכיון׳ מאת ארקדי זיידס הועלה במסגרת פסטיבל צוללן בתאטרון תמונע. זיידס פועל כבר כעשור ביצירת מחול שמתייחס לווידיאו שמשתלב אתו ומנסח אמירה על המתח בין ייצוג ונוכחות ישירה. מבחינת האמצעים האמנותיים זיידס ממשיך אתמה שהחל כבר ב “Solo Siento, יצירה משותפת שלו ואמנית הוידאו שירה מיאסניק שהועלתה ב 2005 וקיבלה הכרה ישראלית ובינלאומית . השוני הוא למקום הפניית המבט הפנימי .ב2005 זיידס הביט פנימה להתרת פקעת רגשית לאורך השנים ההתבוננות שלו התרחבה למבט על המורסות הפוליטיות קולקטיביות .
ארכיון הוא הקבץ קטעי וידאו מחומר שהוסרט על ידי פלסטינים בשטחים הכבושים וקיבלו מצלמות בפרויקט של ארגון בצלם.
זיידס מציג רק מתנחלים חיילים ופעילי שלום אחדים. הוא רוקד תנוחות גוף אלימות הנראות על המסך וחוזר על קולות וקריאות ,ממוסס את אלפי החומות הבלתי נראות שבין קהל המשוכנעים לפניו הוא מופיע לבין המציאות. המועקה הולכת וגוברת ובקולאז סאונד שהוא מדבר- זועק בסוף (עוף מכאן/ להרוג אותו/ אתה לא נוגע בה נכון? ) אפשר כמעט לחוש את הקהל מתחנן לשקט.

הרשמה לניוזלטר הפרסומי השבועי של “החלון” בנושאי אמנות, אירועים ותערוכות חדשות – www.smadarsheffi.com/?p=925
(הרישום נפרד מהרישום לבלוג )

Graduates Hamidrasha Gallery

Vaskemaskine, the dismantled washing machine by Adar Goldfarb, stands at the center of the entrance level to Hamidrasha Gallery, 19 Hayarkon Street, Tel Aviv.

Vaskemaskine,  by Adar Goldfarb

Vaskemaskine, by Adar Goldfarb

A well-made piece, it dominates the space with its widespread distribution of parts across the floor, ceiling and walls, and the loud noise made by the drum revolving occasionally according to an unclear schedule. In terms of inspiration, Vaskemaskine(‘washing machine’ in Swedish) is Cosmic Thing (2002) the Volkswagen which Mexican artist Damián Ortega dismantled and hung in space meetingUrs Fisher’s kinetic works and works by Fischli&Weiss. It is at once terrifying and amusing, addressing the crisis of modernity in a tone more reminiscent of Chaplin’s Modern Times than contemporary theory. This symbol of the modern home has broken down and ceased to function, but its death, with such loud noise and exposed innards, is truly grotesque.

A dozen graduates are participating in this exhibition. The works, a majority of them installations, share a professionalism, finish, and sometimes evenpolish. Let me risk saying that there is seriousness of purpose and a sort of responsibility visible in quite a few works. This is not a frequent sensation. While not ensuring quality, it definitely creates a high bar of expectation from the graduates, and consequently demands no less from the postgraduate program itself.

Eran Inbar’s installation Moth, engaged in the symbols of the “New Jew” and renewed Hebrew agriculture, seems as if it was prepared for an exhibition on these issues, issues which repeatedly engage Israeli culture from Meir Shalev through Assaf Inbari,Oded Yedaya and Gal Weinstein. Gender aspects are also addressed by Inbar, and have appeared in the past in works by Doron Rabina, Adi Nes’sThe Village, or Sima Meir’s embroidery paintings.

Inbar has recreated a very specific European Orientalist aesthetic manifested in embroideries similar to school arts and crafts lessons influenced by a Central European curriculum, or are perhaps a parody on them, along with a shelf of disrupted narguilas. Inbar is part of the new flourishing trend of male Israeli artists’ use of textiles and embroidery, as for example by Guy Goldstein.

Eran Inbar  Moth (detail)

Eran Inbar Moth (detail)

Another outstanding work is Ariela Padan’s video Camouflage. The film follows the physical destruction of her late mother’s apartment, following a vague memory shared with her sister that their mother had concealed something in the walls. The memory turned out to be true: their Holocaust survivor mother had hidden gold, newspapers and small objects, as if planning alone for the next catastrophe. Using jackhammers and sophisticated search equipment, they located more and more hidden boxes, broke down walls and cupboards, pulled up floors and faucets to create a picture of ruins revealing and concretizing illusion and pain just underneath the bourgeois skin. A troubling shadow of the antisemitic stereotypical belief that Jews hide their gold riches hovers over the work, exactly as depicted in the film.

Liron Shua Encoreà cetastre (Once more to this star)

Liron Shua Encoreà cetastre (Once more to this star)

Liron Shua’s fascinating Encoreà cetastre (Once more to this star) is the boldest piece in the exhibition in terms of what is offers conceptually. Shua engages in Time’s dualism and flow, examining a flexible reading of reality without diverting into fantasy in its breathtaking mystical manifestations (in the Israeli context, see Karen Russo’s works).Here Shua shows a two-screen video, one advancing in time while the other recedes. In another work, a sound track is made upof unclear sounds emanating from two hollow pillars, with words in an unintelligible language invented by neglected twin girls incorrectly diagnosed with mental retardation. On a table stands what looks like an optical instrument, near a bowl full of water purchased online, supposedly water from a sacred river in Iran. The objects are placed on soft black cubes reminding us equally of Malevich’s Black Cube and the Ka’aba stone in Mecca holy to Islam. Shua concretizes fears and illness in her work, making present what we prefer to forget.

***

ארכיון / archive / أرشيف

Archive, a dance/video by choreographer Arkadi Zaides swas performed at the Divers Festival, at the Tmuna Theatre, Tel Aviv. For the past decade, Zaides has been creating dance integrated with video, making a statement on the tension between representation and direct presence. Zaides’s early use of these artistic means was in 2005, in Solo Siento in collaboration with video artist Shira Miasnik, which garnered international and Israeli recognition. In 2005, his gaze was directed within, but he has gradually expanded its scope into a look at the collective festering political wounds.

Archive is a cluster of video clips from material filmed by Palestinians in the West Bank who received cameras in a project by the B’Tselem organization. He depicts only settlers, soldiers and a few peace activists. Zaides mimics in dance the physical violence seen on the screen and he repeats noises and shouts, melting down thousands of invisible barriers between the audience, already sharing his politics, and the reality outside. The feeling of distress increases in a sound collage towards the end of the piece, in which he half speaks, half yells (“Get out of here/ Kill him / Don’t touch her, y’hear?”), during which we can almost sense the audience begging for quiet.
Join the mailing list for Window’s weekly informational advertising newsletter on art, special events, and openings: www.smadarsheffi.com/?p=925

Print Friendly, PDF & Email
This entry was posted in וידיאו, מחול, מייצג. Bookmark the permalink.

סמדר שפי, החלון, אומנות ישראלית, אמנות ישראלית, Smadar Sheffi, The Window, Israeli Art