Sasha Okun in Intricate Affinities Recollections of Western Tradition in Local Contemporary Art|רשף יגביהו עוף – סשה אוקון בתערוכה מארג: זיקות למסורות באמנות המערב בציור עכשווי בישראל

מארג: זיקות למסורות באמנות המערב בציור עכשווי בישראל שאצרתי במוזיאון פתח תקווה לאמנות תפתח בעוד שבועיים. ב”החלון” אשתף בכמה התרחשויות, וכמה מבטים ומחשבות על עבודות ספציפיות,רעיונות וחוטי מחשבה שהובילו והתהוו במהלך האצירה.

                                                            ***

סשה אוקון, ובני רשף יגביהו עוף  - כנף 1, 2016, שמן על עץ, 200-84, צילום אלעד

סשה אוקון, ובני רשף יגביהו עוף – כנף 1, 2016, שמן על עץ, 200-84, צילום אלעד

“מארג” היא נגיעה ברגישויות ציוריות ורעיוניות.התערוכה בוחנת כיצד משתנה אופן השימוש בתבניות ייצוג ממסורות מערביות מגוונות: לעתים חלה בהן הסטה תכנית, לעתים צורנית, ופעמים אחרות הן מרוקנות כליל מן האיקונוגרפיה המקורית.
הצעתי את הנושא המתמקד בציור לפני כשלוש שנים, פרק זמן קצר למדי בלוח הזמנים של מוזיאון שאינו חדל להתוות דרך בתרבות הישראלית.  בתקופה שחלפה מאז  הפך הדיון בציור,כמדיה, לגועש. במרכזים מסורתיים מובילים נערכו תערוכות שעסקו בציור כך בניו יורק (ב MOMA נערכה התערוכה הראשונה שהוקדשה לציור מאז 1984!)  ולונדון שפני. הסיבות להפניית המבט לציור כך רבות ומורכבות. העיקרית לדעתי היא השינוי שעובר ביחס לצילום, המדיה לעומתה מגדיר את עצמו הציור מאז  המצאת הצילום במחצית הראשונה של המאה ה 19.התערוכה מתמקדת ב”ציוריות”, במהותן החמקמקה של העבודות כאובייקט, כחומר . היא אינה מהווה דיון  בציור בישראל כיום אף כי תמונה שלו משורטטת,במידה מסוימת על ידי קבוצת התערוכות שציור הוא צירן המרכזי ומארג היא חלק ממנו, הנפתחות במקביל במוזיאון.

סשה אוקון, ובני רשף יגביהו עוף (מתווה), 2016,

סשה אוקון, ובני רשף יגביהו עוף (מתווה), 2016,

העבודות הן כאלו שנחרטות בזיכרון ובלב.חלקן כאלה שרציתי להציג מזה זמן כמו העננים של אילנה חמאווי או הדיוקנאות הגדולים השתוקים-בוהים- חוקרים של נדב נאור ; אחרי נוספות כמו העבודה החדשה של מוש קאשי או העבודות הזורמות-חומקות של סימון אדג’יאשווילי, עקבתי בעת היווצרותן בסטודיו. העבודות של יוסי מרק, מידד אליהו ושל אמיר שפט  וגילי לביא (ווידיאו) נוגעות, מזוויות שונות, במקום בו זיכרון עבר ספציפי יותר  או פחות נארג לתוך קריאת המציאות.הרכב האמנים יוצר פרופיל מעניין שעלה מתוך העשייה עצמה (בניגוד לתערוכות שהאמנים בהם נבחרים, מעבר לאיכות האמנות, גם בשל גיל, מגדר, או מוצא).מרבית האמנים, אינם בוגרי האקדמיות ההגמוניות, בצלאל והמדרשה מתוך, ורובם לא הציגו במעוזי הכוח שני המוזיאונים הגדולים.
במהלך העבודה התגלו עוד ועוד צידוקים להציג את ההקבץ יחד, נחשפו הקשרים בין העבודות השונות מאד, והם איתנים ודקים חלק משיח שכיווניו שונים אבל משרטט בקווים רחבים ופרטים קטנים התבוננות רווית שבירות והשתקפויות באמנות ובעולם.

                                                                          ***

סשה אוקון הוא אחד הסודות השמורים של האמנות הישראלית. לפני שלושה חודשיים רכש ממנו מוזיאון אלברטינה בווינה, הנחשב המוזיאון המוביל בעולם ליצירות רישום והדפס, http://www.albertina.at/en  ארבעה רישומים מצוינים (הרבה אחרי שעבודותיו נכללו במארג).

Sasha Okun. Breaking News.  The Albertina  graphic art collection. Vienna

Sasha Okun. Breaking News.
The Albertina graphic art collection. Vienna

אוקון מצליח להיות אנושי וציני בה העת.בהקשר תולדות אמנות פועם בעבודות זיכרון הגרוטסקות הרומיות שהתגלו בסוף המאה ה 15 ותרמו לפופולאריות של גרוטסקות ברנסנס, גויה כמובן ובמאה ה 20 אפשר לחשוב על הצומת שבין פרנסיס בייקון הבריטי לפרננדו בוטרו הקולומביאני. יותר מאמנים חזותיים עבודתו בדיאלוג מבריק, קשה, עם עולם המחזות של חנוך לוין (ובמידה פחותה בקט).

Sasha Okun. The Butchers The Albertina  graphic art collection. Vienna

Sasha Okun. The Butchers
The Albertina graphic art collection. Vienna

ב ובני רשף יגביהו עוף טריפטיכון, שחלקיו מאזכרים את השילוש הקדוש (האב, הבן ורוח הקודש), מצייר סשה אוקון בווירטואוזיות את האדם, לא כמי שמייחל לגאולה, אלא כמי שנמצא לאחר ייאוש. מעל הדמויות מצוטטים פסוקים מאיוב ומקהלת* , שני ספרים שתהייתם על האופי האנושי נוקבת. הפסוקים מאזכרים את מסורת השימוש בכתב ברנסנס ועוסקים בגשמיות האדם ובפער בין כוונה למימושה. בכנפי הטריפטיכון, מקום שבו צוירו באופן מסורתי קדושים, ניצבות דמויות עלובות וגסות, שלא יונה מרחפת מעליהן כהתגלמות רוח הקודש, אלא עוף כרות ראש הנמכר בשקל. עליבות הדמויות והעוף גם יחד אינה מותירה מקום לנחמה.
כל אחת מהדמויות של אוקון יכולה הייתה להיות יונה פופוך הפתטי ממחזהו של חנוך לוין, “מלאכת החיים”, המסכם את חייו הנקלים, היקרים לו, כך: “תחילה אכלתי עוף אצל אמי, / אחר אכלתי עוף אצל אשתי, / עוד כמה מנות עוף אוכל בבית-חולים, / ואז – לשכב דומם, לנוח – / סוף-סוף בלי עוף. / אלה תולדות יונה פופוך”.סשה אוקון, טריפטיך רמי לוי - פאנל מרכזי, 2016, שמן על בד, 200-150, צילום אלעד שריג

* “כי אדם לעמל יולד ובני רשף יגביהו עוף” (איוב ה’, ז’); “מִי שָׁת בַּטֻּחוֹת חָכְמָה אוֹ מִי נָתַן לַשֶּׂכְוִי בִינָה” (איוב ל”ח, ל”ו); “הנה אשר ראיתי אני טוב אשר יפה לאכול ולשתות ולראות טובה בכל עמלו שיעמל תחת השמש מספר ימי חיו אשר נתן לו האלהים כי הוא חלקו” (קהלת ה’, י”ז).

מוזיאון פתח תקווה לאמנות.
פתיחה 15 ספטמבר 2016 בשעה 20:00

 לקבלת הודעות לגבי סיורי אמנות מיוחדים עם סמדר שפי מספטמבר  2016 אנא כיתבו לthewindowartsite@gmail.com .  

הרשמה לניוזלטר הפירסומי השבועי של “החלון” בנושאי אמנות, אירועים ותערוכות חדשות – www.smadarsheffi.com/?p=925 (הרישום נפרד מהרישום לבלוג )

Intricate Affinities: Recollection of Western Tradition in Local Contemporary Art, an exhibition I curated at the Petach Tikva Museum of Art, is opening in two weeks (15.09.16). I would like to share some “behind the scenes” notes through the Window Blog, as well as some thoughts about specific works, ideas, and trains of thought that guided the curatorial process.

***

Sasha Okun. Breaking News.  The Albertina  graphic art collection. Vienna

Sasha Okun. Breaking News.
The Albertina graphic art collection. Vienna

Intricate Affinities touches upon painterly and philosophical sensitivities. The exhibition examines the changing use of paradigms of representation in varied western traditions: at times they undergo a technical distortion, at other times it is formal distortion, while some artists empty the iconography entirely of its original meaning. The exhibition focuses on the “painterliness” of the works, on their elusive essence as objects, as material. The works themselves leave a deep imprint in viewers’ memory and heart.
Some of the works are paintings I saw some years back  and wanted to exhibit, such as Ilana Hamawi’s clouds, or Nadav Naor’s large portraits; others, such as new works by Mosh Kashi and Simon Adjiashvili, were paintings whose creation I followed through studio visits. Works by Yossi Mark, Meydad Eliyahu, and Amir Shefet, and the video by Gili Lavy use different angles to touch upon a place in which memory has become more specific, or less interwoven into a reading of reality.

***

Sasha Okun is one the best kept secrets of the Israeli art world. The Albertina Museum in Vienna http://www.albertina.at/en brought four of his drawings for its outstanding collections a few months ago (after his works were chosen for Intricate Affinities.
Okun’s oeuvre is cynical and humane, in dialogue with grotesque art of the Renaissance, Goya, and Francis Beacon and Ferdinand Boterro. It’s conceptually close to the plays of Beckett and the Israeli Hanoch Levin.

Sasha Okun, Yet Man is Born unto Trouble, as the Sparks Fly Upward' detail of triptych . photo Elad Sarig

Sasha Okun, Yet Man is Born unto Trouble, as the Sparks Fly Upward’ detail of triptych .
photo Elad Sarig

In the triptych Yet Man is Born unto Trouble, as the Sparks Fly Upward, Okun masterfully depicts man not as awaiting salvation, but as beyond despair. Verses from the books of Job and Ecclesiastes* are cited above the figures’ heads, alluding to the Renaissance tradition of the use of script, while referring to man’s carnality and mortality, and the discrepancy between intent and realization. In the side panels, where saints were traditionally portrayed, Okun poses coarse, wretched figures, with a decapitated chicken sold in discount supermarkets, rather than a dove as an embodiment of the Holy Spirit, overhead. The wretchedness of both figures and meat leaves no room for consolation. The chicken is grafted onto the head of a figure instead of a halo of sanctity, or held in the arms of another in a posture reminiscent of the Madonna and Child. Rather than a revered figure or an exalting scene, the central panel portrays a figure crying at an indifferent infinity.                   Each of the figures could have been Hanoch Levin’s pathetic Yona Popukh (in “The Labor of Life”), who sums up his ever-so-precious ignoble life as follows: “First I ate my mother’s meatloaf, / then I ate my wife’s meatloaf, / a few more meatloaves I’ll eat in the hospital, / and then—lie still, rest— / at last, no more meatloaf. / That’s the chronicles of Yona Popukh.”

* “Yet man is born unto trouble, as the sparks fly upward” (Job 5:7); “Who hath put wisdom in the inward parts? or who hath given understanding to the heart?” (Job 38:36); “Behold that which I have seen: it is good and comely for one to eat and to drink, and to enjoy the good of all his labor that he taketh under the sun all the days of his life, which God giveth him: for it is his portion” (Ecclesiastes 5:18) [KJV].

Join the mailing list for Window’s weekly informational advertising newsletter – 
www.smadarsheffi.com/?p=925


For information about Art tours in English starting September 2016  – please write to thewindowartsite@gmail.com

 

Print Friendly, PDF & Email
This entry was posted in וידיאו, ציור. Bookmark the permalink.

סמדר שפי, החלון, אומנות ישראלית, אמנות ישראלית, Smadar Sheffi, The Window, Israeli Art