הביאנלה ה 55 בונציה

הביאנלה ה 55 בונציה מצוינת. היא מענינת וממוקדת בהרבה משתי הביאנלות שקדמו לה ב 2009 ו 2011 ונלוות לה תחושה של הרפתקה וחשיבה מחודשת. אפיונים המרכזיים שלה הם העיסוק הנרחב באמנות סאונד,  המבט המחודש על מקומו של המדע בחשיבה העכשווית ומה שאתאר כגמישות חדשה בתפיסת  יחסי יצירות מוקדמות ועכשוויות או כהתפכחות מסגידה לעכשווי. ניתן לאפיין את הביאנלה גם על פי מה שמודגש בה פחות מביאנלות קודמות: פחות נושאי מיגדר והרבה פחות התייחסות מיידית לסכסוכים פוליטיים המצויים בכותרות.

   בביאנלה  שלושה חלקים:התערוכה הבינלאומית המרכזית “הארמון האינציקלופדי” The Encyclopedic Palace שאצר מסימליאנו ג’וני Massimiliano Gioni ומוצגת בארסנלה וב”ביתן האיטלקי” ההיסטורי בג’רדיני (הגנים בהם בעבר הרחוק הייתה מרוכזת הביאנלה כולה) ; 88 ביתנים לאומים (מהם עשרה של מדינות המשתתפות לראשונה כמו כווית, חוף השנהב והוויתקן). כשני שליש מהם מרוכזים בג’רדיני והשאר מפוזרים ברחבי העיר; ו 47 תערוכות הנערכות במקביל לביאנלה תחת הכותרת “אירועים מקבילים” Collateral Events .

נוסף לאלו יש שורת תערוכות הנערכות במוזיאונים בעיר ובחללים שנשכרים במיוחד לתקופת הביאנלה על ידי גופים פרטיים שונים. ההיקף העצום הופך את האפשרות לראות את הביאנלה כולה לקלושה ביותר.

ב”החלון” אחלק את הכתיבה לפוסטים לפי חטיבות השונות. הראשון מוקדש ל”הארמון האנציקלופדי” – התערוכה הבינלאומית המרכזית.

***

“הארמון האנציקלופדי “

התערוכה שאצר ג’וני מרתקת ושאפתנית. סוד כוחה נח לא רק בהקבץ העבודות אלא גם באופן ההצגה. הדבר מורגש בעיקר בארסנלה, החלל העצום ששימש בעבר כמחסני הנשק והמספנה הצבאית של הרפובליקה הונציאנית. ג’וני הותיר את החספוס של המבנה על קנו אך אינו חוגג אותו או משתמש בו כסוג של הסוואה. החלל שופץ היטב  כך והעבודות מוצגות באופן מדויק ואלגנטי, התנאים לצפייה בוידיאו (הלא רבים) טובים. ג’וני גם מיתן את קנה המידה של העבודות  וחלקן במידות צנועות, ואפילו ביתיות. נגזר מכך גם אופן התבוננות מרוכז יותר.

מראה של הארסנלה מבחוץ

    ההקשר האנציקלופדי מתייחס לעידן ההארה והאוטופיות, לתקופה בה האמינו שאכן ניתן להקיף ולהגדיר את הידע על העולם, כלומר שהידע, גם אם נרחב, הוא סופי. מרחב האינסוף נשאר בתפיסה זו  למטפיסי, לאמוני, למה שמחוץ לרציונליזם. שם התערוכה מתייחס לרעיון של האמן האיטלקי האמריקאי הנשכח מרינו אוראטי  Marino Auriti שב 1955 הגיש למשרד הפטנטים האמריקאים הצעה לבניית מוזיאון בגובה 136 קומות בוושינגטון, ארמון אנציקלופדי בו יוצג כל הידע הקיים בעולם. המודל, מאין מגדל בבל בסגנון האר דקו, מוצג בכניסה לארסנלה כמחווה ומצבה לאמונה התמימה באניצקלופדיזם. לצידו מוצג פרויקט צילום תסרוקות מפוסלות של J.D. ‘Okhai Ojeikere הניגרי. הצילומים, בשחור לבן מתעדים תסרוקות לטקסים וכסימון למעמד חברתי, כחלק מתרבות חומרית ניגרית. הטווח הפנטסטי שבין הצעה לאדריכלות גיגנטית לבין התבוננות ביצירה וירטואזית על גוף אנושי מסמנים את הגבולות הנרחבים בהם נעה האוצרות של ג’וני.

בתערוכה 150 אמנים מ 38 מדינות. ג’וני כלל אמנים חיים וכאלו שהלכו לעולמם, אמנים מוכרים ויצירות של אמנים שנותרו אנונימים, וגם כאלו ששויכו בעבר למה שכונה אמנות של OUTSIDERS . בעזרת ההצגה של עבודות מהעבר ללא  התווית “היסטוריה” נפתח ספקטרום התבוננות. בחלל שאצרה האמנית האמריקאית סינדי שירמן כאוצרת אורחת בתוך התערוכה של ג’וני, חלק ניכר מהאמנים הם מהעבר. בחלק זה מוצג  הנס בלמר Hans Bellmer הפולני – צרפתי בסדרת תחריטים מ 1968 וגם אקס ווטו (אותות תודה לקדושים על ריפוי מחלות ומדווים שנעשו כפיסול האיבר שנרפא) מכנסיה צפונית לסיינה, כנראה בני כמה מאות שנים.  ההכרזה היא על  חיוניות האמנות ללא קשר למועד בו נוצרה ושחרר מדיקטטורת  העכשווי.

אקס ווטו

האספקט הישראלי: ג’וני לא הגיע לארץ בביקור מקדים לביאנלה (הוא ביקר בעבר מספר פעמים בין היתר עם פרנצסקו בונאמי שאצר  את הביאנלה של 2003 שבהחלט אפשר להשוות בינה לבין זו הנוכחית). בתערוכה משתתף אורי ארן  שפועל בארה”ב והציג בארץ, למיטב זכרוני פעם אחת  במוזיאון הרצליה לפני שלוש שנים. ארן בנה מיצב ממה שהוא מכנה “פורמליזם בירוקרטי” שמורכב מדימויים חזותיים של בירוקרטיה ומשטור: דרכונים ותעודות שונות  כוסות קפה וקלסרים , שקפים , וחלקי מכונות. העבודה,בביתן האיטלקי בג’רדיני , מענינת אבל אינה אחת הבולטות.

אורי ארן

מדע , בהגדרה  של ידע אמפירי, והצטלבויות שלו עם אמונה, הוא נושא מרכזי. Grosse Fatigue, “עייפות גדולה”, וידיאו של Camille Henrot הצרפתיה זיכה את האמנית ילידת 1978, בצדק, בפרס הביאנלה לאמנית מבטיחה. העבודה היא אפוס חזותי ענק של הבריאה לפי מיתולוגיות שונות. המבט הוא אנתרופולוגי ,משתאה,ביקורתי ולעיתים משועשע ולעולם מודע לעצמו כהצלבה בין  NATIONEL GEOGRPHIC  וחדר פלאות.

Camille Henrot, Grosse Fatigue

עבודות רבות מאד בארסנלה ובביתן האיטלקי מתייחסות למפגש מודרניזם ותרבויות לא אירופאיות שכונו בעבר “פרימיטיביות”. ג’וני מאיר אותן כאופציות נוספות של התבוננות על העולם. הפיסול הנפלא של Hans Josephsohn הרוסי/שוויצרי שהלך לעולמו לפני שנה מתקשר לפיסול לא אירופאי כשם שהוא מתחבר לג’אקומטי ופיקסו מוקדם ולמרות שהוא עכשווי מתקשר לתחילת המאה ה 20 כשהתחיל לכרסם ספק, מהוסס, לגבי העליונות המערבית המוחלטת והכרה,מוגבלת, בכך שהשפעות תרבותיות אינן חד סיטריות.

בסדרת הרישומים של האמן יליד 1923 Frédéric Bruly Bouabré מחוף השנהב החלה ב 1982 תחת הכותרת “ידע העולם” והוא ממשיך בה עד  היום. Bruly Bouabré המציא דת משלו וגם כתב סימנים לשפה כמעט נכחדת שייך לדור האמנים האפריקאי הראשון שזכה להכרה אמנותית במערב בתערוכה החשובה “Magiciens de la Terre” שנערכה בפומפידו בפריז ב 1989. הרישומים הקטנים, הצבעונים, שתופסים רגעי זמן ורסיסי מחשבה מוצגים לא רחוק מסדרת הקומיקס של ספר בראשית שיצר R. Crumb ב 2009 ובו מאייר בפרוט מיתוס הבריאה המערבי הבסיסי.

Frédéric Bruly Bouabré , Bete alphabet

            רישום, על כל גווניו בולט בתערוכה, למשל ברישומים הנפלאים של Stefan Bertalan  הרומני שנעים בין רישום בוטני לאבסטרקט. יש גם הקבץ מרשים של ציור במסורת סוראליסטית הכוונה לאמנים מהעבר כמו Domenico Gnoli האיטלקי/אמריקאי שהלך לעולמו ב 1970 ולאמנים בני זמננו כמו Jean-Frédéric Schnyder השוויצרי Jakub Julian Ziólkowski הפולני (יליד 1980).

Jakub Julian Ziólkowski

לסוראליזם מתקשרת גם ההכללה של עבודות שמבטאות עניין או שהן חלק מעולם המיסטיקה: קלפי טארוט שיוצריהם אנונימים, רישומים של רודולף שטיינר מייסד האנתרופוסופיה ששימשו להוראה בשנים 1919 – 1925; הספר האדום של קארל גוסטב יונג Carl Gustav Jung, הפסיכולוג, שצויר בין 1913 – 1929 ופורש קוסמולוגיה פרטית בסגנון מנוסקריפט מוקדם.

ג’וני יוצר מקום לחשיבה מחודשת על רציונליזם והמשקל הרב של אמנות סאונד יכול להקרא בהקשר זה. מוסיקה היא אופן הביטוי האבסטרקטי ביותר ואמנות סאונד, נסיון להקנות צליל מאיכויותיו של אוביקט, היא כאין אלכימיה. ב”ארמון האנציקלופדי” בביתן האיטלקי בג’רדיני מבוצעת העבודה של Tino Sehgal הבריטי.

Tino Sehgal

שחקנים מתחלפים שרים זה לזה ללא מילים ונעים לפי השירה. בין המשתתפים והמשתתפות ניכרים  הבדלי הגיל ונוצרת תחושה של מעגלי חיים משתרגים, של תנועה והפעלה בין “הורים” “צאצאים” ומאין “זקני שבט”. המיצג מתרחש באולם הצמוד ל ספר האדום של יונג כך שהפניה של הצליל לתת-מודע, לשלב הקדם שפה, מתקשרת לעיסוק הנרחב של יונג בתורות מיסטיות להיגד על היחסים המעורפלים-נזילים של אמנות ומיסטיקה .

ב Raw Material with continuous shift MMMM, וידיאו של ברוס נאומן Bruce Nauman מ1991 הוא נראה מסובב ראשו תוך שהוא משמיע צליל המהום כמעט פצוע. הצליל נדמה לחלופין כמוכר,זר וטורד.

הוידיאו  The Trick Brain, 2012 של Ed Atkins האמריקאי מרתק והוא עוגן רעיוני בתערוכה. הוידיאו מורכב מקטעי סרטים שתיעדו את ביתו – אוספו של המשורר הסוריאליסט אנדרה ברטון.  פיסול מאפריקה ואוקיאניה, ציורים של בני זמנו וחבריו לזרם הסוריאליסטי, מכשירים טכניים שונים ואמנות אירופאית עממית יוצרים חלל דחוס, מסע לתודעה מיוסרת ומגששת. אטקינס גם מתייחס  דרך ביתו של ברטון לשאלות של אספנות, של אובססיה וגם של פירוק. אוספו של המשורר נותר על קנו  עשרות שנים אחר מותו ולבסוף נמכר במכירה פומבית ב 2003 לאחר שלא נמצא מי שייסד קרן לשימורו.

Ed Atkins . The Trick Brain, 2012

התייחסויות לקפיטליזם חוזרות בביאנלה שוב ושוב. אם היה צורך בהמחשת עושר הרי שורת יאכטות הענק של אוליגרכים שעגנו, תחת שמירה פרטית, בקטע התעלה שבין סן מרקו לג’רדיני, הספיקו בהחלט.

ניתן לקבוע פגישה ליעוץ, הכוונה וטיפים כללים לונציה לפני נסיעה פרטית לביאנלה. אנא כיתבו דרך “צור קשר”.

Print Friendly, PDF & Email
This entry was posted in וידיאו, פיסול ומיצב, ציור, צילום. Bookmark the permalink.

סמדר שפי, החלון, אומנות ישראלית, אמנות ישראלית, Smadar Sheffi, The Window, Israeli Art