אולף מטצל בעין חרו|Olaf Metzel at Ein Harod

אולף מטצל בעין חרוד הוא שם התערוכה של מטצל ובמידה רבה הוא גם מתאר ומסכם אותה: מטצל מציב באולם הגדול, המואר להפליא, ועתיר ההיסטוריה את הנושאים בהם הוא עוסק בארבעה העשורים שחלפו: אלימות, הגירה, ושפה וגם יחס בין נפחים, משקלים, צבעים, ותנועה. איכות עבודותיו נובעת מהאופן בו כל אלו נמסכים יחד ליצירות ומרחיקים אותם מחד ממדיות, סכנה האורבת לפתחה של אמנות פוליטית. אולף מטצל יליד 1952 מערב ברלין, גדל ובגר בגרמניה המחולקת. הוא מזוהה עם מייצבים פוליטיים שאחדים מהם עלו על סדר היום הציבורי בגרמניה ועוררו חילוקי דעות סוערים.

Turkish Delight, 2006 “Any More Questions?” („Noch Fragen?“), 1998/2018

Turkish Delight, 2006
“Any More Questions?” („Noch Fragen?“), 1998/2018

המיצב המרכזי מורכב משתי עבודות: Turkish Delight, 2006  , פסל נערה עירומה שלראשה חיגאב  ו”עוד שאלות?”, עבודה מ 1998  עשויה בד המודפס בדגם הסוואה צבאי ומחבטי בייסבול  (אלות) שנעשתה שוב במשכן. הבד כרוך פעמים אחדות סביב ארבע עמודים במרכז האולם כך שנוצר שטח מופרד, ספק זירת אגרוף או חדר הלבשה מאולתר ומכל מקום חלל שלא ניתן לראות מה בתוכו ללא הפרעה . אפשר לחשוב על הבד כמרמז למשרבייה, חלונות התחרה שמאפיינים אדריכלות איסלמית, ועל החרכים בן אפשר לחשוב בהקשר חרירי ההצצה שיצר מרסל דושאמפ ב  Étant donnés (1946-66) . בעבודה של דושאמפ נשקף גוף נשי ערום ללא ראש. בעין חרוד נראה פסל הנערה בערום כשהראש המכוסה המחובר לגוף כמו לא שייך לו.   המיצב פותח מניפה נרחבת של נושאים וזיקות אסטטיות: לצד האסתטיקה של קבוצות פשיסטיות (מדים בסגנון מיליטריסטי) והאלות, הנערה היצוקה ברונזה מעלה על הדעת פיסול גרמני של תחילת המאה כמו (וילהלם למברוק Wilhelm Lehmbruck) וגם את “הרקדנית בת ה 14” של דגה.

Hannah Arendt

Hannah Arendt

הצרוף של שתי עבודות נפרדות לאחת מעניינת. הנערה הופכת למעשה לשבויה בזירה שמוגדרת על ידי סמלי אלימות, הערום שלה פגיע וכיסוי הראש מדגיש עד כמה לא מדובר באידאל נשי נוסח פיסול קלאסי או נאו קלאסי של נשים בעירום. שם העבודה Turkish Delight (השם של רַחַת לוּכּוּם באנגלית) מכיל בתוכו רמיזה לפנטזיות המיניות האוריינטליסטיות של המאה ה 19, הפנטזיה על נשות הרמון עירומות אך רעולות או מכוסות ראש, פורנוגרפיה רכה ופופולרית שיש  מידה לא מבוטלת של השפעה על תפיסות נשים מהמזרח גם היום. הפסל מוקם במרכז  וינה, והושחת פעמים אחדות .  מטצל נוגע בקשר הטורקי גרמני המורכב, במיוחד במעמד של ה gast arbiter, מהגרי העבודה הטורקים שהגיעו בעת “הנס הכלכלי” בגרמניה המערבית בשנות ה 50 וה60  והפכו לקהילה גדולה שתרמה להפיכת החברה הגרמנית למעט פחות הומוגנית והרבה יותר מעניינית.

Hannah Arendt, “We Refugees,”

Hannah Arendt, “We Refugees,”

על הקירות של החלל, מרוחקות אך צופות למרכז הזירה תלויות חמש עבודות גדולות ממתכת הנראית כנייר מקופל,  הגדלות של פתקים שנשרו ללא משים. מטצל יצר מערך רעיוני נועז  של ביקורת המודרנה: היכל הספר,  מהפרויקטים הבודדים של האדריכל Frederick John Kiesler שיצאו לפועל, מבנה שמחבר מודרניות, עתידנית במידת מה עם עבר היסטורי שתפקידו להיות המלט קיום לאומי בהווה, המאמר של חנה ארנדט“We Refugees,” באנגלית ובגרמנית שפורסם בכתב עת יהודי קטן בארה”ב  Menorah Journal 31, no. 1 (January 1943): pp 69-77, והגדיר בדיוק של אזמל את ייחוד ההגירה היהודית מגרמניה ומרכז אירופה ואגב כך גם את מה שהיה עתיד לאפיין הגירות רבות מאז , צילומים של ארנדט הצעירה וסוזן סונטג הצעירה, של ברזיית שתייה ממתכת ושל דמות אישה, מצולמת מגבה, אנונימית, במשרד.סביב נערה מוסלמית ערומה ושתוקה, העומדת במרכז זירת אלימות, מטצל משרטט את קווי הקושי והאבסורד של ההווה:  מהמודרניות הקרה של מתכת מעוצבת או מבנה לעתיקות, מהפילוסופיה של ארנדט וסוזו סונטאג  שתיהן יהודיות, שקראו תיגר על תפיסות מוסר פוליטי וחברתי מקובעות, ובעיקר אתגרו את החשיבה על מדינות לאום וחברות מונוליטיות. דפי המתכת הגדולים המקופלים, הכלאה בלתי אפשרית בין אסתטיקה של סזאר הצרפתי וגף קונס האמריקאי  יפים, אוצרי סוד. המתח באולם רב ואפשר לחשוב על האלות כמקלות שיכו בתופי המלחמה הבאה.

During installation

During installation

אוצרים: מתיאס וינצן, גליה בר אור

שעות פתיחה :א׳-ה׳: 9:00-16:30  ו׳ וערב חג: 9:00-13:30 שבת וחג: 10:00-16:30

הירשמו לניוזלטר הפירסומי השבועי של “החלון” בנושאי אמנות, אירועים ותערוכות חדשות,www.smadarsheffi.com/?p=925 (הרישום נפרד מהרישום לבלוג )

לפרטים על סיורי אמנות והצטרפות לקבוצה הקבועה כיתבו ל
thewindowartsite@gmail.com

Olaf Metzel at Ein Harod is the title of his exhibit at the Mishkan Museum and to a great extent describes and sums it up: the installation in the history-laden exhibition hall with its superb illumination, refers to the issues which he has engaged over the past four decades: violence, emigration, language, and the relationships between volume, weight, color and movement. The strength of his works stem from the way in which all of the above come together in his artworks, distancing them from the one-dimensionality that is the risk to political art.

Turkish Delight, 2006 “Any More Questions?” („Noch Fragen?“), 1998/2018

Turkish Delight, 2006
“Any More Questions?” („Noch Fragen?“), 1998/2018

The central installation comprises two sculptures: Turkish Delight, 2006, featuring a standing nude young woman with an Islamic headscarf, and Any more questions?, 1998,  recreated for the Mishkan Museum, with camouflage cloth binding together several baseball bats. The cloth wraps around four pillars in the center of the hall creating a separate space reminiscent of a boxing ring or perhaps an improvised dressing room. In any case, it disrupts the view of what it contains. The interlacing can hint at a mashrabiya – latticework windows which are an Islamic architectural element – while the slits can be read in the context of the viewing slits in Duchamp’s Étant donnés, 1946-1966.  Duchamp gives viewers a glimpse of a headless nude woman, while in Ein Harod the nude’s covered head does not seem to belong to the body. The installation proposes a broad range of issues and aesthetic links: along with the aesthetics of fascism (militaristic uniforms) and the police batons, the bronze statue of the young woman brings to mind sculptures by Wilhelm Lehmbruck (1881-1919) as well as Little Dancer Aged Fourteen, 1881-82, by Degas.

During installation

During installation

The combination of the two works into one is interesting: the young woman becomes captive in an arena defined by symbols of violence. Her nudity is vulnerable, with the headscarf emphasizing the extent to which this is not about the ideal feminine à la Classical or neo-Classical sculpture. The title, Turkish Delight, embodies hints of 19th century Orientalist sexual fantasies of harem women with the face veiled or entire head covered, popular soft porn that has impacted the perceptions of Eastern women and persists to the present. The sculpture was installed in the center of Vienna where it was repeatedly vandalized until removed.
Metzel touches upon the complicated Turkish-German relationship, especially with the gastarbeiter, work immigrants who arrived in West Germany during the “economic miracle” period, and became a large community which lessened the homogeneity of German society and made it much more interesting.

Hannah Arendt

Hannah Arendt

Five large folded metal works are installed on the walls, looking like discarded paper notes, at a distance from the sculptures, but facing them. Metzel outlines a bold critique of modernism, referencing, among others, the Shrine of the Book, one of the only projects by Architect Frederick John Kiesler that was actually built, a structure linking modernity and futurism with the historical past, whose function was to provide the basis for the existence of nationalism in the present; Hannah Arendt’s article, “We Refugees” (Menorah Journal, 31, no. 1 (January 1943), pp. 69-77), which defined the uniqueness of the Jewish German refugees; early photographs of the Arendt and of Susan Sontag; photographs of  a metal drinking faucet and the back of an anonymous woman in an office.
Metzel depicts the difficulties and the absurdities of the present around a nude, silent Muslim woman The exhibition hall is charged with high tension, and one may think of the batons as beating the drums of the next war.

The Mishkan Museum of Art Ein Harod

Until July 2018.

Curators: Matthias Winzen and Galia Bar Or

Join the mailing list for Window’s weekly informational advertising newsletter – 
www.smadarsheffi.com/?p=925
For information about Art tours    – please write
thewindowartsite@gmail.com

Print Friendly, PDF & Email
This entry was posted in פיסול ומיצב. Bookmark the permalink.

סמדר שפי, החלון, אומנות ישראלית, אמנות ישראלית, Smadar Sheffi, The Window, Israeli Art