אני ואתה – על איזונים ובלמים

 

בעקבות השיר “נדנדה”  של  ח.נ. ביאליק

אוצרת דר’ סמדר שפי

 

רפאת חטאב, גבי קריכלי, ליטל רובינשטיין

 

פתיחה ביום שלישי,  18 דצמבר 2018 , בשעה 19:00

בית ביאליק, רח’ ביאליק 22 תל-אביב

המוזאון פתוח בימים ב’-ה’, בשעות 17:00-09:00, ו’-שבת 14:00-10:00

נַדְנֵדָה

        נַד, נֵד, נַד, נֵד

        רֵד, עֲלֵה, עֲלֵה וָרֵד!

       מַה לְמַעְלָה?

       מַה לְמָטָּה? –

       רַק אֲנִי,

       אֲנִי וָאָתָּה;

       שְׁנֵינוּ שְׁקוּלִים

      בַּמֹּאזְנָיִם

      בֵּין הָאָרֶץ

      לַשָּׁמַיִם.

שיר הילדים “נדנדה”  הוא מהשירים החביבים על הורים וילדים ומושר לדורות מאז פורסם ב 1933[i] והולחן בידי  דניאל סמבורסקי (1909 – 1977). השיר הוא גרסה שניה לשיר קצר יותר שפורסם כבר ב 1906 באודסה[ii] . בגרסה המוכרת הוסיף ביאליק את השורות

מַה לְמַעְלָה?
מַה לְמָטָּה? –
רַק אֲנִי,
אֲנִי וָאָתָּה;
שְׁנֵינוּ שְׁקוּלִים
בַּמֹּאזְנָיִם

בשש שורות אלו העניק  ביאליק לשיר משמעות הומניסטית עמוקה בהרבה מהחביבות הקלילה שאופפת אותו .

 ביאליק מתייחס לאיסורים שהמדרש מטיל על חשיבה ומשיב להם. במסכת חגיגה, פרק ב  נכתב ” אין דורשין … במרכבה ביחיד אלא אם כן היה חכם ….בארבעה דברים רתוי לו כאילו לא בא לעולם מה למעלה מה למטה מה לפנים ומה לאחור וכל שלא חס על כבוד קונו רתוי לו שלא בא לעולם...” כלומר שאלות על מה שהיה לפני בריאת העולם ועל מה שנמצא בשמים ובשאול אינן צריכות להישאל. ביאליק משיב ב “אני ואתה”, אנו בני האנוש, הדהוד ל”אני ואתה”, חיבורו החשוב (Ich und Du) של מרטין בובר מ  1923. בובר דיבר על משמעות יחסים הנעים בין קרבה להזרה  כשקרבה מובילה להתפתחות רוחנית. ביאליק, עמד בקשר הדוק עם בובר לגבי לפרויקט סיפורי חסידות אליו רתם את בובר ועגנון .

       ביאליק הוסיף לשירו את השורה ” שְׁנֵינוּ שְׁקוּלִים בַּמֹּאזְנָיִם” – היחס, לכל ברייה  כאל שווה. את המסר , שגם היום אינו מושרש  עטף במתיקות של שיר ילדים.

        העבודות של רפאת חטאב, גבי קריכלי, וליטל רובינשטיין עוסקות באיזון, שוויון והחיפוש המתמיד אחר ערכים אלו .

[i] חיים נחמן ביאליק, שירים ופזמונות לילדים, הוצאת דביר, 1933

[ii]ברגמן, חיים פנחס “הנדנדת” שפת ילדים ספר לימוד לקריאה ולכתיבה עם ציורים  1906