שרונה הלמן / הביטאט
Sharona Halman / Habitat
אוצרת: דניאלה טלמור
פתיחה: 30.3.19, בשעה 12:00
גלריה עין הוד
א-ה 10:00- 16:00 ו וערבי חג 10:00 – 14:00 , שבת 11:00- 16:00
בתערוכה “הביטאט” בונה שרונה הלמן סביבה המערבת ציור, רישום ופיסול. באמצעות שלוש טכניקות פלסטיות אלה, היא מנסה לבחון את מערכות היחסים הנרקמות בין צורות וקווים בדו ממד ובתלת ממד, לבדוק את המעברים ביניהן, ולהנכיח סוגים שונים של אינטראקציות וחיבורים בלתי אפשריים ביניהן.
הבחירה של הלמן באלמנטים בסיסיים של קווים ישרים ומעוגלים, נובעת משאיפתה להפיך בהם חיים חדשים, ומחשבה חדשה. הממדים השונים, האינהרנטיים לתהליך היצירה שלה, הם חופש מחד גיסא, ותכנון מאידך גיסא. דרך השילוב ביניהם בוחנת כל עבודה את פוטנציאל ההתפתחות של הצורות והקווים במדיום שבו היא פועלת, ומקודדת את הסימנים המצטרפים לשפת היצירה. פעולה זו מתחילה שוב מבראשית בכל מדיום, ובדרך זו שומרת על האוטונומיות של המדיומים, מניחה להם לעמוד בפני עצמם, ולא דורשת ממדיום אחד לשרת או להיות כפוף למדיום אחר.
את סדרת הרישומים החלה הלמן ליצור לאחר שביקרה בתערוכה הרטרוספקטיבית של האמנית האמריקאית אגנס מרטין, שנערכה בגלריה טייט מודרן שבלונדון, ב- 2015. עבודות הגריד של מרטין, המבוססות על קווים ומשבצות בצבעי פסטל בהירים ומרומזים, עוררו בה השראה והניעו את יצירתה.
הפיסול בחימר ובפורצלן הוא המדיום הדומיננטי ביצירתה של הלמן בשנים האחרונות, ופסליה משלימים את גוף עבודות הציור והרישום שיצרה בעבר. הפיסול משמש לה כ”הביטאט”, בית גידול, סביבה המאפשרת חיים. הלמן בוחנת את היצירה בחומר, ו”מגדלת” אותה מתוכו. העבודה הראשונה שיצרה בסדרה “הביטאט” היתה סוג של פקעת, מעין ביצה מוארכת, חסרת מגן ופגיעה. סביב הביצה הזאת הלכה והתפתחה שכבת המגן העוטפת אותה.
מקור ההשראה לפסלים של הלמן נטוע בילדותה, בתהיות שהתעוררו בה כבר אז בשאלה מהי הסביבה שבה יכולים יצורים חיים לגדול, גם כאשר הם אינם מצויים בסביבתם הטבעית. תהליך היצירה שלה מתמקד בהתמסרות אל החומר, וביצירה של קודים אידיוסינקרטיים המבוססים על התבוננות בטבע, ובמקום שלה בתוכו. בעבודותיה היא בוחנת את האפשרות להקפיא את הרגע שבו היא מתאימה בין בית גידול ואובייקט, ויוצרת חיבור המתאפיין בהרמוניה. לתפיסתה, האובייקט הנובע מן המצע מציית לעקרונות של אסתטיקה והרמוניה פנימית, שאליהן היא חותרת בעקביות.
אלמנטים המרכיבים את הפיסול הלבן הצחיח של הלמן מזמינים לגעת בפסלים. הקשקשים המעטרים את פסלי הפורצלן שלה מזכירים שכבת הגנה, אך משהו תמיד מבליח מתוכם ופורץ החוצה – פעם אצבעות, ופעם מגדלים המתרוממים לגובה. הדימויים נראים כלקוחים מעולם הצומח, ומדמים לעתים אצטרובלים או אלמוגים המתאפיינים באסתטיקה חושנית, ארוטית ממש.
צילום: יובל חי
נעילה: 27.4.19
(מודעה)
Sharona Halman/Habitat
Curator: Daniella Talmor
In the exhibition “Habitat,” Sharona Halman builds an environment that combines painting, drawing and sculpture. She endeavors, by means of these three plastic techniques, to examine the interwoven two-dimensional and three-dimensional relationships between shapes and lines, to examine the transitions between them, and to introduce diverse categories of impossible interactions and interconnections.
Halman’s choice of basic elements of straight and rounded lines stems from her aspiration to revamp a newness of life and thought in their being. The various dimensions inherent in her work process are a glorification of freedom constrained by planning. Through their integration, each work examines the developmental potential of the shapes and lines within her medium of operation, encoding the signs that conjoin into the language of the work. For each medium, this action restarts from the beginning, thus preserving the autonomy of the mediums, enabling them to stand on their own without requiring any particular medium to serve or be subject to any other one.
It was after her visit, in 2015, to the retrospective exhibition of the American artist Agnes Martin at the Tate Modern Gallery in London that Halman began to create her series of drawings. Martin’s grid works, based on lines and squares in lightly implied pastel colors, inspired her and motivated her creativity.
Sculpture in clay and porcelain is the dominant medium in Halman’s work in recent years and her sculptures complement the body of her painting and drawing work that she created in the past. Sculpture serves her as a “habitat,” a home, an environment that enables life. Halman examines the work ensconced inside the material and “raises” it out from within. The first work she created in the series “Habitat” was a kind of tuber, an elongated, defenseless and vulnerable egg around which the enveloping protective layer began to take shape.
The source of inspiration for Halman’s sculptures is rooted in her childhood, when she already pondered on the kind of surroundings that would enable living things to grow even when not in their natural environment. Her creative process focuses on devotion to matter and the creation of idiosyncratic codes based on observation of nature and her place in it. In her works, she explores the possibility of freezing the moment when she matches habitat with object and creates a connection that is characterized by harmony. In her outlook, the object derived from the bed obeys the principles of aesthetics and inner harmony, which she consistently pursues.
Elements that make up Halman’s arid white sculpting induce the viewer to touch the exhibits. The scales decorating her porcelain sculptures are reminiscent of a protective layer but something always flashes out from them in bursts – whether fingers or towers rising high. The images look as if taken from the plant world, sometimes resembling pinecones or corals characterized by an actually erotic sensual aesthetic.
From a personal premise, Sharona Halman strenuously endeavors to create something out of thin air. She begins with nothing, from a point that, even if it does contain something, is still very limited, bordering on naught. With meager means she then begins to create, opening with a line, while her gaze constantly examines the development process of her work. The exhibition seeks to identify the line in question that makes up the entire work. She seeks to clarify how could nourishment be provided by so little and chiefly insists upon knowing what is that particular stuff of which everything is composed.
Daniella Talmor, March 2019
