ביתלחם Bethlehem – ליאור גריידי

קיר אמנות אבנר שר

אוצרת: שירה פרידמן

פתיחה – יום חמישי, 6 ביוני 2019,  20:00

גלריה שכטר, שלוש 42, פינת רחוב אילת 57, נווה צדק, תל אביב

א’-ה’ 17:00-9:00 ו’ 13:30-11:00

הכניסה חופשית

ביתלחם

בסוף הפרק הראשון במגילת רות מסופר על שיבתה של נעמי ממואב לבית לחם יחד עם כלתה המואביה רות. “וַתָּשָׁב נָעֳמִי וְרוּת הַמּוֹאֲבִיָּה כַלָּתָהּ עִמָּהּ הַשָּׁבָה מִשְּׂדֵי מוֹאָב וְהֵמָּה בָּאוּ בֵּית לֶחֶם בִּתְחִלַּת קְצִיר שְׂעֹרִים” (רות א’, כב). פסוק זה מתאר רגע מנוגד בחייהן של שתי הנשים: נעמי שבה אל ביתה לאחר שהיתה זרה במואב, ואילו רות עוזבת את ביתה במואב ונכנסת לארץ ישראל כזרה. נקודת הזמן הזאת, של עזיבת-שיבת נעמי ורות, היא רגע מכונן במגילת רות, הנוכח גם בגוף העבודות של ליאור גריידי וממשיך בתערוכה “ביתלחם”.

סוגיית ה”עזיבה-שיבה” מכילה בתוכה גם הפקרה, נטישה ופרישה מן הצד האחד וגם מה שקרוי באנגלית homecoming מן הצד השני. גריידי יוצר מיצב תלוי מקום, המתייחס במרובד לקשת המשמעויות המתכנסות ברגע של עזיבה-שיבה. הוא נדרש להיסטוריה של חלל הגלריה, לדיאלוג התמידי עם מושג הבית ולעיר המסוכסכת בית לחם של ימינו.

השטיח הפרחוני בסגנון עות’מאני מאפיין את החלל כמרחב ביתי ומדגיש את הארכיטקטורה העות’מאנית המקורית של מבנה הגלריה באמצעות הדהוד קימורי הקשתות של התקרה בנגזרת השטיח. השטיח הגזור כמו מקפל לתוכו את המהות הארכיטקטונית של המבנה ויכול, כמו החפצים האחרים בתערוכה, לנדוד למקום אחר – אך תמיד ישאר סוכן של המקום. במעבר בין חדרי הגלריה קבועות מעין שתי מזוזות, המדגישות את דילמת העזיבה-שיבה, שהרי המזוזה קבועה, כנהוג בקהילות ישראל, בצד הכניסה לבית מגורים. המזוזה הכפולה מדגישה את חוסר הוודאות של רגע היציאה או הכניסה אל החלל. מקורה של מצוות מזוזה ביהדות הוא בציווי בשתי פרשיות בספר דברים, ומטרתה להזכיר את האמונה באל. אצל חז”ל, בספר הזוהר ובמקורות נוספים מוזכרת גם סגולת השמירה על הבית ויושביו המגולמת במזוזה. האותיות ב’ ת’ א’, הרקומות בחוטי זהב על בדי ציור, מתייחסות לתשובתה מלאת-החסד של רות לנעמי: “אֶל אֲשֶׁר תֵּלְכִי אֵלֵךְ”, שנאמרה כאשר ניסתה נעמי לשכנע את רות לשוב לבית אִמהּ במואב ולא להיכנס לארץ ישראל כאלמנה ענייה וזרה. רקמת האותיות נראית כקמיעות עתיקים, שעליהם נכתבו צירופי אותיות המהווים את שמות האל, שלהם ייחסו כוחות מאגיים ושמירה על בני הבית.

היחס האישי של גריידי למוטיב השיבה/חזרה נגלה במרכז החדר, שם ערם האמן לערֵמה רהיטים שהעתיק מדירתו אל הגלריה. רהיטים אלה שימשו אותו בשהייתו בארצות הברית, והוא החזיר אותם לארץ כשהחליט על שיבה הביתה. הם מייצגים עבורו את המהלך הכבד והטעון של פרידה מבית אחד והקמה של בית חדש.

גריידי מתייחס אל העיר בית לחם המוזכרת במגילת רות בתצלום של העיר, המוקרן על גבי קיר הכורכר של הגלריה. הבתים הפרטי, המקראי והפוליטי נשזרים זה בזה, כמו להזכיר לנו שכולנו אחראים לבית, לתושביו ולרגע הכניסה אליו והיציאה ממנו.ליאור גריידי אמן רב תחומי המציג תערוכות בארץ ובחו”ל. גריידי הינו ראש המחלקה לאמנות במכללת מנשר לאמנות.

 קיר אמנות מארח את אבנר שר

בקיר האמנות מציג האמן אבנר שר מיצב המתפרס גם על פני החצר של מרכז נווה שכטר. בעבודותיו של שר בולט המוטיב הארכיטקטוני והמצע של עבודותיו הוא שעם. שר יצר משעם אובליסקים עצומים, משרביות ומגילות אותם הוא חרך ושרף.

נעילה: 22.08.2019