סאלח אלקרא / עבודות חדשות

אוצרת: דניאלה טלמור 

פתיחה יום חמישי,  6 יוני , 2019  שעה 20:00

בית האמנים ע”ש זריצקי ,תל אביב, אלחריזי 9

ב-ה 13:00-10:00, 19:00-17:00 ו’ 13:00-10:00 ש’ 14:00-11:00

הציורים בתערוכה החדשה של סאלח אלקרא מתקיימים בתחום שבין הפיגורטיבי למופשט. הם אינם מבקשים לשחזר מציאות, אלא חותרים לעורר בצופה חוויה רגשית. אף על פי ששפת ההפשטה שלהם מתאפיינת בסימבוליות רבה, נקודת הראשית שממנה הם בוקעים נטועה בשפה שלהקו, הכתם, הצורה והצבע. אלה ציורים ברובם הגדול מונוכרומטיים,העשויים בשפה אסתטית, אמנותית במובהק, ואוצרים ידע כמוס על העולם.

בסטודיו קורמים רעיונותיו עור וגידים, צבע, השראה ואווירה. כאשר הם קמים לחיים חודרים לתוכם רכיבים מתוך חייו של האמן, לצד צורות ואסוציאציות שמקורן במלאכת הציור. כך עולים על הבד המראות המרהיבים של  הנופים בוריאציות שונות בשפע של גווני הקשת. המציאות החדשה המתהווה ביצירות אלה קוראת דרור לצורות השונות, בעוד היוצר שלהם שומר על כתב יד אופייני המייחד את יצירתו, ומשמש לו ככלי ביטוי עצמי בלתי אמצעי.

לדברי האמן היכולת ליצור אמנות היא מתנה שהוא קיבל, זהו הייעוד והתפקיד שניתן לו. באמצעות הציור ניתן לעורר מודעות ולעורררגש כמו גם בכל תחומי היצירה האחרים כמו מוזיקה, שירה, כתיבה וכדומה. מלאכת הציור נעשית על ידו באופן בלתי נשלט או מכוון, מאחר והוא מנסה לתת ביטוי לדברים האקראיים, כאשר הבד סופג את תרגומו האקראי של המידע שנאסף במשך שנים בתת המודע של האמן.

ציוריו של אלקרא מתארים את סביבתו הטבעית, ואת הר הכרמל ממקום מגוריו בדליית אל כרמל. הפריחות היפות לצד השריפות הגדולות, ובמיוחד הפריחות החדשות לאחר שהכרמל השתקם מהשריפות. אלקרא מספר כי אחרי שהאדמה נחשפה לשמש, שהיא לא זכתה להיחשף אליה עשרות שנים, לפתע הופיעו פריחות שלא נראו קודם לכן. הדימויים המרומזים הניבטים מציוריו של בתים, דלתות, חלונות, קירות, עצים, חורשות, גגות,אדניות מצויירים בהפשטה כשתנועת הרוח שולטת בהם. העציץ הוא מוטיב חוזר ביצירתו, מקורו בילדותו בעקבות דאגתה הרבה שלאימו לעציצים בבית. היא נהגה לשאול אותו שוב ושוב האם השקה אותם וביקשה ממנו לא להרחיקם זה מזה, מאחר והם אוהבים להיות ביחד.

עבודותיו של סאלח אלקרא מייצרות יופי שוקק חיים. הן הולמות בצופה אך במקביל גם חותרות לעורר בו הנאה אסתטית, כמו מוזיקה טובה שיכולה לצרום ולענג בעת ובעונה אחת. הציורים הללו הם הפרטיטורה המוזיקלית של האמן המזמינה את הצופה להתנועע על גבי משטח הציור, על פני הרמוניות של קווים ומשפחות צבע. משטח הציור הוא במת התרחשות שעליה משתעשעים כתמי צבע ומשיחות מכחול במשחקים של כיוון, עובי ושכבות. הכתמים והקווים המתגוששים על פני במה זו מושכים ודוחפים, מפגינים יכולת קבלה או דחייה, ויוצרים ביניהם יחסים הרמוניים או דיסהרמוניים, היררכיות דינמיות ומעצבים יחסי כוח משתנים.

(מודעה)