מיכל ליוטאר גבריאלוב – לראות אותם היום

אוצר: אריה ברקוביץ

 

פתיחה: יום חמישי, 19 דצמבר 2019, בשעה 19:30

בית האמנים ע”ש זריצקי ,תל אביב, אלחריזי 9

ב-ה 13:00-10:00, 19:00-17:00 ו’ 13:00-10:00 ש’ 14:00-11:00

מיכל ליוטאר  גבריאלוב מחזירה לחיים נופים ורגעים קסומים מתחילת המאה שעברה, רגעים אותם לכד במצלמתו סבה,  כאשר הגיע לראשונה לא”י. גבריאלוב  מכניסה בהם צבע, מגלה ומסתירה אלמנטים והופכת את הזיכרונות למסע אישי אל שורשיה ואל עצמה.

סבא של גבריאלוב, ד”ר פרנץ שמעון ליטואר, נולד בברלין למשפחה חילונית, הצטרף לתנועת נוער ציונית והגיע לביקור ראשון בישראל בשנת 1913. כצלם נלהב, הוא הוקסם מהנופים המקומיים ותיעד את המפגשים שלו עם הסביבה של הארץ הישנה-חדשה בסדרת צילומים שנמשכה גם עם עלייתו לארץ בשנת 1922.  לאחר שהשלים את לימודיו באוניברסיטת לייפציג עם תואר בכימיה ודוקטורט בפקולטה לחקלאות באוניברסיטת ברסלאו היה הסב למדען במכון הוולקני.

מפגש עם העיזבון הנשכח של סבה עורר בגבריאלוב קשר רוחני לצילומים האוצרים בתוכם את אווירת התקופה בארץ ישראל בכלל ובתל אביב בפרט.  מתוך אלפי הצילומים היא בחרה את אלה שנפשה נקשרה בהם ודיברו אליה במיוחד בשל הקומפוזיציות ומושאי הצילום שסבה הציב מול המצלמה.בנוסף, בצילומים המשפחתיים מצאה מיכל חיבור לעברה האישי והיא מתרגמת את החוויה שעבר הסב והשפעותיה עליה כאמנית, לחוויות ההווה.

התערוכה של גבריאלוב עוסקות  בזיכרון ומספרת סיפור בעל מבע דרמטי ופואטי, המציף את העבר ומפגיש בין זמנים וזאת בדימויים החזותיים, בבחירה וההדגשים בתוך הצילומים. צילומי השחור- לבן שימשו כנקודת זינוק להם הוסיפה גבריאלוב את האמירה האישית והיצירתית שלה, בקולאז׳, בהנחות הצבע,  משיכות הקווים ובניית הקומפוזיציה של הישן והחדש תוך העלמת אלמנטים מסוימים או הבלטתם והוספת פרשנות משלה לרגע המצולם. בכך הזיכרון האישי מתחבר גם לזיכרון הקולקטיבי כאשר רגעים שנלכדו לפני למעלה ממאה שנה הופכים לעבודות אמנות עדכנית.

בעבודה: “הגמלים”-  שצולמה ב-1913 מתעוררים  לתחייה מחודשת בצבעים עזים ופנטסטיים, הסמלים של הגשמת החלום, ההולך ונרקם מול עיננו

בעבודה  “תהלוכת שבועות” -תל אביב הקטנה שכמעט ונעלמה משאירה סימנים בדמות בתי הבאוהאוס  ואותה השמש הארץ ישראלית הצורבת שיצרה גבריאלוב. האוכלוסייה המעורבת של אז – פועלים עבריים וערבים בני המקום, משתלבת עם התקווה לעתיד בדמות תהלוכת הילדים כשבראשם צועד משה וילנסקי שניגוניו הם פס הקול שלנו עד היום.

הדור הצעיר של אז , מופיע גם בעבודה “The Golden Boys  “שני הצברים של שנות ה-30 מסתכלים בחיוך נפלא ומלא אמונה  בעתיד שמתממש מול עיננו בדמות הרקע שהפך מוזהב.

“השמשיות של חוף תל אביב”, מבטה המצויר של האמנית עצמה שהתווסף לעבודה , מאיר את השמשיות שהודגשו בצבעים ובקונטורים מסוגננים מזווית בלתי שגרתית הקושרת  אותה בדיאלוג ישיר עם הזמן שעבר והפליאה מיופיו.

“חקר עצמך הוא חקר העבר שלך, השורשים שלך” אומרת גבריאלוב שיצרה חגיגה ויזואלית חושנית ומלאת שמחה ותקווה הרומזת  גם על געגוע נוסטלגי לעבר הרבה יותר תמים.

…