מאות פעמים
האלה אבו קישק | נרדין סרוג’י | נעמה ערד | דיאנה קוגן
CACR המרכז לאמנות עכשווית רמלה
רחוב הרצל 12,רמלה
שעות פתיחה א’ – ה’ 11:00 – 15:30. בימי ו’ בתיאום מראש
cacr@goramla.com 08-9292650
קווי מתח שונים עוברים ב”מאות פעמים”, טורדים, אבסורדיים, עיקשים. ארבע אמניות, האלה אבו קישק, נרדין סרוג’י, נעמה ערד, ודיאנה קוגן מציגות עבודות שמגוללות קרעי סיפורים, רסיסי זיכרונות ושברי עלבונות. זהו הרהור מורכב, לעיתים הומוריסטי-אירוני אך לאו דווקא אופטימי, על נשיות בהקשריה החברתיים והפרטיים.
השיח בעבודות מרובד ונע בין העכשווי והקונקרטי למיתי, בין התת מודע הקולקטיבי, לפואטי. שתיים מהעבודות, “179” של אבו קישק ו”דיאנה” של דיאנה קוגן, הן עבודות בשחור-לבן שממדיהן הגדולים כמו עוטפים את המתבוננות/ים. אבו קישק כתבה בערבית ועברית מילים מתמלילי שיחות עם נפגעות עבירות מין. שטף המילים מצטבר לזרם אלים, מבעית.
‘”מישהי, אני אומרת, תזכור אותנו’ (דיאנה עם כלבי הציד)” היא כותרת הרישום הענק שמציגה דיאנה קוגן. פסל האלה דיאנה, מצויר בגן מרהיב המבוסס על זיכרון אך אינו מקום ספציפי. דמותה של האלה דיאנה מורכבת: אלת הציד ופטרונית חיות הבר, אלת פוריות מגינת היולדות ובתולה. ברישום דיאנה יפה, עירומה, רצה עם כלבי הציד, פנטזיה על נשיות ואלימות. הבחירה של קוגן לעסוק באלה שעל שמה היא נקראת, הופך את הרישום למעין דיוקן עצמי.
עבודת הניאון “חומוס-פול” של נרדין סרוג’י היא התבוננות בנוכחות כתב ערבי במרחב הישראלי, ואולי המערבי. הוא מתקשר בדרך כלל לכיתוב פוליטי, אולי דתי, וכאן מנכיח את היומיומי שהפך לסמל. תילי מילים נכתבו על מקורות וניכוס המאכל הלאומי (של מי?) שמזוהה עם גברים וגבריות למרות שרבות הנשים העובדות בהכנתו. לחשיבות המיוחסת למאכל היבט משעשע, אך היא מסמנת במידה רבה את האופן בו תרבות עשירה מרודדת למאפיינים חד ממדים.
העבודות של נעמה ערד יוצרות, בו זמנית, רתיעה ואמפתיה אינטנסיבית. בעבודה Legally Blonde גוף מתומצת לקווים דקים, עשויים גרביונים מתוחים, נדמה כמתריס, אך מקובע לרצפה במנעולי מתכת. ההחפצה, הרמיזה/הפניה לעבדות לופת את הצופים, אינו מניח.
“מאות פעמים” מהרהרת על מבנים של הצגת נשיות, החל במיתולוגיה (ב”דיאנה” צפון גם המיתוס של הנסיכה דיאנה, “מלכת הלבבות” האיקונית) ועד בובות – מבובות חלון ראווה ועד בובות מין שצילן מהדהד ב-Legally Blonde.
