אבי עזרא – מתוך המציאות של אבי עזרא
אוצרת: חנה ברק אנגל
פתיחה: יום חמישי, 20 אוגוסט 2020, בשעה19:00
בית האמנים ע”ש זריצקי ,תל אביב, אלחריזי 9
ב-ה 13:00-10:00, 19:00-17:00 ו’ 13:00-10:00 ש’ 14:00-11:00
כמבקר במקומותינו מתבונן אבי עזרא בנופים שבהם הוא נטוע, באנשים הסובבים אותו, ומוקסם מהעולם שבו הוא חי, הוא מתבונן במציאות במבט חוקר. הנופים הנגלים לעיניו מסומלים על הנייר ו/או על הבד בצניעות המאפיינת את שפתו האמנותית של היוצר. די לו במספר מועט של קווים בתוספת אי אילו כתמי צבע, ולעתים אפילו בלעדיהם כדי לפרוס לעינינו נוף שלם – אשר בזכות היכרותנו עמו אנו משלימים את הפרטים בקלות ומסוגלים לשייך אותו למקום אמיתי ומוכר. גישה זו מאפיינת את כלל יצירתו, הוא מסתפק במספר קווים כדי לתאר סיפור מעשייה שלם אשר שורשיו נטועים במציאות היומיומית שלנו ובזכות כך – אנו, בדמיוננו משלימים בקלות את הנאמר.
הנושא האמוני תופס מקום משמעותי ביצירתו של האמן. הוא שואל את עצמו את השאלות המשותפות כמעט לכל בני דורו – דורנו: אל אן מובילים אותנו המנהגים הדתיים הקיימים? אל אן מוליכים אותנו מנהיגי הדת בימים אלה? האם הטקסים המקובלים רלוונטיים גם לימינו אנו? מה מקומן של הנשים במנהגים אשר קפאו על שמריהם מאות בשנים? נקודת המבט של היוצר שוויונית ומכירה בערך האדם באשר הוא אדם, ובהיותו הורה לשתי בנות, שאלות של שוויון צפות במחשבתו. מוטרד מהקפיאה המתמשכת המכתיבה אורחות חיים שאינם מותאמים לזמננו אנו.
ציורי הפורטרטים מבוצעים גם הם במינימליסטיות מכוונת, לעתים זוג עיניים ותו לא, לעתים יתווסף קו נוסף המתאר את לחיה של הדמות המצוירת וקו זעיר המסמל את צווארה. שני קווים הנפרסים מעל מבהירים שמדובר בטלית, לקראת ו/או לאחר תפילה. די לו לאמן ברמיזה קלילה ואנו, אשר יונקים מאותם מקורות תרבות, מבינים באופן מידי במה הדברים אמורים. אנו מופעלים, ומידע מנותב אלינו בקלילות מרשימה ומהנה. מתפתח דיאלוג עם האמן ועם יצירותיו עוד בטרם הספקנו לחשוב. צניעותו הביטויית מושכת אותנו לתגובה מידית על נושאי עבודתו ואנחנו נשאבים פנימה, אל תוך היצירה, אל תוך עולמו הפנימי של היוצר.
כשם שהאמן ממעט להשתמש בפרטים, כך הוא גם ממעט להשתמש בצבעים. המונוכרום שולט ברוב יצירותיו, לרוב יצורף צבע עז אל האפור הקווי, ואולם לא ישתלט עליו אלא ישלים אותו. מיעוט מכוון זה משלים באופן נכון מאוד את תוכני הציורים עצמם, אשר ביטויים צנוע במכוון ואין כל צורך בצבעוניות עזה ו/או עשירה כדי לבטאה. ברור לחלוטין שאנו מתבוננים ביצירתו של אמן בשל, היודע דרכו ואשר סיים מזמן את שלב החיפושים. הוא מבטא את עולמו על תכניו המרובים ביד בוטחת ומתוך הבנת החיים – מתוך המציאות האישית שלו. סיפורו המתמשך, החוקר. התבוננותו הנוקבת בחייו, בסביבתו המידית, מניבה עשרות רבות של ״סיפורים״, יצירות ויזואליות צנועות בשפתן אך מתוחכמות בהתבוננותן.
חנה ברק אנגל