שולי בורשטיין וולף -ויטרז’ים רכים

אוצרת: ורה פלפול, אריה ברקוביץ

פתיחה: יום חמישי,  30 ספטמבר 2021, בשעה 19:30

בית האמנים ע”ש זריצקי ,תל אביב, אלחריזי 9

ב-ה 13:00-10:00, 19:00-17:00 ו’ 13:00-10:00 ש’ 14:00-11:00

בין אובייקטים לציור,  תבליטי קיר וקולאז’ים, יצירתה של שולי בורנשטיין וולף נעה בין אורנמנטיקה ומבנה; בורשנטיין וולף, משלבת באופן חופשי אך מושכל חומרים שונים, יום יומיים, כמו  זכוכית, קרמיקה, קנבס לכדי השלם האורגני.  לאחר תקופה ארוכה של עבודות שעוסקות בתיאורי טבע, עצים ובניני באוהאוס אורבניים, בתערוכת היחיד הנוכחית, מסתמן מהלך של התכנסות פנימה, לבית, לאישי, לנשי, לאוטוביוגרפי והפרטי. המטוטלת של היצירה נעה על ציר זה הלוך וחזור תוך שהיא מחברת ביניהם. שולי וולף יוצרת בו זמנית ציורים ואובייקטים  עם מוטיבים והשראות מן הטבע: טקסטורות וצורות של עצים, פרחים וצמחים, לצד צורות וגופים המדמים תנועות גלים, עיגולים, צורות גיאומטריות וקימורים רכים. היצירות של  בורנשטיין וולף הן רב שכבתיות- רבדים רבדים של צורה וצבע מייצרים תחושה של גלוי ונסתר פיזי ומטאפיזי חומר ורוח.

  מבט חודר למרחב היצירה של בורנשטיין וולף מגלה את היחס המיוחד שלה לצד האסטטי המדויק.  ביצירות התלת מימדיות יש עיסוק נרחב במחזור ושימוש חוזר. האמנית יודעת להפוך חומרי פסולת ליצירה אמנותית בעלת ערכים של יופי ותרבות. מיחזור נתפס לא פעם כפעולה פונקציונאלית וחסרת הוד ואסתטיקה – היצירה של שולי מרוממת את פעולת המחזור על ידי יצירה ותחביר עמלני, דשן וצבעוני שעוצב בקפידה והמשלב מוטיבים אורגניים וקווי מתאר עקלקלים, לכדי עבודת אמנות וקראפט שבצידה גם אידיאולוגיה חברתית וצרכנית.

שול בורנשטיין וולף, נולדה בברזיל, ועלתה כאשה צעירה ארצה והספיקה לחיות כמה שנים בקנדה ולטייל בעולם ולהיות מושפעת מתרבויות, ריחות וצבעים מרחבי העולם, מרפררות ומושפעות ממגוון  עשיר של עולמות תוכן ותרבויות.  הקולאז התרבותי, הצורני והצבעוני הברזילאי כמו גם יצירת שמחה מהפשטות ניכרים גם בעבודותיה של בורנשטיין שיודעת להפוך שקיות ניילון לתכשיט ובובות צעצוע לגוף תאורה ולחבר חלקי זכוכית שבורה לכדי מסגרת למראה יוקרתית. מקבץ עבודות הזכוכית של שולי בורנשטיין וולף שמורכב מחיבורים של חלקי מוצר כמו אגרטלים, פמוטים וכלי אוכל אחרים, מקבל חיים חדשים דרך ידיה של האמנית שיוצרת אובייקטים פיסוליים ברוח הארט נובו כמו גם פסלים שימושיים דוגמת גופי תאורה או מסגרות למראות .

המאפיין הקישוטי המובהק של ארט נובו הוא קו הא-סימטרי הגלי שלו, שלעתים קרובות נוצר בצורת גבעולי פרחים וניצנים, קנוני גפן, כנפי חרקים ושאר חפצי טבע עדינים ומפותלים; אופי הקו עשוי להיות אלגנטי וחינני או להחדיר כוח קצבי ועוצמתי.

 האמנית אוספת ומשתמשת בגופי זכוכית (אהילי זכוכית, בקבוקים, כדים כולם מחומר גלם זה, חלק מזכוכיות מורנו, זכוכית בוהמית/צ’כית, קריסטל וזכוכית רגילה) וכן כדים מפורצלן, שחלקם יוצרו ידנית (מאה 20) וחלקם הם מייצור/המוני-ותעשייתי.
השילוב בין גופי זכוכית ממאות שונות העשויים בטכניקות מגוונות, (כאשר – בחלקם הרכבתי גם אופציה של  תאורה) – לוקח חומר ודימוי תכליתי ופונקציונלי בדמות גוף/כלי תאורה והופך אותו לאובייקט פיסולי – תוך שהיא עוברת ומחברת בין הישן לחדש, בין הפונקצינאלי לקישוטי, בין עבודת יד- לייצור המוני.

הקומפוזיציות בסגנון הזה הן פנומנליות, וכך גם עבודת היד, המלאכה, ה- Craft  זו נקודת מפגש מופלאה ומיוחדת, בין אמנות לאומנות, לבין צורך רגשי ועמוק ליצור. בין מוצר יומיומי ושימושי לבין כורך וכושר לביטוי אמנותי ואקספרסיבי.

בתערוכה מוצגת סדרת עבודות חדשה הנקראת ויטרז’ים רכים – אלו הן עבודות עגולות העשויות קולאז’ עמלני המורכב ממאות תגזירים בצורה של עלעלים קטנים. אלה למעשה הם ציורים של האמנית אותם היא החליטה לגזור בשלב מסוים וגם בתהליך זה היא ממחזרת גם את הציורים שלה לכדי עבודה חדשה. סדרה זו היא מחווה לספרו של איטלו קלווינו – הערים הסמויות מהעין. הסופר מאתגר את הקורא ואת הדמיון האנושי באמצעות תיאורים של ערים פנטסטיות ומרהיבות, היווצרותן והתפתחותן, הנמסרים ממגלה הארצות וההרפתקן הנודע מרקו פולו לקיסר הסיני קובלאי חאן. בתהליך עבודה זה היא יוצרת תצריפים צבעוניים גדושים, עמוסים וצפופים היוצרים עבודות שמהדהדות בצורתן רוזטה. הרוזטה היא חלון עגול גדול הממוקם בחלל כנסיות והיה אופייני לתקופה הגותית וממשיך גם לאחריה הרוזטה מורכבת מעבודת ויטראז’ים היוצרים את צורת השושנה .

לצד סדרה זו, אחת העבודות הגדולות בתערוכה היא מעין ויטרז’ זכוכית עגול וגדול ממדים  העשוי כולו שברי זכוכיות אותן אוספת האמנית על חופי הים בטיוליה היומיים. זוהי אינטרפרטציה חופשית למושג הוויטרז”, רובו משברי זכוכית ירוקה לצד חלקים שקופים או חומים, היוצר פטרן לא סדור, שמזכיר גם את רוח קבוצת ממפיס האיטלקית של שנות ה-80. כמו קבוצה זו שביקשה להחזיר לעיצוב את הפן האמנותי, את הרגש האסתטיקה והיופי כך שולי בורנשטיין וולף מחברת בין עולמות יוצרת מפגשים בין נמוך לגבוה בין פסולת ליוקרה ומעניקה לצופים תחושה של התעלות. מצד אחד האלמנטים מוכרים ומצד שני מוצגים בפורמט חדש לא צפוי ומפתיע. שולי יוצרת קסם ויזואלי  יש מעין עולם חדש שנובע מהמוכר והישן . בכישרון ויכולת יצירתית בלתי מוגבלת בורנשטיין וולף לוקחת אותנו למסע קסום במרחבי הזמן והמקום מן הנודע אל הלא נודע מהמוכר אל הרוחני והנסתר.