‘בשר ודם’ – תערוכה קבוצתית   

אוצרת: מירית צ’רוינסקי

פתיחה: יום חמישי, 28 אוקטובר 2021, בשעה 19:30

בית האמנים ע”ש זריצקי ,תל אביב, אלחריזי 9

ב-ה 13:00-10:00, 19:00-17:00 ו’ 13:00-10:00 ש’ 14:00-11:00

בלב התערוכה הזאת עומד האדום-של-החיים, נוכח (כמעט) בכול. הוא מנכיח את הממשי – האדמה, הדם, הגוף, הפרי השופע – כי הדם הוא הנפש, הוא החיים עצמם. בספר ויקרא מסמן המושג “נפש” את החיים; זהו מובנו הקדום. אלא שמושג זה התגלגל בהיסטוריה של התרבות וכעת הוא מצביע אל ההיבט הסימבולי: הרגש, הדימוי והמילה – “חיי הנפש”.

ואילו האדום, כי הדם הוא הנפש, מתייצב חסר-מנוח על קו-התפר בין הממשי לסימבולי, וממש טורד את הנפש: פסטורליה ירוקה נצבעת באדום ומעוררת מועקה (הדר גד), מצביעה לעבר השיגעון. תפוזי-דם תמימים מונחים בקערה והדם הזולג מהם מעורר אימה (אסנת בן-דב). הדם מבצבץ מן האצבעות (הילה לולו לינ פרח כפר בירעים), תמיד רובץ סמיך וחי בתוך הגוף אבל עכשיו הוא בחוץ, מה פתאום הוא בחוץ, זר ומבהיל.

האדום בצילום של האישה (רמי מימון) – האישה שגם היא החיים, מקור החיים, מושא-תשוקה – נמצא מחוצה-לה, מוקרן עליה ולא מתוכה. בתוך האדום, המבט של האישה הוא קריר, לא מזמין, נעדר כוונת פיתוי.

האדום-האדום הזה, בחלל שיצרה האוצרת מירית צ’רוינסקי, הוא אדום טורד-מנוחה, האדום של האל-ביתי, של המוכר ההופך לזר. מילותיו של שיר-השירים (אורלי עזרן), טקסט שכולו אהבה שבתשוקה, נתלשות מתוך הטקסט ומוטבעות בנייר שהטקסטורה שלו מזכירה עור, קעקוע על בשר האישה המחויבת-בתשוקה, שדיה-רימונים. ההרמוניה האדומה של מאטיס מתהפכת על-פיה (בעבודת הוידאו של אורית אדר-בכר) כשהמשרתת, שאצל מאטיס אינה אלא חפץ דומם המוסיף לאווירה ההרמונית, מפרה את השלווה כשהיא הופכת לבשר-ודם, חשקנית-גרגרנית, ואז מתגלגלת באמנית שלבסוף נבלעת בעצמה אל תוך חידת-האדום, אל תוך הציור, מאבדת ממשות.

פני-אישה בתוך ביטנו של צב (תבליט של ביאנקה אשל גרשוני), מוטבעות, תרתי-משמע, במיתולוגיה. הצב הפוך; האישה כלואה בתוכו כיונה בבטן הלוויתן. המופשט (מירית צ’רוינסקי) מהדהד גם הוא את שרשרת התולדות – הטבע הדומם הקלאסי עבר טרנספורמציה והפך לנפשי, צף בלא-מודע, נראה מוכר אך זר. הנערה הצעירה (צילום של יגאל גבזה), תמימה בתוך מסגרת, מעידה על כך שיש יופי, שיש סדר בעולם, אלא שטפט-הקיר שברקע אינו תמים, וגם הוא פונה אל הנפש ומעלה על הדעת חזיונות של הלא-מודע.

הדם הוא הנפש: גלגול של ביטוי קדום אל משמעות חדשה. גלגול של המוסדר באל-ביתי. גלגול של המודע, המאורגן וההרמוני אל תוך הנפש והדהודו בלא-מודע, פרוע, רב משמעי. גלגול של הממשי בסימבולי. אבל תמיד: כאב שזור ביופי.

    א ס ת ר   פ ל ד

בצלום: עבודה של רמי מימון

Accessibility