ליילה ארדמן טבוקשווילי – מה שרואה צלמת

אוצר: עדי יקותיאלי

פתיחה: יום חמישי, 24 אוגוסט 2023, בשעה 19:30

בית האמנים ע”ש זריצקי ,תל אביב, אלחריזי 9

ב-ה 13:00-10:00, 19:00-17:00 ו’ 13:00-10:00 ש’ 14:00-11:00

 

יש משהו באופן ההתבוננות והצילום של הצלמת- ליילה ארדמן טבוקשווילי אשר מזהה כתדר ייחודי של רנטגן, את שכדאי לה לבחור מן המציאות, לצלם ולשמר ביומנה האישי.

ליילה נולדה בסרביה ועבדה במוסקבה, טביליסי, ניו יורק ותל אביב. דווקא הקוסמופוליטיות של אמנית צעירה זו, הנעה בין תרבויות ומקומות שונים, היא שהופכת את עבודותיה לסוג של נקודת מפגש שונה ומיוחדת וזאת אל מול אמנים החיים בתרבות יחידה, כזו או אחרת.

בססמוגרף הפגיעות שלה היא מזהה איכויות אנושיות מכמירות לב ומגישה אותן באופן מאופק המשדר סוג של ניטרליות, כמעט קר אפילו. כפעולה שבשיגרה היא מצלמת בכל מקום ובכל זמן תוך התבוננות יומיומית.

בכל תרבות בה נמצאת, ליילה בוחרת לצלם פורטרטים של צעירים בני דורה, מה שמחזק את תחושת המחקר הממוקד שמתקיים אצלה, אל מול הרושם המפוזר והאקלקטי שמצטייר, כאשר מתבוננים בגוף עבודותיה הרחב. בצילום חטוף, מהיר וממוקד ליילה כמו מאבנת את הדמויות שמצלמת, עד שמקרינות רושם של פסלים יוונים עתיקים בוואריציה אותנטית עכשווית- כזו שמאלצת אותנו הצופים להתבונן בשוליי הרגשות של התרבויות המגוונות בהן מתעדת.

פעולת האוצרות, בתערוכה זו, מבקשת ליצור שיח דואלי בין הדימויים אשר צולמו במקומות ובהקשרים שונים, במטרה ליצור נרטיב שיעורר תשומת לב לחיבור תוכן אפשרי, תוך זיהוי נקודות מפגש אשר עתידות לחדד את ההתבוננות על כל אחד מן המרכיבים ולהופכם למקבצים בתוך אלבום-החיים של מסע האמנית. מסעה של ליילה, אשר מסודר כמו אוספי בולים של פעם אותם אירגנו על פי קריטריונים שונים, מערבב בין זמנים, מקומות וארועים ובכך יוצר סיפור אחר וחדש.

התערוכה מבקשת ליצור רושם מינימליסטי אשר יבחן את החיים, שלא דרך סיפור כרונולוגי ונושאים ברורים, כי-אם דרך מפגש של מחשבות מפתיעות המפגישות דימויים מזמנים וממקומות שונים.

כמו החיים, התערוכה מושפעת ומשלבת הקשרים שונים של הבנות, במסגרת מחקר מתמשך של צלמת אשר נעה בעולם ושואלת שאלות אותן מארגנת בכל פעם מחדש בדרכה המיוחדת.

לילה מספרת: “הרבה מהצילומים שלי הם חסרי איחזור, כאלו שמדגישים את אי הקיום של דיאלוג בעולם בו החיבור אבד; חיבור שנכח בין אהבות שהיו, בין מדינות, בין אנשים, בין משפחות שמתקיים בינהן שוני פוליטי שיצר מרחק״.

באמצעות החיבורים המאפיינים את אופן הצגת העבודות שבתערוכה, ישנו ניסיון ולו לרגע לחבר ולדבר על אפשרות ועל פוטנציאל של דיאלוג, כזה שחשיבותו קריטית בזמננו אנו.