גילוי וכיסוי – תערוכת אמנות חדשה בבית ביאליק

אוצרת התערוכה –  ד”ר סמדר שפי

אוצרת ראשית ומנהלת מתחם ביאליק –  איילת ביתן שלונסקי

רחוב ביאליק 22, תל-אביב

שני – חמישי – 09:00 – 17:00 ,שישי – שבת וחג 10:00 – 14:00, ראשון – סגור

“מלבד זה…לשונות בלא מלים: הנגינה, הבכיה, והשחוק…הללו מתחילים ממקום שהמלים כלות, ולא לסתום באים אלא לפתוח“.  

מתוך גילוי וכיסוי בלשון חיים נחמן ביאליק 1915.

חמישה אמנים – איציק בדש, ניצן מינץ, עדי עוז-ארי, יערה צח ודפנה שלום –  יציגו עבודות העוסקות בדרך בה פועלת הבעה שמעבר למילים. דפנה שלום, איציק בדש וניצן מינץ משתמשים באותיות ובמילים כחומר מרכזי בתוך היצירה החזותית; עדי עוז ארי ויערה צח עוסקות בתחביר חזותי ללא מילים.

התערוכה נאצרה בזיקה למאמר  גילוי וכיסוי בלשון אותו פרסם חיים נחמן ביאליק בשנת 1915.

ביאליק עסק בשוני שבין שפת הפרוזה לשירה, אך בעיקר בהוויה ובמוגבלות של השפה לבטא גווני רגש –  האופן בו הניסיון לתאר נותר מעורפל. התערוכה היא אפוא בבחינת התבוננות כפולה – ביצירות ובאופני הבעה.

 התערוכה צמחה מהעניין של האוצרת, סמדר שפי בעבודות שיש בהן מהרגישויות שיש במאמרו של ביאליק. מרבית העבודות בתערוכה לא נעשו במיוחד אלא מדובר באמנים העוסקים באופן מתמשך בשאלות שפה והבעה. כך, רק אחרי הפניה לעדי עוז – ארי להשתתף בתערוכה, התברר שביאליק מצוטט בהצהרת האמן שלה אותה ניסחה בשנה שעברה, הראשונה ללימודיה לתואר השני בבצלאל. קשרים נוספים שחיזקו את מעגל הרגישויות המשותפות הייתה הבחירה של איציק בדש לקרוא לעבודתו בשם “מראות שתייה”  הלקוח מכתבי ביאליק כאשר הוא משתמש בציטוטים משירתה של חביבה פדיה. בעבודה של בדש, על פחי שמן ריקים יש את פוטנציאל הצליל, את הכמעט קול וגם את ההתייחסות למה שהיה, ואולי עודנו, מזוהה עם תרבויות שוליים או תרבויות לא מערביות.

יצירתה של ניצן מינץ מתרחשת במחוז בו מילים נעות על הציר בין המילולי, החזותי ואפילו, בעבודה החדשה בבית ביאליק התנועתי. השיר העוסק בהתמוססות/פרוק של דמות במראה ייכתב כך שהצופים ילכו לאורכו הלך ושוב והקיר החיצוני של בית ביאליק, המשורר והסופר העורך והמהדיר יהיה באופן קונקרטי קיר של מילים.

שפתה של יערה צח מורכבת מהברות חזותיות, מחיבורים של חפצים ושל אסוציאציות. ספר- מסכה ורוד יכנס לספרייתו של ביאליק, כמו קלסתר שעוצב מספרים וצבעו הורוד הוא הבטחה שספק אם תתממש אך יש לה מקום בדמיון.

“שירת הים”, סרט הוידיאו של דפנה שלום בו מושרת שירת הים בהברה עדנית (של יוצאי עדן, תימן) ונקראת בכתב ברייל נוגע באמונה, המחוז שהוא מעבר למה שניתן לתאר במילים ועוסק גם בשאלת השפה. כתב הברייל הוא דרך תרגום משפת הרואים לשפת העיוורים אך יש בו גם מערך חושי שונה משלנו שנפתחים בו שבילים אחרים להבנת והכרת העולם.

העבודות המוצבות ברחבי הבית מובילות לקריאה מחודשת, נוספת של הבית, ומטעינות אותו  בחלומות וברצונות האמנים.

דימויים :

עדי עוז ארי

איציק בדש

יערה צח

דפנה שלום

ניצן מינץ

(מודעה)