מאירה שמש: שמלתה של אמי

אוצרת מאירה פרי-להמן

 

פתיחה יום חמישי, 15 באוקטובר 2015 בשעה 19:30

שיחי גלריה 27.10.15,  8.12.15,  22.12.15  בשעה 19:00. הכניסה חופשית

 

גלריה עירונית כפר סבא, בית התרבות ע”ש רייזל, רח’ גאולה 12 כפר סבא

09-7649303

ימים א’-ה’ בין השעות  9:00 – 20:00 ימי ו’ 9:00 – 12:00

שעות פתיחה אחרות – בתיאום טלפוני

 

דומה שביטויי שמחת החיים בעבודותיה של מאירה שמש הוקצנו בשל מודעותה למחלה התורשתית שלקתה בה ולמותה הקרב. לצד בחינה ביקורתית של נושאים הנמצאים במרכז השיח האמנותי זה שנים–נשיות, התיילדות, מזרחיות, משפחתיות–יש בעבודותיה אירוניה והומור, כמו גם רצון מתמיד לקשט, לייפות, ללכת בדרכה שלה ולהתריס. דרך זו מתבטאת בבחירת החומרים הבלתי שגרתיים (גלולות רפואיות, מזרקים ממולאים בסוכריות, שיער מלאכותי וטבעי), בהנחת הצבע בידיה ובאצבעותיה, ובהעדפה ראויה לציון לצבע, צורה ותנועה עלפני פרטי פּנים או גוף.

מאירה שמש פעלה בסצינת האמנות הישראלית במשך עשר שנים בלבד,מ-1986ועד מותה באיבה ב-1996. היא נולדה ב-1962 בחדרה, להורים שעלו מעיראק ב-1951. היא ובני משפחתה היו מודעים למחלה התורשתית שממנה סבלה ושהביאה לבסוף למותה. אהבתה לציור וכשרונה ניכרו כבר בילדותה המוקדמת, כפי שניכר מהתבוננות בציור מ-1973 המוצג בתערוכה.

ב-1989 החלו להופיע ביצירותיה ה”בובים”, כפי שכינתה אותם: בובות פלסטיק קטנות של תינוקות,מהסוג המשמש גננות ליצירת “משה בתיבה” לילדי הגן בחג הפסח. שמש שיבצה אותם כאובייקטים מן המוכן (readymade) בציורים ובתבליטים שיצרה באותה עת. התינוקות הללו קושטו אמנם בצבעים ובחרוזים,אך עלו מהם גם אסוציאציות עצובות כגון כמיהה לתינוק או חוסר אונים תינוקי. לאחר מכן התמקדה זמן רב במלכות היופי כנושא בעבודתה– נושא שלא היה אז חלק מהקשר האמנות הישראלי ושימש אותה להבעת כמיהה ליופי ולתשומת לב המעורבת בציניות ביקורתית. ב-1990 החלה לצייר גם בעטים צבעוניים. היא השתמשה בסוג עט הכולל ארבעה “מילויים” בצבעים שונים– שחור, אדום, צהוב וכחול –כשכל צבעיו “שלופים”בעת ובעונה אחת ויוצרים, במשיכה אחת, קו המורכב מארבעה קווים מקבילים.

שמה של התערוכה הנוכחית, “שמלתה של אמי”, הוא כשמן של עבודות שונות שיצרה שמש במהלך השנים. ב-1993 יצרה עבודה בשם זה – המוצגת כאן– בצבע תעשייתי על דיקט, עליו הדביקה גם עיניים מפלסטיק. היה זה גם שמה של עבודה שהציגה ב-1994 בתערוכתה בגלריה ג’ולי מ.,”אני הבת של המנהל”, שבה הדביקה חרוזי עיניים לקווי המתאר של שמלה מתנפנפת. באותה שנה הוצגה העבודה גם בתערוכה “מטא סקס 94” במשכן לאמנות, עין חרוד, שנושאה היה זהות, גוף ומיניות (אוצרות: תמי כץ-פרימן ותמר אלאור) – הפעם כחלק אחד מתוך הצבה בת שלושה חלקים. שמלתה של אמי, בגלגוליה השונים, מכילה היבטים יסודיים ביצירתה של מאירה שמש: אהבה לחומרים שאינם נחשבים אמנותיים, לקישוטיות, ליופי כפי שראתה אותו, והתמודדות ייחודית עם מושגים של “טבע דומם”.

ב-1995 החלה מחלתה של שמשלגבור עליה והיא התאשפזה לתקופות ממושכות.על אף זאת הספיקה לאצור בבית האמנים בתל-אביב את התערוכה “הבן יקיר לי אפרים אם ילד שעשועים” ב-1996 (אפרים היה שמו של אחיה, שלקה באותה מחלה גנטית כמוה),שנושאה היה גברים, ואף להביא לכלל סיום את תערוכת היחיד שלה “אקספסיוניזם עיראקי”בסדנאות האמנים בתל-אביב. שתי התערוכות נפתחו כשהייתה כבר בבית חולים בבלגיה,לצורך השתלת לב. היא נפטרה,לאחר שלא נמצא לה לבמתאים להשתלה, ב-11 באוגוסט 1996. יש לקוות כי התערוכה הנוכחית תתרום, ולו במקצת, לשימור זכר יצירתה.

כל העבודות, עיזבון מאירה שמש, באדיבות המשכן לאמנות עין חרוד.

מאירה פרי-להמן, אוצרת התערוכה.

צילום: רן ארדה – ללא כותרת, 1991

נעילה: 31.12.15

(מודעה)

ללא כותרת, 1990 בקירוב, צבעי מים על נייר ללא כותרת, 1993 בקירוב, תצלומים, נצנצים ושיער על אריח חרסינה ללא כותרת, שנות ה-90, צבעי מים על נייר

מאירה שמש, ללא כותרת, 1991, שמן על בד

Accessibility