מיכל גלבוע-דוד // בית ראשון

Michal Gilboa-David // First Temple

ליווי אוצרותי: טלי לכיש

שיח גלריה: יום שבת 16.07 בשעה 12:00

רח’ שלוש 18, נווה צדק תל אביב. שעות פתיחה: א’- ה’ 14:00-21:00, שישי 11:00-14:00, שבת 14:00-19:00, או בתאום מראש 054-5740586

“בית ראשון” הינו חלקה הראשון (מבין שניים) של תערוכה אשר עורכת האמנית מיכל גלבוע-דוד בסטודיו הביתי רגע לפני המעבר למקום אחר, ושנולדה כתגובה להכרח שיצרו נסיבות המציאות.
באמצעות מיצב רב-שכבות שנבנה לאורך זמן על גבי קיר הסטודיו שלה, גלבוע-דוד פורשת מפה טופוגרפית מרהיבה של זיכרונות ועקבות אירועים שהתרחשו בין קירות ביתה – זה הנוכחי, ואלו שקדמו לו, ומעלה שאלות מהותיות לגבי הבית, מקומנו בו, ומערכת היחסים שאנו מקיימים עם מושג ‘הבית’ ועם מה שהוא מייצג עבורנו על כל משמעויותיו, למן הסימבוליות ועד הפונקציונליות גרידא.

המיצב מורכב משכבות של עבודת רישום, שיוף, מחיקה וצביעה מתמשכת המתבצעת ישירות על הקיר, עליהן יונח אוסף רישומים-על-גבי-שקפים שנוצר בהשפעת צילומים שנלקחו ב”בית הראשון” של גלבוע-דוד, הוא בית הוריה. שכבה זו תייצר את פני השטח העליונים של העבודה, ובה בעת גם תאפשר צוהר לרבדיה הקודמים – ובכך תשקף, תרתי משמע, את אופיו המצטבר וארוך הטווח של מיצב זה.

כהמשך רעיוני של התערוכה בה פירוק ובנייה מתרחשים שוב ושוב, גם במחשבה וגם במעשה, יעמדו למכירה חלקים מהמיצב החל מאירוע הפתיחה – המסמן את תחילת פירוקו הסופי.

כל חלק יורכב מצמד הכולל רישום מקורי המצוי על גבי “חלק קיר” – צילום מקטע-הקיר עליו מוצג הרישום. סך כולל של 27 חלקים יעמדו למכירה בתעריף מיוחד, המזמין את הצופים לקחת חלק בתהליך הפירוק, ולשמור לעצמם כמזכרת “חתיכת בית” בגודל 34×54 ס”מ. מיד לאחר שיוסר החלק, ייצבע מקומו על הקיר בצבע לבן.

***

מיכל גלבוע-דוד הינה אמנית מיצב, רישום ווידאו, שחייתה וניהלה קריירה ארוכת שנים באירופה – שם הציגה במוזיאונים וגלריות, ביניהם המרכז לאמנות עכשווית בבריסל, ו-CJK בגנט, ופעלה לצד דמויות מרכזיות בשדה האמנות, ביניהם האוצר Jan Heot מקים מוזיאון SMAK.

לאחרונה גלבוע-דוד העבירה את מרכז פעילותה לישראל. התערוכה “בית ראשון / בית שני” אשר חלקה הראשון ייפתח ב-23 ביוני, תהיה ראשונה בסדרת פעולות ואירועים בהם תעמיק ותחשוף את עבודתה בפני הקהל הישראלי.

***

“בית ראשון” // מיכל גלבוע-דוד

מיצב, טכניקה מעורבת, מידות משתנות. יוני 2016 תל אביב

מאת: טלי לכיש

“בית ראשון” הינו חלקה הראשון (מבין שניים) של תערוכה אשר עורכת האמנית מיכל גלבוע-דוד בסטודיו הביתי רגע לפני המעבר למקום אחר. התערוכה מייצגת ניסיון נוסף של האמנית לתיאור המושג ‘עקבות’ או ‘זיכרון’, נושא בו היא עוסקת מזה מספר שנים, אולם ניתן לראות בתערוכה פעולה אמנותית בעלת תוקף בפני עצמה. זהו אקט שנולד כתגובה לנסיבות המציאות, אך לא רצויות ככל שתהיינה, הן אלו שאפשרו לה לראשונה לבחון את מושג הבית על כל משמעויותיו – למן הסימבוליות ועד הפונקציונליות גרידא.

בעוד שבחלקה הבא של התערוכה, “בית שני” שמו, יהיה זה המרחב הביתי, כלומר החלל המוכר שבין הקירות למעברים, שיתפקד כנקודת המוצא לעבודה, הרי שנקודת המוצא והמצע של המיצב “בית ראשון” הינו הקיר השטוח. המיצב יורכב משכבות של עבודת רישום, שיוף, מחיקה וצביעה מתמשכת המתבצעת ישירות על הקיר, כאשר בסופו של דבר ייפרש על גביו אוסף רישומים-על-שקפים, שייצרו יחדיו מעין שכבת עור דקה שתימתח על הקיר ותיצור שטח-פנים שצורתו הגיאומטרית אינה ידועה מראש. יחד עם זאת, שכבה זו של רישומים, לכאורה שכבתה העליונה של העבודה, אינה מכסה על קודמותיה כפי שאולי ניתן לצפות, אלא להפך; לצד ההזמנה הטריוויאלית לצפייה בתוצר הסופי של התהליך (במילים אחרות: לצד הציפייה למבט המוכר והברור מאליו של הצופה), במקרה דנן שכבתה החיצונית של העבודה לא רק שאינה סוגרת עליה, אלא שבאופן המשקף, תרתי משמע, את אופיו המצטבר וארוך הטווח של מיצב זה – היא אף מאפשרת צוהר לבחינת רבדיה הקודמים בה בעת שהיא גם שולחת זרוע אל עבר העתיד בדמות אובייקטים שהם בגדר “דף לבן”, שכמו יוצאים מן הקיר וממתינים בקוצר רוח לפעולה כלשהי שתיעשה בהם.

אוסף הרישומים נוצר בהשפעת צילומים שנלקחו ב”בית הראשון” של האמנית, הוא בית הוריה. אלו הם צילומי אווירה של בית ההורים, הבית הגרעיני, המשמשים כאן כמצביע, מעין אלומת פנס המאיר את עקבות “פרק הפתיחה” בסיפור החיים של גלבוע-דוד. עקבות אלו מיתרגמות ומיוצגות כאן כשכבות של קווים, צבעים וצורות על גבי הנייר, תוך שהן מעלות את השאלה המתבקשת: האם ניתן להתייחס לסימנים הללו, שככלות הכול הם רק סימנים של תחילתה-של-שפה שנרשמו על גבי נייר, כאל הביטוי הוויזואלי של שכבות המודע ותת-המודע של האמנית? או במילים אחרות: האם כך “נראה” הזיכרון?

וכך משמשים אלה באלה, זיכרונות העבר הרחוק ואירועי ההווה, ועקבות פרק שנחתם לפני זמן רב נשזרים בתוך פרק שעומד להיחתם ובקרוב להפוך לנחלת העבר גם הוא, להיחתם כזיכרון. כל אלו מתערבבים זה בזה ומעובדים יחדיו לתוך הקיר – פורשים מפה מרהיבה של זמן ואירועים שהתרחשו בין קירות הבית, זה הנוכחי, וכל אלה שקדמו לו. ואם ניתן לומר כי ביתו של אדם מבצרו, אזי קירותיו הם קירות הנפש. הם מכילים אותו, מעצבים את הווייתו ובד בבד משקפים אותה, מזינים זה את זה במעין מעגל מחזורי שאינו פוסק.

ומאידך, לעתים כה קרובות, הבית אינו מקום מפלט ונחמה, אלא מרחב פונקציונאלי בלבד. ייתכן והוא אף סמל סטאטוס ריק מתוכן, מקלט זמני שעולה הכורח לעזוב בסופו של דבר, ושמאלץ את דריו למצוא את הביטחון הנכסף, ויותר מכך – את הפיתרון להגדרתם העצמית, במקום אחר לחלוטין. ואז ‘בית’ הוא בסך הכל אוסף מקרי של קירות.

מה כל זאת אומר על בית זה, ביתה הנוכחי של גלבוע-דוד, אשר גם אותו בדומה לבית הוריה (ובתים אחרים בהם חייתה בעבר) היא נאלצת כעת לעזוב? היכן הוא נמצא בטווח שמשתרע בין מקום נושא משמעות ובין מעטפת מודרנית נאה? שבין היותו זירה של חופש והגנה לבין אובייקט משעבד ומחליש? המיצב “בית ראשון” מציע השתקפות של ‘האני’ דרך מערכת יחסיו עם הבית, ועם מושג ‘הבית’. ייתכן אם כך, שהתשובה לשאלה לעיל טמונה בסיפור שהולך ונרקם כאן, שכבה אחר שכבה, ונפרש בפנינו על גבי הקיר.

* אוסף הצילומים והרישומים שנוצרו בהשראתם, ממוספרים בסדר עולה החל מן המספר 58 – המציין את גילה הנוכחי של האמנית, ומהווים מעין אינדקס או מקרא למפה שנפרשת על גבי הקיר.

מודעה