קטיה בורינדין | סצנות מזיכרון

אוצרת: סופי ברזון מקאי

פתיחה: יום שישי,23.3.2018 מהשעה 19:00, ברחבת הגלריה בבארי
שיח גלריה: בנוכחות האמנית יתקיים ביום שבת 24.3.1018 בשעה 13:00

גלריה בבארי, קיבוץ בארי
חמישי- 17:00-20:00, שישי- 9:00-13:00, שבת- 11:30-14:30 או בתיאום מראש
עם זיוה ילין 0547918049 או סופי ברזון מקאי 0547918464

“סצנות מזכרון”היא תערוכת היחיד הראשונה של קטיה בורינדין, בוגרת החוג לתקשורת צילומית במכללת הדסה. קטיה מציגה צילומי סטילס לצד עבודת וידיאו שצולמו בליפצק,עיר הולדתה ברוסיה, ממנה היגרה עם הוריה לישראל.
קטיה עובדת מתוך מודעות אסתטית הדוקה ומוקפדת, קולנועית כמעט. בחזרתה לליפצק היא אוספת פיסות עדות, סימני דרך משמעותיים בחייה ומתווה יומן של אנשים, אירועים, מקומות וזיכרונות. בלתי אפשרי עבורה לא להסתכל אחור, הרי היא השאירה שם צבעים, צורות, אינטונציות, כל מה שמעצב את ילדותו של אדם. היא מתעדת את מה שהיה אז וישנו גם היום- סבתה שנשארה שם, נופים רחובות ובתים, ומספרת את המדומיין שאי אפשר לתעד. לנעלי ההבזקים הקטנים של מה שהרכיב את החיים שהיו ונגמרו נכנסות דמויות סיפוריות ומקומות שהיו יכולים להיות היא ושלה. היא תקרא להם “זכרונות מאומצים”. דימויים תותבים במקום הזיכרונות שאין להם ייצוג בממשי. גן ילדים, כבשה וחזיר. פורטרטים של ילדים. מיטת בובות קטנה. עבודת הוידיאו שלה, שנדמית בתחילה כצילום סטילס שקפא בניתוקו מהתנועה של הזמן, מפשירה ונושמת לרווחה באדוות קטנות של מים, פרפר אקראי, בית חזה חשוף עולה ויורד, מצמוץ עיניים. יש בה התנגדות לשערי העבר שנסגרו כמו גם לזמן שקפא על שמריו, ולא רק זה שמתקיים במדיום הצילומי עצמו, כי כעת בבגרותה, המרחק מ”שם”, מהמקום ממנו באה, נמדד לא רק בקילומטרים אלא גם בימים חודשים ושנים. במשפטים פשוטים אפשר לנסח את סיפורה של קטיה ככזה של היפרדות ומיזוג. הקטיעה הטראומטית של הגירה בעיקרה היא חוויה של בדידות. יש בה קלות משקל בלתי נסבלת, בקיום עם אובדן נקודת האחיזה. אובדן האוריינטציה הוא לא רק גיאוגרפי אלא גם של הקצב הפנימי, שלפני כל זה, היה בהרמוניה עם הסביבה. הפתרון היחיד לו הוא ארגון מחודש של הזהות. זהו תהליך מתמשך וההחלמה איטית ולא מסתיימת לעולם. עבודתה היא מעבר להתרפקות רומנטית על העבר, היא תהליך מיפוי של טופוגרפיה פנימית. קטיה חוזרת לליפצק להטיל עוגנים קטנים, כל תמונה היא קרס נעוץ במארג הנזיל של הזמן והזיכרון. יש בצילומיה ביטויים של אמיתות שברמה מסוימת הן ביטוי של המצב האנושי. חיים של כל אדם הם תנועה מתמדת מהילדות אל תוך הנערות, הבגרות והזקנה. בזמן שחולף העבר של כולנו עובר טרנספורמציה תמידית בזיכרון האישי ומתקבע כארץ מסתורית ובלתי נגישה. באופן הזה כל בני האדם שותפים לאותו גורל, מוגלים מארץ ילדותנו.
נעילה : 14.4.2018

(מודעה)