Klone – מכתבים מעתיד ידוע אל עבר לא נודע|KLONE / Letters from a Certain Future to an Uncertain Past

התערוכה החדשה של  klone מפתיעה, מרוחקת, ומרוסנת יחסית . את מקום עבודות הדיו והצבע העשירות שהציג בתערוכה קודמת,(ראו http://www.smadarsheffi.com/?p=6458 ) שגם הן היו שונות מעבודות הרחוב איתן היה מזוהה בעבר , מחליפות עבודות בספריי . הציור בספריי היא  טכניקה ששכיחה בגרפיקה יותר מאשר באמנות ו klone  משתמש  בה באופן מרהיב לציור שיש בו תחושה של יובש, צחיחות מדודה , ושליטה מדויקת, במיטבה חדה כתער.

Klone, , 2018, spray paint on canvas


התערוכה היא תערוכת הפתיחה של חלל הגלריה החדש שנמצא ברחוב לילנבולם. זהו חלל גדול אך חסר הגובה הנהדר שהפך את החלל הקודם, ברחוב וולפסון לאחד היפים בעיר. KLONE יוצר בחלל החדש מייצב אלגנטי כשהוא עוטף שלושה עמודים בבד המדפס כעשן, או עננים שחורים, גוש שמים שנכלא או חלקיקים שעמדו להתפזר והתמצקו.   קיר העננים/ עשן מתכתב עם הציורים שכמוהו עשויים צבעים מעושנים למעט אדום לוהב שמשמש לתיאורי אש. 
העבודות הטובות ביותר הן האבסטרקטיות , תיאורים של מה שנראה כארכיטקטורה שהשתבשה, שנקטעה או שהתעוותה . הם מתייחסים  לגוונים מרתקים, ספקטקולריים פחות של מודרניזם, שמעלים על הדעת את דה- קיריקו  האיטלקי או את  אנטון פבזנר  הרוסי בשנות העשרה והעשרים של המאה הקודמת . דימויי האובייקטים המעוגלים , הצמחיים חייתיים שמופיעים בהם מזכירים את זאן ארפ.  בעבודות אחרות, קטעי גוף אנושי וקטעי גוף של סוס יש עוצמה ויופי לא מבוטלים אך הם חסרים משהו מאותו ניתוק ממגנט שיש בעבודות האבסטרקטיות.
Klone  שעבר את המסלול שהפך שכיח למדי מאמן רחוב לאמן גלריה הופך בתערוכה זו למעניין ביותר. הוא אינו מתרגם את שפת עבודות החוצות שלו לוורסיה מבויתת ממותנת וממוסחרת (מה שעשו אחדים מעמיתיו לאמנות הרחוב) אלא פונה לכיוון חדש . ביצירה של Klone נפגשים מודרניזם , אפלה מזרח אירופאית קשה להגדרה אבל  נוכחת מאד, וכן זיכרון סוראליזם ודה – סטייל יחד עם קונסטרוקטיביזם רוסי מגוון מסוים.  יש כאן הבטחה גדולה.

Hezi Cohen Gallery | גלריה חזי כהן
33 Lilienblum St. לילינבלום 33
Tel Aviv  תל-אביב

www.smadarsheffi.com/?p=925 (הרישום נפרד מהרישום לבלוג)

לפרטים על סיורי עומק מיוחדים עם דר’ סמדר שפי

שלחו Whatsapp ל 0507431106 עם כתובת המייל שלכן/ם 

KLONE / Letters from a Certain Future to an Uncertain Past

Klone’s new exhibition is surprising, distant, and relatively restrained. Paintings made with spray paint on canvas replace the rich ink and paint works in his previous exhibition (http://www.smadarsheffi.com/?p=6458), and different from the street art with which he has been identified in the past. The spray paint technique is more commonly used in graphic design than in art. Klone employs it breathtakingly and generates dryness in measured doses with precision control, with the best pieces razor-sharp.

Klone, Domestication of freedom, 2018, spray paint on canvas,100x80cm

The exhibition launches the Hezi Cohen Gallery’s new space on Lilienblum Street. However, although a large space, it lacks the wonderful height that made the previous venue on Wolfson Street one of the most beautiful in the city. Kline created an elegant installation, wrapping three pillars in fabric printed with a smoke or black clouds motif. Imprisoned sections of sky seem to contain shrunken particles about to disperse. The wall of clouds/smoke corresponds with the paintings which, like the walls, are made of “smoked colors” except for the flame red used for depictions of fire.

The best works are the abstracts, depictions of what looks like disrupted architecture, severed or distorted. The paintings refer to fascinating shades less spectacular than Modernism, bringing to mind de Chirico or Pevsner. The soft objects looking like parts of plants or animals are reminiscent of Arp. In other works, human limbs and sections of a horse’s body have great intensity and beauty but lack some of the magnetic distancing in the abstract works.

Klone, like many other streets artists, has made the transition to gallery artist. Unlike many of his colleagues, he does not domesticate his street works into something more moderate and commercial, but takes a new, interesting direction with great promise.

Hezi Cohen Gallery |  Lilienblum St 33, Tel Aviv 

Posted in Uncategorized | Comments Off on Klone – מכתבים מעתיד ידוע אל עבר לא נודע|KLONE / Letters from a Certain Future to an Uncertain Past

Hiroshi Sugimoto |Yaacov Dorchin | הירושי סוגימוטו| יעקב דורצ’ין

הירושי סוגימוטו תערוכת הצילום  ששוררת בה דממה מהדהדת, וששה פסלים – 2000-2018 יעקב דורצ’ין האלגית,  הן שתי תערוכות שונות מאד שהדמיון ביניהן טמון באופן בו הן מציעות מהלך דרמטי רחב, ומה שאפשר לתאר כצליל של מטרונום פנימי , של דיוק.

Hiroshi Sugimoto Caribbean Sea, Jamaica, 1980

                                                                          ***

האולם המרכזי (הגלריה רב תכליתית ) באגף החדש במוזיאון תל אביב הוא  “אולם ללא תכונות” (על משקל “האיש ללא תכונות”  של מוסיל) כזה שמשקף באופן מושלם את עולם הערכים של המוזאון היום – גדול , מנותק, מרשים ואוניברסלי בחסר הייחוד שלו. סוגימוטו הפך אותו כר למיצב עם קירות עבים מתעגלים, שמזכירים מניפה נפתחת ומכתיבים כוראוגרפיה מסוימת, מדודה  או אפילו מהססת משהו לקהל המתבוננים.

Hiroshi Sugimoto Imperial, Montreal, 1995, gelatin silver print, 119.5×149

התערוכה נסובה כולה על התבוננות, על המקום בו מתכנס המבט ועל הזמן. העבודות בשחור לבן חידתיות, מסרבות להתפענח עד הסוף, מסרבות להשיל קליפה קשה של שלמות, בלתי מתרצות ועם זאת ברורות וחדות כבדולח.  מדובר בסדרות נפרדות שנעשו במקביל : “דיורמות“, “תאטראות“, “נופ–ים“, “דיוקנאות” ו”אדריכלות“. על פרק העבודות  העוסקת באדריכלות, היחיד בו סוגימוטו משתמש בטשטוש כאסטרטגיה אסתטית, עדיף היה לוותר. הדבר היה הופך את התערוכה המצוינת הזו לגבישית עוד יותר ממה שהיא כעת, ומה שהיא כעת מעולה.
דיורמות,  חיות מפוחלצות  המוצבות במודלים המשחזרים את מרחבי המחיה שלהן, משמשות במוזאוני טבע לפחות מתחילת המאה הקודמת. סוגימוטו הופך את המיזנסצנות החנוטות למקום מתעתע, מוכר וזר  ומצמית . אנו מתבוננים  מבחוץ ועם זאת נוכחים,  כמו חוקרים המתצפתים  ניסוי מבעד למראה דו כיוונית. המבט שלנו מרחף בשדה הלא אמיתי כמבט של רוח.

Hiroshi Sugimoto
California Condor, 1994, gelatin silver print, 119.4×185.4

התחושה של דיאלוג מוזר ומקסים וטורד חוזר גם בהתבוננות בדמויות ממוזיאוני השעווה של מאדאם טוסו. הפרטים של רקמות ותחרות, או העץ המלוטש לברק של כלי נגינה, חיים כל כך שהם מבליטים את המוות של הדמויות את המהלך האבסורדי, הקודר שעושה סוגימוטו, כאן כמו בצילומי הדיורמות, של הקפאה של מה שכבר קפוא, הכברה של מוות על מוות.
סדרות צילומי הים  וצילומי התיאטראות (אולמות קולנוע) הם התמודדות מרהיבה עם שאלת ההעדר, המוטיבציה שעומדת מאחורי כל יצירה. סוגימוטו מצלם סרטי קולנוע שלמים באולמות קולנוע שנבנו כחיקוי לאר נובו ואר-דקו  , ניסיון חזותי לאמץ  הדר של תרבות אירופאית לתרבות שגיששה דרכה . המסך שהיה מלא דימויים נשאר לבן מסמא,  ריק ולידו הפרטים של האדריכלות בוהקים.

Hiroshi Sugimoto exhibition view .
(photo Elad Sarig)

הימים שסוגימוטו מצלם בוהקים גם באור שנדמה כפנימי אך כאן חבל שלא נעשה שימוש בתאורה חזקה יותר שתאפשר לראות כדבעי את פרטי העבודות. הדמיון לציור של כספר דוד פרידריך  ורותקו  בולט מיד ומוביל את הקריאה הרומנטית של העבודות. הצגת העבודות כקבוצה מעצימה אותן, מעניקה את התחושה, של חיפוש אפי, של אודיסאה פנימית. הנוף הראשוני של הים במקומות שונים יוצר מאין חדר מראות בו דימוי משתקף בדימוי והרגע של מפגש מים ושמים חגיגי כבראשונה.
ששה פסלים – 2000-2018 יעקב דורצ’ין  רק מחזקת את מקומו המרכזי ממילא של דורצ’ין בתרבות הישראלית. ב”אלגיה על גדוד העבודה ופעמוני בקר ” הדרמה קרושה והשקט הוא כשל הר געש בין התפרצויות.  בפעמונים צפון קול בגלגלי כלי חקלאי שפורק ושונה והתעוות נמה תנועה. העבודה עצומה, מאיימת ועדינה חליפות,  ממלאת הרבה יותר נפח נפחה הממשי. הכותרת, במקרה זה בעיקר מגבילה, ממקמת אותה כאנדרטה לניסיון חלוצי אוטופיסטי וקצר מועד בעוד הקריאה בלעדיו מובילה למחשבה על החיכוך, הנפיץ שבין מודרניזם, תפיסות רומנטיות של טבע ופשיזם.  חבל  שליד ה

Yaacov Dorchin // Six Sculptures 2000-2018
exhbition view

עבודה הזו מוצבת העבודה המיותרת בתערוכה “בית ושביל”, שנראית כאילוסטרציה פשטנית למדי של רעיון.
בתערוכה זו דורצין  מתכתב עם תולדות הפיסול המודרני  יותר מבעבר : מירו, מקס ארנסט ודיוויד סמית, סזאר ואמנים נוספים . פסלי המתכת הם קסם, שירה,   וכוח עם כוח הכבידה של הקיום.

הירושי סוגימוטו .אוצרת :רז סמירה
מוזיאון תל אביב לאמנות

ששה פסלים – 2000-2018. יעקב דורצ’ין. גלריה גורדון , הזרם 5, תל אביב

להרשמה לניוזלטר הפרסומי השבועי של “החלון” בנושאי אמנות, אירועים ותערוכות חדשות
www.smadarsheffi.com/?p=925 (הרישום נפרד מהרישום לבלוג)

לפרטים על סיור עומק עם דר’ סמדר שפי במוזיאון ישראל  בתערוכות
הניצחון על השמש: גלגולו של האוונגרד הרוסי / יוליאן רוזפלדט: מניפסטו / אריה ארוך – צורת הדבר

יום שישי, 8 פברואר 2019, 11:00 – 13:30

שלחו Whatsapp ל 0507431106

 

Hiroshi Sugimoto |Yaacov Dorchin

Hiroshi Sugimoto’s photography exhibition resonating silence and the elegaic Six Sculptures — 2000-2018 by Yaacov Dorchin are two extremely different exhibitions whose similarity is embodied in the way they both propose a broad dramatic step, and what can be described as the sound of an internal metronome, of precision.

The main hall (the multipurpose gallery) in the Tel Aviv Museum of Art’s new branch is a “hall without qualities” (à la Robert Musil’s book), perfectly reflecting the Museum’s current values – size, alienation, impressive and universal – lacking uniqueness. Suimoto transformed the hall into a platform for an installation with thick, curving walls reminiscent of an opening fan, dictating a certain measured choreography or even somewhat hesitant pace to viewers.

Hiroshi Sugimoto
Jane Seymour, 1999, gelatin silver print, 149×119.5

The entire exhibition rests on viewing, on the locus in which gaze and time come together. The black and white works are enigmatic, refuse to be decoded, do not consent to divest themselves of perfection, do not pacify yet are crystal clear and sharp. Several series are on view, made concurrently: “Dioramas,” “Theatres,” “Seascapes,” “Portraits,” and “Architecture.” The latter is the only one in which Sugimoto uses blurring as an aesthetic strategy, and, in my opinion should have been left out. Without “Architecture,” this excellent exhibit would be even more crystallized than it is at present, which is superb. The dioramas of natural history museum displays of taxidermy animals in their reconstructed natural habitat have been a feature of such museums since the early 20th century. Sugimoto transforms these mummified mis-en-scènes into illusions, familiar, alien, and saddening. We observe from the outside, yet are simultaneously present, like researchers observing an experiment from the other side of a two-way mirror. Our gaze hovers in the artificial field like the gaze of a ghost.

The sensation of a strange yet charming and disturbing dialogue is also present while observing the photographs of the figures of Madame Tussaud’s wax museum. The details of the fabrics and laces, or the musical instruments’ highly polished wood, are so life-like that they make the death of the figures extremely obvious in an absurd, dark way that Sugimoto performs in the dioramas, as well, freezing what is already frozen, multiplying death by death.

The series “Seascapes” and “Theatres” (movie theatres) constitute addressing the issue of absence in a breathtaking way, which is the motivation behind every artwork. Sugimoto photographs cinemas built in imitation of Art Deco and Art Nouveau in a visual attempt to adopt the glamor of European culture by a culture that groped its way through it. The screen which displays millions of images remains a blinding, blank white, with the architectural details surrounding it glistening.

The seas that Sugimoto photographs are also shining in light that seems internal but here it is regretful that the display is dim. I would have liked better lighting to see details. The similarity to works by Caspar David Friedrich and Rothko stands out immediately, leading to a Romantic reading of the works. Being exhibited in a series makes them more powerful, providing them with a sensation of epic search, an internal odyssey. The primordial landscape of the sea in various locations creates a kind of mirror room in which image reflects image and the moment of the encounter of sea and sky is as festive as in the beginning of Creation.

Yaacov Dorchin’s Six Sculptures – 2000-2018 only reinforces Dorchin’s major status in Isreali culture. In his Elegy for the Work Brigade and Morning Bells the frozen drama and silence is like that of a volcano between eruptions. The bells embody the sounds of a deconstructed agricultural machine , changed and distorted, roaring with motion. The work is tremendous, alternately delicate and threatening, much more volumetric than its actual volume. In this case, the title limits it to place the work as a monument to a short-lived utopian pioneering effort, while looking at it without the title leads to thoughts about friction, the volatility between Modernism, the Romantic view of Nature, and Fascism. Too bad that the extraneous work House and Path is installed right next to it, as it seems like an overly simplistic illustration of an idea.

Dorchin corresponds more with the history of modern sculpture than past sculpture, referring to Miro, Max Ernst, David Smith, Cesar and others. The metal sculptures are lyrical, arguing with the universe’s gravitational force.

Yaacov Dorchin

Posted in Uncategorized | Comments Off on Hiroshi Sugimoto |Yaacov Dorchin | הירושי סוגימוטו| יעקב דורצ’ין

בלו-סימיון פיינרו יציג בביתן הרומני בביאנלה הקרובה בוונציה | Belu-Simion Fainaru to exhibit at the Romanian Pavilion at Venice Biennale

בלו-סימיון פיינרו יציג בביתן הרומני בוונציה במאי 2019 לצד דן מיכאלציאנו (Dan Mihaltianu) ומיקלוש אונוקשיין (Miklos Onucsan), שני אמנים רומנים הזוכים להכרה בינלאומית נרחבת. אוצר הביתן הוא כריסטיאן נהה ( Cristian Nae ).  האמנים יציגו שלוש תערוכות יחיד בביתן הרומני בג’רדיני  ובמקביל  אוצר נהה  תערוכה קבוצתית מעבודותיהם במרכז התרבות הרומני ב Campo Santa Fosca ברובע קנארג’וו בוונציה.

Belu-Simion Fainaru
 BLACK MILK  2018

בביתן הרומני יציג פיינרו את המיצב   UNFINISHED CONVERSATIONS ON THE WEIGHT OF ABSENCE   – שיחות בלתי גמורות על משקל ההעדר. בעבודה הוא ימשיך את הדיאלוג עם יצירתו של המשורר היהודי רומני/צרפתי פאול צלאן סביב נושא “האין” וההעדר. פיינרו שב ומטפל בזמן ובשאלות של ייצוג , או סירוב לייצוג והנכחה של אין, חלל ריק , ומרווח. לפרויקט שותף פרופ’ משה אידל שמלווה את יצירתו של פיינרו שנים רבות.
הבחירה בפיינרו , שעבודתו בדיאלוג עם צלאן ששרד את השואה והתאבד ב 1970 מעלה על הדעת את הבחירה ביעל בר תנא, בביאנלה ה-54 של ונציה ב2011, כנציגתה הרשמית של פולין . ברתנא הציגה את “ואירופה תוכה בתדהמה (הטרילוגיה הפולנית)” שלושה סרטי ווידיאו המשרטטים אוטופיה/דיסטופיה של חזרה יהודית לפולין וביקורת על מהלכי הבניית לאום. פיינרו , במהלך קונצפטואלי קושר הגירה, העדר שייכות, ומיסטיקה יהודית לדיבור פואטי על פצע פועם במודע ובלא-מודע האישי והקולקטיבי.
העבודה של ברתנא הוצגה בשלמותה ,שנה אחרי שהוצגה בוונציה במוזיאון תל אביב , בדיוק כשם שכעת מוצג במוזיאון הביתן שהוצג אשתקד בביאנלה לארכיטקטורה בוונציה .

Belu-Simion Fainaru
TIKKUN 2015

פיינרו , יליד  רומניה ב-1959 עלה לארץ ב-1973. נוסף לתערוכות רבות בארץ בהן תערוכות יחיד במוזיאון ישראל, מוזיאון הרצליה, והמשכן לאמנות עין חרוד , הציג בתערוכות ומוזיאונים מובילים ברחבי העולם בהם הדוקומנטה בקאסל ב-1992, בתערוכה הבינלאומית בביאנלה בוונציה בביאנלה בהוואנה, בטריאנלה בנפאל, בביאנלה בווינה  ועוד.  במקביל יסד יחד עם אביטל בר-שי את  הביאנלה הים-תיכונית לאמנות עכשווית ב 2008 ומאז הם מכהנים כמנהלים  ואוצרים של הפרויקט שנערך בפעמיים האחרונות בסכנין . פיינרו זכה בשורת פרסים  בהם פרס מוזיאון חיפה לאמנות, פרס ההסתדרות ע”ש נחום גוטמן, ציון לשבח של קרן עדי, עידוד היצירה, פרס שרת התרבות לשנת 2013.

להרשמה לניוזלטר הפרסומי השבועי של “החלון” בנושאי אמנות, אירועים ותערוכות חדשות
www.smadarsheffi.com/?p=925 (הרישום נפרד מהרישום לבלוג)

לפרטים על סיור עומק עם דר’ סמדר שפי במוזיאון ישראל  בתערוכות
הניצחון על השמש: גלגולו של האוונגרד הרוסי / יוליאן רוזפלדט: מניפסטו / אריה ארוך – צורת הדבר

יום שישי, 8 פברואר 2019, 11:00 – 13:30

שלחו Whatsapp ל 0507431106

Belu-Simion Fainaru
SHAM (THERE) 2012

Belu-Simion Fainaru to exhibit at the Romanian Pavilion at the next Venice Biennale

Belu-Simion Fainaru, alongside of Dan Mihaltian and Miklos Onucsan, will be exhibiting at the Romanian Pavilion at the Venice Biennale beginning May 2019. Mihaltian and Onucsan are Romanian artists of international reputations. Curator Cristian Nae is curating three one-person exhibitions in the pavilion in the Giardini, as well as a group show of the same artists in the Romanian Cultural Center in Campo Santa Fosca in the Canareggio Quarter in Venice.

In the installation, Unfinished Conversations on the Weight of Absence, Fainaru continues his dialogue with Romanian/French Jewish poet Paul Celan about nothingness and the void. Fainaru addresses time and issues of representation, or the refusal of representation to make the absent present through emptiness. Fainaru is continuing his collaboration of many years standing with Prof. Moshe Idel.

Electing Fainaru to represent Romania brings to mind Poland’s choice of Yael Bartana as its representative in the 54th Venice Biennale in 2011. Bartana presented “And Europe will be stunned” – The Polish Trilogy, three videos depicting a utopia/dystopia of Jews returning to Poland and a critique of nation building. Fainaru, in a conceptual process, links immigration, lack of belonging, and Jewish mysticism, into a poetic language of a wound throbbing through the individual and collective consciousness and unconsciousness.  Bartana’s Trilogy was presented in its entirety in the Tel Aviv Museum of Art a year after it was shown in Venice, in the same way that the Museum is now showing the exhibition held at the Architectural Biennale in Venice last year.

Fainaru (b. 1959, Romania; immigrated to Israel, 1973) has shown widely in Israel and abroad, including solo exhibitions at the Israel Museum, Jerusalem; Herzliya Museum of Contemporary Art; the Mishkan Museum of Art Ein Harod. He has exhibited at the Kassel Documenta 1992; the International Exhibition at the Venice Biennale; Havana Biennale; Nepal Triennale; Vienna Biennale, and more. In 2008, Fainaru and Avital Bar-Shay founded the Mediterranean Biennale of Contemporary Art, as directors and curators, and held the project the last two times in Sakhnin. He has been awarded numerous prizes, including the Haifa Museum of Art Prize; the Nahum Gutman Prize for Painting and Sculpture from the Histadrut; Keren Adi Honorable Mention; and the Minister of Culture’s Encouragement of Creativity Prize for the Year 2013.

להרשמה לניוזלטר הפרסומי השבועי של “החלון” בנושאי אמנות, אירועים ותערוכות חדשות
www.smadarsheffi.com/?p=925 (הרישום נפרד מהרישום לבלוג)

לפרטים על סיור עומק עם דר’ סמדר שפי במוזיאון ישראל  בתערוכות
הניצחון על השמש: גלגולו של האוונגרד הרוסי / יוליאן רוזפלדט: מניפסטו / אריה ארוך – צורת הדבר

יום שישי, 8 פברואר 2019, 11:00 – 13:30

שלחו Whatsapp ל 0507431106

Belu-Simion FainaruSHAMAIM (HEAVEN) 2010

Posted in Uncategorized | Comments Off on בלו-סימיון פיינרו יציג בביתן הרומני בביאנלה הקרובה בוונציה | Belu-Simion Fainaru to exhibit at the Romanian Pavilion at Venice Biennale

סמדר שפי, החלון, אומנות ישראלית, אמנות ישראלית, Smadar Sheffi, The Window, Israeli Art