בוגרים.ות בצלאל 2021 | Bezalel Graduates, 2021

+1

English follows Hebrew

בתערוכת בוגרי התואר הראשון בבצלאל במחלקות הצילום והאמנות אין בוגרים-כוכבים מובהקים אבל יש לא מעט יוצרים שיהיה מעניין לעקוב אחריהם – הישג בהחלט יפה.

iiya Rachlis, 2021

במחלקה לצילום ניכר במיוחד שלעומת שנים קודמות בהם תערוכת הבוגרים סבלה מאינפלציה של דיוקנאות עצמיים וצילומי משפחה, כולם מעניינים מאד עבור היוצרים אך פעמים רבות העיקר עבורם, הרי הפעם התחושה היא שכמחלקה מדובר בקשת התבוננות רחבה יותר. בין גופי העבודה הבולטים צילומים של איליה רכליס שצילם חומרי בניין וחלקי ציוד תעשייתי ולעיתים מוצרי צריכה כפי שמצלמים פיסול. במקום שבין Ready Made  ל Pop, לריאליזם החדש הצרפתי רכליס יוצר אסתטיקה שמצליחה להיות מנוכרת וסנטימנטלית בו בזמן.

ב”שתי ערים בת אדם אחת” רים ג’ראר הופכת את הדואליות, האמביוולנטיות, של חייה לנוכחות בספר שיצרה המראה רגעים בחייה ברמאללה וירושלים. הפוליטי הוא האישי, ולהפך, היא אחת האמירות היותר שחוקות אך תוקפה לא נחלש כלל כתוצאה מכך. דפדוף בספר, כמו הצצה ביומן אישי, יוצרת הזדהות, אמפתיה ותחושת מסע וחיפוש מתמיד.

האפיון הבולט במחלקה לאמנות (גם על דרך הניגוד לתערוכת הבוגרים של שנקר ) היא האיכות של הציור. התחושה היא של התעמקות והבנה של המדיום, והתמוססות (סוף סוף !) של תפיסות דוגמטיות של סגנון עכשווי. הזמן בציור אינו לינארי. היותו תחום שאינו תלוי טכנולוגיה מאפשרת לזמנים שונים להתקיים בו במקביל. הכוונה היא שאם בצילום למשל התפתחויות טכנולוגיות הופכות שיטות עבודה מוקדמות יותר לנדירות, או לכל הפחות דורשות מאמץ מסוים (כך למשל סרטי צילום וניירות צילום מסוימים כמעט נעלמו מהשוק) הרי בציור שורר חופש אחר.

Gilad Leiba , My Blue Period ,2021

הציורים של גלעד לייבה,  תחת הכותרת “התקופה הכחולה שלי” מתכתבים עם ציור אמריקאי של שנות ה 50 (ראושנברג, ג’ונס מוקדם ) והציור הישראלי שהושפע מהם, לצד התייחסות מחויכת משהו ל  Supports/Surfaces  התנועה הצרפתית, הפחות מוכרת בארץ, משנות ה 60. לייבה,באקט של הומור קרא לסדרה התקופה הכחול כפי שמכונה תקופת ציור מוקדמת ומלנכולית של פיקסו בין 1901-1904. לייבה יוצר עבודות שיש בהן עוצמה ובחינת הגבולות של עצמן.יהיה מעניין לעקוב.

Michal Youldus ,Night in Sight ,2021

הציור של מיכל יולדוס מצוין. העבודות הכיתמיות הזוהרות אמנם מושפעות מרוס בלקנר האמריקאי אבל מעבר לכך שהשפעה היא דרך ההתפתחות של אמנות, יש בעבודה של יולדוס תחושה של כנות, מבט מרוכז בחולף \ באשליה של כתמים, אורות, או כוכבים מרמים (ביאליק).

אורי קלוס מציג שלוש סדרות ציור משובח. בצבע שמן קלוס יוצר ציורים של תריסים שמקבלים איכות מתכתית והופכים לדגמים אבסטרקטים שמעלים על הדעת צילום רוסי קונסטרוקטיביסטי, במיוחד רודצנקו בשנות העשרים. לצד העבודות אלו עבודות דגמי משבצות עשויים צבעי שמן ורצועות גאזה רפואית שיוצרות שיח מתוח בתוך יחסי חומריות ציור – אובייקט.  בעבודות בטון סוראליסטי שעשויות בטפיחות צבע בגאזה יש  איכות ספק רישומית, ספק של הדפס ואוירה שמזכירה את עבודות של אמנים כמו קולמן מוזר הווינאי בתחילת המאה הקודמת.

Uri Kloss , 2021

מרשימה היא גם עבודת הפיסול בבטון  The First Degree of the Terrible של מרטין ויסוק (תרחיקו למרתפי המבוך הבצלאלי כידי לראותה). היא עשויה מחלקי בטון שיצק עבור העבודה  מהם הרכיב מעין אובליסק בטון, מונומנט ריק שיכול להתמלא בתכנים שונים ולכן מתקשר לאינספור האנדרטאות שמנקדות את המרחב הישראלי. ההקשרים האמנותיים הבולטים לגביו הם עבודות חוץ של קרוון (האנדרטה לחטיבת הנגב, עיר לבנה בתל אביב) הפרויקט עתיר המאמץ לחוץ ומעיק וגם, באופן מעניין אלגנטי בחלל הנמוך.

אוצרת צילום:אילנית  קונופני
אוצר אמנות: יוסף קריספל

                      האקדמיה של החלון – הקלטות הרצאות  ד”ר סמדר שפי 
                                          אמנות מודרנית ועכשווית 

הקלטות האקדמיה של החלון – הרצאות ד”ר סמדר שפי ב ZOOM

 סדרת הרצאות עומק על מבחר נושאים אמניות, אמנים וזרמים. בכל הרצאה מבט מקיף, בחינה לא קונבציונלית של המוכר ולא מעט עידכונים ממחקר וקריאות חדשות  לרשימה מלאה היכנסו לעמודה  –     

Martin Visok , The First Degree of the Terrible, 2021

Bezalel Graduates, 2021

Although there are no outstanding “stars” among the BFA graduates’ exhibition at the Bezalel Academy of Art and Design’s Photography and Fine Arts Departments, there are quite a few artists who bear watching, which is definitely quite an achievement.

Uri Kloss , 2021

The Photography Department’s exhibition shows evident contrast between previous years in which the graduates’ show suffered from an inflation of selfies and family portraits, all very interesting for the photographers themselves.  This year the department as a whole is showing a much broader range. Ilya Rachlis’s oeuvre stands out. He photographs building materials, parts of equipment, and consumer goods as if they are sculptures. In a space between the readymade and Pop and French New Realism, Rachlis creates an aesthetic that succeeds in being simultaneously alienated and sentimental.
In Two Cities with One Person, Reem Jarrar transforms the duality and ambivalence of her life into a presence in the book she made, showing moments from daily life in Ramallah and Jerusalem. That the political is the personal and vice versa is one of the most overused statements yet its validity has not grown at all weaker. Leafing through her photography book is like peeking into her diary, generating identification, empathy, and the sensation of a journey and continuous quest.
The outstanding characteristic of the Fine Arts Department (in contrast to Shenkar’s Department of Multidisciplinary Art) is the high quality of the paintings. The feeling is one of delving deeply into painting and an understanding of the medium, with (finally!) a melting away of the dogmatic approaches to contemporary style. Time in the history of painting is not linear; as a field independent of technology, it enables different eras to coexist. If in the field of photography, technological developments make earlier techniques rarer, or at least requiring more efforts (for example, certain photographic films and papers have nearly disappeared from the marketplace), a different kind of freedom governs painting.
Gilad Leiba’s paintings grouped as My Blue Period correspond with American painting of the 1950s (Rauschenberg, early Johns) and Israeli painting influenced by it, along with a wink at the French movement of Supports/Surfaces from the ‘60s, which is less well known in Israel. Leiba, with some humor, called his series “My Blue Period,” with a nod to Picasso’s early melancholic “Blue Period” of 1901-1904. Leiba’s paintings are powerful as they examine their own borders. It will be interesting to follow his future development.
Michal Youldus’s paintings are excellent. Her works, replete with patches of fluorescent color are glowing, and beyond the evident influence of American painter Ross Bleckner – influence being the way art develops – her work is sincere, with its concentrated gaze at the transient, the illusion of patches of color, of light, or of false stars.
Uri Kloss is exhibiting three series of superb paintings. His works in oils of shutters take on a metallic look and become abstract patterns bringing to mind Russian Constructivist photographs, especially Rodchenko’s works of the 1920s. Along with these works are squares in oil paint and strips of gauze creating a tense dialogue between relationships of painterly materiality and the object. In his works with a Surrealist tone made of paint hitting gauze, they have a quality that belongs partly to drawing and partly to print, with the atmosphere reminiscent of artists such as Koloman Moser, a Viennese artist of the early 20th century.
Martin Visok’s impressive concrete sculpture The First Degree of the Terrible is worth a trip to the labyrinthine Bezalel basement. Visok cast the work in pieces then composed them into a kind of obelisk, an empty monument that can be filled up with various types of content. This is why it connects to an infinite number of monuments dotting the Israeli landscape, with the most outstanding art association to Karavan’s Negev Monument and his White Square. This project, which contains so much effort, is stressed and stressful, interesting in its elegance in the low space.

+1
Posted in וידיאו, ציור, צילום | Tagged , , , , , , | Comments Off on בוגרים.ות בצלאל 2021 | Bezalel Graduates, 2021

בוגרי שנקר מחלקת אמנות רב-תחומית | Art Graduates’ Show – Shenkar College

0

English follows Hebrew 

תערוכת הבוגרים של שנקר בינונית. זהו המחזור העשירי בלבד של בית הספר וחוט של לאות משוך על התערוכה. שתי נקודות חלשות במיוחד הן הציור שיש לא מעט ממנו אך רובו מביך . מביכים לא פחות הם הטקסטים הנלווים, לכאורה פן חשוב פחות בתערוכת בוגרים ובכל זאת איאפשר שלא  להתכווץ למחשבה  שאוסף הקלישאות וההכרזות הריקות נכתב על ידי בוגרי תואר אקדמי (כך למשל “אני חושפת את האמת על עולמנו”).

Tair Uria , 2021

עבודות אחדות מצדיקות, בכל זאת את הביקור. המיצב של תאיר אוריה “אלגוריתם תניני: שם זמני” מצוין. ניכר שנעשה מתוך הבנה של החלל ויצירת יחסים בין מרכיביו. אוריה טווה סיפור אבסורדי, אכזרי ומצחיק בו דמויות נשים שחייניות פוגשות  יצור ורוד עם שיני תנין, ובחלל רישומים סובבים  בעזרת גלגלי אופניים. הכניסה לחלל ה היא דרך וילון העשוי כהמשך הרצפה האפורה -אדמדמה  של האולם כך שהתחושה היא  של כניסה למעין מנהרת ארנב, חלל מוסתר שם חוקי ההיגיון משתבשים. בין סצנות  מצוירות בווידיאו המזכירות את סרטי  המיוסיקלס במים בכיכובה של אסתר ויליאמס בשנות ה 40, למערכות הגלגלים המסתובבים שמזכירים פיסול של פישלי וויס, אוריה מדברת על אימה וסובלימציה.

Natalia Nosov, 2021

מיצב מוצלח נוסף הוא “גוקים בראש ” של נטליה נוסוב. היא הקיפה חלל בדגמים בשחור לבן על מבחר חומרים בהם הדפס לינולאום הדפסי עץ ועוד לסביבה ששולט בה  דיסאורינטציה ודיאינטגרציה של המבט. אפשר לחשוב על עבודות ההדפסים מקיפי החלל של יאיוי קוסמה בשנות ה 60 , ושל אנדי וורהול בעקבותיה. מסקרן יהיה לעקוב אחר העבודה של נוסוב בהמשך.

Job 16:16 מיצב של ליז שניידר בנוי צורות פשוטות צבעוניות מנייר וקונסטרוקציות עץ מהן היא בונה יצורים שמזכירים בעלי חיים מוכרים לנו אך  נותרים דמיוניים.  הצורות הזוויתיות מעלות על הדעת אמנות ישראלית של שנות ה 50 (גומפל) אך גם את מירו וקלדר. על הקיר המרכזי צורה שמזכירה את הסימון של זיהום רדיואקטיבי תחת ציטוט מספר איוב (מכאן שם העבודה). ציור מרשים בירוק זרחני של דמות גברית מזכירה את הציור האיטלקי של סוף שנות  ה 80, במיוחד פרנצסקו קלמנטה. שניידר מציעה התייחסות מעניינת לנושאים סביבתיים, לשיבוש גנטי, תוך שהיא משתמשת בתנ”ך אך נמנעת מהטון המטיף של הקבלות נבואות וההווה.

Liz Schnider, 2021

גם המיצב Nice and gooey    של יוהד ארקין בולט. מבחר החומרים שנעשה בהם שימוש , ממאדי שמנים חשמליים, מקרר, מסגרות פרספקס ופלסטלינה הופכים את המיצב ליוצא דופן. ארקין משתמש באסטטיקה מתקתקה, מעט מתיילדת, ובתוכה טומן רמזים לאופל הרוחש תחת צבעי הגלידה: החבלים נראים כחבלי תליה, המאדים שפולטים אדים מרושעים ומראות הפרספקס מכוסות הפלסטלינה כעיניים אטומות. ההצבה יפה, השימוש בחומרים מוצלח אבל העבודה לא מצליחה להיות מעבר לכך .

Johad Arkin , 2021

סטודנטים, כמו כולנו, מושפעים מעבודת אחרים ולשאלה היכן השפעה הופכת לציטוט וציטוט להעתקה אין בדרך כלל תשובה חד משמעית. שני מיקרים של השפעה בולטת אך עבודות מוצלחות , ואולי מוצלחות הן העבודה של טל בר מאיר Pluto R   שקרבתה לגוף העבודות של שרה לוקאס  ניכרת ביותר וסידרת הצילומים “זיכרונות שווא” של פבל יפנוב שהקשר לסינדי שירמן (ועוד שורת אמני צילום) בולטת, אך שוב מדובר בעבודות טובות .

עוד עבודות מעניינות הן 01:23:45 של פבל מץ . שם העבודה הוא השעה בה אירע האסון הגרעיני בצרנוביל ומץ שמשפחתו מהעיר צילם בעת ביקור במקום שהיום הוא שטח צבאי שהביקור בו נעשה רק בליווי רשמי . הצילומים הגדולים , הכהים הם כפי תהום בה נבלע הקיום שהיה.  חבל שעתליה אופריכטר לא הסתפקה בהצגת פחות ציורים ממה שהיא מציגה תחת הכותרת המתחכמת Insight – Out . אחדות מהעבודות שלה כמו “פורטרט עצמי מתחת למים” ודיוקן גבר שפניו מעורפלות היושב תחת שתי מראות, מצוינים.

אוצרים: ד”ר חנה פרוינד -שרתוק ,פרופ’ גלעד אפרת, פרופ’ אוריאל מירון

האקדמיה של החלון – הקלטות הרצאות  ד”ר סמדר שפי 
                                          אמנות מודרנית ועכשווית 

הקלטות האקדמיה של החלון – הרצאות ד”ר סמדר שפי ב ZOOM

 סדרת הרצאות עומק על מבחר נושאים אמניות, אמנים וזרמים. בכל הרצאה מבט מקיף, בחינה לא קונבציונלית של המוכר ולא מעט עידכונים ממחקר וקריאות חדשות  לרשימה מלאה היכנסו לעמודה  –     

Department of Multidisciplinary Art Graduates’ Show – Shenkar College of Engineering, Design and Art 

This year’s graduates’ exhibition is mediocre. Although only the 10th graduating class, it seems weary. Two especially weak points are the many, mostly embarrassing paintings and the no less embarrassing texts. Although text is less important in a BFA show, it is hard not to cringe at the thought that the writers of the clichés and empty declarations (e.g., “I am revealing the truth about our world”) received academic degrees.

Nevertheless, several artworks justify a visit. Tair Uria’s installation, Crocodile Algorithm: Temporary title is excellent, with its evident understanding of the space and relationships between the compositional elements. In Uria’s absurd, cruel, and funny narrative, women swimmers encounter a pink creature with crocodile teeth, while drawings revolve in the space with the aid of bicycle wheels. Visitors enter through a curtain made as the continuation of the greyish-reddish floor of the hall, with a sensation of entering a kind of rabbit-hole, a concealed space where the rules of logic become disrupted. Scenes on the video are reminiscent of the Esther Williams synchronized swimming musical films of the 1940s, while the revolving wheels evoke Fischli +Weiss sculptures, as Uria speaks about terror and sublimation.

Another successful installation is by Natalia Nosov. She enveloped the space in black and white patterns using a variety of materials including linoleum prints, woodcuts, and more, to create an environment dominated by disorientation and disintegration of the gaze. This brings to mind Yayoi Kusama’s 1960s prints dissolving space and Andy Warhol’s works which followed. Interesting to see how Nosov’s art will continues from here.

Job 16:16, the installation by Liz Schnider, is made of simple colorful forms of paper and wooden constructions making familiar yet imaginary creatures. The angular forms bring to mind Israeli art of the 1950s (Gumpel) but also Miro and Calder. The central wall features a form reminiscent of the radioactivity warning, underneath a quotation from Job 16 which gives the work its name. An impressive drawing in fluorescent green of a male figure evokes Italian painting of the late 1980s, especially Francesco Clemente. Schnider proposes an interesting reference to environmental issues, genetic manipulation, while using the Bible but avoiding any preaching tones about prophecies and the present.

Johad Arkin’s installation Nice and gooey stands out due to its extraordinary use of materials, from oil vaporizers to a refrigerator, perspex frames and plasticine. His aesthetic of somewhat childlike sweetness contains hints of the darkness lurking underneath the ice-cream colors: the ropes look like nooses, the vaporizers emit evil mists, and the perspex mirrors are covered with plasticine like blank eyes. The installation looks good, amd he uses materials successfully, but the work does not succeed beyond this.

Like all of us, students are influenced by others, and there is never a clear answer to the question of where influence becomes quotation and a quote becomes a copy…In two cases here the influence is evident, yet the works are successful: Tal Bar Meir’s Pluto R shows the impact of Sarah Lucas, while Pawel Efanov’s photography series “Vain Memories” seems associated with Cindy Sherman (and many other photographers), but these are good works.

Pavel Metz’s 01:23:45 is another interesting work, the title taken from the exact time of the nuclear disaster in Chernobyl. Metz’s family is from the city, now a closed military site. Metz went back to photograph the site, which is now possible only with official escort. The photographs are large and dark, as the void in which the city was swallowed up.  Atalya Aufrichter should have exhibited fewer paintings under the wannabe sophisticated title Insight-Out. Some of her works are excellent, such as the Self Portrait Under the Water and the portrait of a man with an obscured face, sitting underneath two mirrors.

Curators: Dr. Hanna Freund-Chertok, Prof. Gilad Efrat, Prof. Uriel Miron

 

                         

Atalya Aufrichter, 2021

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

0
Posted in Video, פיסול ומיצב, ציור, צילום | Tagged , , , , , , , | Comments Off on בוגרי שנקר מחלקת אמנות רב-תחומית | Art Graduates’ Show – Shenkar College

סימון אדג’יאשווילי – לצד הצל |Simon Adjiashvili – Next to the Shadow 

+1

English follows Hebrew

קערה מוכפלת  בקדמת רישום של סימון אדג’יאשווילי מגדירה חלל . הקערה, כנראה פורצלן אוזבקי ניצבת על מדף שמאחוריו מראה. היא מוכפלת בתוכו ומאחוריה משתקף משתפל חלל תמוה, מעורסל באור רך.

Simon Adjiashvili | Untitled
Charcoal on paper, 70X70 cm (detail)

הכל ולא כלום מתרחש ברישומים של סימון אדג’יאשווילי ב”לצד הצל ” תערוכתו החדשה בגלריה רוטשילד. תפנימים של חללים ביתיים עם רהיטים ספורים ואובייקטים בודדים, נושאים קבועים בעבודתו לאורך שנים חוזרים גם הפעם.  ככל שווירטואוזיות של אדג’יאשווילי בטיפול בנושאים  משתכללת  כך מתחוור שהם פיגומים לעיסוק באור וצורה, התבוננות במציאות העוברת  בין מצבי צבירה, ממדים וחמדת הלב. התפנימים הם נוף נרחב של התרחשות, מלאים עד גדותיהם בסערות פנימיות, ריקים מאדם ומטקסט.
איכות הרישום של אדג’יאשווילי יוצאת דופן. ציורי האקריליק בתערוכה יפים, אך הרישומים, חלקם עוצרי נשימה ממש, הם נזר התערוכה.  הרישום עם הקערות (הרישומים כולם ללא כותרת) מרהיב באופן בו אדג’יאשווילי מצליח ללכוד, לעצור את המבט ברגע לפני שמראה מתקבע בתודעתנו, בעודנו מגששים אחר עוגנים חזותיים. הקערה מסמנת את החלל הממשי בו עמד האמן, לעומת החלל במראה, חלל שהצופות והצופים בתערוכה רואים ואינם משתקפים בו.
קווי המתאר של דלתות וחלונות, מבליחים מתוך האור, פתחים וסודות בסדר שמסרב לכל היגיון. שני השולחנות בחלל מתפקדים כמזבחות: על הקידמי ספל, מפית בד ותפוח חצוי הלוקח אותנו למסע התרבות הבלתי אפשרי מהפיתוי ועד סזאן.

Simon Adjiashvili | Untitled
Charcoal on paper, 70X70 cm

היחס בין האובייקטים נשאר חידתי, מערך של שלושה חלקים (שילוש קדוש) שמונחים זה ליד זה כמו מצבות לזמן שעבר והשולחן כמו צר מלהכיל אותם. המערך טורד בסכנה שמפעפעת בו: הספל עומד על קצה, המפית (ושמא מדובר בדף נייר?) קמוט כאילו הוטח על השולחן , והתפוח החתוך – פצוע גם כן על פינה. על השולחן האחורי ערמת דפים ונייר אחד המונח בנפרד.

Simon Adjiashvili | Untitled
Charcoal on paper, 70X70 cm

לאדג’יאשווילי הכישרון לצייר משקל – ערמת הניירות הכבדה והקלות של כל שכבת נייר בתוכה, הקלות בה הדף נוגע לא נוגע בשולחן. האור הנסוג ועולה ללא היגיון מצייר את קוויו של כיסא נמס ונעלם, קטן ככיסא ילדים, שעולה כרוח רפאים בחלל.
הרישום מסרב להתלכד לאחדות של חלל וזמן, הוא נאחז בפירוק כשדה אפשריות. כך הוא גם מעצב צורות במתח מתמיד בין קווי מתאר, מעטים,  לבין ריבוי צורות הבנויות ממשחק אור שחלקו לובן הדף, הנשאר ערום ,וחלקו העבודה העדינה המדורגת בפחם. אדג’יאשווילי  מדבר על התבוננות, על הרגעים הפרטים מאד בהם תפיסה אינה קוהרנטית אך היפעה של הרגע שלמה.

                       האקדמיה של החלון – הקלטות הרצאות  ד”ר סמדר שפי 
                                          אמנות מודרנית ועכשווית 

 סדרת הרצאות עומק על מבחר נושאים אמניות, אמנים וזרמים. בכל הרצאה מבט מקיף, בחינה לא קונבציונלית של המוכר ולא מעט עידכונים ממחקר וקריאות חדשות  לרשימה מלאה היכנסו לעמודה  –        http://www.smadarsheffi.com/?page_id=13571

Simon Adjiashvili / Next to the Shadow Rothschild Gallery, Tel Aviv

A doubled bowl in the foreground of Simon Adjiashvili’s untitled drawing defines the space. Apparently made of Uzbek porcelain, it stands on a shelf in front of a mirror, doubled within it, the reflection angled downward into a vague cradled in soft light.

Simon Adjiashvili | Untitled
Charcoal on paper, 70X70 cm (detail)

Everything and nothing takes place in Simon Adjiashvili’s drawings in “Next to the Shadow,” his new exhibition at the Rothschild Gallery. Domestic interiors with few pieces of furniture and isolated objects, subjects that have recurred in his works over the past years, reappear here, as well. The more perfected his virtuosity, the more obvious it becomes that these are a scaffolding for his engagement in light and shape, an observed reality that changes form, dimensions, and desirability. His interiors are a spacious landscape of happenings, full to the brink with interior tempests, devoid of humans and texts.

Simon Adjiashvili | Untitled
Charcoal on paper, 70X70 cm (Detail)

Adjiashvili’s drawings are of extraordinary quality. His acrylic paintings are beautiful, but the drawings – some of which literally are heart-stopping – form the pinnacle of the exhibition. The drawing with the bowls (all the drawings are untitled) is especially breathtaking in the way Adjiashvili succeeds in capturing the gaze at the moment just before the mirror image coalesces, while the observer is still searching for visual anchors. The bowl marks the concrete space in which the artist stood, in contrast to the depicted reflected space in which exhibition visitors stand to see and in which they are not reflected.
Contours of doors and windows emerge out of the light, openings and secrets in an order that defies all logic. Two tables in the space function like altars: a cup, cloth, and cut apple appear on the closer table, taking us on an impossible cultural journey from the Garden of Eden to Cézanne.
The relationship between the objects remains enigmatic, a three-part system (holy trinity) placed alongside of each other like monuments to past time, with the table seemingly too narrow to contain them. The arrangement is disturbing, embodying danger: the cup is on the edge, the cloth napkin (or maybe it is a sheet of paper?) is creased, as if thrown onto the table, while the cut and “wounded” apple stands on the corner. The papers are depicted on the table in the back.
Adjiashvili has a talent for portraying weight – the heavy pile of papers as well as the light weight of each layer of paper in the pile, the lightness of the paper barely touching the table, if at all. The light, retreating and increasing without logic, delineates a melting and disappearing chair, a ghost of a chair in the space.
His drawings refuse to come together into a unity of space and time; the artist grasps onto deconstruction as a field of possibilities, shaping forms in a constant tension between the few contour lines and the multiplicity of shapes constructed by the play of light. Some of this light is the bare page, other parts of the drawings are in delicate shades of charcoal. Adjiashvili speaks of observation, the very private perception that is not coherent but whose beauty lies in the entire moment.

Simon Adjiashvili | Untitled
Charcoal on paper, 70X70 cm

+1
Posted in Uncategorized | Comments Off on סימון אדג’יאשווילי – לצד הצל |Simon Adjiashvili – Next to the Shadow 

סמדר שפי, החלון, אומנות ישראלית, אמנות ישראלית, Smadar Sheffi, The Window, Israeli Art