תומר ספיר – קִיקָלוֹן בית ביאליק. הקומה השנייה |Tomer Sapir – Kikalon Bialik House Museum

קיקלון . את שם התערוכה צריך להגות. לחוש, כמעט לטעום, את הכאב והשיברון העולה ממנו.

                                                ***

תומר ספיר יצר מיצב הסובב סביב המילה “קיקלון”. המילה מופיעה בכתבי ביאליק פעמיים בלבד: בשיר “אבי” ובשיר “על סף בית המדרש”. כך החייה מילה המופיעה במקורות בספר הנביא חבקוק, (“תִסוב עָלֶיךָ כּוס ימין ה’ וקיקָלון על כּבודֶךָ “פרק ב, 16). המיצב מתייחס למילה כפי שהיא מופיעה ב”אבי”, שיר ממחזור שירי “יתמות” של ביאליק, המגולל את חיי אביו שמת כשהיה בן שש, כפי שנתפסו בעיניו. האב שהיה בעלים של בית מרזח (מקצוע  אליו נדחקו יהודים מחוסר הזדמנויות תעסוקה אחרות) מתואר כמי שסבל מהסביבה הגסה בה עבד ונפשו יצאה לטוהר החיים הרוחניים. חייו במרחב הציבורי היו שונים בתכלית מחייו במרחב הביתי.

Tomer Sapir – Kikalon
Bialik House Museum. The Second Floor.
Dr. Smadar Sheffi – Exhibition Curator
(photo Tom Porat)

יוֹם יוֹם – עֲלוֹת לְגַרְדֹּם, יוֹם יוֹם – הֻשְׁלֵךְ לְגֹב אֲרָיוֹת.

וּבְשׁוּבוֹ  לְעֶת-עֶרֶב הַחֶדְרָה כֻּלּוֹ שׁוֹתֵת קִיקָלוֹן,

נִתְעָב וְנֶאֱלָח עַל נַפְשׁוֹ, כְּמָשׁוּי מִמְּצוּלַת סֶחִי,

שִׁוַּע לִבִּי לֶעֱנוּתוֹ, אֵלֶם יְגוֹנוֹ הִכְרִיעָנִי.

הקיקלון, מילה שהיא צרוף של “קיא” ו”קלון”, שמהדהד בה גם “כיליון” מקבלת בשיר הקשר של חומר אורגני, “שותת קיקלון” כמו שותת דם, הסחי והמיאוס כחומר פיזי.

                                                               ***

כבר מעל עשור שתומר ספיר מתאפיין כאמן חוקר המתבונן במתודות מדעיות של קטלוג, השוואה ושימור ויוצר גוף עבודות בו פנטזיה ומציאות מתחככות ומאפשרות, תוך הרחקת עדות, לגעת בצפונות  הנפש. ב ״מחקר לקראת האינדקס הקריפטו־טקסידרמי המלא״, הציע קטלוג, בלתי אפשרי של בעלי חיים שאינם נמצאים באינדקס הזואולוגי הרשמי  וב״אם החיטה״ (אצרה טלי תמיר במוזיאון פתח תקוה), פיתח, בדיאלוג עם המחלקה לחקר הצמח במכון ויצמן, אופציות חדשות, דמיוניות לחיטה. במסגרת “אמנות בקומה השנייה בבית ביאליק”  פרויקט אמנותי-מחקרי, העמיק ספיר בגוף העבודה של ביאליק וחקר בארכיון בעזרת שמואל אבנרי, מנהל הארכיב ומומחה ליצירת ביאליק.

Tomer Sapir – Kikalon
Bialik House Museum. The Second Floor.
Dr. Smadar Sheffi – Exhibition Curator
(photo Tom Porat)

במיצב ספיר מתדיין עם המילה “קיקלון”, ונוגע במורכבות של יחסי טקסט – דימוי בכללם. הדימוי אינו איור לטקסט, אינו ממחיש אותו ואינו מתרגם אותו אך הוא מתייחס אליו, מקביל לו, לעיתים צומח מתוכו. מחד ספיר נצמד למקור הביאליקאי – אחת העבודות היא הגדלה של המילה בכתב ידו של ביאליק, ומאידך הוא מפקיע את “קיקלון” מההקשר ספציפי, מחבר אותה לרבדי אסוציאציות היסטוריות שונות ונוגע באינטנסיביות, במעיין הייאוש והזעם שהיא מביעה.
במרכז החלל הקטן, הרבוע, תלוי אובייקט א-מורפי העשוי שכבות נייר, מלט, מלח, גבס ופיגמנטים בצבע אדום זוהר וירוק מטאלי. אפשר לחשוב על עור שהופשט, או גווייה של חיה, במיוחד על הציור “שור שחוט” של רמברנדט מ-1655 (וציור המחווה של חיים סוטין לעבודה זו מ-1925). התחושה של חיים שנעלמו, של אובדן, נמצאת במרכז החלל כמו גוש בגרון הצופים.

העיסוק בגוף, בסופיותו וחולשתו, פותח את תיאורו של ביאליק את אביו:

נִגְלָה עָלַי רֹאשׁ אָבִי,  גֻּלְגֹּלֶת קָדוֹשׁ מְעֻנֶּה,

כַּעֲרוּפָה מֵעַל כְּתֵפֶיהָ צָפָה בְעַנְנֵי עָשָׁן,

פָּנִים דָּוִים מִצַּעַר וְעֵינַיִם זֹלְגוֹת דָּם;

להתבוננות הבלתי מייפה, למודעות המלאה לשבריריות הקיום, יש הד במה שנראה כשרידי שלד, שבונה ספיר, על מראה המונחת על גבי שידה בצד החדר. התחושה הסטרילית שיוצרת המראה, הופכת את האובייקטים למרוחקים, אבל בתוכה – גם אנו הצופים הרכונים מעל האובייקטים – משתקפים והופכים לנוכחים בסביבה מורבידית.
לעומת האמורפיות של האובייקט הפיסולי, מציג ספיר את המילה בכתב היד של ביאליק כתובה על רקע כחול שמימי המתקבלת כעין הולוגרמה. השימוש בכתב היד, מתקשר לשימוש במונח באמנות חזותית, תחום שרבות מדובר בו, בהשאלה, על “כתב היד של האמן”. כאן משתמש ספיר קונקרטית בכתב היד של ביאליק ומטפורית מצטרף למסע בחוויה הטראומטית שמעבירה המילה “קיקלון”. אפשר לחשוב על כך גם כשכפול, או מחווה לפעולה הספרותית של ביאליק: ביאליק החייה מילה נשכחת וספיר מעיר אותה לחיים, מנכיח אותה במרחב ההווה. באותן צבעים  עשוי גם דימוי נוסף של כיסא שבור באנדרלמוסיית חפצים -תמצות של קריסה.

Tomer Sapir – Kikalon
Bialik House Museum. The Second Floor.
Dr. Smadar Sheffi – Exhibition Curator

האות קוף, בקליגרפיה מיוחדת לביאליק, מבודדת, זוהרת באדום חתוכה בשכבת פרספקס שחורה בוהקת. הפרספקס מוצמד לחלון והאות הטעונה – הנקראת כאות קין – תזהר בדומה לחלונות צבעוניים בכנסיות, ותחדיר אור שמהדהדות בו מיתולוגיות של כוח ולא סליחה. אות קין מאזכרת את הרגע המיתי בו קבלה האלימות פנים ושם. האות שהושם על קין כדי להגן עליו, הפך לסימן מובהק לקלונו, מקרה מובהק של נזילות בקריאת דימויים . בבחירת הצבעים מרמז לטוטליטריות פוליטית וכלכלית (אדום ושחור מקדמים שיווק של אין סוף מוצרים).
המבט הישיר של ביאליק הבוגר לילדותו בה התוודע לאופן בו היבטים קוטביים של נשגב וגס משתרגים – מפוכח ועגום.

מוּזָר הָיָה אֹרַח חַיַּי וּפְלִיאָה נְתִיבָתָם,

בֵּין שַׁעֲרֵי הַטָּהֳרָה וְהַטֻּמְאָה נָעוּ מַעְגְּלוֹתָם יָחַד,

הִתְפַּלֵּשׁ הַקֹּדֶשׁ בַּחֹל וְהַנִּשְׂגָּב בַּנִּתְעָב הִתְבּוֹסֵס.

ב” קיקלון ” מולך הצער, וכמו הילד שהיה ביאליק – נשתומם עליו.

                                                                                             ד”ר סמדר שפי                                                                                         

אוצרת התערוכה: דר’ סמדר שפי
אוצרת ראשית ומנהלת מתחם ביאליק : איילת ביתן שלונסקי

שיחה על  התערוכה והקשריה למורשת ח.נ ביאליקי

בשיחה שתערך בספריתו של ביאליק ישתתפו  שמואל אבנרי, ארכיון בית ביאליק, , האמן  תומר ספיר ואוצרת התערוכה דר’ סמדר שפי . הקהל מוזמן לקחת חלק בשיחה.
יום שישי  3 במאי 2019 בשעה 11:30 .

הרשמה לניוזלטר הפרסומי השבועי של “החלון” בנושאי אמנות, אירועים ותערוכות חדשות www.smadarsheffi.com/?p=925 (הרישום נפרד מהרישום לבלוג)

סיור ספטמבר  לביאנלה באיסטנבול – SOLD OUT 

סיור אמנות  ערב בתל – אביב סיור עומק עם דר’ סמדר שפי
יערך  ביום רביעי,  22 מאי  2019 פרטים בקרוב .שילחו Whatsapp ל 0507431106 עם כתובת אימייל שלכן/ם להצטרפות לרשימת התפוצה.

 עקבו אחרי באינסטגרם https://www.instagram.com/smadarsheffi/

Tomer Sapir – Kikalon
Bialik House Museum. The Second Floor.
Dr. Smadar Sheffi – Exhibition Curator
Detail

Tomer Sapir – Kikalon
Bialik House Museum. The Second Floor.

The title of the exhibition must be articulated so as to almost taste the pain and heartache arising from it: Kikalon.

***

Tomer Sapir’s installation was inspired by the word kikalon. It appears twice in Bialik’s writings: in the poems “My Father,” and “On the Threshold of the House of Study.” Thus Bialik revived a word appearing only once in the Bible, in Habbakuk 2:16 (“The cup in the right hand of the Lord shall come around to you and disgrace upon your glory”). The installation refers to the word as it appears in the poem about Bialik’s father, part of the cycle “Orphanhood,” narrating the poet’s view of his father’s life, and his death when Bialik was six years old. The father, who owned a tavern (one of the professions available to Jews in Eastern Europe) suffered from the crude environment in which he worked, while yearning for a life of spirituality. Bialik’s father’s life in the public sphere was totally different from his life in the domestic sphere.

Day by day – going to the gallows – day by day thrown to the lions.

And when he returned at nightfall to the room all bleeding with shame,

debased, corrupted to his soul, like one dredged from the depths of filth,

my heart cried for his pain, the silent sorrow brought me to my knees.

Tomer Sapir – Kikalon
Bialik House Museum. The Second Floor.
Dr. Smadar Sheffi – Exhibition Curator
(photo Tom Porat)

The word kikalon, a combination of ki – vomit, and kalon – disgrace, resonates also with the word khilion – annihilation. In the poem, Bialik places the word in a context of organic material. The image of “bleeding with shame” echoes the Hebrew word for blood oozing out of a wound, but here it refers to metaphorical disgust and filth.

***

For more than a decade, Tomer Sapir has been implementing scientific methodologies of taxonomy, cataloging, and preservation in his art, resulting in a corpus in which fantasy and reality meet. The friction between the two spheres makes it possible to touch upon the hidden layers of the soul. In his installation Research for the Full Crypto-Taxidermical Index he proposed an impossible catalog of creatures that are absent from the official zoological index. In Mother of All Wheat (Petach Tikva Museum of Art, Curator: Tali Tamir), Sapir developed new imaginary options for wheat in a dialog with the Weizmann Institute of Science Department of Plant Research. As part of the art research project, “Bialik House Museum. The Second Floor,” Sapir delved into Bialik’s oeuvre and conducted archival research with the assistance of Shmuel Avneri, Director of the Bialik Archive and expert on his writings.

Sapir’s installation conducts a dialog with the word kikalon, touching upon the complexity of the text-image relationship. The image does not illustrate the text, is not it concrete realization, nor its translation: the image refers to the text as a parallel, sometimes developing from the text. Sapir adheres to Bialik’s handwriting, enlarging the word kikalon as originally written, extracting the word from its specific context. He connects it to various associative historical layers, and a wellspring of rage and despair embodied in the word.
An amorphous object hangs at the center of the small square space on the Second Floor. It is made of layers of paper, cement, salt, plaster and fluorescent red and metallic green pigments. The object brings to mind flayed skin or an animal hide, especially Rembrandt’s Slaughtered Ox (1655) (and Chaim Soutine’s homage of 1925). The sensation of a life that disappeared, a feeling of loss, is located at the center of the space like a lump in one’s throat.
Bialik opens his description of his father with the engagement in the body, its finite nature and its weakness.

My father’s face appeared to me, his martyr’s skull tortured

as though lopped off his shoulders, floating in the clouds of smoke;

face twisted with sorrow and his eyes running blood;

His observation does not prettify existence, but is fully aware of the fragility of life, echoed in what looks like the remains of a skeleton that Sapir constructed on a mirror. The cold reflection transforms the objects into distant items and makes viewers present inside the morbid environment.
In contrast to the amorphous nature of the sculptural object, Sapir presents the word as written by Bialik’s own hand on a sky-blue background looking like a kind of hologram. The use of the handwriting alludes to “the artist’s handwriting,” a term used frequently in the visual arts. Here Sapir makes concrete use of Bialik’s actual and metaphorical handwriting, joining it to the trauma evoked by the word kikalon. We can think of it as a replication, or homage to Bialik’s literary activity. Bialik resuscitated a forgotten word and Sapir revives it, makes it present in the space of the present. The artist uses the same colors for an additional image of a broken chair in a confused heap of objects – the essence of collapse.
Bialik’s handwritten letter kof is isolated, shining in red, cut into a layer of glistening black Plexiglas installed in the window. The letter charged with meaning, said to be the Mark of Cain, is illuminated like colorful stained-glass church windows, penetrated by light resonating with mythologies of power – not forgiveness. The Mark of Cain reminds us of the primordial moment in which violence took on a face and a name. The mark placed on Cain to protect him became a sign of his disgrace (kalon), an obvious case of fluidity in the reading of images. The selection of colors hints at the territory of politics and economics (red and black promote the sale of numerous consumer goods).
The direct gaze of the adult Bialik at his childhood, during which he became aware of how the polarities of sublime and crude intertwine, is a sober and gloomy gaze.

My way of life was strange and its paths wondrous

among the gates of purity and baseness its trails led

at once sacred trod profane and the exalted rolled itself in dirt.

In Kikalon, the distress is at the forefront, and, like the young Bialik, we wonder at it.

Smadar Sheffi, PhD  Curator

 

Ayelet Bitan Shlonsky – Chief Curator and Director of the Bialik Complex

 

הרשמה לניוזלטר הפרסומי השבועי של “החלון” בנושאי אמנות, אירועים ותערוכות חדשות www.smadarsheffi.com/?p=925 (הרישום נפרד מהרישום לבלוג)

סיור ספטמבר  לביאנלה באיסטנבול – SOLD OUT 

סיור אמנות  ערב בתל – אביב סיור עומק עם דר’ סמדר שפי
יערך  ביום רביעי,  22 מאי  2019 פרטים בקרוב .שילחו Whatsapp ל 0507431106 עם כתובת אימייל שלכן/ם להצטרפות לרשימת התפוצה.

 עקבו אחרי באינסטגרם https://www.instagram.com/smadarsheffi/

Tomer Sapir – Kikalon
Bialik House Museum. The Second Floor.
Dr. Smadar Sheffi – Exhibition Curator

Posted in פיסול ומיצב | Tagged , , , , , , , , , , , | Comments Off on תומר ספיר – קִיקָלוֹן בית ביאליק. הקומה השנייה |Tomer Sapir – Kikalon Bialik House Museum

לקראת : איה בן רון – בית חולים שדה| Aya Ben Ron / Field Hospital X

“איה בן רון – בית חולים שדה X” שיוצג  ביתן הישראלי בביאנלה ה־58 לאמנות בוונציה מסתמן כהבטחה גדולה. הבוקר (יום שלישי) אירחו בן רון, אוצר הביתן אבי לובין ,  ומיכי גוב, המפיק  שיחה על הפרויקט והראו חלקים אחדים מתוכו.
למרות שארבע עבודות הווידיאו המהוות את לב הפרויקט (אחת של בן רון והאחרות של אמנים אורחים ) עדיין לא הוקרנו הרי שהתכוונות הפרויקט, ועיצובו,מרשימים ביותר.  בן רון יצרה מודל פעולה שמיועד להוות פלטפורמה להשמעת קולם של מי שהושתקו ודוכאו , ולשיח על נושאים שלא נידונו ובעיקר ליצירת  תנאים לקשב והפנמה . בית חולים שדה X אימץ שיטות ונראות של  בתי חולים ומוסדות רפואיים אך פונה לטפל בנפש באמצעות אמנות ושיח במה שמכונה  Care-Kits. ההשאלה של שם ואופן פעולת אחד המוסדות המזוהים ביותר לטובה עם ישראל מבריקה . בית החולים מורכב מאזור קבלה ואזור טיפולי הכולל חדר המיועד להתבודדות ולימוד וממיטות טיפול המיועדות לצפייה . בכל ההליך מתלווה למבקשים להתרפא מלווה, מקבילה לאח או אחות . הנושאים שמטופלים בעבודות קשים (התעללות במשפחה , הכיבוש הישראלי של השטחים, חטיפת ילדי תימן , אלימות נגד טרנסג’נדר  ובן רון הדגישה שעמדת העבודה בנושאים אלו  ברורה ובלתי משתמעת לשתי פנים . הכוונה היא שהביאנלה תהיה תחנה ראשונה לפרויקט שימשיך לנדוד ויוצג במקומות שונים עם עבודות שונות  ולצדו מוקם מרכז מחקר לדרכים בהן אמנות יכולה לפעול  לשיפור חברתי .
מבחינות רבות הפרויקט הוא בן הזמן: חיזוק הקולות הנאלמים בשל אלימות פיזית או חברתית הוא מהסממנים המובהקים של זמננו (#metoo ) , ההבנה שיש צורך לרפא חוליים תרבותיים והתפיסות ההולכות ומעמיקות לגבי החובה של אמנות לקבל על עצמה , בניגוד לעבר אחריות מוסרית . ההתרחשויות הבינלאומיות האחרונות בנושאים של קבלת כספי תרומות ממשפחת סאקלר הן בבחינת כדור שלג מתגלגל.
עיצוב בית החולים

בכחול לבן עם לוגו הלקוח מסמל הצלב האדום העשוי כחול ומוצב בהסטה מעולה וכך גם הטקסטים שבפיה של ויקטוריה חנה המסבירה את שלבי הפעולה לצופים/משתתפים ומשמשת כפרזונטורית של בית החולים . היות ומדובר בהליך ארוך של מעבר מספר שלבים וצפייה בעבודות וידיאו ולעומת זאת מספר המיטות (המושבים עם מסכי צפייה ) הוא שנים עשר בלבד ניתן להניח שבביתן הישראלי ייווצר תור ארוך . תורים ארוכים, מוצדקים וכלל לא מוצדקים ) שימשו בביאנלות האחרונות  ככלי קידום יחצ”ני של מספר ביתנים לאומים . כאן דומה שההמתנה תצדיק את עצמה .

וונציה , 11 במאי – 24 בנובמבר, 2019

הרשמה לניוזלטר הפרסומי השבועי של “החלון” בנושאי אמנות, אירועים ותערוכות חדשות www.smadarsheffi.com/?p=925 (הרישום נפרד מהרישום לבלוג)

 סיור אמנות  ערב בתל – אביב סיור עומק עם דר’ סמדר שפי
יערך  ביום רביעי,  22 מאי  2019 פרטים בקרוב .שילחו Whatsapp ל 0507431106 עם כתובת אימייל שלכן/ם להצטרפות לרשימת התפוצה.

עקבו אחרי באינסטגרם https://www.instagram.com/smadarsheffi/

Preparing for the Venice Biennale: Aya Ben Ron / Field Hospital X

Aya Ben Ron’s Field Hospital X, this year’s exhibit in the Israeli Pavilion at the 58th Biennale of Art in Venice, is promising. Ben Ron, Avi Lubin the curator, and Michi Gov the producer, presented the project.

Although the four video art pieces were yet disclosed, the overall concept and design are extremely impressive. Ben Ron’s platform gives voice to the silenced and repressed, creating room for undiscussed issues, but mainly encouraging attentive listening. Field Hospital X has adopted the methods and look of hospitals and medical institutions and employs what she calls “care-kits.” Borrowing the title and work mode from one of Israel’s most prestigious exports is a brilliant move. The “field hospital” in Venice comprises an intake area and care zone, with a seclusion and study room with a hospital bed designed for watching the screenings. Through each move, an escort similar to a nurse accompanies “patients.” Issues dealt with in the work are painful ones (such as domestic violence, the Occupied Territories, kidnapping of the Yemenite children, violence against transgender individuals), with Ben Ron emphasizing that the work takes a clear, unambiguous stance on these issues. The exhibition is intended to be only a first stop on a traveling project to be shown with different works, together with a research station set up to study ways in which art can generate positive social change.

The project is timely in many aspects: it reinforces the mute voices silenced by physical or social violence, which is one of the clearest signs of the times (metoo#), the understanding that we must heal social ills, and the ever increasing and deepening perceptions of art as obligated to take upon itself moral responsibility – in contrast to the past. The latest international events referring to the Sackler family’s philanthropic donations are gaining momentum.

The use of blue and white as the dominant colors, with a logo similar to the Red Cross but blue and tilted on its side, is superb design. The texts are excellent as spoken by voice artist Victoria Hanna explaining the stages to viewers/participants, as a kind of presenter for the hospital. Since participation involves a process with several stages and viewing videos, but there are only 12 treatment beds (seats with monitors), it may be assumed that there will be a long queue for the Israeli Pavilion. Long waiting lines (justified and unjustified), served as a PR tool for several national pavilions in the last Biennale. It seems to me that in this case, the wait will be justified.

The 58th Venice Biennale, May 11 – November 24, 2019

הרשמה לניוזלטר הפרסומי השבועי של “החלון” בנושאי אמנות, אירועים ותערוכות חדשות www.smadarsheffi.com/?p=925 (הרישום נפרד מהרישום לבלוג)

 סיור אמנות  ערב בתל – אביב סיור עומק עם דר’ סמדר שפי
יערך  ביום רביעי,  22 מאי  2019 פרטים בקרוב .שילחו Whatsapp ל 0507431106 עם כתובת אימייל שלכן/ם להצטרפות לרשימת התפוצה.

Follow me on instagram:

 https://www.instagram.com/smadarsheffi/

Posted in Video | Tagged , , , , , , , , | Comments Off on לקראת : איה בן רון – בית חולים שדה| Aya Ben Ron / Field Hospital X

מיכה אולמן – ״רחוב גאולים, רמת השרון, 1974-1975״ | Micha Ullman -Geulim Street, Ramat Hasharon, 1974-1975

    ״רחוב גאולים, רמת השרון, 1974-1975״ עבודתו של מיכה אולמן תלויה במסדרון צדדי במוזיאון הרצליה. הכניסה למסדרון סמוכה לאולם הגדול בו  מוצג  מיצב הרצפה של אולמן , “בית משותף”, ובסופו מדרגות העולות לקומת הכניסה. המסדרון, חלל מעבר למשרדים ולאגף הנוער, מהווה תת מודע, מחובר – מנותק מחלל התצוגה המרכזי.  בחלל, הזנוח משהו, העבודה ״רחוב גאולים, רמת השרון, 1974-1975״, ארכאולוגיה אנושית ,היא כפחמים לוחשות סיפור על עבר, שייכות והמהלך האינסופי של בניה ופרוק. אפשר לחשוב אליה כמקבילה, באופן קצוב בזמן, לעבודה  בקבועה “יסוד” (1989), תוכנית קרקע של דירת ארבעה חדרים, המשוקעת  בשדרות רוטשילד בתל אביב. “יסוד”, נסתרת, הפשטה של בית,  פועלת כאזכור תמידי להזדקקות לבית בלב העיר שלכאורה הותירה מאחוריה את העבר הפגיע של תושביה. “רחוב גאולים ”  מנכיח את היות הבית הישראלי פרויקט בהתהוות תמידית.

Micha Ullman
רחוב גאולים. רשיונות בניה
אוגוסט 1975

האמנות  הקונספטואלית של אולמן, גרידים של צילום, וטקסט ותיעוד, אומרת שירה. מחומר יבש : דפי תקנות, בקשות היתרים, צווי משפט, אולמן מאיר ניסיון, ספק הרואי ספק נואש, לזכות באושר, להטיל עוגן.

Micha Ullman
רחוב גאולים. רשיונות בניה
אוגוסט 1975פרט

בשורת לוחות, מאין  לוחות  סיפור (story board)  שלא יתורגמו לסרט,  אולמן משרטט  שרשרת מעברים מבית דירות לבית סמי פרטי. חיכוך מתרחש בין מרחב פרטי, מוגן, מקום להשתבללות- התערסלות לבין מכבש הרגולציה המופעל במערך האישורים/איסורים הנוגעים לצורת הבית.
אולמן מתעד בשיטתיות כבקדחת חיפוש: אגף ימני ואגף שמאלי של בית משותף ברחוב רמב”ם  ב 1975 נבדקים בשורות  צילומי חללים זהים, מאוכלסים ולפעמים ריקים . בעבודה, המאופקת , המוסדרת, שנה אחרי השבר של מלחמת יום הכיפורים, הפוליטי זורם, צמיג, כלבה שמאיימת להתפרץ. בשנים בהן השבר בין הימין לשמאל הישראלי עוד נדמה היה לסדק ניתן לאיחוי, אולמן שואל שאלות על ריק ומלאות, על משמעות הבית.

_Micha Ullman
רחוב רמבם 6. בית משותף, אגף שמאלי 1975

דירות המשפחות דומות  עד כי  יש להביט בשימת לב כידי להבחין בהבדלים. “כל המשפחות המאושרות דומות זו לזו” משפט הפתיחה המפורסם של טולסטוי  ל”אנה קארנינה” מהדהד כאן. על המשך המשפט, “אך המשפחות האומללות – אומללות הן כל אחת על פי דרכה” אפשר לחושב ככל שעבודת התיעוד של אולמן פונה מבית דירות לבתים פרטים, לחלומות אינדיבידואלים שמבקשים תבנית בחומר.
הקונקרטי והסימבולי ארוגים ללא הפרד: בלוח העוסק ברישיונות בניה, הדביק אולמן בקשה לצו הפסקת עבודה. לאחר פרוט “עבירות” על ידי פקח מודפס כחלק מהטופס “אני נשבע באלוהים שכל המפורט לעיל אמת”, כאילו בלוקים ובטון משקפים  שדות נצח רליגיוזיים ועבירת בניה מאיימת על סדר קוסמי.

_Micha Ullman
שכון המועצה, רחוב גאולים
1974

בצילומים של אולמן  הבתים הטוריים,  בהם רכש בית, נראים כבנויים על כלונסאות בקרקע בלתי יציבה. בשרטוט דקדקני הוא עוקב אחר השינויים מהבית המקורי שנבנה ב 1947 ובו היה רק חדר מגורים ומטבח, דרך תוספות  שיצרו שתי משפחות לפני שמשפחת אולמן נכנסה לבית ב 1974.
הקריאה בעבודה דורשת קשב, ירידה לפרטים, תרגול של סבלנות. עולמות נפרשים דרך השמות והמושגים והחלוקות, ושינוי היחס בין פנים לחוץ והזמניות הופכת לנוכחת, לחוסר יציבות, לאיום.

                                                               ***

“רחוב גאולים” אינה נמנית דרך כלל עם עבודות המפתח של אולמן. היא הוצגה בשלמותה פעם אחת בלבד, במבואה של צוותא,  בשנה בה נוצרה, כלומר כהערת שוליים, בדומה להצגתה כעת (אין זכר לעבודה באתר המוזיאון המרחיב על המיצב “דו-משפחתי | זירת האירוע”). אולמן יצר אותה לאחר סידרת פעולות האדמה

Micha Ullman
Yesod 1989

המוכרות שיצר בפרויקט מצר-מסר (במסגרת קבוצה שעם חבריה נמנו בין היתר אביטל גבע, משה גרשוני, דב אור-נר  ויחזקאל ירדני), מהפרויקטים הפוליטיים המרשימים שנעשו באמנות ישראלית. ב”גאולים” החול, החומר המשמעותי בעבודותיו, ברובד הקונקרטי והמטאפיזי, קיים רק במשתמע כחומר בניה. ב”רחוב גאולים” הפעולה האלכימית של אולמן, היכולת המופלאה שלו ליצור מטמורפוזה, מתבטאת בחיים ובמיסטיקה שהוא מפיח באוסף הפרטים והמסמכים, בשרטוטים ומדידות שמתוות קווי חלומות כמוסים, שהופכים לגרם מדרגות עליו מטפסות כמיהות.
ב”רחוב גאולים” אולמן מביט פנימה, תר אחר אחיזה כמו ב”יסוד” שנעשה כחמש עשרה שנים אחר כך, כמו “יום חול” הנפלא שיצר ב 1997, או בשולחן ההפוך – מראה בתערוכה “כלים שלובים” ב 2016. אולמן שחפירה, גריעה וחריטה הם מוטיבים חוזרים ביצירתו מאז סוף שנות ה 60 בודק את הבתים כמכלים לרוח, היכלות צנועים בעלי התכוונות גבוהה. כל לוח תיעוד, מציע תהומות אין חקר, נפתח, כמו דף גמרא, לפרשנות על פרשנות.

“גאולים” מוצג לצד התערוכה  מיכה אולמן | דו-משפחתי | זירת האירוע
אוצרת: איה לוריא ,מוזיאון הרצליה

הרשמה לניוזלטר הפרסומי השבועי של “החלון” בנושאי אמנות, אירועים ותערוכות חדשות www.smadarsheffi.com/?p=925 (הרישום נפרד מהרישום לבלוג)

 סיור אמנות  ערב בתל – אביב סיור עומק עם דר’ סמדר שפי
יערך  ביום רביעי,  22 מאי  2019 פרטים בקרוב .שילחו Whatsapp ל 0507431106 עם כתובת אימייל שלכן/ם להצטרפות לרשימת התפוצה.

עקבו אחרי באינסטגרם https://www.instagram.com/smadarsheffi/

Micha Ullman , Profane , 1997

 

 

 

 

 

 

Geulim Street, Ramat Hasharon, 1974-1975

 Micha Ullman’s conceptual art, grids of photographs, text and documentation, is poetic. Out of the dry matter of pages of building regulations, permit applications, court orders, Ullman illuminates the heroic or despairing attempt to reach a state of happiness, of casting anchor.

Micha Ullman
_רחוב גאולים 1974 השוואה ל1947

In rows of images looking like a storyboard that was not made into a movie, Ullman delineates a chain of transitions from an apartment house to a semi-private residence. In the friction taking place between the private, protected sphere and the regulatory process steamrolling ahead with its system of permits and prohibitions regarding the form of the house.
Ullman documents methodically, feverishly searching: the right and left wings of a condominium on Rambam Street in 1975 are examined in a row of photographs of identical spaces, populated and empty at times. In his restrained, orderly work, one year after the disaster of the Yom Kippur War, there is a thick undercurrent of politics, like a dog waiting to attack. During these years in which it seemed possible to heal the breach between the Israeli Right and Left Ullman asks questions about the meaning of “the home.”

Mich Ullman
_רחוב גאולים. גדר 1974

Concrete and symbolic are inseparably intertwined: in the “board” engaged in construction permits, Ullman pasted an application for an Order of Work Cessation. After a detailed list of “transgressions” by an inspector printed as part of the form, “I hereby swear to God that all that is set forth here is the truth,” as if cinderblocks and cement reflect eternal religious fields and building infractions threaten the cosmic order.
The works require attentive reading, attention to detail, and an exercise of patience. Entire worlds unfold through the names, concepts, and divisions, in the change of relationships between interior and exterior, as transience becomes present, with its instability and threat.

***

In “Geulim Street,Ullman is introspective as he searches for a handhold, in the work Yesod [Foundation] made 15 years later, or the wonderful Weekday, 1997, or his Overturned Table-Mirror in the 2016 exhibition “Connected Vessels.” Ullman, whose motifs of digging, removing, and engraving reappear in his works since the late ’60s, examines the houses as containers for spirit, modest shrines with lofty intentions. Each documentation board offers bottomless opportunities for research, open like pages of the Talmud to interpretations of interpretations.

Geulim Street at the exhibition Micha Ullman | Semi-Detached | Scene of Events Curator: Aya Lurie, Herzliya Museum of Contemporary Art

ל “החלון” בנושאי אמנות, אירועים ותערוכות חדשות www.smadarsheffi.com/?p=925 (הרישום נפרד מהרישום לבלוג)

 סיור אמנות  ערב בתל – אביב סיור עומק עם דר’ סמדר שפי
יערך  ביום רביעי,  22 מאי  2019 פרטים בקרוב .שילחו Whatsapp ל 0507431106 עם כתובת אימייל שלכן/ם להצטרפות לרשימת התפוצה.

Follow me on istagram 

 https://www.instagram.com/smadarsheffi/

Micha Ullman
רחוב גאולים. שינויים והוספות במנה הבית 1974 כל דייר

Posted in צילום | Tagged , , , | Comments Off on מיכה אולמן – ״רחוב גאולים, רמת השרון, 1974-1975״ | Micha Ullman -Geulim Street, Ramat Hasharon, 1974-1975

סמדר שפי, החלון, אומנות ישראלית, אמנות ישראלית, Smadar Sheffi, The Window, Israeli Art