היצירה  של עדי עוז-ארי חומקת מהגדרה, מסרבת להתמיין לקטגוריות כלשהן. היא מנהלת דיאלוג עם צילום מסורתי, עם שירה, ציור, עבודת גוף, מבררת את  מהות הטבעת הדימוי. בעבודותיה חוזר עיסוק אינטנסיבי בשאלות שליטה ואקראיות, בהליכה המתמדת, המוכחשת, שלנו על פי תהום. היא חוקרת תהליכים, עורכת הכנות מדוקדקות, ומותירה מקום לאלת המזל.

גלדים של פצעים, פצעיה שלה, משמשים אותה בטריפטיך אפידרמיס, בסדרה Like  a Moon ובעבודות בהן היא מתרגמת שירים של אגי משעול לאמנות גוף, לכתב גלדים. עוז-ארי צוללת למקומות בהם השפה, הדיבור, האותיות הן החומר, והקווים בין חומרי ללא חומרי מיטשטשים.

אפידרמיס בנוי מיחידות המתעדות זמן, ממסגרות אותו לזיכרון. כל אחד מחלקי הטריפטיך מכיל קבוצת  ניירות ציאנוטייפ, נייר רגיש לאור, המכחיל ככל שהוא נחשף לשמש.  על כל נייר פוזרו גלדים, כמו אבקת קסמים בסיפורי אגדות, כמו סוכר שבוזקים על עוגה, וכשהם הוסרו מהניירות נותר על כל הנייר מה שנראה כקבוצת כוכבים, גלקסיות לא מוכרות. עוז-ארי סורקת את הקבוצות ויוצרת  הצעות למרחב המחבר כאב ושמים. בהקשר של טריפטיך (המבנה השכיח ביותר של ציור דתי נוצרי) החיפוש אחר היטהרות שיש בחשיפה לשמש יחד עם הכחול השמימי יוצרים רגע מזוכך, תיאור של ניסיון לגעת במהות .
בLike  a Moon  עשרים ושניים ניירות, כמספר אותיות האלף-בית העברי עוז-ארי הפכה ניירות המיועדים לציור בצבעי מים לנייר רגיש לאור על ידי משיחתם בנוזל ציאנוטייפ. הניירות העבים, הרווים חומר השתנו בשמש למשטחי כחול מרהיב, שיוצרים ציקלוס המזכיר  מולד ירח. אפשר לקרוא את הניירות , ואת סימני הגלדים שעליהם, כפי שמפענחים נייר לקמוס, לפרש גוונים ובני גוונים למנעד רגשות . אפשר לחשוב על סדרה זו  כדקונסטרוקציה של אפידרמיס: עוז-ארי משתמשת בכל חומר ששימש אותה שם בנפרד: ב Like  a Moon היא מושחת בעצמה את הנייר בציאנוטייפ  והיא אינה סורקת את התוצאה אלא הופכת כל אות, כל זיכרון גלדים, לאובייקט בעולם. האותיות -לא -אותיות, האזכור המעקב אחר מולד הירח, מתייחסים שניהם לניסיון למצוא סדר בכאוס, המוטיבציה הבסיסית ביותר לעשיית אמנות.

תרגומי שירה לגלדים, לשפה של גוף, מרהיבה בטוטאליות בה מולחמות שפות נפרדות לדימוי אחד. עוז-ארי מציגה שלושה שירים של אגי משעול אותם סרקה והגדילה: גלד עבור אות, כך שתבנית המילים והשורות נשארת זהה לזו של השיר בעברית והמודעות לשיר כיחידה חזותית מתחדדת בעוד היכולת לקרוא, לשמוע צליל, נאלמת. במחווה לשיר “תנוחת המת” של אגי משעול, למשל, שומרת  עוז-ארי על הצורה המלבנית המושלמת, הצורה שמעלה על הדעת ארון מתים או קבר, וזו כתובה גלדים על דף שורות- סופיות על קוויים אינסופיים.
שליטה ואקראיות התבוננות במקום בה אחיזה מתפוגגת לכאוס  היא גם נושא  שלוש עבודות ווידאו המוצגות בתערוכה . All of us are full of evil היא קולאז’ של שיחות עם נידונים למוות, כלומר מאיר רגע של הפעלת מנגנון השליטה, החוק.  עוז-ארי בחרה בשיחות בהן, באופן מצמרר יש הבנה, הסכמה והשלמה של הנידונים הפעלת גזר דינם ויחד עם זאת הם מעוררים תחושה של אמפטיה אינה נוחה לנו כצופים. ב Photoland II  וב Photoland III  עוז-ארי עוקבת אחר פעולת סורק, אחר עין אובייקטיבית, נטולת פניות שבפעולתה החוזרת ונשנית נוצר אבסטרקט, מקום נטול מקום, דימוי נטול דימוי.
מחר היא סידרה של רישומים בעיפרון על נייר שמוצגת באפידרמיס כמיצב רישומי. זו סידרה שגדלה ומתפתחת ומעלה על הדעת, שורשים, סדקים בקירות או שרשראות DNA.  כאן היא מתפרשת על החלל, מתכתבת עם העבודות האחרות, ביחס שאפשר לחשוב עליו כדומה לזה בין הרמוניה למלודיה במוסיקה .
מחר מצוירת על דפים מחולקים לגריד משושים שבקצה כל אחד מהם קו ורוד דקיק. עוז-ארי מנכיחה בה קו מחשבה, מבט מתחבט, ספק משחקי ומתעמקת בדקויות מעודנות בתוך כל משושה קטן. היא מסמנת בקווקוו אזורים שמופקעים  מהשדה הבהיר, ובתנועות עיפרון מרוסנות, קצובות, היא בונה מערכות אור וצל עשירות, הופכת כל משושה ליחיד, מגששת אחר כיוונים בדף. החיפוש בסדרה זו ממשיך את החקירה והחיפוש שמאפיינות סדרות נוספות של עוז-ארי  מהשנים האחרונות.

אוצרת : סמדר שפי
גלריה המעבדה לצילום , דרך מנחם בגין 19 תל אביב

Adi Oz-Ari  E P I D E R M I S

Adi Oz-Ari’s works defy definition, elude categorization. She is in constant dialogue with traditional photography, poetry, painting, body art, investigating the fundamentals of imprinting images. Her works revolve around issues of control and randomness, with our continuous denying of the fact that we are on the edge of the abyss.  Although she engages in processes, prepares with precision, she leaves room for the goddess of fortune.

Scabs from her own wounds are used in the triptych Epidermis, the series Like a Moon, and in works in which the artist translates poems by Agi Mishol into body art, in an alphabet of scabs.  Oz-Ari delves into places in which language, speech, and letters become material, blurring the lines between the material and non-material.

Epidermis is made up of units documenting time, framing it into memory. Each section of the triptych comprises a group of cyanotypes – light sensitive paper which turns blue when exposed to sunlight. Oz-Ari dispersed scabs on the papers, like the fairy dust of legends or sparkling sugar for cake frosting. After exposure to sunlight, when the scabs are removed, the images’ imprints look like constellations in unfamiliar galaxies. Oz-Ari then scans the groups and proposes options for a space shared by pain and the heavens. In the context of a triptych, the recurring structure of Christian religious painting, the search for purification through exposure to the sun, along with the heavenly azure, creates a distilled moment in time, depicting an attempt to touch an essence.

Like a Moon is a series comprised of 22 units, equal to the number of letters of the Hebrew alphabet. Oz-Ari treats the high quality watercolor papers with emulsion, then places them in sunlight, metamorphosing them into intense blue surfaces creating a cycle reminiscent of new moons. We can read the papers and the areas marked by the scabs as we decipher litmus paper, interpreting the gradation of shades into a range of emotions.  The series can also be construed as a deconstruction of the series Epidermis, with Oz-Ari using each material she used in the former series, used separately in Like a Moon. The artist coats the paper with emulsion by herself and does not scan the results, but turns each letter, each memory of scabs, into an object existing in the world. Both the non-letter letters and the reminders of following the moon cycle, refer to the attempt to find order in chaos, the most basic motivation for making art.

Translating poetry into scabs, an invented body language, is breathtaking in the absolute merging of the separate languages into a single image. Oz-Ari is exhibiting three works which are an homage to poems by Agi Mishol. Oz-Ari scanned and enlarged three poems, replacing letters and words with scabs, preserving the format of the poem, adhering to the shape of the poem in Hebrew, intensifying the awareness of the poem as a visual image.  The ability to read it aloud, to hear the sound, is silenced. An example is “Position of the Dead,” in which Oz-Ari maintains Mishol’s perfect rectangular shape, bringing to mind a coffin or grave, written in scabs on a lined page – a finite verse on infinite lines.

In three video works on view, Oz-Ari uses other means to explore control and chance, observing the places in which certainty dissolves into chaos. All of us are full of evil is a collage of conversations with prisoners on Death Row, illuminating a moment of activating the law as the ultimate mechanism of control. Oz-Ari selected chilling conversations in which there is understanding, agreement, and acceptance by the condemned to have the death penalty carried out; they simultaneously arouse a feeling of empathy, uncomfortable to viewers. In Photoland II and Photoland III, Oz-Ari follows the action of a scanner –an objective, impartial eye – whose repetitive motions create an abstraction, a place which is a non-place, an imageless image.

Tomorrow is a series which has been developing organically and exhibited as a drawing installation. It is a series of pencil drawings on paper, bringing to mind roots, cracks in walls, or DNA chains. In the gallery, it spreads out into space, corresponding with the other works, in a relationship similar to the correlation between harmony and melody in music.

Each picture is drawn on a page divided into a grid of hexagons, with a very thin pink line at the edge of each page. Oz-Ari makes present in the series a line of thought, as her somewhat playful gaze puzzles things out, delving deeply into refined variations within each small hexagon. Broken lines shade the areas requisitioned from the clear field, and with restrained, rhythmic pencil strokes, Oz-Ari builds rich arrangements of darks and lights turning each hexagon into an individual searching for its direction on the page. The search in this series continues the exploration and investigation characteristic of additional series by the artist over the past two years.

Curator Dr. Smadar Sheffi
Photo lab Gallery Tel Aviv 

להרשמה לניוזלטר הפרסומי השבועי של “החלון” בנושאי אמנות, אירועים ותערוכות חדשות
www.smadarsheffi.com/?p=925 (הרישום נפרד מהרישום לבלוג)

לפרטים על סיור עומק עם דר’ סמדר שפי במוזיאון ישראל  בתערוכות
הניצחון על השמש: גלגולו של האוונגרד הרוסי / יוליאן רוזפלדט: מניפסטו / אריה ארוך – צורת הדבר

יום שישי, 8 פברואר 2019, 11:00 – 13:30

שלחו Whatsapp ל 0507431106
או כיתבו לכתובת:thewindowartsite@gmail.com