English follows Hebrew
Take 02 : From Hommage to Homage (האיות במקור) היא תערוכה של אמנות קונצפטואלית מצוינת. מעבר לעבודות עצמן, רובן טובות, היא עוסקת בשיח ער עם התערוכה שקדמה לה באותו החלל Take 01: Sol LeWitt Drawings ובה נעשו, לפי הוראות הצמודות* להן 7 עבודות של לוויט שהלך לעולמו ב 2007 . כעת, על חלק מהעבודות מוצגות עבודות של אמניות ואמנים ישראלים ונוצר דיון שחלקו מרתק.
דרש מבט משועשע, ומידה של שביעות רצון עצמית לתלות עבודה על עבודה של לויט ואכן ל”התחיה” יש תחושה של התבשמות, כמו חתימה של שמנת על שפם חתול.
בולטת במיוחד עבודה של רוני קרני בצבעי כחול- שחור -בורדו עמוקים . העבודות של קרני מסקרנות כבר שנים אחדות והיא אחת היוצרות המעניינות שחוקרות איזון וגריד. העבודה הזו אינטנסיבית, כמעט יונקת את המבט פנימה לתהומות ואם זאת יש בה גם מידה של מוסיקליות. אפשר לחשוב על מפגש בלתי אפשרי בין פיטר היילי האמריקאי ומונדריאן של שנות ה 40 כהשראה.
העבודה של הדס חסיד “צעד אחד קדימה שני צעדים אחורה” עשויה כמו תיעוד תנועה בחלל , מפגש של ההתעגלות והקצביות של הצורות האליפטיות שהיא יוצרת עם החלוקה הקבועה של המשטח . העבודה תלויה כך שעבודת קיר של לוויט המציצה מאחוריה מוסיפה כמו הילה צבעונית (או סיומת כמו שטיח).
העבודה של אורן הופמן מכניסה ליטרליות, צילום אף , על Wall Drawing 852 עבודה של לויט מ 1998. לויט חילק קיר למשטח סגול ומשטח צהוב שנפגשים בקו גלי ,שיכול להיקרא כפרופיל. הופמן הציב צילום אף גדול עם עור בעיתי , כאילו נלקח מצילום “לפני” של פרסום קוסמטי. האף הופך ישות עצמאית, חיה מאד, פגיעה ומרתיעה כאחת והאסוציאציה ל”אף ” של גוגול מתבקשת.
התערוכה היא תמיהה על היחס בין העבודות האוטונומיות המוצגות בה לבין עבודות הקיר של לויט על האופי הדמוקרטי המובהק שלהן. מעבר לכך זו הזדמנות לראות קבוצה טובה של יצירות אבסטרקטיות, ישראליות, מהשנים האחרונות.
(התערוכות ב”תחיה ” הן למשך שני סופ”ש בלבד – התערוכה תסגר ביום ראשון 29 מאי 2021)
*לא מדובר בשחזור – עבודות של לוויט, ואמנים רבים נוספים החל מג’ני הולצר ועד לורנס ויינר מוקמות לפי הוראות בחללים ברחבי העולם.
Peter Doig
האקדמיה של החלון – הרצאות ד”ר סמדר שפי ב ZOOM
יום ב, 31 מאי 2021, ב 20:00
לינק לרישום ותשלום
https://forms.gle/ah736tLU1HeL5wmYA
פיטר דויג נחשב לאחד האמנים הבינלאומיים המובילים בעולם. עיסוקו בציור פיגורטיבי המבוסס על צילום, סרטים, וקטעי עיתונות מפתיע בדגשי התבוננות בלתי שגרתיים, במהילה של תיאור והמצאה.
זהו ציור מרגש, לגמרי בן הזמן ובכל זאת מתכתב, לצד אמנים בני זמננו גם עם אמני עבר בולטים. מאז 2002 הוא חי בטרינידד (קאריביים) וההשוואות לגוגן מתבקשות וגם עולות. ההשפעה שלו על סצנת הציור הבינלאומי והישראלי רבה. בהרצאה נתבונן על עבודותיו ודרכן הציור הפיגורטיבי הבינלאומי מהעבר וההווה.
Take 02: From Hommage to Homage (no, this is not a spelling error) is an excellent exhibition of conceptual art. More than the artworks themselves – most of which are good – its strength lies in its discourse with the exhibition that preceded it in the same space. In Take 01: Sol LeWitt Drawings, seven artworks were executed* according to instructions left by the artist who passed away in 2007. In the current exhibition, works by Israeli artists are exhibited on top of some of them, creating an interesting juxtaposition.
Audacity and self-satisfaction are required to hang one’s work over Sol LeWitt’s, and indeed, the new Hathiya Art Space has the smugness of a cat who’s got into the cream. Ronny Carney’s work from 2019 stands out, with its blue-black-burgundy tones. Carney’s oeuvre is intriguing, as she is one of the more interesting artists who are exploring balance and the grid. The work on view is intensive, drawing the gaze inwards to the depths with a great degree of musicality, as well. It is the meeting between American artist Peter Hailey and 1940s Mondrian as inspiration.
Hadas Hassid’s One step forward, two steps backward, evokes documentation of movement through space, with its encounters of rhythmic elliptical forms becoming rounder, placed on the regular divisions of the surface. It hangs in such a way that LeWitt’s wall drawing peers out from behind it, adding a colorful “halo” to it (or an edge like a carpet).
The piece by Oran Hoffmann literally introduces the photograph of a nose over LeWitt’s Wall Drawing 852 (1998). LeWitt divided a wall into a purple surface and a yellow surface which meet in a wavy line, which can be read as a profile. The large nose in the photograph has problematic skin, as if it were the “before” picture in a cosmetics advertisement. The nose has become an independent entity, vulnerable, and intimidating, evoking Gogol’s The Nose.
The exhibition is a meditation on the relationship between autonomous works on view and Sol LeWitt’s wall drawings with their clear democratic character. This creates an opportunity to view some abstract Israeli artworks from recent years.
***
The exhibition in Hathiya Art Space are displayed for two weekends. The current exhibition closes on Sunday, May 29, 2021.
* This is not a reconstruction: works by LeWitt and other artists, from Jenny Holzer to Lawrence Weiner, are executed according to instructions by the artist in various venues across the world.
