Elena Ceretti Stein – Habitus – אלנה צ׳רטי שטיין

+2

English follows Hebrew

חציית הסף, ממדרגת הבטון המטולאת בכניסה לגלריה P8, לתוך הביטוס (habitus) היא רגע מרהיב. החלל הפשוט מוקף ציורים שנדמים כציורי קיר והחלל הופך, כבקסם, לחצר ודיוואן, קלוייסטר כנסייתי,  ומגרש חול. במרכז רצפת הגלריה המכוסה חול, ועץ לגרסטרמיה הודית  המדגיש את גובה החלל  ויוצר קו ורטיקלי חזק.


Habitus
Elena Ceretti Stein
Photo Natan Dvir

מבט נוסף מגלה שהציורים הם על לוחות דקים  בטכניקת פרסקו איטלקית מסורתית. למעשה לא מדובר על ציור שלם אלא על מה שנראה כפרגמנטים, שכבות שהתגלו, שעלו ומחקו שכבות קודמות בפעולה אלימה של כיסוי והשתברות עד לתוצאה קלידוסקופית. אין בציורים דמויות אלא קטעי נוף וטבע , מעט פרפים וציפור. את האסוציאציה  הדתית מחזקת גומחה מעוגלת, ספק אפסיס כנסייתי מוקטן (גומחה גדולה בקיר מזרחי ולפניה המזבח) ספק מחראב של  מסגד (גומחה בקיר המצביעה על  כיוון התפילה למכה) ובו רקע כחול כוכבי זהב, המעלה מיד על הדעת את התקרה שצייר ג’וטו בקפלה סקרוביני בפדובה (1305).

Habitus
Elena Ceretti Stein
Photo Natan Dvir

  צ׳רטי שטיין  הפכה את החלל הקטן  לקונכייה של מיתוסים הכרוכים זה בזה, דימוי מרובד  שחובק יקומי משמעות רחוקים. המיתוס  של תל אביב ,כעיר שצמחה מהחול, ללא היסטוריית הגלות כעול על צווארה, מהותי לזהות  העיר. תל אביב מתרחקת מזיכרון הכפרים הפלשתינאים שקדמו לה ולא פחות מכך מסיוטי המהגרים שהגיעו לחופיה להימלט ממוראות פרעות ואפליה באירופה . הגלריה מכוסה בחול בהיר, בתולי ,כשכל מבקר מטביע בו, פיזית, את עקבותיו.

שטיין צרוטי מדגישה את התפאורתיות, את היות הלוחות קירות מודולריים וניתנים להזזה, להחלפה ושנוי.  הזמניות נוכחת ביחסי השכבות בציורים  -מה שמזכיר את פומפי מתחלף עם ציור שמזכיר את  הציור בהשפעת סין Chinoiserie שהפך פופולרי באירופה במאות ה 17 וה 18 , לצד ציורים שמזכירים נופי נילוס הלניסטים ורומים של  אותם אפשר לראות גם באזור שלנו (הרודיון). בשיח  בין מודעות מוחלטת לאשליה, שהרי הגלריה ברחוב הפטיש התעשיתי אינה יכולה יותר מאשר להדהד חללים מפוארים, לבין רצון להילכד בקסמיה, צרוטי שטיין מדברת על מהות האמנות.

מבחינות רבות העבודה, העמוסה התייחסויות לתולדות האמנות היא אישית, ביוגרפית. צרטי שטיין היגרה מאיטליה לישראל לפני מספר שנים וב habitus היא מחברת את זיכרונות התרבות בה גדלה, תרבות שהעושר וההשפעה שלה הם גורמים מעצבים מרכזיים בתרבות שלנו היום (ללא קשר למעמד הרופף של סצנת האמנות האיטלקית העכשווית) לבין הארץ בה נותרו יותר מיתוסים מאתרים אבל מקומה המיוחד, כאתר קונקרטי ומיתולוגי בקאנון התרבות המערבית לעיתים משתכח מאיתנו. העבודה בנויה כשכבות זיכרון מתערבבות, הציורים מרחפים בשדה לובן מודרניסטי, מקום בו קלישאות של מודרניות – התל אביבית של עיר לבנה , וזו של שדה האמנות, “הקובייה הלבנה” נפגשות. צרוטי שטיין נוגעת בזיכרון ובהווה בזהירות, בונה חיבורים, מתבוננת בסדקים. עבורי, עבודתה מגלמת בצבע וצורה, בחומר וכמיצב, את האופן בו מחוזות חפץ תרבותיים, זיכרונות מסעות במקום וזמן,  נוכחים בהווה, צצים כמו שכבות ציור בקירות פצועים.

אוצרת: הדסה כהן

                  האקדמיה של החלון – הקלטות הרצאות  ד”ר סמדר שפי 
                                          אמנות מודרנית ועכשווית 

 סדרת הרצאות עומק על מבחר נושאים אמניות, אמנים וזרמים. בכל הרצאה מבט מקיף, בחינה לא קונבציונלית של המוכר ולא מעט עידכונים ממחקר וקריאות חדשות  לרשימה מלאה היכנסו לעמודה  –        http://www.smadarsheffi.com/?page_id=13571

Habitus – Elena Ceretti Stein

Entering Gallery P8, crossing the threshold of patched concrete steps to enter into the Habitus created by Elena Ceretti Stein is a breathtaking moment. The small industrial space surrounded by paintings that seem like murals, is magically transformed into a courtyard and a diwan, a cloister, and sandbox. At the center of the sand-covered gallery floor is an Indian lagerstroemia tree creating a strong vertical that emphasizes the height of the interior.

Habitus
Elena Ceretti Stein

A closer look reveals that the paintings have not been painted directly on the wall, but were made in the Italian fresco tradition on thin boards. Images as fragments, revealed layers that rose up and erased prior strata in a violent action of covering and breaking, result in a kaleidoscopic effect. The walls are devoid of figures, but include fragments of landscapes and nature, a few butterflies and birds. A circular niche reinforces the possibility of a religious interpretation, evoking an apsis of a miniaturized church (a large niche in an eastern wall in the back of an altar) 0r perhaps a mihrab of a mosque (a niche in the wall indicating the direction of prayers toward Mecca ), it blue background with gold stars immediately calling to mind Giotto’s Scrovegni Chapel in Padua (1305).
Ceretti Stein has transformed the small space into a conch shell of intertwined myths, a multilayered image embracing distant universes of meanings. The myth of Tel Aviv as the city that was built on the sands, without the yoke of diasporic history, is fundamental to the identity of the city. Tel Aviv distances itself from the memory of the Palestinian villages that preceded it, and no less from the nightmares of the immigrants arriving at its shores, escaping the terrors of pogroms and discrimination in Europe. The gallery is covered with light colored, virginal sand; visitors literally leave their traces.
Ceretti Stein emphasizes the scenic nature of the paintings, the modular panels which can be moved, replaced, and changed as in a theatre. The non-linear temporality in the layers, reminiscent of pieces from the Pompeii wall paintings alternating with the painting that looks like Chinoiserie, a style popular in Europe in the 17th and 18th centuries, alongside a painting similar to the Hellenistic and Roman images of the Nile, which we can also see locally (in Herodion). In the dialogue that Ceretti Stein creates between an acute awareness of illusion, the gallery on the nondescript Hapatish Street that can only resonate sumptuous spaces and the desire to be enchanted by its charms, the artist is speaking about the essence of art.

Habitus
Elena Ceretti Stein

In many aspects, this work of art is replete with art historical references, personal and biographical. Ceretti Stein immigrated to Israel from Italy several years ago: Habitus connects memories of the culture in which she was raised, a culture whose richness has shaped our culture today (unlike the questionable status of contemporary Italian art), with Israel, in which there are more myths than sites, but whose unique place as a concrete and mythological site in the canon of western civilization is frequently overlooked by Israeli. The work is constructed as layers of memory which mix and merge; the paintings hover in a modernist white field embedded with the clichés of the White City (Tel Aviv),  and of the “white cube” of art, which is considered neutral although it holds ideological implications.
Ceretti Stein cautiously touches upon memory and the present, constructs connections, observes the cracks. Her work embodies for me the way color and form in material and installation evoke cultural realms of desire. Memories of journeys through time and space are present in the here and now, rise up and peer out of the layered paintings on wounded walls.

Curator: Hadassa Cohen

Habitus
Elena Ceretti Stein

Print Friendly, PDF & Email
+2
This entry was posted in פיסול ומיצב, ציור and tagged , , , , , . Bookmark the permalink.

סמדר שפי, החלון, אומנות ישראלית, אמנות ישראלית, Smadar Sheffi, The Window, Israeli Art