סימון אדג’יאשווילי – לצד הצל |Simon Adjiashvili – Next to the Shadow 

English follows Hebrew

קערה מוכפלת  בקדמת רישום של סימון אדג’יאשווילי מגדירה חלל . הקערה, כנראה פורצלן אוזבקי ניצבת על מדף שמאחוריו מראה. היא מוכפלת בתוכו ומאחוריה משתקף משתפל חלל תמוה, מעורסל באור רך.

Simon Adjiashvili | Untitled
Charcoal on paper, 70X70 cm (detail)

הכל ולא כלום מתרחש ברישומים של סימון אדג’יאשווילי ב”לצד הצל ” תערוכתו החדשה בגלריה רוטשילד. תפנימים של חללים ביתיים עם רהיטים ספורים ואובייקטים בודדים, נושאים קבועים בעבודתו לאורך שנים חוזרים גם הפעם.  ככל שווירטואוזיות של אדג’יאשווילי בטיפול בנושאים  משתכללת  כך מתחוור שהם פיגומים לעיסוק באור וצורה, התבוננות במציאות העוברת  בין מצבי צבירה, ממדים וחמדת הלב. התפנימים הם נוף נרחב של התרחשות, מלאים עד גדותיהם בסערות פנימיות, ריקים מאדם ומטקסט.
איכות הרישום של אדג’יאשווילי יוצאת דופן. ציורי האקריליק בתערוכה יפים, אך הרישומים, חלקם עוצרי נשימה ממש, הם נזר התערוכה.  הרישום עם הקערות (הרישומים כולם ללא כותרת) מרהיב באופן בו אדג’יאשווילי מצליח ללכוד, לעצור את המבט ברגע לפני שמראה מתקבע בתודעתנו, בעודנו מגששים אחר עוגנים חזותיים. הקערה מסמנת את החלל הממשי בו עמד האמן, לעומת החלל במראה, חלל שהצופות והצופים בתערוכה רואים ואינם משתקפים בו.
קווי המתאר של דלתות וחלונות, מבליחים מתוך האור, פתחים וסודות בסדר שמסרב לכל היגיון. שני השולחנות בחלל מתפקדים כמזבחות: על הקידמי ספל, מפית בד ותפוח חצוי הלוקח אותנו למסע התרבות הבלתי אפשרי מהפיתוי ועד סזאן.

Simon Adjiashvili | Untitled
Charcoal on paper, 70X70 cm

היחס בין האובייקטים נשאר חידתי, מערך של שלושה חלקים (שילוש קדוש) שמונחים זה ליד זה כמו מצבות לזמן שעבר והשולחן כמו צר מלהכיל אותם. המערך טורד בסכנה שמפעפעת בו: הספל עומד על קצה, המפית (ושמא מדובר בדף נייר?) קמוט כאילו הוטח על השולחן , והתפוח החתוך – פצוע גם כן על פינה. על השולחן האחורי ערמת דפים ונייר אחד המונח בנפרד.

Simon Adjiashvili | Untitled
Charcoal on paper, 70X70 cm

לאדג’יאשווילי הכישרון לצייר משקל – ערמת הניירות הכבדה והקלות של כל שכבת נייר בתוכה, הקלות בה הדף נוגע לא נוגע בשולחן. האור הנסוג ועולה ללא היגיון מצייר את קוויו של כיסא נמס ונעלם, קטן ככיסא ילדים, שעולה כרוח רפאים בחלל.
הרישום מסרב להתלכד לאחדות של חלל וזמן, הוא נאחז בפירוק כשדה אפשריות. כך הוא גם מעצב צורות במתח מתמיד בין קווי מתאר, מעטים,  לבין ריבוי צורות הבנויות ממשחק אור שחלקו לובן הדף, הנשאר ערום ,וחלקו העבודה העדינה המדורגת בפחם. אדג’יאשווילי  מדבר על התבוננות, על הרגעים הפרטים מאד בהם תפיסה אינה קוהרנטית אך היפעה של הרגע שלמה.

                       האקדמיה של החלון – הקלטות הרצאות  ד”ר סמדר שפי 
                                          אמנות מודרנית ועכשווית 

 סדרת הרצאות עומק על מבחר נושאים אמניות, אמנים וזרמים. בכל הרצאה מבט מקיף, בחינה לא קונבציונלית של המוכר ולא מעט עידכונים ממחקר וקריאות חדשות  לרשימה מלאה היכנסו לעמודה  –        https://www.smadarsheffi.com/?page_id=13571

Simon Adjiashvili / Next to the Shadow Rothschild Gallery, Tel Aviv

A doubled bowl in the foreground of Simon Adjiashvili’s untitled drawing defines the space. Apparently made of Uzbek porcelain, it stands on a shelf in front of a mirror, doubled within it, the reflection angled downward into a vague cradled in soft light.

Simon Adjiashvili | Untitled
Charcoal on paper, 70X70 cm (detail)

Everything and nothing takes place in Simon Adjiashvili’s drawings in “Next to the Shadow,” his new exhibition at the Rothschild Gallery. Domestic interiors with few pieces of furniture and isolated objects, subjects that have recurred in his works over the past years, reappear here, as well. The more perfected his virtuosity, the more obvious it becomes that these are a scaffolding for his engagement in light and shape, an observed reality that changes form, dimensions, and desirability. His interiors are a spacious landscape of happenings, full to the brink with interior tempests, devoid of humans and texts.

Simon Adjiashvili | Untitled
Charcoal on paper, 70X70 cm (Detail)

Adjiashvili’s drawings are of extraordinary quality. His acrylic paintings are beautiful, but the drawings – some of which literally are heart-stopping – form the pinnacle of the exhibition. The drawing with the bowls (all the drawings are untitled) is especially breathtaking in the way Adjiashvili succeeds in capturing the gaze at the moment just before the mirror image coalesces, while the observer is still searching for visual anchors. The bowl marks the concrete space in which the artist stood, in contrast to the depicted reflected space in which exhibition visitors stand to see and in which they are not reflected.
Contours of doors and windows emerge out of the light, openings and secrets in an order that defies all logic. Two tables in the space function like altars: a cup, cloth, and cut apple appear on the closer table, taking us on an impossible cultural journey from the Garden of Eden to Cézanne.
The relationship between the objects remains enigmatic, a three-part system (holy trinity) placed alongside of each other like monuments to past time, with the table seemingly too narrow to contain them. The arrangement is disturbing, embodying danger: the cup is on the edge, the cloth napkin (or maybe it is a sheet of paper?) is creased, as if thrown onto the table, while the cut and “wounded” apple stands on the corner. The papers are depicted on the table in the back.
Adjiashvili has a talent for portraying weight – the heavy pile of papers as well as the light weight of each layer of paper in the pile, the lightness of the paper barely touching the table, if at all. The light, retreating and increasing without logic, delineates a melting and disappearing chair, a ghost of a chair in the space.
His drawings refuse to come together into a unity of space and time; the artist grasps onto deconstruction as a field of possibilities, shaping forms in a constant tension between the few contour lines and the multiplicity of shapes constructed by the play of light. Some of this light is the bare page, other parts of the drawings are in delicate shades of charcoal. Adjiashvili speaks of observation, the very private perception that is not coherent but whose beauty lies in the entire moment.

Simon Adjiashvili | Untitled
Charcoal on paper, 70X70 cm
ד״ר סמדר שפי

ד״ר סמדר שפי

סמדר שפי היא המייסדת והאוצרת הראשית של CACR – המרכז לאמנות עכשווית רמלה והאוצרת לאמנות עכשווית במוזיאון בית ביאליק בתל אביב. היא מבקרת אמנות וחוקרת של אמנות ותרבות עכשווית. לשפי תואר שלישי בתולדות האמנות מהאוניברסיטה העברית והיא מרצה בבית הספר לעיצוב וחדשנות במכללה למנהל בראשון לציון ובמסגרות חוץ אקדמיות בהן ‘בית לאמנות ישראלית’.
שפי הייתה מבקרת האמנות של עיתון הארץ בשנים מ-1992 עד 2012, ושל גלי צה”ל מ-2007 עד 2023.

אפשרויות שיתוף:

השארו מעודכנים - בלוג החלון

אנא הכניסו את כתובת המייל שלכם ושימו לב: כדי לסיים את תהליך ההרשמה עליכם לאשר את המייל שתקבלו מהאתר
To join The Window mailing list please type your e- mail address and confirm. Note: you will receive notifications only after you confirming an e- mail sent to you from The Window

ארכיון פוסטים

Accessibility