מחשבות על |Similarities and dissimilarities between the exhibition “Alberto Giacometti: Beginning, again” in the newly inaugurated Eyal Ofer Pavilion, and the Freshpaint Art & Design Fair, 2023| הדמיון והשוני המהותי בין אלברטו ג’קומטי: שוב, מהתחלה בביתן איל עופר המחודש צבע טרי 2023

English follows Hebrew

הדמיון  המסוים בין יריד “צבע טרי” 2023 לתערוכת “אלברטו ג’קומטי: שוב, מהתחלה” שפותחת את ביתן איל עופר ­­­(לשעבר ביתן הלנה רובינשטיין) המחודש מטריד ומעורר מחשבה. מדובר בשתי תערוכות נעימות לצפייה, שמרניות, שאין בהן (כמעט) יצירות גרועות  אך אין בהן, ושוב כמעט, יצירות שמשאירות חותם, שממשיכות להעסיק את המחשבה אחרי היציאה מחלל התערוכה. ההבדל הוא כמובן שבעוד צבע טרי היא ארוע פרטי מסחרי, והשנה מהנה ביותר, הרי  תערוכת ג’קומטי מאכזבת מאד.

החלל האדריכלי בו מוצגות התערוכות ממלא תפקיד מרכזי בכוח משיכתן: במקרה של הביתן, מהחללים היפים והאלגנטיים בארץ, משמח לגלות שהציפיות שקדמו לפתיחה התמלאו ואף למעלה מזה. שיפוץ הביתן בידי האדריכלים אמנון רכטר, רוי גורדון, לידור בר ודנה גורדון נעשה ברגישות וענווה שמשמרים את המינימליזם האצילי של המקום. יצירת קשר לגן יעקב שהביתן נטוע בו, וכעת ניבט פנימה, הוספת חלונות ואור, כולם שינויים מבורכים.

צבע טרי מתארח השנה בפרויקט מחסני נמל יפו. החדשים שתכנן משרד קיסלוב קיי . האסתטיקה שמזכירה את שנות ה 80, ימי תנועת ממפיס העליזים,(והשפעות מייקל גרייבס) וכך גם הרחבה החיצונית בתכנון חוי ליבנה. באחד המחסנים, מכולות צבעוניות בצהוב, אדום, ירוק וכחול  המעורמות זו על זו. גם כעת, כשהוא חדש ומבהיק קל לדמיין שללא תחזוקה מעולה יתדרדר במהירות. נמל יפו, עבר כמה סבבי שיפוץ ומתיחות פנים בשני העשורים החולפים אך נותר סתמי, אפרורי ושולי. נדרשת מידה של אופטימיות כדי לחשוב שהמחסנים החדשים ישנו זאת.

“צבע טרי” 2023 טוב לאין ערוך ממהדורת 2021, לא מעט בזכות החללים הנעימים שיוצרים מקצב צפייה שרחוק מהבליל שאפיין את היריד בוולודרום בהדר יוסף. גם ההחלטה להציג בחממת האמנים העצמאים רק כארבעים אמניות/ם המציגים כל אחד/ת מספר עבודות גדול יחסית תרמה לאיכות האירוע. בחלקים המוצלחים  אלו תערוכות יחיד  לקטנות שניכרת גם שהוקדשה מחשבה ליחסים בין גופי העבודות 

Nir Giorgio Levin


כיריד אמנות, שמטרתו המוצהרת למכור, לא נלקחו סיכונים מיותרים: העבודות נשארות עמוק בגבולות קונצנזוס הטעם של הזרם המרכזי. הרבה ציור, מעט צילום ועוד פחות תלת ממד נותנים תמונה חלקית, מתונה מאד של העשייה בשדה ,אך היריד לא הבטיח יותר.

Lena Guberman


בין העבודות בולטות לטובה  עבודות של שחף לוי שמעניין יהיה לעקוב אחרי התמהיל שהוא יוצר בין נוסטלגיה, איזו רעילות מרומזת וצורניות מודרניסטית, לעיתים כמעט פיקסואית (לוי בלט גם בסיום התואר השני בבצלאל לפני שנה).פריאל עזר, ויעל חובב (שזכתה בפרס גלריה בארי) מציגים גם הם ציור טוב.  עבודות האלומניום החרוט והתפור של יאנה סטופ, על איכות הארנובו והאוריינטליזם שלהן, וכן עבודות בסריגה תעשתית של ניר גורגיו לוין מרתקות, שתי סוגישהן  חגיגת עושר צורני ורעיוני . ככלל עבודות הרקמה והטקסטיל, ויש לא מעט כאלו הן מהטובות בתערוכה.  עוד בולטים צילומים של  דניאל ליברמן ונעמה קליימן, ועבודות קרמיקה מצוינות של לנה גוברמן, והדפסי לינולאום של אלעזר טמנו.


Shachaf Levy

הפרויקטים, תערוכות פרטיות במסגרת היריד, שמרניות ברובן המכריע עוד יותר מהחממה. בין העבודות היפות עבודות קרמיקה של אירית זהר ויבגניה קירשטיין בתערוכה שאצרה ורה פילפול יחד עם גלריה פריסקופ וכן עבודות של דבי אושרת ומרים כבסה. הגלריות המשתתפות לא התאמצו ליצור הצבות מרשימות .ההפתעה בחלק זה היא הצגה של עבודות של קהינדה ווילי ואלכס כץ, שני אמנים אמריקאים מובילים בגלריה זימאק. שמיכת השמרנות שפרושה על האמנות ביריד פרושה גם על חממת העיצוב שמצטיינת  בהצבה יפה מאד ומעט מאד הפתעות.
                       התגדרות באמנות חביבה ושבעה, שעובדת היטב ביריד , מטרידה כשהיא מלווה  תערוכה מוזיאלית

Three Walking Men (Small Square), 1948

שהיתה אמורה להיות תערוכת דגל (בציפייה לתורי ענק המוזיאון הציע להזמין כרטיסים בדומה להכנות לתערוכת קוסמה לפני שנתיים) . ג’קומטי המוצג בתל אביב מדולל, נעדר החרדה הקיומית הכאב והתהום שמאפיינים את יצירתו במיטבה.  יתר על כן התערוכה לא  נדרשת לאף אחת מאפשריות ההצבה המעולות שמציע החלל ונראית ברובה כמו העמדה בפתח משרד אקסקלוסיבי שבעליו מתגאה בבעלות על עבודת של האמן המודרניסט, כמעט בלי קשר לאיכותה.

מי שראו תערוכות טובות של גקומטי, וכאלו נערכות לעיתים קרובות ברחבי העולם, יתאכזבו. לקהל שזהו מפגש ראשון עם עבודותיו ספק עם יבין מדוע נבחר דווקא הוא לתערוכה חגיגית כל כך – כלומר מלבד הערך הכלכלי של היצירות. המסחריות, שב “צבע טרי”, היא חלק מהחוזה הגלוי עם הצופה, הופכת כאן לבעייתית. 
אי-אפשר שלא לתהות מדוע לא נפתח הבית,השלוחה של המוזיאון במיתחם תרבות שוקק במיוחד,  בתערוכת אמנות ישראלית, מחווה כמעט מתבקשת כלפי הסצנה בה הוא פועל.  בביתן נערכו בעבר שורת תערוכות חשובות שדיאלוג אם אחת או יותר מהן היה מבסס את תחושת ההמשכיות וחידוש שמועברת בצורה כל כך מוצלחת באדריכלות. אפשר לקוות שבתערוכות הבאות יהפוך הביתן שוב לבמה לעשייה מעניינת – בינלאומית וישראלית.

צבע טרי אוצרות: יפעת גוריון ורז שפירא
­­­­אלברטו ג’קומטי: שוב, מהתחלה – אוצרים: רונילי לוסטיג-שטיינמץ והוגו דניאל

Thoughts on the fundamental similarities and dissimilarities between the exhibition “Alberto Giacometti: Beginning, again” in the newly inaugurated Eyal Ofer Pavilion, and the Freshpaint Art & Design Fair, 2023

There is something disturbing in finding similarities between the Freshpaint Art & Design Fair 2023 and “Alberto Giacometti: Beginning, again,” the exhibition opening the Eyal Ofer Pavilion (formerly the Helena Rubinstein Pavilion) of the Tel Aviv Museum of Art. Both are pleasant, conservative exhibitions with (almost) no bad works, but there are (almost) no artworks that leave a lasting impression. The difference is, of course, that while Freshpaint is a private commercial event – this year’s edition very enjoyable – the Giacometti exhibition is very disappointing.
The architectural spaces fill a major function with their drawing power: in the case of the Pavilion, one of the most beautiful and elegant spaces in Israel, it is a pleasure to discover that expectations were exceeded – and beyond. The sensitive renovations by Architects Amnon Rechter, Roy Gordon, Lidor Bar and Dana Gordon, preserve the space’s elegant minimalism. The connection to the surrounding Yaakov Garden, the added windows and light, are all welcome changes.

Priel Azar


This year’s Freshpaint Fair is being hosted by the new Jaffa Port Warehouses project designed by Kisselov-Kaye Architects, its aesthetics reminiscent of the 1980s, the Memphis Movement (and influenced by Michael Graves), with the external yard designed by Havi Livne. In one of the warehouses, colorful shipping containers in yellow, red, green and blue are stacked one over the other. Now sparkling and brand-new, it is easy to imagine that without superb maintenance it will deteriorate rapidly. The Jaffa Port has undergone several facelifts over the past two decades, but remains unremarkable, grey and marginal. One must be optimistic to think that the new warehouses will change this.

Debby Oshrat

Freshpaint 2023 is much better than the 2021 edition, mostly due to the pleasant spaces creating a viewing pace far from the mix that characterized the Hadar Yosef venue. The decision to present only about 40 artists in the Greenhouse for Independent Artists, each with a relatively large number of works, creates a decisive, positive change. Thought was devoted to the flow between adjacent displays of what are actually small solo exhibitions.
As an art fair whose overt goal is to sell, no risks were taken: the selected works remain deep within the consensus of mainstream taste. A great deal of painting, a bit of photography, and even fewer three-dimensional works provide a partial picture of the field – but the Fair did not promise more.

Irit Zohar


Among the works that stand out are those by Shachaf Levy, with his mix of nostalgia, hinted toxicity, and modernist almost Picasso-esque forms at times. (Levy also stood out in the Bezalel MFA graduates’ exhibition a year ago). Priel Azar and Yael Hovav (Gallery at Be’eri Award) are also exhibiting good paintings. Yana Stup’s engraved and sewn aluminum pieces, with their Art Nouveau and Orientalist qualities, and Nir Giorgio Levin’s industrial knitting works are fascinating, both with festive formal and conceptual richness. In general, the many embroidery and textile works are some of the best in the exhibition. Other stand-out works are the photographs by Danielle Liberman and by Naama Klaiman, excellent ceramic works by Lena Guberman, and linoleum prints by Elazar Tamano.
The projects – private booths within the Fair – are for the most part more conservative than the Artists’ Greenhouse. Among the beautiful works are the ceramics by Irit Zohar and Yevgenia Kirstein curated by Vera Pilpoul and the Periscope Gallery, and works by Debbie Oshrat and by Miriam Cabessa. The participating galleries did not create impressive installations. The surprise in this section the Zemack Gallery booth showing works by leading American artists Kehinde Wiley and Alex Katz. The conservatism in the art at the Fair seems also to have blanketed the Design Greenhouse with its very beautiful installation but few surprises.

Three Walking Men (Small Square), 1948

Pleasant, self-satisfied art that works well in the Fair, is disturbing when it composes a museum exhibition that was supposed to be a blockbuster exhibition. (The Tel Aviv Museum urged people to buy advance tickets as in the Kusama exhibition two years ago).The Giacometti on view in Tel Aviv is diluted, missing the existential anxiety, pain, and endless depths characterizing his best works. Furthermore, the exhibition did not take advantage of any of the excellent installation options offered by the space; it looks like the lobby of an exclusive office whose owners are proud of collecting a modernist artist without taking quality into account.

Alberto Giacometti
La ClairiËre, 1950
Coll. Fondation Giacometti, Paris
© Estate of Alberto Giacometti / Bildupphovsr‰tt 2020


Whoever has seen a good Giacometti exhibition will be disappointed. Visitors encountering his works for the first time might wonder why Giacometti was chosen for such a festive exhibition (beyond the economic value of the works). The commerciality, which in Freshpaint is part of the overt contract with the viewer, turns problematic here.
The question remains why this annex of the Tel Aviv Museum of Art, in its especially vibrant cultural complex, did not open with an exhibit of Israeli art as a gesture to the scene in which it operates. Dialogue with one or more of the important past exhibitions held in the Pavilion would have established a sense of continuity and renewal conveyed so successfully by the architecture. We can hope that future exhibitions will transform the Pavilion once again into a platform for interesting art – both international and Israeli.

Fresh Paint: Curators: Yifat Gurion and Raz Shapiro
Alberto Giacometti: Beginning, again. Curators: Ronili Lustig-Steinmetz and Hugo Daniel

יום שישי 2 ביוני, במרכז לאמנות עכשווית ברמלה
בוקר אמנות ב10:00 – 13:30. 
בתוכנית מפגשים את האמנית והאמן המציגים והאוצרת, ופרפורמנס מחול של נטע פולברמכר ורקדים נוספים.
 

 

 

Head of- Diego Mask 1935

 

 

 

 

 

 

 

ד״ר סמדר שפי

ד״ר סמדר שפי

סמדר שפי היא המייסדת והאוצרת הראשית של CACR – המרכז לאמנות עכשווית רמלה והאוצרת לאמנות עכשווית במוזיאון בית ביאליק בתל אביב. היא מבקרת אמנות וחוקרת של אמנות ותרבות עכשווית. לשפי תואר שלישי בתולדות האמנות מהאוניברסיטה העברית והיא מרצה בבית הספר לעיצוב וחדשנות במכללה למנהל בראשון לציון ובמסגרות חוץ אקדמיות בהן ‘בית לאמנות ישראלית’.
שפי הייתה מבקרת האמנות של עיתון הארץ בשנים מ-1992 עד 2012, ושל גלי צה”ל מ-2007 עד 2023.

אפשרויות שיתוף:

השארו מעודכנים - בלוג החלון

אנא הכניסו את כתובת המייל שלכם ושימו לב: כדי לסיים את תהליך ההרשמה עליכם לאשר את המייל שתקבלו מהאתר
To join The Window mailing list please type your e- mail address and confirm. Note: you will receive notifications only after you confirming an e- mail sent to you from The Window

ארכיון פוסטים

Accessibility