בינונית, מאכזבת ומפתיעה – תערוכות בוגרי לימודי אמנות בשנקר, במנשר ובסמינר הקיבוצים.

English follows Hebrew 

בינונית, מאכזבת ומפתיעה  – , בסדר הזה,  תערוכות בוגרי לימודי אמנות בשנקר, במנשר ובסמינר הקיבוצים.

                                                                                      ***                                                                            חוט של לאות משוך השנה על תערוכת  ביה”ס לאמנות רב תחומית בשנקר (שכבר ננעלה). כמה הבלחות הצדיקו את הביקור אבל לאחר צפייה, הטקסט של ד”ר שחר פרדי כסלו, ראש בית הספר המתנוסס בכניסה נקרא כניסיון להנמיך ציפיות:

“אף שלא לגמרי ברור לאן ממשיכים עם תואר באמנות, דבר אחד אפשר לומר: מי שהצליח להשיל מעליו את המובן-מאליו; לגלות רעיון ששווה לפתח; ולחלץ ממנו דבר-מה בהיר ומובחן, שניתן להציג ברבים – הגיע להישג. מי שיכול לעשות משהו לא-בנאלי הוא משאב נדיר – בתוך מסגרות האמנות, ומחוצה להן.”

אז לא, רוב העבודות לא התרוממו מעל לבנאלי  וכן, עבודות כאלו אכן נדירות.

בין העבודות, הלא רבות, שבלטו לטובה המיצב “אפידרמיס” של עוז וירט  היוצר שפה איקונוגרפית שלא חוששת מחגיגיות מסוימת וגדושה בפנטזיה – החומרים של חלומות וסיוטים: נוצות טווס גדולות  שמצוירות על דגל הנראה לקוח היישר מאיור מימה”ב, ועל מניפת ענק.  חופה אדומה על מגדל שברירי וזוג עיינים מצוירות באמייל. על שולחן מונחים היברידים של חי ודומם – קערות וקנקנים קרמיים, שאצבעות אדומות צומחות מהם.  ההשפעה של רונית ברנגה ניכרת אבל אפשר, במיוחד לצד עבודות הקנבס והבמבוק, לראות את הקשר לעבודות אמנות מוקדמות, אלו שתיוגן כארכאולוגיה משכיח לא פעם את איכויותיהן ההבעתיות.
“מתפס” מיצב של שיר כהן מוצלח.היא משתמשת בחפצים תעשייתיים מהסביבה הביתית שהיא מפקיעה מהפונקציה הקבועה שלהם. ההזרה, המשחקיות פועלים משגרים את החפצים למצב בינים, רוחות רפאים של המוכר. יתכן וויתור על הרישומים שתלויים לצד החפצים היה תורם לחיזוק המיצב.

עוד בולטים  “אחיזת עינים” מיצב וידיאו של נעה שמחיוף שחף ששואל על אחיזת עינים כפרקטיס באמנות ובעולם (קשה להיות יותר רלוונטי למציאות מאשר בנושא זה כשהמילה “פייק” מתגלגלת על כל לשון), וכן פיסול רך ורומן גרפי של מרגריטה גרצמן במיצב ששמו – Devastation   מתאר במדויק את העולם האפל, המאיים המתפורר שהיא מציגה.
לינוי אלבז עשור מציגה פיסול בקרטון המכוסה ציורים ברוח מודרניסטית (על כל הטווח שמפיקסו לפיליפ גסטון).  העבודות יוצאות דופן, חזקות ויהיה מעניין לעקוב אחריה. עוד בלטו  אדיר כהן ופרסקאות העימותים בין שוטרים למפגינים שציירה כריסטינה גורבצ’בסקיה  המתארים סיטואציות מארצות אחרות שמהדהות, למרבה האימה, את המתרחש מחוץ לכותלי האקדמיה.

                                                                             ***

 הביקור במנשר היה מאכזב.

חלק מהעבודות טוב היה לולא הוצגו כלל, וודאי לא תחת הכותרת של”בוגרים”. בין היותר טובות היו צילומי האדריכלות של גל אבידוב, שלמרות דמיונם לפרויקטים רבים מאד, ישראלים ובינלאומיים של צילום שכונות בניני רכבת שהדרם ניטל מהם, הרי עדיין ניכר בצילומים המטען האישי שאבידוב מבקש לטעת בהם – זיכרון ילדותו המטושטש.

בלטו גם עבודות של פנטביל אקלילו העוסק בזהות שהוא מגדיר כישראלי- אתיופי- יהודי  וכן עבודות סריגה ורישום של מאי מזר. היא יוצרת בסריגה, כך כתבה בטקסט הנלווה, כדרך ליצור חיבור ואינטימיות עם הצופה. בצניעות וישירות העבודות הדבר בהחלט מצליח.

***

מחזור הבוגרים הנוכחי בפקולטה לאמנויות של מכללת סמינר הקיבוצים  מבטיח ביותר. בשונה משתי התערוכות האחרות התחושה היא של עשיה סקרנית, מחויבת ותוססת. האצירה של מיכל בראור ניכרת. כדאי לבקר בתערוכה בזכות העבודות מצוינות ולאו דווקא בשל הרצון להתעדכן לגבי אמניות ואמנים חדשים.                                                                                                                     בגלריה בקומת הכניסה מוצגים שניים מהמייצבים הבולטים.  “תכסית” של נועם שתרוג הוא מיצב בו וידיאו  המתעד פרפורמנס, הקרנה ורישום. שתרוג עוסקת במונח “הבית” ולמרות אינספור התקדימים העבודה שלה מרשימה. חלק ממנה נעשה בשיתוף תלמידים משכונת שפירא, מסוג שיתופי הפעולה שלעיתים מובילים לפשרה באיכות לטובת מסר חברתי אך הדבר בהחלט אינו קורה במיצב זה. שתרוג משתמשת באדמה ובקוי רישום רזים בתבונה רבה.

“חווה השלישית” של רוזה יגאזו,  פיסול ורישום העוסקים בקיום הנשי, במיתוס ובסיפור הגירה פרטי מתוך נרטיב ההגירה הכאוב של יהודי אתיופיה מרשים.  החומריות  של חול (שיגאזו גם משייפת ומדביקה לכדורים הנדמים כשיש) מחזקת את הנגיעה בקדום, בלא מפוענח . לצד הפסלים מצוירים על הקיר רישומים המספרים סיפור על אלימות כלפי קהילת יוצאי אתיופיה בשפה שנדמית תחילה כשפת סמלים אך מתחוורת כנהירה. יהיה מעניין לעקוב אחר עבודותיה הבאות.
תום פרסמן מציגה מיצב ווידיאו יפה של חלונות בהם היא עוסקת בארכיון המשפחתי. הנושא, שתמיד מעניין את העוסקים בו מוגבל מבחינת עניין לאחרים אם הקשריו הרחבים יותר אינם מפותחים. המיצב הוא מארג עשיר של תנועה ושליטה יפה במדיום כך שמסקרן לראות לאן פרסמן תיקח את היכולות הללו ואילו תכנים תיצוק.  ארכיון צילומים משפחתי שצויר מהווה את  העבודה “ניסיתי לשמור על הלבן נקי”. סידרת ציורי שמן קטנים מדגימים היטב עד כמה שאלת המדיה משנית לאותו גורם חמקמק של איכות. ללא וידיאו, או  כל כלי טכנולוגי אחר, וגם ללא הפקה מורכבת, העבודות נוגעות ישירות במתבוננ/ת.

בולטות  גם העבודות  של דנה אלוני שתלתה בפיר המדרגות צילומים מוגדלים לממדי ענק של חלקי גוף. כוחה של העבודה בעיסוקה בגוף שלה עצמה ובדרך בה היא מתכתבת עם פיסול מונומנטלי ומעלה בזיכרון את הקלוסוס המפורסם של הקיסר קונסטנטין מהמאה הרביעית לספירה. הפסל, ממנו שרדו חלקים, כולל הראש שגובהו כשנים וחצי מטר, כף הרגל הענקית, אחת הידיים, הפך ליצירה שמצוטטת שוב ושוב באמנות (לרבות בפופ אמריקאי ובעבודות עכשוויות של מאריציו קאטאלן). אלוני יוצרת קטעי גוף על נייר, תלויים רפים וללא נפח, ובהיפוך לתחושת היראה לפסלי ענק כאן כמו נוצרת , דווקא בשל הגודל, הזדמנות לאינטימיות.
שובל קלושינר מרתקת במיצב וידיאו ופיסול העוסק בדיסטופית ציד והישרדות עם הומור סלאפסטיק מסוים (חמאה נמסה מול מייבש שיער). קלושינר עושה פרפורמנס שלא ראיתי אך לאור  העבודות בחלל הוא וודאי מעניין.

סמינר הקיבוצים עד ל-6.8

הביאנלה בוונציה 2024 –
סיורים, הרצאות והכנת מסלול לטיול עצמאי.

הביאנלה תפתח באפריל 2024  תחת הכותרת ‘Foreigners Everywhere’.
לקבלת מידע על:
אפשריות סיור איתי בוונציה בהרכבים שונים, הודעה על הרצאות המבוא שאתן בנושא,
והכנת מסלול סיור לנוסעות/ים עצמאיות/ים,
הצטרפו לקבוצת הוואטסאפ (הודעות ממני בלבד).
לקבלת לינק שילחו הודעה ל 0507431106

Mediocre, disappointing, and surprising: The graduates’ exhibitions at Shenkar, Minshar, and the Kibbutzim College of Education (Seminar Hakibbutzim)

 The above adjectives apply respectively to the above institutions.

***

Fatigue seems to run through this year’s graduates’ exhibition at Shenkar’s Multidisciplinary Art School (an exhibition which has already closed). Several bright spots justified my visit, but after viewing it I read the text by the director , Dr. Shachar Freddy Kislev, emblazoned at the entrance, as an attempt to lower expectations:

Although it is not entirely clear where one continues with a degree in art, it’s possible to state one thing: whoever succeeded in divesting oneself of the obvious; of discovering an idea worth developing; and extract from it something clear and distinct that can be exhibited in public – that person has achieved something. Whoever can accomplish something that it not banal is a rare resource – within and external to art frameworks.”

No, most of the works did not rise above the banal, and yes, clear works are indeed rare.

Among the few works that stood out was the installation Epidermis, by Oz Wirth, who created an iconographic language with no fear of a certain festive nature, overflowing with fantasy – materials of both dreams and nightmares – such as large peacock feathers painted on a flag which seems to have been taken directly from medieval illumination, and on a huge fan; a red canopy over a fragile tower and a pair of eyes painted in enamel; on the table were hybridized live and still lifes – ceramic bowls and containers with red fingers growing out of them. Ronit Baranga’s influence is visible, but it is also possible to see the link to early art – especially when standing near the canvas and bamboo pieces. Labeling artworks as archaeological finds often makes one forget their expressive qualities.

Shir Cohen’s installation is engaging : she uses industrial objects from the domestic sphere  whose functionality is cancelled out. The alienation and playfulness transport the objects into an intermediate space, as ghosts of the familiar. It is worthwhile considering whether removing the drawings hanging alongside the objects would help make the installation stronger.
Other good pieces were Noa Simhayof Shahaf’s video installation Illusion, questioning the use of illusion as a practice in art and in the world (hard to be more relevant  what with the word “fake” on everyone’s lips). With soft sculpture and a graphic novel, Margarita Gertzman’s installation Devastation precisely depicts a dark, threatening, crumbling world.

Linoy Asor Elbaz is displaying sculptures made of cardboard covered by paintings in a Modernist spirit (ranging from Picasso to Philip Guston). The works are unusual and strong – another artist  to watch. Other interesting works that were rugs and objects by Adir Cohen, and Christina Gorbachevskaya’s frescoes of confrontations between  police and demonstrators that resonate what is going on beyond the walls of the academy, to our horror.

***

Minshar was disappointing.

It would have been better not to hang some of the works, and surely not under the title “Graduates.” Among the better works were Gal Avidov’s architectural photographs, which despite similarity to many Israeli and international photographic series depicting projects that fell into disrepair, his works still show the personal charge he seeks to reflect – his blurred memory of childhood.  Fentabil Aklilu engages in an identity he defines as Israeli-Ethiopian-Jewish identity. Mai Mazar exhibited works of crochet and drawing, which she explained was her way of creating connection and intimacy with the viewer. They definitely are successful in their modesty and directness.

***

The current graduating class of the Faculty of Arts, Kibbutzim College of Education, is promising, with intriguing, stimulating works well  curated by Michal Baror. Its well worth  a visit not  just to see the new artists joining the ranks .

In the entrance level gallery are two of stand-out installations: Noam Sitruk’s Land Cover, with a video documenting a performance, screening, and drawing. Sitruk’s work engaging in the concept of “home” is impressive despite numerous precedents. Part of the installation was made in collaboration with schoolchildren from the Shapira neighborhood. Such activities may lead to compromise on quality in favor of a social message, but this is not the case here.

Roza Igzaw’s impressive sculpture/drawing installation The Third Eve, engages in women’s lives, myth, and a personal emigration history , part of the painful collective narrative of the emigration of Ethiopian Jewry. The materiality of the sand  reinforces her touch upon the primeval and undeciphered. Alongside the sculptures are wall drawings telling the story of violence against the Ethiopian community in a language that at first looks like symbols, but turns out to be clear. It will be interesting to follow her.

Tom Presman’s beautiful video of windows addresses her family archive a topic with limited  interest as its  broader associations are not developed here. The installation is a rich fabric of movement and remarkable control of the medium.

I tried to keep the white clean is a series of small oil  paintings by Selam Mamush comprises ,  without video or any other technological tool, without a complex production, the works touch the viewer directly.

Dana Aloni’s works also stand out: photographic prints of body parts enlarged to a huge scale hang in the stairwell. The power of the work lies in the engagement in her own body, while in dialogue with monumental sculpture, bringing to mind the Colossus of Rhodes built by Emperor Constantine in the 4^th century CE. Parts of the sculpture survived, including a 2.5 m head, a huge foot, one of the hands, transformed the statue into an artwork quoted numerous times in art (including American Pop Art and contemporary works by Mauricio Catalan). Aloni creates sections of the body on paper, hanging limply  without volume, and in contrast to the feeling of awe when facing giant sculptures auch as the colossus here it seems that it is because of the large size that the pictures provide an opportunity for intimacy.

Shoval Kalushiner is showing a fascinating video and sculpture installation engaging in the dystopia of hunting and of survival, using slapstick humor (melting butter with a hairdryer)..

Kibbutzim College of Education Faculty of the Arts, Ahad Ha’am 9, Tel Aviv, through August 6, 2023