For English click here
העבודות של הרן כסלו נשארות במחשבה הרבה אחרי היציאה מהסטודיו הזמני שלו בארטפורט בתל אביב. אי-אפשר שלא לקרוא אותן בהקשר לחוויה הנוראה שעברה עליו ועל משפחתו בעת טבח השבעה באוקטובר כפי שסיפר בראיון ב”הארץ”.
תחושת הכאוס, הפראות, האלימות, הערבול, מתקשרת לסיפורי ודימויי הטבח שאינם מרפים מהיאחזותם בתודעה גם של מי שלא היו שם ולא ביקרו בישובים שהוחרבו. ואם זאת הישירות הרגשית, הפיסול המזהיר בצבע מאפיינות את העבודות שלו כבר שנים. מבחינות רבות הציור של כסלו, שהוא כאמור יותר בבחינת פיסול בצבע, ייחודי בשדה הישראלי, אלטרנטיבה של אבסטרקט במקום שבו ציור נרטיבי וסימבולי הפך לברירת מחדל.
זו לצד זו מונחות בסטודיו עבודות שהיו בסטודיו בבארי (ופונו בעזרת “אחים לנשק”) ושנעשו אחרי הטבח. ללא המידע מכסלו כמעט בלתי אפשרי לנחש מה שייך לאיזה זמן. מתי מדובר בציור המביע חשש, צל חרדה, או זיכרון ופחד מבוסס מציאות. בעבודות של כסלו המבט אובד בהררי צבע, וקשה להחליט במה להתמקד. כסלו מוותר על סיפוריות, על פרטים, על כל דבר שאינו הבעה מזוקקת של רגש בלתי מתווך, כשדומה שהעבודות שלו מתנגשות שוב ושוב בסלעים של הרגשות הכבירים והמניעים ביותר לפעולה: אהבה ופחד.
כסלו נוטה להתעלם מגבולות הקנבס שלו – הצבעים הסמיכים -דשנים – ערומים (מלשון ערמה ומלשום עירומים- חשופים גם יחד) גולשים מעבר לקצוות, מתייבשים בגלים לא אחידים. בהזדמנות אפשר להפליג מכאן לשיח הישראלי האינסופי על גבולות – אבל כעת אתבונן בהתעלמות הזו כסימן של שפיעה בלתי נסבלת, חוסר יכולת להכיל, עלייה על גדות של רגש וצבע ותנועה.
כסלו כורה כבר שנים אחדות בתודעה הפנימית שלו והנופים שהוא יוצר, הרבה יותר מאשר מחוות לנוף החיצוני הם נוף פנימי. הוא מעלה מהתודעה צבעים טהורים אבל גם יוצר קולאז’ים ציוריים המורכבים מציורים קודמים שלו שהוא חותך ,לפרוסות זיכרון, לבניית תלים ארכאולוגיים של תחושות.
עבודות אחדות הן פיסול בצבע על פורמטים לא רגולריים המזכירים צורניות של הילמה אף קלינט הילמה אף קלימט, ברנקוזי או ז’אן ארפ . עבודות אלו הוא עתיד למסגר בקופסאות עץ, לחצוץ בינן לבין העולם, להבטיח את שלומן ושלמותן.
העבודות יוצגו בתערוכת יחיד של כסלו במשכן לאמנות בעין חרוד בדצמבר 2023 .
Haran Kislev – Distilled Expression of Unmediated Emotion.
Haran Kislev ’s paintings lingered in my mind for a long time after leaving his temporary studio in Artport, Tel Aviv. It is impossible to avoid seeing them in the context of the horrific experience he and his family underwent during the massacre of October 7, 2023 as related in Haaretz .
Sensations of chaos, wildness, violence, confusion, are associated with stories and images of the slaughter that cannot be extracted from the consciousness of those who were not even there, nor from those who visited the destroyed villages and kibbutzim. However, the emotional directness in his heavily painted almost sculptural paintings has characterized his works for years.
From many aspects, Kislev’s works are unique in the field of Israeli art, offering abstraction as an alternative in a scene in which narrative and symbolic painting has become the default. Works from his destroyed studio in Kibbutz Be’eri were salvaged with the assistance of Ahim Laneshek [“Brothers-in-Arms” organization) after the massacre.
Without Kislev’s comments, it is impossible to guess which works are from which time period, which express anxieties, or memories and fear based on reality. Observing Kislev’s works, the gaze becomes lost in the mountains of paint, making it difficult to decide where to focus. Kislev discards narrative details and anything that is not in the distilled expression of unmediated emotion. His works seem to crash again and again on the rocks of tremendous emotions which are the greatest generators of action: love and fear.
Kislev tends to overlook the limits of his canvas. The paints are thick and rich, heaped up and exposed, pouring over the edges to dry in uneven waves. One can always launch into the never-ending Israeli discourse on borders – but at present I will consider his refusal to acknowledge borders as a sign of unbearable sanity, an inability to contain the banks of emotion, paint, and movement.
For years, Kislev has been mining his internal consciousness, making landscapes which are far more than homage to external views. They are internal landscapes, raising pure colors from the subconscious. He also makes collages – paintings comprised of previous paintings that he cuts into strips of memory to construct archaeological mounds of sensation. Other works are sculptures in paint on irregular formats with shapes reminiscent of Hilma Af Klint , Brancusi, or Jean Arp. These works are to be framed in wooden boxes to form a barrier between them and the world, to make sure they are kept safe and whole.
The works will be exhibited in December in the Mishkan Museum of Art, Ein Harod.
