Please scroll down for English
תערוכת הסיום של בוגרי המדרשה בבית ברל לשנת 2014
בין הדכדוך שמשרה תערוכת הבוגרים של המדרשה לבין המועקה בשל ההתרחשויות בארץ יש תואם מעציב. בפראפרזה על הקלישאה, נדמה שבמדרשה המוזות שתקו, או לכל היותר דיברו רק בלחש, עוד לפני שהתותחים רעמו.
כשישים בוגרים מציגים פרויקטים אישיים המסכמים ארבע שנות לימוד ואפשר לספור על כף יד את העבודות המעניינות, המסקרנות והמבטיחות ועוד כמספר הזה עבודות סבירות. מספר הפרויקטים שהתהייה המרכזית היא כיצד אפשרו לסטודנטים להציג אותם, מביך.
לטובה בולט פרויקט הסיום היפה והאינטליגנטי של הדר מיץ. לראשונה התוודעתי לעבודתה , וציינתי אותה בביקורת ב “MessMedia6”, אירוע אמנות דיגיטלית של המדרשה שנערך במתחם האמנות בקרית ספיר בכפר סבא לפני כשנתיים. מאז נראה שמיץ השתכללה והשתפרה. באמנות שלה ניכרות השפעות מגוונות שנעות ממאיה אטון עד רוד ואן אמפל ההולנדי Ruud Van Empel , דימיאן הרסט ,מאנה, ואורי גרשט , זיכרונות אמנות פוסט אימפרסיוניסטית, וסטראוטיפים של אמנות המזרח.
מיץ יצרה מיצב מרהיב שמדבר על אלימות וכוחנות, דורסנות קולוניאליזם והחפצת נשים, כולם נושאים שנמצאים כבר שנים במרכז הדיון התרבותי אבל בכל זאת הצרוף עובד היטב ללא תחושה של מחזור.
בוידיאו מרכזי נרקיס “אשה בבגד ים פרחוני ושער שחור אסוף מצולמת מהגב כשהיא קפואה בתנועה שנראית כתנועת ריקוד בברכת נופרים פורחת . הדימוי עגול כאילו נראה מבעד למשקפת או טלסקופ ,התבוננות מרוחקת ומתנשאת שיש בה גם רמיזה לסכנה, לציד.
עבודות אחרות הן מה שמיץ מכנה “פחלוץ דיגיטלי” \הגדרה הולמת מאד לצילומים המעובדים.
הדימוי תיאטרון של איילה וטיגריס נראה מתחת לזר סחלבים לבן טיגריס הטורף איילה במפגש של יופי ואלימות . הדימוי מעלה על הדעת את המוטיב מאמנות האסלאם של אריה הטורף איילה (כמו בפספס הכס הנודע מחירבת אל מפג’ר , מוטיב ששריף ואכד עשה בו שימוש בסדרת הציורים “יריחו תחילה” (2002),יחד עם עם עלי הדקל בתחתית הדימוי מיץ יוצרת מעגל שלם של אוריינטליזם – הדקל של צפון אפריקה והמזרח התיכון, המוטיב האסלאמי והסחלב של מזרח אסיה, תצריף של התבוננות מרוחקת והיקסמות .
מאין חוט שדרה עשוי דימויי פרפרים מאזכר שלדי בע”ח במוזיאוני טבע יחד עם פרפרים חנוטים בצירוף מזוויע ומקסים. ההשפעות הרבות בעבודה של מיץ עדיין גלויות מאד,אולי מעט גלויות מידי, אבל האופן בו היא מציבה דברים יחד, משחיזה אירוניה אסטטית ואמירות יוצר בסיס להאמין שמיץ תגבש דבר מה נוסף.
מיכל גולדברג מציגה קופסאות אור בנויות כרהיטים המוצבים בחלל מוחשך למחצה. הדימיון לעבודות של קארה ווקר, ווליאם קנטרידג וגם צדוק בן דוד בולט ואפשר לחשוב גם על קופסאות הזוועות של האחים צפמן. לא הצלחתי לגלות נרטיב באסופה של דימויי טבע,שדונים דמויות הבנויות שכבות שכבות כך שנדמה שיש איזו הבטחה לנרטיב שאינו מתממש.
רותם ריבק יצרה חלל שעוסק בהתגלות האל , נושא יוצא דופן שמקפל בתוכו פרקים רבים בתולדות האמנות שלא לדבר על סוגיות ייצוג וחולשתו בתחושה שיש כאן יותר משחק ברליגיוזיות מאשר התבוננות בה. ריבק מגששת בעבודות סביב הזיכרונות הללו באופן בהחלט מעניין. בסרט וידיאו מוקרן דימוי גלגלים מסתובבים הנראים כחלון רוזטה מכנסיה שהתעוררה לחיים או קלידוסקופ. מוצלחת מאד היא דלת עץ עליה הודבקו צילומי שיער ממגזינים שיוצרים יחד מה שנראה כנוף מדברי (ומזכיר עבודות של ליאת לבני) בעבודות אחרות יש תחושה של תפאורה – כך למשל בפסל , של שור, אריה, נשר ואדם המחוברים יחד. אלו חיות המרכבה בחזון יחזקאל וגם סמלי האוונגליונים בברית החדשה.
במיצב של רווית מטלון יש יופי רב והרגשה בולטת למדי שהדרכה נכונה, ליטוש, יכלו להביא לתוצאה טובה בהרבה. צילומים אובייקטים ומיצב על שולחן מדברים על מחקר הטבע בסקרנות כמעט ראשונית , התבוננות של חובבים מסורים. הנושא טעון שבשאלות של בעלות ואדנות על הסביבה , על מקומו של האדם כשליט אבל הן נשארות מגומגמות במידה מצערת .
מלכה כהן מטפלת גם היא בשאלות של התבוננות על טבע כשהיא מתמקדת בפגום ובמורעל , במה שצמיחתו היא כפעפוע רעל. צמחים מצילומי רנטגן נראים נגועים, נושאי מחלות וכאב .
סרט הוידיאו שיצרה הרף רקדן שרוקד-מתייחס לרף טוב במיוחד . הוא מעלה על הדעת את 10ms-1 וידיאו מוקדם של דגלס גורדון בו השתמש בחומר תיעודי על תנועה של פצוע ממלחמת העולם הראשונה שמנסה לקום ושב ונופל . גורדן השתמש בטכניקה של האטה בדומה לעבודה המפורסמת שלו בה האט את הסרט פיכו של היצקוק ל 24 שעות צפייה . כהן אינה מאיטה אבל הגיבור שלה לכוד בתנועה חוזרת שמתרחשת ביחס לרף שהופך למחסום, לשאיפה למשענת , לאוביקט אבסורדי בחלל שנדמה שבלתי אפשרי להימלט ממנו .
עוד בלטו שירן כהן מציגה שירת עבודות שמתמקדות דמויות של נשים כפנטזיה אורניטליסטית ישראלית מאבל פן ועד צילומי אופנה והאופנה עצמה שאימצה מוטיבים מזרחים , נמרוד נישרי במיצב תפוחי אדמה ובטטות שנתלו כשהם צומחים במהופך (ולצידם רישומים מאכזבים) אלירן ויג במיצב של שני וידיאו בפורמט גדול מאד ואליזבט גלאון התצלומים יפים שנראים כניסיון לשחזר דבר מה לא ידוע שתחושתו ברורה.
אוצרי התערוכה: ארז ישראלי ואלונה פרידברג
הרשמה לניוזלטר הפירסומי השבועי של “החלון” בנושאי אמנות, אירועים ותערוכות חדשות – https://www.smadarsheffi.com/?p=925
(הרישום נפרד מהרישום לבלוג )
Beit Berl Hamidrasha graduates 2014
There is an unfortunate congruence between the depressing atmosphere at Beit Berl’s Hamidrasha graduates’ exhibition and the distressful current news in Israel. To paraphrase the cliché, it seems that the muses have been silent at the Midrasha, or at least were only whispering, even before the cannons began to roar.
Nearly 60 graduates are exhibiting their individual projects summing up four years of study, yet it’s possible to count on one hand the interesting, intriguing and promising works, and another few reasonable ones. The sheer number of projects which make one wonder how the students were even allowed to show them is embarrassing.
One project which stands out favorably is the beautiful and intelligent graduation project by Hadar Mitz. I saw her work for the first time, and noted it in my critique of MessMedia 6, the digital art event Hamidrasha held in the art complex at Kiryat Sapir in Kfar Sava about two years ago. Mitz has improved and upgraded her work since then.Varied influences are evident, from Maya Attoun to Ruud Van Empel, Damian Hirst, Manet and Uri Gersht, with traces of post-Impressionist art and stereotypes of Far Eastern art. She has created asplendid installation speaking of violence and aggression, colonialist repression and the objectification of women. Although these issues have been at the focus of the cultural discourse for years, her combinations work well with no feeling of recycling.
Her video Narcissus involves a woman in a flowery bathing suit and pony tail photographed from the back, frozen in movement like a dance gesture, in a pool of flowering water lilies. The round image, as seen through a telescope or binoculars, with its distant, supercilious gaze, hints at danger from a hunter. Other works are what Mitz calls “digital taxidermy,” a very suitable definition for processed photographs.
The image Theatre of the Deer and Tiger shows a picture of the two animals under a wreath of orchids, an encounter of beauty and violence as the tiger tears into the deer. This brings to mind the motif from Islamic art of the lion and gazelle, such as the noted mosaic from Khirbet al-Mafjar (“Hisham’s Palace”), the motif Sharif Waked used in his series of paintings Jericho First (2002). Together with the palm leaves at the bottom of the image, Mitz creates an entire circle of Orientalism – the palm tree of North Africa and the Middle East, and the Islamic motif and the orchid of East Asia, a puzzle of distant contemplation and enchantment.
A kind of spinal column made of butterflies reminds us of animal skeletons in nature museums with preserved butterflies in a horrific and magical combination. The many influences in Mitz’s work are still very overt, perhaps too visible, but the way in which she places things together sharpens her aesthetic irony,while her statements lead us to believe she will continue to produce more.
Michal Goldberg is showing furniture-like light boxes placed in a semi-dark space. There is an outstanding similarity to work by Kara Walker, William Kentridge and Zadok Ben-David, with associations to the Chapman Brothers’ boxes of horrors. I did not succeed in discovering a narrative in the collection of images from nature, demons and figures made up from layers, so it seems that there is a promise here of an unfulfilled narrative.
Rotem Rybak created a space engaged in Revelation, an unusual subject enfolding many works of art history, not to mention issues of representation and its weakness feeling that this is more of a game about religiosity than contemplation of it. It is definitely interesting the way Ryback engages in these associations. Her video images of a revolving wheel look like a rosetta window coming alive, or a kaleidoscope. A wooden door is covered with a collage of from magazine photos of hairdos creating a desert scenery. Her sculpture based on Ezekiel’s vision combines the heads of a bull, lion, eagle and man, which are also the symbols of the four Evangelists.
Ravit Matalon’s installation has great beauty and extreme emotion, which correct mentoring and polishing could have greatly improved. Photographs of objects and an installation on a desk speak of the study of Nature with almost primary curiosity with the gaze of devoted amateurs. The subject is loaded with issues of ownership and lordship over the environment, the place of human beings as dominating Nature, but regretfully they remain unrefined.
Malka Cohen is also troubled by issues of observing Nature, as she focuses on the flawed and toxic, on growth like venom spreading. X-rays used to make faux plants seem to be carrying diseases and pain. Her video The Bar with a dancer dancing around and under the bar at varying heights is especially good. It brings to mind Douglas Gordon’s early video 10ms-1, in which he used fragments of documentary footage of a man wounded in World War I who attempts to rise but keeps falling down. Gordon used slow-motion similarly to his famous piece in which he slowed Hitchcock’s Psycho down to 24 hours. Cohen does not slow down her dancer, but traps him in a repetitive movement taking place referring to the bar which becomes a barrier, a striving for a leaning post, an absurd object in space which makes it impossible to escape.
Shiran Cohen also stood out with her works focusing on the figures of
women as an Israeli Orientalist fantasy from works of Abel Pann through fashion photography and fashions which adopt Eastern motifs; Nimrod Nishri made an installation of white potatoes and sweet potatoes hanging from the ceiling and growing upside down (along with disappointing drawings); EliranVeghe xhibits a very large format video installation; and Elizabeth Galon’s lovely photographs looking like an attempt to reconstruct an unknown memory, producing clear sensation.
Curators: Erez Israeli and Alona Friedberg
Join the mailing list for Window’s weekly informational advertising newsletter on art, special events, and openings: https://www.smadarsheffi.com/?p=925
