Please scroll down for English
Big Bambu מיצב של האחים סטארן במוזיאון ישראל
קבוצת אמנים או קרקס שהגיעו העירה – זו אולי האסוציאציה הראשונה ואולי גם הגדרה הטובה ביותר למיצב Big Bambu העומד בגן הפסלים מוזיאון ישראל . זהו מיצב נודד שהוצג תחילה בסטודיו של האמנים דאג ומייק סטארן ומייד לאחר מכן, ב 2010 על גג מוזיאון המטרופוליטן בניו-יורק, בהצלחה רבה. מאז כלל סיבוב ההופעות של המיצב את ביאנאלה בוונציה ב 2011, המוזיאון לאמנות מודרנית ברומא, ו 2013 במוזיאון נאושימה ביפן.
ההשוואה לקרקס או ללהקת אמנים נודדת נובעת מהאופי המובהק של המיצב כעבודת יד, מהיות החוויה שהיא יוצרת חושית, ישירה ומובנת באופן כמעט אינסטינקטיבי , כל מה שממקם אותה במה שמוגדר היום כ LOW TEC .המיצב הוקם על ידי צוות של עשרים וחמישה אנשים שחלקו נדד עם העבודה ברחבי העולם ואחרים הם מטפסי הרים מהארץ (יהודים ולא יהודים, נשים וגברים , הדגיש המוזיאון בתשובה לשאלה בעניין). ה Big Bambu הוא כאמור עבודה של האחים סטארן, אמנים אמריקאים ,תאומים זהים, שמאז סוף שנות ה 80 של המאה הקודמת קיבלו הכרה נרחבת בעיקר על עבודתם התלת מימדית עם צילומים. מאז עסקו בפיסול ווידיאו וגם צילום וטכניקות שונות של סריקה כשנושאים של זמן וכיליון , הטמיר ביומיומי ויחס מורכב לטבע חוזרים כנושאים מרכזים. המבנה עשוי 7,000 מוטות במבוק,ו 80 ק”מ של חבלי טיפוס , צורתו הסופית התגבשה תוך כידי עבודת ההקמה שארכה כמה שבועות .
במידה מסוימת התהליך מזכיר עבודות של קבוצות אמנים , פסלים או ציירי פרסקאות שנדדו ברחבי אירופה במהלך ימי הביניים והרנסנס המוקדם כשהם יוצרים במקומות שונים וכך משמשים סוכנים להעברת רעיונות נוסף לסגנונות אמנותיים. באסוציאציה חופשית אפשר להרחיק ולחשוב על ה Big Bambu כמאין קתדרלות זמניות , ניסיון, באמצעים בסיסים, להתקרב לשמים , לנשגב . האסוציאציה לאמנות ימי הביניים קשורה גם לאופי של המיצב כמתקיים בין אמנות גבוהה לשדות של בידור ושעשוע או מכל מקום כמענה לצורך או כמיהה , גם אם לא מוגדרת של קהל רחב .הושטת יד כזו לקהל הפכה למקובלת ביותר במוזיאונים גדולים. המטרופוליטן מציג כבר למעלה מעשור מידי קיץ עבודה מיוחדת, בדרך כלל מיצב בו הציבור יכול להתהלך וטייל ולשחק (השנה מציג דן גראהם ). מאז שנת 2000 מוקם מידי קיץ בפארק ליד גלריה סרפנטיין בלונדון ביתן המוקם בידי אמנים או אדריכלים והשנה עיצב ביתן האדריכל הציליאני Smiljan Radić.
מוזיאון ישראל החל בפרויקט דומה לפני כשנה עם 720 מעלות ביתן מאכזב של רון ארד בו הוקרנו עבודות וודיאו.
את המבנה הכללי של Big Bambu בירושלים אפשר לתאר כשתי ספירלות גדולות שיש מקומות בהם הן נפגשות-מתחברות , וקו המיתאר החיצוני המזכיר קן ציפור(בעיניים של מי שאינה צפרית מקצועית).
הקן מיתמר לשמונה עשר מטרים ושבילי הטיפוס (הנוח מאד) מובילים בגבהים שונים למרפסות עם ספסלי ישיבה שמשקיפות על הנוף היפה , השלו באופן מטעה, של ירושלים . השהיה בהן, בעיקר בשעות השקטות יותר, מקסימה.
האסוציאציות ליצירות אמנות קולקטיביות כמו קתדרלות אינן מהדהדות בשיווק של המיצב כמגרש משחקים לכל המשפחה אך גם לא עומדות בניגוד לו . Big Bambu משמח לבב גדולים וקטנים, בילוי קיצי מומלץ (במיוחד בשעות אחה”צ) שברגעי חסד הופך להרבה יותר.
כרטיסים ניתן להזמין באתר המוזיאון,הכניסה מגיל 6 ומעלה. הכניסה בנעליים סגורות .שעות הביקור עד סוף אוגוסט –
ימים א, ב 17.00-10.00 ימים ג, ד, ה, 21.00-10.00 יום ו 14.00-10.00 שבת 17.00-10.00
– הרשמה לניוזלטר הפירסומי השבועי של “החלון” בנושאי אמנות, אירועים ותערוכות חדשות -נפרד מבלוג ביקורת האמנות www.smadarsheffi.com/?p=925
Doug + Mike Starn installation at the Israel Museum: Big Bambú
A group of traveling artists or a circus coming to town is the first association and perhaps a helpful definition of the installation Big Bambú in the sculpture garden of the Israel Museum, Jerusalem. The piece began in the Starn Brothers’ studio, followed immediately by installation on the roof of New York’s Metropolitan Museum of Art in 2010, which met with great success. Since then, it was installed in slightly different versions at the Venice Biennale (2011), the Macro Museum of Contemporary Art in Rome (2012), and at the Naoshima Museum, Japan (2013).The comparison to a circus or a group of traveling artists from its clear artisanal nature, creating a direct, structured almost instinctively as a sensory experience, conforming to the definition of “low-tech.”
Constructed by a team of 25 rock climbers, some of whom have traveled with the piece throughout the world and others are mountain climbers from Israel (Jews and non-Jews, women and men, as the Museum emphasized in response to a question about the team). Big Bambú is by the identical twin Starn Brothers, American artists who have earned wide recognition since the late ‘80s for their 3-D work with photographs. Since then, they have been engaged in sculpture and video as well as photography, using different scanning techniques, centering on the ever-present issues of time and decay, with a complex attitude to Nature.The final form of the structure, made of 7,000 bamboo rods and 80km. of climbing rope, solidified over the several weeks of construction. To a certain extent, the process is reminiscent of works by groups of itinerant artisans, such as groups of sculptors or fresco-painters during the Middle Ages and Early Renaissance, who created works of art in certain locations and traveled on, serving as culture agents transmitting ideas as well as artistic styles.We can freely associate to Big Bambú as some sort of temporary cathedral, an attempt to reach the heavens and the sublime using basic means.The association to medieval art may be also linked to the nature of the installation as existing between high art and the entertainment and amusement field, or in response to the need or longing of a broad audience, even if undefined.
Extending a hand has become popular among the large museums of the world. For over a decade, the Metropolitan has been awarding a commission for a summer work for its Roof Garden, usually an installation in which the public can walk around and play in (this year by Dan Graham). Since 2000, the Serpentine Gallery, London, has a pavilion in the park for exhibitions by artists or architects. This year’s pavilion is by Chilean architect Smiljan Radić.The Israel Museum began a similar project about one year ago, with a disappointing pavilion 720 degrees installed by Ron Arad in which video works were screened.
