Please scroll down for English
עודד הירש טרקטור, 2014 ב “התערוכה החקלאית” מוזיאון פתח תקווה לאמנות.
התערוכה החקלאית במוזיאון פתח תקווה היא תערוכה חשובה. לא כל תערוכה טובה היא בהכרח חשובה. בעיני תערוכה חשובה היא כזו שמצליחה להוות צומת בין עבודות טובות לשאלות אינטלקטואליות רחבות. התערוכה אמנם מוגדרת כמאירה את האתוס החקלאי הישראלי-ציוני מנקודת מבט של ההווה, נושא מורכב דיו,אך מעבר לכך: היא דיון במקומו של האדם ביחס לעולם, באיזון שהופר מבחינה אקולוגית ולמעשה משליך על כל קיומינו.
Single channel video, 13:05 min.
סוגיית העל בדיון על החקלאות הישראלית , זו שחרטה על דגלה מודרניזם מראשיתה ומהווה, שלא בטובתה, קרדום פוליטי היא סוגיית האדנות האנושית ביחס לטבע והאופן בו נורמות אלו מחלחלות ליחסים בין אנושיים .
הדיון הנדרש בתערוכה רחב : עבודות מצוינות, בהן של זוהר גוטסמן, תומר ספיר ,דב אור-נר הן נקודות מוצא מעולות למסע מחשבתי.
עבודתו של עודד הירש, The Tractor (הקרנת וידיאו חד-ערוצית, 13:05 דקות) היא עבודה מרשימה. אפשר למקם את של הירש כחלק מקבוצה ( מוקדם לדבר על גל) של יוצרי וידיאו בהם יעל ברתנא וגילי לביא המשתמשים- בוחנים את סגנון סרטי התעמולה של המחצית הראשונה של המאה הקודמת (בטווח הרחב שבין קולנוע קומוניסטי, נאצי , אמריקאי וגם סרטים שהופקו בארץ). הבחינה הזו מתקשרת לאסטטיקה שמשמשת בעולם הפרסום בשיווק מוצרים שזקוקים ל Green-Wash כ”בריאים” או “טבעיים” ממים מינרלים עד יוגורט ונעלי ספורט. הפרקטיס הזה קשור באופן עמוק לתערוכה שהרי ככל שהחקלאות פחות קשורה לטבע, לאופן פעולה בלתי מופרע של העולם הרי הצורך להשכיח את המלאכותיות של תוצריה עולה.
still from the making of
הירש בניגוד לברתנא ולביא ( או סרטי פרסומת כמו של הבמאי יריב גבר ל 2007 למים מינראליים (חפשו “מי עדן השיירה” מ 2007 ) אינו משרטט עולם של אנשים צעירים,יפים ,חסונים צודקים ומשוללי ספקות. הירש מצלם בסרטים קודמים, וגם כאן, קבוצת מבוגרים שפניהם מסותתים, סחופי רוח. הוא מצלם אותם בסגנון המזכיר את הצילום של הלמר לרסקי ,את הסרטים הסובייטים תיעודיים או מגויסים כמו אלו של סרגיי איזנשטיין או וסולד פודובקין ומתכתב מבחינת הדימוי המרכזי עם “אדמה” (1930) של הבמאי האוקראיני אלכסנדר דובז’נקו (Dovzhenko). ב”אדמה” הטרקטור שמובא לכפר הוא סוכן המודרניזם והקומוניזם שנועד לשכנע ביתרונות הקדמה והפיכה לקולקטיב (קולחוז) על פני מערך איכרים עצמאיים . הירש הופך אותו לסמל מיתולוגי , מנותק מכוחו כגורר מכשור לזריעה, קציר, עיבוד קרקע . הטרקטור הגדול, הכבד והחזק הופך לסמל חלול של מודרניות ומיכון העבודה החקלאית .
still from the making of
עלילת הסרט מצומצמת כרישום: באתר הררי קבוצת קשישים חופרת בקרקע, כבחפירה ארכאולוגית, וחושפת טרקטור שהיא מעלה לקרקע וגוררת, בעזרת חבל לעבר הבלתי נודע , מחוץ לפריים הסרט. הסרט מוקרן בלופ והתחושה של אובדן הולכת ומחריפה כל ששוהים בחלל .
פעולת הגרירה- משיכה בחבל חזרה כבר בכמה מסרטיו של הירש כך ב “50 כחול” ,וכך גם הסיטואציה בה עמל אנושי מניע את מה שאמור להיות מכני Tochka” ” . משיכת החבל, עבודה קבוצתית בסיסית שתיאורים שלה יש כבר ממצרים העתיקה, בתיאורי עבדים , מסמנת את מה שמתואר כנסיגה למשאב כוח האנושי במובן הפיזי הבסיסי.
still from the making of
הירש עוסק בחוסר התוחלת וחוסר הרציונאליות האנושית באופן שונה מהותית מהדטרמיניזם של ברתנא . גישתו מעלה על הדעת את המבט של פרנסיס אליס Francis Alÿs הבלגי – מקסיקאי בעבודות כמו When faith moves mountains 2002 בו חמש מאות מתנדבים הזיזו דיונת חול בכמה סנטימטרים.
התחושה של אחרי האפוקליפסה ב The Tractor , אחרי שסימני המודרניזם נקברו והפכו לעוד שכבה ארכאולוגית יוצרים זיקה לסרטי מדע בדיוני, התחום שעסק , בדומה לאמנות דתית על היבטיה השונים, בתיאור של העולם שאחרי יום הדין. הטרקטור של הירש הוא פסל החרות הקבור ב Planet of the Apes 1968 או הקפוא ב The Day After Tomorrow (2004), הוא האיקונה של שינוי של קידמה שליטה וכוח .
הטרקטור מייצג סדר עולם שחלף.החושפים והמעלים אותו לפני השטח, אלו המוציאים את הטרקטור מקברו בניסיון החייאה כושל, כאילו מאמינם שהאיקונה הטרקטור יכול להניע התרחשות שמימית, לשנות גורלות .
טון העבודה של הירש,למרות הדיוקנאות הדרמטיים של המשתתפים והצילום בשחור לבן נותר כמעט יבש ובכך כוחו. הצילום במה שנראה כארץ גזרה מנכיח את התחושה שהעולם החדש של המודרניזם, של הטרקטור, נחרב עד היסוד, האתמול נראה הכול ותקוות השגב האנושי נגוזה*.
*פראפרזה חופשית על השורות הסוגרות את האינטרנציונל
Single channel video, 13:05 min.
התערוכה החקלאית חקלאות מקומית באמנות עכשווית. אוצרת: טלי תמיר
מוזיאון פתח תקווה לאמנות קריית המוזיאונים,בית יד לבנים, רחוב ארלוזורוב 30, פתח תקווה
הרשמה לניוזלטר הפירסומי השבועי של “החלון” בנושאי אמנות, אירועים ותערוכות חדשות – www.smadarsheffi.com/?p=925 (הרישום נפרד מהרישום לבלוג )
הערות/הארות אנא כיתבו ל thewindowartsite@gmail.com
Oded Hirsch/ The Tractor (2014)
Agro-Art: Contemporary Agriculture in Israeli Art at the Petach Tikva Museum of Art is an important exhibition. Not every good exhibition is necessarily an important one, which I define as a juncture between high quality art and broad intellectual issues. Although the current exhibition is defined as a discussion the contemporary Zionist-Israeli agricultural ethos – a sufficiently complex theme – it goes beyond. Its scope encompasses humanity’s place in the world and the ecological balance, which is upset and impacts our existence.The meta-issue in any discussion concerning Israeli agriculture, which strove to adhere to modernism since its inception, and which has become a tool of politics (which is not to its credit), is the issue of humankind’s subordinating Nature and the way in which such norms filter into human relationships.
still from the making of
The exhibition deserves a broad discourse, featuring excellent works by Zohar Gottesman, Tomer Sapir and Dov Or-Ner, among others, which stimulate a philosophical journey. Hirsch’s film, The Tractor, Single channel video, 13:05 min is an excellent piece. We can place it alongside of Yael Bartana and Gili Lavy, who both use and analyze the style of mid-20th century propaganda films (on the broad spectrum between Communist, Nazi, American and Israeli-produced cinema). This examination is associated with the aesthetics used in advertising to market products in need of “green-washing,” portraying items as “healthy” or “natural,” from mineral water through yogurt and running shoes. This practice has deep links to the exhibition, since the less agriculture is involved with Nature, the need to make people forget the artificiality of its products increases.
still from the making of
In contrast to Bartana and Lavy (and advertising clips, such Mey Eden’s “The Caravan” (2007) television commercial by Yariv Gever) Hirsch does not depict a world of handsome young people, strong and righteous, without doubts. Here as well as in his previous films, Hirsch’s protagonists are elderly, people whose faces are chiseled by the wind. He films them in a style reminiscent of Helmar Lerski, Soviet documentaries and propaganda films, such as by Eisenstein or Pudovkin. Its main image corresponds with Earth (1930) by Ukrainian director Aleksander Dovzhenko. In Earth, the tractor is brought to the village as the agent of modernism and Communism to convince the peasants of the advantages of progress, urging them to become a kolkhoz instead of remaining independent farmers. Hirsch’s tractor is a mythological symbol, severed from its function of pulling a seeder, harvester or cultivator. The large, heavy tractor becomes a hollow symbol of modernism and the mechanization of agricultural work.
still from the making of
The plot of the film is as concise as a drawing: on a hilly site, a group of elderly are digging in the earth, like an archaeological excavation, to reveal a tractor which they resurrect, pulling it upwards with a rope towards the unknown, outside the frame. The film is screened as a loop, producing a feeling of increasing loss which becomes more acute the longer the viewer remains in the space. The act of pulling a rope reoccurs in earlier films by Hirsch, such as 50 Blue and Tochka, in which human physical power takes the place of mechanized power. Depictions of the basic group labor of pulling on a rope have been preserved from ancient Egypt, with pictures of slaves signifying that what is portrayed here is a regression to the basic physical meaning of human resources.
Hirsch engages in humanity uselessness and irrationality in a way which is fundamentally different from Bartana’s determinism. His approach brings to mind Francis Alÿs’s viewpoint in works such as When Faith Moves Mountains (2002) in which 500 volunteers moved a sand dune several centimeters.
The feeling that The Tractor is post-apocalyptic, after modernism has been buried and became an archaeological layer, refers to end-of-days science films. Hirsch’s tractor is the Statue of Liberty buried in the earth in Planet of the Apes (1968) or frozen by the freak weather in The Day After Tomorrow (2004). It is an icon of change and progress, control and power. The tractor represents a world order which has passed out of the world. Those who reveal the tractor and raise it to the surface, delivering it from its grave, are engaging in a failed attempt to resuscitate it, as if the icon of the tractor could motivate a Higher Power to act, to change fates.
The tone of Hirsch’s work, despite the dramatic portraits of the participants and the black and white photography, is almost dry – but therein lies its strength. Filming in a wasteland creates the feeling that the brave new world of modernism – the world of the tractor – has been destroyed. The future is not a return to innocence, but a bleak prospect. The “struggle of tomorrow,” the hope of the human race, has been put aside for the time being.
still from the making of
Agro-Art: Contemporary Agriculture in Israeli Art.Curator: Tali Tamir
Petach Tikva Museum of Art, 30 Arlosoroff, Petach Tikva
Opening hours: M, W, F, Sat, 10-14; Tu, Th 16-20
Join the mailing list for Window’s weekly informational advertising newsletter: www.smadarsheffi.com/?p=925
Comments – please write to thewindowartsite@gmail.com
