Gili Lavy – La Mère Divine – גילי לביא

Please scroll down for English

La Mère Divine עבודת הווידאו החדשה של גילי לביא היא כסיפור קצר, מלוטש,שנשאר פתוח כמו תהייה. אפשר לקרוא אותו כחיווי על אמנות ,על היות העיסוק בתבניות וצורה, אופן להתמודד עם העולם וגם נסיגה מסוימת ממנו לחיק בטוח של הימנעות ; היה מעניין לחשוב עליו גם כהתבוננות אפיקורסית ברליגיוזיות אבל לשם כך חסרה בו מורכבות תכנית שתהיה בתואם לאיכות החזותית.
המהלך המחשבתי שלביא מציעה רחב – היא ממציאה מעין דת אישית, עבודה של בת לאימה שהופכת אחר מותה לרוח קודש, כך היא מוגדרת במערכת החוקים המועברת לבת על ידי כוהנת או אם מנזר שרק קולה נשמע. ההיבט הדתי נשאר מעורפל במידת מה משום שהאל מוזכר באשכבה אך הבת נשבעת לא להאמין באף אל למעט באימה המנוחה.

לעומת המהלך המחשבתי הרחב והפרום ההיבט החזותי בווידיאו מזוקק . החומרה הדתית מודגשת בכל פריים, הסגירות,המגבלות, הריסון. מתוארת שיגרה של תפילה, לימוד ואכילה. הפריימים, כמו “ענני סתיו”,עבודת הגמר של לביא בבצלאל ב 2013, מדויקים ומעבירים את שקט מתוח מעלים על הדעת יצירות נפלאות כמו “פאני ואלכסנדר” של ברגמן (1982) או “מגדל הדבורים” של תיאו אנגלופולוס מ 1986.

הגיבורה, שבפרולוג נראית בבגדים “חילוניים” ושער פזור בטקס האשכבה של אימה, עוברת שינוי חזותי לנזירה ששערה אסוף וראשה מכוסה והיא מתהלכת, ככל הבנות – הנזירות בחולצות צחורות וחצאיות שחורות (שיכלו להיות גם של תלמידות חינוך דתי יהודי). חבל שהיא מוצגת מאחרת לפעילויות , קצת כמו דמויות בסרטי אגדות שדווקא הן עתידות להיות נסיכות או גיבורות.
אתר ההתרחשות הוא מנזר רטיסבון ,מנזר צרפתי קתולי מסוף המאה ה 19, במעלה הרחוב מבית האמנים הירושלמי בו מוצגת העבודה. (הוא נוסד על ידי יהודי מומר,אלפונסו רטיסבון, פרט שמתקשר בעקיפין לשאלת הדבקות האמונית שהעבודה נוגעת בה) .

מים הם מוטיב חוזר בעבודה ובעולם הדימויים של מרבית הדתות ולכן גם באמנות. הם סמל להיטהרות והתחדשות ( כך למשל הטבילה הנוצרית , הרחיצה במקווה היהודית) . בפסיכולוגיה הם מפורשים כדימוי של תת מודע, חששות מודחקים מיניות וגם, בדומה לדימוי בדתות, ללידה. ב “האם הקדושה” הגיבורה נראית טובלת – רוחצת בברכת מים מכוסה בד לבן . בחלום בהקיץ היא חותרת בספינה בלב ים, בשוט שמתחיל בשחור לבן והופך לצבעוני. היא בורחת מהקבוצתיות של המנזר, מהבניין הסוגר למרחבי אינסוף – רק יופיו של הקטע מונע ממנו להפוך לקיטש מוחלט. תפילה של הגיבורה לאם שתחזק אותה שעה שהיא מטילה ספק באלוהותה בעיתית לא פחות.

העבודה נסגרת בסצנה של ארוחה בחוץ, בישיבה לא נוחה, של אורז וחלב, מזון לבן בלבד. יותר מטוהר נוצרת תחושה כאילו כל הצבע והחיים ניטלו והשימוש בלבן כצבע האבל בתרבות הסינית עולה על הדעת.היופי של העבודה, החזותי והקולי (מוזיקה של רוני וגנר) יוצר ציפייה לקראת העבודות הבאות של לביא, בתקווה שיהיה בהן גם את מה שהופך עבודה יפה להיגד אינטלקטואלי, אולי אפילו מרגש.

אוצרת: שרון בלבן
בית האמנים , רח’ שמואל הנגיד 12, ירושלים

הרשמה לניוזלטר הפירסומי השבועי של “החלון” בנושאי אמנות, אירועים ותערוכות חדשות – www.smadarsheffi.com/?p=925 (הרישום נפרד מהרישום לבלוג )
הערות/הארות אנא כיתבו ל thewindowartsite@gmail.com

La Mère Divine / Gili Lavy

La Mère Divine (2014) Gili Lavy’s new video work is like a polished but open-ended short story. We can read it as a discussion of the way art is engaged in form and paradigm as a means to address the world and, at times, as a retreat from it. The film may be have been considered as an atheist’s gaze at religiosity but its contents are wanting, unlike the high quality of the visual work.

Lavy takes a broad philosophical step in inventing a “personal religion” of a daughter’s worship of her mother who becomes the Holy Ghost after passing away. She is defined as such in the code of law transmitted to the daughter by an invisible Mother Superior who is heard but not seen. The religious aspect remains vague because the Lord is mentioned in the funerary ceremony, but later the daughter swears not to believe in any god except for her departed mother.

In contrast to the broad and vague conceptual idea, the visual aspect of the current work is refined. Each frame emphasizes the religious rigor, the cloistered life with its limitations and restraint. What is depicted is a routine of prayer, study and common meals. As in Lavy’s Autumn Clouds, her graduation work from the Bezalel Academy of Art and Design, Jerusalem (2013), the precise frames, conveying a tense stillness, are reminiscent of wonderful films such as Bergman’s Fanny and Alexander (1982) or Theo Angelopoulos’s 1986 film The Beekeeper. Lavy’s protagonist, first seen in the prologue with her bare head undergoes a change to a cloistered being with

bound hair and covered head, as she walks around with the other young women dressed in white blouses and black skirts (they could almost be mistaken for ultraorthodox Jewish high school girls in school uniform). She is presented as being late to some activities, a bit like characters in fairy tales who are the ones destined later to be princesses or heroines.
The site is the Ratisbonne, a late 19th century French Catholic monastery just down the road from the current exhibition site. (It was founded by Alphonse Ratisbonne, a Jew who converted to Catholicism, a detail which indirectly raises the issue of cleaving to the faith which the video touches upon).

Water appears repeatedly in the video, symbolizing purification and renewal in many religions, as in art (e.g., Christian baptism, the Jewish ritual bath). The psychological interpretation of water is the subconscious, repressed sexual fears, and birth. In La Mère Divine, the protagonist is seen bathing in a pool, while covered with white fabric. In her daydream, she rows a boat in the middle of the sea in a shot which begins in black and white and turns into color. She flees the communal life in the enclosed compound for the infinite space of the sea and it is only the beauty of this sequence that prevents it from being utter kitsch. Her prayer to the Divine Mother to strengthen her at a time of casting doubt on the latter’s divinity is no less problematic.

The video ends with a scene of an outdoor meal, the young women sitting and eating rice and milk – a meal of white food. More than Christian purity, the feeling is one of having all the color and life drained out of her life, and the use of white as a traditional Chinese color of mourning comes to mind.
The visual and auditory beauty of this video (music by Roni Wagner) makes us look forward to more from Lavy, hoping that her new works contain what makes a beautiful work into an intellectual statement, and even into a moving one.

Join the mailing list for Window’s weekly informational advertising newsletter:
www.smadarsheffi.com/?p=925

Comments – please write to thewindowartsite@gmail.com