מקום זה|This Place

מקום זה היא תערוכה מפתיעה. קווי המסגרת שלה – שנים עשר צלמים בינלאומיים שבאו לצלם בישראל ובשטחים הכבושים יצרו, אצלי, ציפיות נמוכות ביותר. בעבר תערוכות שהתבססו על המודל של אמנים, בהם מצוינים, המגיעים לזמן קצוב ומציגים את תובנותיהם אודות המצב הישראלי/פלשתיני היו, בהכללה, מביכות, וודאי שלא תרמו להארת זוויות חדשות.

בפרויקט מקום זה נוצר נתיב הבעה, או לפחות גוון הבעה נדיר. במסגרת הפרויקט שהחל מ 2009 והסתיים רשמית ב 2012 שהו בארץ שנים עשר המשתתפים, כולם אמנים העוסקים בצילום תקופות ממושכות במהלכן נפגשו וראיינו והתוודעו לאנשים, תרבות ודעות מכל מגוון הקשת הישראלית פלשתינית.היוזמה לפרויקט, של פרדריק ברנר, נבטה כבר ב 2005 . הוא מומן על ידי עשרות גופים פרטיים ואינו נתמך כלל על ידי גורמים ממשלתיים או פוליטיים כלשהם. עם זאת הגוון הפוליטי, השמאלי, בולט. התערוכה כשמה, נוגעת בעצבים החשופים של המקום הזה וגם הרגע הזה ואי אפשר לצפות בעבודות בלי שהחדשות האחרונות על עוולות וטרור בשטחים הכבושים יהיו חלק מהקריאה.
נושא העל של במקום הזה,מעבר למקום הספציפי, הוא התבוננות, האופן בו אמנות מעבדת ויוצרת רפלקציה על מציאות. בשנים עשר גופי העבודה המוצגים בה יש קשב רב, כאילו הצמידו האמנים סטטוסקופ לחזה המציאות והקשיבו לפעימות ליבה.
השאלות שעולות מהעבודות נוגעות לאופי היחסים של הדוקומנטרי והאמנות. אפשר לחשוב על כך בהקשר לצילומי עיתונות , או גופי עבודה דוקומנטריים שהפכו לקלאסיקה כמו העבודה של סבסטיאו סלגדו שהסרט המצוין של וים ונדרס אודותיו, “מלח הארץ” מוקרן כעת במוזיאון וכמעט מתבקש לראות אותו לפני או אחרי תערוכה זו.
עבודות הנוף של ג’ונג’ין לי, אמנית ילידת קוריאה בולטות ביופי וחומרה. עם שקט גדול היא מנכיחה מקומות של ישימון. היא צילמה בעיקר בנגב אבל אינה עומדת כנלהבת מול נופים בראשיתיים אלא כמי שמביטה במה שעלול להתרחש, בפוסט אפוקליפסה.העבודות מודפסות על נייר עשוי ביד כך שתחושת החומריות חזקה כמעניקה דחיפות לדימויים כאילו ביקשו לצאת מעורם.

            יוזף קודלקה, אמן שעבר למערב מצכסלובקיה בעידן הקומניסטי, הוא (לצד גף וול, ותומס שטרוט) מהצלמים המוכרים ביותר שהשתתפו בפרויקט. העבודה שלו חומה היא פסל החוצה את אולם המוזיאון, ויטרינה אפורה ארוכה ארוכה ובה ספר צילומים פנוראמיים בשחור־לבן העוקבים אחר חומת ההפרדה ונפתח כמו אקורדיון. קודלקה ביקר שבע פעמים בארץ בין 2008- 2012. ההתבוננות שלו היא כשל מי שסורק פצע מכל כיוון וזווית אפשרית. ההעמדה של הצילומים בתוך ובתור פסל יוצרת אופן התבוננות שמזכיר התבוננות במוצגים מודאליים, בעיקר אך לא רק ארכיאולוגיים וגם הליכה לאורך מסלול ממושטר.

סדרת צילומי האוויר של פייזל שיח’ האמריקאי עוקבת אחר שינויים בנגב . 48 תצלומי אוויר מסודרים בגריד,כעבודות טלאים בצבעים בהירים שמעלות על הדעת, באופן זאנרי עבודות חריטה קדומות מאזורינו הם מעקב אחר האופן בו פציעות שונות של הנוף השפיעו עליו ובעיקר על האוכלוסיה הבדואית.

אמנים אחרים, בהם פרדריק ברנר, וניק וופלינגטון ממקדים מבט בקהילות מתנחלים. הצילומים משקפים את הדימוי התנכ”י – בראשיתי שיצרו לעצמם המתנחלים וגם דמויים כל כך יומיומיים שכמו מכחישים את ההוויה הבעיתית בה הם מתקיימים. בהכללה אלו הם החלקים הפחות חזקים בתערוכה. באופן מעניין הפרויקט של וונדי איוולד, צלמת אמריקאית , עשוי בכלים של דוקומנטציה פוליטית על ידי צילום כפי שמשתמשים בהם היום ארגוני שמאל וימין במיוחד “בצלם” ו”ארגון זכויות אדם ביש”ע”. ארגונים אלו מחלקים מצלמות ומעודדים פעילים לתעד כל

עימות. איוולד נתנה למשתתפי ארבע־עשרה סדנאות צילום שהעבירה בישראל ובגדה המערבית לצלם את עצמם והקהילות הקרובות להם. העבודות מוצגות שורות־שורות של צילומים קטנים על מדפים כקולאז של נקודות ראות והדמיון בין הקהילות רב מהמפריד. מה שכתערוכה עצמאית היה חלש בעיני הופך בהקשר הכללי של המקום הזה לסוג של הערה/הארה מעניינת.
החוויה ש מקום זה יוצרת היא במידה רבה פרדוכסלית בשל המתח המתמיד בין הקרוב המוכר שהופך לכמעט אבסטרקטי או לעיתים אמבלמטי. היא אחת מתערוכות האמנות, וודאי הצילום, המשובחות שהוצגו כאן לאחרונה.

מוזיאון תל אביב לאמנות
אוצרת אורחת: שרלוט קוטון, מייסד הפרויקט: פרדריק ברנר

נפתחה ההרשמה לקבוצת סיורי אמנות לעונת 2015-2016 . ראו פרטים בעמודת ההרצאות  והסיורים באתר.

הרשמה לניוזלטר הפירסומי השבועי של “החלון” בנושאי אמנות, אירועים ותערוכות חדשות – www.smadarsheffi.com/?p=925 (הרישום נפרד מהרישום לבלוג )

הערות/הארות אנא כיתבו ל thewindowartsite@gmail.com

This Place

This Place is, to a large extent, a surprise. The concept, used many times, of international artists coming to Israel for short periods of time and creating art reflecting on the Israeli-Palestinian conflict, is far from promising. The project/exhibition This Place, launched in 2009 and officially ended in 2012, involved inviting 12 international artists who employ mainly photographic media, to visit Israel and the Occupied Territories.

Funding came from dozens of private donors, not one of them official. One cannot deny that a Left-wing outlook pervades the exhibition.
Beyond specific locale, the meta-subject of This Place, is the gaze, the way in which art processes and creates a reflection on reality. The works show focused attention as if the artists were listening to the heartbeat of reality. The ensuing questions refer to the relationships between documentation and art. Many documentaries have become artistic classics, such as Sebastião Salgado’s oeuvre (Wim Wenders’s excellent film on Salgado, Salt of the Earth, is currently being screened in the Museum).

Korean artist Jungjin Lee’s landscapes stands out in their austere beauty. Photographed mostly in the Negev, the works have a powerful presence and sense of urgency, assisted by the materiality of the handmade paper. She seems to be watching what is about to happen, with post-apocalyptic vision.
Josef Koudelka’s Wall is a sculpture crossing the hall, a long, accordion-like glass cabinet holding panoramic b&w photography books tracing the progress of the Separation Wall. Koudelka’s gaze scans the wounded landscape from every possible angle. Placing the photographs inside a sculpture and

making them into a sculpture creates a way of looking which reminds us of model displays, especially but not only featuring archaeological finds, and evokes walking along a surveilled path.

American photographer Faizal Sheikh’s 48 aerial photographs arranged in a grid trace changes in the Negev. The patchwork of light-colored works is reminiscent of early rock engravings in the region, and follow the way various gouges in the landscape have impacted the land and especially the Bedouins.
Other photographers, among them Frédéric Brenner and Nick Waplington, focus on settler communities. The photographs reflect the biblical self-image the settlers created, as well as strong images of the mundane contemporary which are almost a denial of the problematic present. Wendy Ewald (USA) uses the tools of political documentary. Ewald conducted 14 photography workshops in Israel and the West Bank in which participants

photographed themselves and their communities. The collages of viewpoints show that what they have in common is greater than what separates them. Although it might be weak as an independent exhibition, it becomes an illuminating comment here in the joint project.

This Place is a paradoxical experience of constant tension between what is close and familiar and its transformation into the near abstract or ambivalent. It is one of the most superb recent art exhibitions, and certainly one of the best photography exhibitions seen here lately.

Project Curator: Charlotte Cotton
Project Initiator: Frédéric Brenner

Join the mailing list for Window’s weekly informational advertising newsletter:
www.smadarsheffi.com/?p=925

Comments – please write to thewindowartsite@gmail.com