התכוונות רחבה יש בתערוכה הקטנה של שלומי ללוש ואמיר תומשוב בגלריה אלפרד. שני האמנים שחיים, כך נכתב בטקסט המלווה , בעמק יזרעאל בעפולה מנהלים דיון על מודרניזם וחלומות תוך תהיה על העכשווי. תומשוב יוצר פסלים אדריכליים , מעין אדריכלות פיקטיבית שמעלה על הדעת את הקונסטרוקטיביזם הרוסי ׁבמיוחד טאטלין (“המונומנט לאינטרנציונל השלישי” מ )1920 או העבודות של אנטון פבזנר ( ורבים נוספים) למרות שמבט מקרוב מגלה שהוא מטפל באדריכלות הישראלית הסטנדרטית ביותר- זו הישנה של שיכונים וזו ההווה שטרם קיבלה כותרת אך היא נבנית כשכונות שלמות שנראות זהות מרמת אביב עד צור יגאל ועפולה.
בעבודות הלבנות או חומות בהירות תומשוב יוצר ,מודלים שהשתבשו והסתבכו והשתרגו , ההיפוך מעיר סדורה ומודרנית אך גם לא מבוך מבטיח-מסתורי של ערים שהתפתחו באופן אורגני . המונח של עיר אידאלית מתקשר לציור של פיירו דלה פרנצ’סקה ,”העיר האידאלית” מ 1470 ,מעבודות המופת של הרנסנס בה צוירה עיר ללא תושבים וללא צמחיה. כל המחשבות הללו על עיר והמקום בו עיר הופכת לשממה בנויה מתחזקות לאור התקוות והכישלונות של עפולה כעיר שתוכננה על ידי ריכרד קאופמן , מהאדירכלים המובילים של הסגנון הבינלאומי בארץ (תכנן את נהלל ומושבים וקיבוצים וגם את בית ראש הממשלה שכבר אינו מספק את ראש הממשלה הנוכחי) .
העיר היתה אמורה להיות מרכז אורבני לכל הסביבה לפני שניתן היה לצפות את המצב האנומלי בארץ בו ההתישבות החקלאית הייתה חזקה מהעירונית ולא הזדקקה לשרותי עיר קרובה. הפסלים- מודלים הם במידה רבה רוחות רפאים , הנכחה של מה שלא יבנה ולא תוכנית שתקרום עור וגידים.
אם תומשוב מדבר על ניסיון, שכשל ליישם בעמק אוטופיות מודרניות , ומבקר אוטופיות אלו כמי שאיבדו בניסיון לבנות עולם חדש זהות של מקום ואקלים ותרבות הרי שלומי ללוש מתבונן בנוף שבשולי העיר ,ששוממה אולי מהנוף סביבה, ומשתמש בציור המכונה פעמים רבות מסורתי כידי להנכיח את הנראה ואת המדומיין.
ציורי הנוף של ללוש מזכירים בהחלט ציורים של אורי בלייר (ואפשר לחשוב גם על אלי שמיר או אלון פורת אבל יצירות שניהם דשנות הרבה יותר ) אבל יש בהם צחיחות, גם בתוך הירוקים ובתוך הערפיליות שהוא כולה שלו. ללוש אינו עושה אידיאליזציה של טבע , אינו עושה רומנטיזציה לאופן בו הוא מצולק בסימני מודרניזציה. כמו שבמודלים המשובשים של תומשוב מהלכת “העיר האידאלית” הרי בציור בית הקברות ,עם הירוק העשיר שלצמחיה ענפה אפשר לחשוב על Et in Arcadia ego הנהדר של פוסן מ 1638 שכותרתו “גם בארקדיה אני נמצא” מדברת על נוכחות המוות בחיים . בציור אחר ,מצייר ללוש גבר שכמעט שותה מנחל ,ידיו קשורות לקני סוף כגרסה למיתוס של טנטלוס שלעולם יהיה ליד מים ולא ישתה מהם , כלומר יחווה תיסכול תמידי.
רותם ריטוב , הפעם כאוצרת , יצרה אמירה על כאב במודרניזם שלא המריא, על ההשתלטות העמוקה כלכך שלו שגם יציאה לטבע אינה גואלת ממנו . שם התערוכה , ונתתי את הארץ שממה לקוח מספר יחזקאל פרק לג מפסוקים בהם מדובר על העונש שמושת על ישראל , עַל כָּל-תּוֹעֲבֹתָם אֲשֶׁר עָשׂוּ.
השבר שיצר המודרניזם,במקומות רבים כלכך יצר לא פעם תחושה שהתקוות היו לתועבות .בתערוכה הזו ללא הצהרות יש התבוננות והתמקדות באזור ומקום אחד ובכאב ששיך למקומות רבים.
אוצרת: רותם ריטוב
הרשמה לניוזלטר הפירסומי השבועי של “החלון” בנושאי אמנות, אירועים ותערוכות חדשות – www.smadarsheffi.com/?p=925 (הרישום נפרד מהרישום לבלוג )
תגובות – נא לכתוב ל thewindowartsite@gmail.com
“I will make the land a desolate waste…” Shlomi Lalush| Amir Tomashov
Shlomi Lalush and Amir Tomashov’s two-person exhibition at the Alfred Gallery is a small show with big intentions. The gallery text mentions that the two artists, living in the vicinity of Afula in the Jezreel Valley, address Modernism, utopias, and dreams while contemplating contemporary art.Tomashov makes architectural sculptures, a fictional architecture bringing to mind Russian Constructivism, especially Tatlin’s Monument to the Third International( 1920) or Anton Pevsner’s works. A closer look, however, reveals that Tomashov engages in the most standard Israeli architecture of old-style housing blocks, the nameless style creating entire identical-looking neighborhoods.
Tomashov’s disrupted models become complicated and interwoven, in contrast to an orderly modern city or a traditional, organically-evolving urban space. The concept of an “ideal city” is associated with Pierodella Francesca’s 1470 Renaissance masterpiece of a city without inhabitants or any greenery. All of these thoughts about a city and its becoming a place of desolation become more intense when taking into consideration the hopes and failures in designing the Valley’s “capital” – the city of Afula. Designed by Architect Richard Kaufmann, one of the foremost International Style architects working in Israel, Afula was intended to be the urban center of the JezreelValley before it was possible to foresee the anomalous situation of the agricultural sector being stronger than the urban populace. The sculptures-cum-models are,to a great extent, ghost towns, making present what will not be built, if Tomashov is referring to the failed attempt to implement a modern utopia in the Jezreel Valley. If Tomashov’s models are critical of these utopias, these failures to build a new world, Shlomi Lalush observes the landscape at the margins of the cityscape, using “traditional” painting to make present the visible and the imagined. Both artists refer to a lack of unity between place/culture/climate.
Lalush’s landscapes are reminiscent of Uri Blayer’s treatment of the views (or perhaps Elie Shamir or Alon Porat, although the latter two have more saturated color).Lalush’s landscapes are dry even amongst the greenery and the mists, without idealizing or romanticizing nature, so scarred by modernization. Similar to the way in which the genre of “The Ideal City” resonates through Tomashov’s models, in Lalush’s painting of the graveyard, with its lush greenery and flourishing vegetation, we may think of Poussin’s wonderful Et in Arcadia ego (1638), in which Death declares “I am present in Arcadia, too.” Another painting depicting a man bending down to drink from a stream, yet not reaching the water, his hands grasping the reeds, refers to the myth of Tantalus, as a picture of eternal frustration.
Rotem Ritov, herself an artist, has curated an exhibition reflecting the pain at a modernism whichfailed to fulfill its ideals. The title, taken from Ezekiel 33:28, speaks about the punishment for the People of Israel “on account of all of the abominations which they have committed.” The contemplation and focus on a single region and single location refers to much larger implications, but does so without making a grandiose statement.
.Curator: Rotem Ritov
Join the mailing list for Window’s weekly informational advertising newsletter –
www.smadarsheffi.com/?p=925
Comments – please write to thewindowartsite@gmail.com
