בתערוכת יחיד מדויקת גבי קירכלי לקח את הצופים למסע כפול :פנימי למחוזות האבסורד, וחיצוני להתבוננות על המציאות כמכלול סוראליסטי . שמות העבודות הם המפתחות שנתן בתערוכה לכאורה אניגמטית בה הסיע את הצופים ברכבת שדים תרבותית מהברית החדשה ו”האף” של גוגול לחנויות הנוחות בתחנות דלק וגיבורי תרבות האוכל העכשווית.
המיצב ארבעת פרשי האפוקליפסה היא פדסטל/מדף עץ חשוף ופשוט קוים עליו נחים ארבע יציקות פוליאוריטן :מזרן יוגה מגולגל, כרובית ומחשב של אפל ותיק גב תוצרת החברה השבדית KanKen, דיוקן מתומצת של ההיפסטריות בגרסתה המקומית (למרות שהכרובית של אייל שני כבר הצמיחה כנפיים בינלאומיות) , ומולו פסל עץ גדול שנראה כמו דמות הולכת שתומצתה לצעד ענק בלבד כשאת ראשה מחליף דלי פלסטיק כחול הפוך. ארבעה הפרשים המופיעים בחזון האפוקליפסה של יוחנן :מלחמה, רעב, מגפה, ומוות , הם דמויות שמשקלם באיקונוגרפיה התרבותית המערבית עצומה (הם נסמכים על חזון זכריה המופיע בתנ”ך ולטהר את העולם) . הפרשים באים להעניש את האנושות החוטאת, זורעים הרס ומוות.
installation view
האנושות, החברה המידית של האמן, מתומצתת לסימנים של שובע שברירי המתפקדים כאותות אזהרה, כקריאה כמעט פצועה להתבוננות. טכניקת היציקות של קריכלי, מחומר מזיק לסביבה ורעיל לעובדים בו, הופך את הצרוף של אובייקטים מפוליאורטין מול עץ חשוף לאמירה ואת המיצב כולו עבודה לטורד, למטיפה אפילו. המשמעות בה הוא נטען בקריאה קשובה חריפה בהרבה מתפיסתו כפופ מאוחר , כדיבור על צרכנות אגרנית.
ההד לעבודה הזו מצוי קומה עליונה ב”פיגוע” ארבע יציקות של אוטובוסים מתפוצצים מיניאטוריים, בצבעי לבן לשחור, אדום והצבע המקורי , הצהבהב של החומר. האנאלוגיה בין הדימוי הנרמז בשם העבודה בקומת המסד לבין בהירות הדימוי עצמו בקומה העליונה ברור ומדבר על הווה שענני אפוקליפסה מתאבכים בשמיו.
במרכז החלל העליון פסל עץ גדול מונח על הרצפה ,נראה כמו הכלאה בין העתק בעץ של מכשיר חפירה לבין סירה ומכל מקום אובייקטים שמתרחקים כך או אחרת מקרקע, בחלקי העבודה מעובדים הצורות שונות של חריטה ושל עיבוד .מדובר בהיבריד המסרב להתפרק לחלקים נפרדים בדמיון הצופה , וכך מתכתב עם נחשי הפוליאוריטן התלויים בחלל העשויים כאין קשר גורדי באותה שפה צבעונית של “פיגוע”.
בין חלל המסד לקומה העליונה תלויה עבודת כתב עם המילה תם באותיות שחורות גדולות ופשוטות. זוהי תזכורת לאחים מההגדה של פסח, טקסט המתייחס לגאולה ושחרור האולטימטיבי בתרבות היודו-כריסטיאנית ואחד המוכרים ביותר לכל יהודי. המילה גם מתייחסת לקץ, לסוף, למה שלא ישוב.
בתערוכה בהירה, קונספטואלית, אפילו מחויייכת קריכלי מדבר על תחושת האבסורד האופפת אותנו כשהתחושה שדברים השתבשו עמוקות כמו אותו פקיד של גוגול המתעורר ומגלה שאפו נעלם מפניו ומתהלך בעולם כבירוקרט רם דרג .
את התערוכה ראיתי ביומה האחרון. חלק מהעבודות המוצגות בה הן עבודות שגרסאות קודמות שלהן הוצגו בעבר ואובייקטים אחדים, בהן הכרובית כמובן, הם חלק מהשפה הקריכלית ההולכת ונרקמת בעשור האחרון, דיאלקט פרטי ומובחן בשפת העברית – אמנותית שכבר קיימת כמערך איקונוגרפי מקומי.
להרשמה לניוזלטר הפרסומי השבועי של “החלון” בנושאי אמנות, אירועים ותערוכות חדשות
www.smadarsheffi.com/?p=925 (הרישום נפרד מהרישום לבלוג)
לפרטים על סיורי אמנות והצטרפות לקבוצה הקבועה כיתבו
smadarsheffi עיקבו אחרי באינסטגרם
Gabi Kricheli /how to name a nose without a body, nobody knows
Gabi Kricheli takes viewers on a double journey in this precise one-person exhibition: internally to the realms of the absurd, and externally, to an observation of reality as surrealist. The titles of the works are the keys to the seemingly enigmatic exhibition in which Kricheli takes visitors on a cultural rollercoaster ride from the New Testament and Gogol’s Nose to convenience stores in gas stations and the culinary superstars of the contemporary “foodie” scene.
The Four Horsemen of the Apocalypse is a bare wood shelf/pedestal with clean lines bearing four items cast from polyurethane foam: a rolled-up yoga mat, a cauliflower, an old Apple computer, and a Swedish-made Kanken backpack. They form a concise portrait of the local hipster, placed facing a large wooden sculpture that looks like a walking figure distilled into one giant step, its head replaced by an overturned blue plastic bucket. The “four horsemen” from John’s apocalyptic vision in the Book of Revelations are war, famine, plague, and death.
Humanity is represented here by marks of fragile satiety functioning as warning signals, as a call to stop and observe, from a wounded place. Kricheli’s casting technique, using non-degradable material toxic to the artist and the environment transforms the combination of the foam elements facing the exposed wood into a statement, making the entire installation very troubling. Its meaning is charged through an attentive reading much sharper than a simple view of it as Late Pop about hoarding and overconsumption.
The echo of this work is on the gallery’s upper floor in the work Explosion [terrorist attack] with its four miniature exploded casts of buses in black and white, red, and the original yellowish color of the material. The analogy between the hinted-at image in the title on the ground floor and the clarity of the image itself on the upper floor is clear, speaking about our present clouded with threats of a new apocalypse.
At the center of the upper space a large wood sculpture stands on the floor, like a hybrid of a wooden replica of a digger and a boat. The elements are distanced from the floor in various ways, while in other sections of the work, various forms are processed by machining, turning and other means. This hybrid refuses to deconstruct itself into separate elements in the viewer’s imagination, thus corresponding with the polyurethane foam snakes expressing terrorist attack in his colorful language.
In a clear, conceptual, one might say humorous exhibition, Kricheli alludes to the absurdity enveloping us, the feeling that things are profoundly wrong, like Gogol’s clerk who discovers upon awakening that his nose has disappeared from his face, yet continues to conduct himself as a high-ranking bureaucrat.
Join the mailing list for Window’s weekly informational advertising newsletter –
www.smadarsheffi.com/?p=925
For information about Art tours – please write
thewindowartsite@gmail.com
Follow me on Instagram: smadarsheffi
installation view
