הצילום כהתגרות בתפיסות זמן מונח בלב תערוכה קטנה ומעניינת המוצגת ב”המעבדה לצילום”, חלל גלריה שנפתח בתוך חנות – בית מלאכה ברחוב מנחם בגין לפני כשנה. שמה לקוח מספר מדע בדיוני שראה אור ב 1760 ובו נחזתה המצאת הצילום , מציאת שיטה להנציח את הדימוי שנעשה ב”קאמרה אובסקורה”, המכשיר המוכר ליצירת דימוי הפוך על ידי ריכוז קרני אור בחלל מואפל שהיה קיים כבר מהעת העתיקה.
בחלל מלבני ארוך , שנצבע חלקו בשחור מציגים ארבעה צלמים עבודות בטכניקות מסורתיות, אלטרנטיביות לצילום הדיגיטלי. התערוכה היא חלק מההבנה המתחזקת של מדיום הצילום על כך שכיום הוא בבחינת שפה שהתפצלה והלשונות השונות משמרות תרבויות ורגישויות. מעבר בין השפות אפשרי, כמו בכל מערכת שפות אך יש יוצרים שצליל לשון מסוימת הוא חלק אינטגרלי,מהותי בעבודתם.
גוף העבודות של רוסטם באירמוב משובח. סידרת דיוקנאות בטכניקה אמברוטייפ (Ambrotype) המכונה לוח רטוב מרהיבה. החשיפה הארוכה יוצרת עצירה בזמן הדימויים מופיעים על לוח זכוכית טבול באמולסיות שונות העוברים תהליכים כימים, והעדר הצמצם בעדשת המצלמה הופכת את שאלת חשיפת האור לגישוש אחר תוצאה רצויה. למרות ריבוי הפקטורים הלא מדויקים הרי הבחירה בדימוי עצמו מדויקת להפליא ובדיוקנאות המוצגים כאן האינטראקציה צלם/מצולמות ומצולמים חריפה, כאילו האזנו , אנו הצופות/ים לדיאלוג המתנהל ביניהם.
אסף גאם הכהן שאצר את התערוכה, מציג בה דיוקנאות בלבד החלטה מעניינת בהקשר לטכניקות צילום מוקדמות בהן היה לצילום נוף ואובייקטים מקום מרכזי, הן מסיבות תרבותיות, צילומי ארץ הקודש למשל היו קטליזטור לפיתוח צילום מקומי מוקדם וכמובן פרקטיות, בשל היות הדברים נוחים לצילום ממושך. מצבור הדיוקנאות בתערוכה מחזק את הקשרי הזמן/צילום/מעגל חיים. הדמויות שצולמו בטכניקות לוח רטוב, או הוקרנו כדימויים על נייר פוטוכימי נדמות זרות להווה, רוויות אותה הילה של “פעם” כאילו חל שינוי כלשהו באופי האנושי במהלך המאה החולפת.
על שאלת השינוי שחל באופן בו אנו מתבוננים מנסות לשפוך אור עבודות מפרויקט אמנותי פוליטי בו אדוארד קפרוב המצלם אנשים החיים ממש על גבולות המדינה. בהגדרה הבלתי אפשריות הזו, הנזילה, הופך הצילום לחיפוש אחר בהירות כשאימוץ אמברוטייפ (Ambrotype) כטכניקה מנסחת עצירה, הפוגה להתבוננות. קפרוב למד את הטכניקה אמברוטייפ מבאירמוב כיוון המבט שלהם הפוך: באירמוב פונה למסע פנימי בעוד קפרוב מחפש במצולמים את עין הסערה ,האופן בו באותו רגע של הקפאה יקרת ערך בזמן שהצילומים יוצרים מממשיכות אדוות חוסר השקט התמידי להתרחב.
העבודות החלשות בתערוכה הן של מיה ברן. למרות הסימפטיה לנושא , סטראוטיפים של נשים , במקרה זה ניסיון לדבר על סטראוטיפים אמריקאים וקודים של החפצה מגדרית וגזעית הרי העבודות שטוחות. גם גיוס תהליך מוקדם, הקלוטייפ של פוקס טלבוט מהמחצית של המאה ה 19 אינו מושיע אותם מסתמיות .
טל ניסים יצר קולאז’ צילומי שהוא מחווה וזיכרון לסרט של כריס מרקר “המזח” (La jetée), סרט מדע בדיוני מ 1962 שהפך לסרט כאלט (ובסיס לסרט” 12 הקופים” ). ייחודו של הסרט היא היותו מורכב רובו ככולו, מסטילס. ניסים לקח את הקטע שיחיד שאינו כזה , פרק אותו ויצר קולאז’ צילומי באמצעות הקרנה דיגיטאלית על גבי נייר פוטוכימי . התוצאה היא עבודה יפה אך הרמטית מידי מבחינת קריאתה , כמעט הפיכתה לאבסטרקטית.
גאם הכהן מציג קאמרה אבסקורה בנויה יפה ובה מסכת מוות בקצה האחד ובקצה השני מוקרן דימוי המסכה, במהופך. הדימוי התלוש , ההפוך, נעלם שמנותק החשמל לתיבה ,שברירי כמו זיכרון שמחפש עוגיית מדלן .
אוצר : אסף גאם הכהן
המעבדה לצילום גלריה לאמנות דרך מנחם בגין 19 תל אביב
להרשמה לניוזלטר הפרסומי השבועי של “החלון” בנושאי אמנות, אירועים ותערוכות חדשות
www.smadarsheffi.com/?p=925 (הרישום נפרד מהרישום לבלוג)
לפרטים על סיורי אמנות והצטרפות לקבוצה הקבועה כיתבו
smadarsheffi עקבו אחרי באינסטגרם
Giphantie
The PhotoLab Gallery, Tel Aviv, is hosting a small but very interesting exhibition. At its core is the view of photography as challenging the perception of time. The title is from a science fiction novel published in 1760 which envisioned the invention of photography.The traditional and Analog photography exhibited are all alternatives to digital photography.
Rustam Bayramov’s oeuvre is superb. His portrait series of Ambrotypes, a wet-plate technique, is breathtaking. The lengthy exposures create images of stopped time, while the images on the glass plate dipped in various emulsions undergo chemical processes. As there is no adjustable diaphragm on the camera lens, exposure time becomes a “guesstimate” to obtain the desired result.
Edward Kaprov photographs people living on the very border of the country. He seeks the eye of the storm in his subjects, the way in which the moment of freezing the precious image in a photograph continues outward, widening the ripple of the lack of peace and calm.
Maya Baran’s works are weakest in this exhibition. Despite my sympathy for her subject, her visual commentry on stereotyps of women does not ammount to more then a quite banal statment.
Tal Nisim has created an homage to Chris Marker’s unique science fiction film La jetée (1962), which is composed nearly entirely of stills. Nisim took the only clip from the film which is not made of stills, and deconstructed it to create a photographic collage through a digital projection on photochemical paper. The result is beautiful but too hermetic to read, as it has become almost abstract.
Asaf Gam Hacohen is exhibiting a beautifully-constructed camera obscura containing a death mask at one end, and a projected, inverted image of the mask on the other end. The upside-down uprooted image disappears when the electricity is turned off, like a fragile memory in search of its Madeleine biscuit.
Curator: Asaf Gam Hacohen
PhotoLab Gallery, Menachem Begin 19, Tel Aviv
Join the mailing list for Window’s weekly informational advertising newsletter –
www.smadarsheffi.com/?p=925
For information about Art tours – please write
thewindowartsite@gmail.com
Follow me on Instagram: smadarsheffi
