יוזף בויס /אברהם אופק| Avraham Ofek / Joseph Beuys

אברהם אופק: גוף, עבודה

העיון מחדש בעבודות של אברהם אופק מאיר שינויים מהותיים שחלו  באופני הקריאה של אמנות  במהלך השנים מאז הרבע האחרון של המאה הקודמת והזדמנות להתוודא לעבודות לא מוכרות שמתיחסות ליוזף בויס. בשינויים  הכוונה  לאינקלוסיביות ורגישות לתפישות שונות של   ממדי מציאות  כבסיס לפרשנות. אחרי שנים בהם רגישויות רליגיוזיות צומצמו בקריאתן בארץ לשאלה של דתי,  במובן הצר ביותר של האורתודוכסיה השלטת,  נראה אופק, כאינדיבידואל וכחלק מקבוצת “לוויתן” כמי שהציב בשעתו, אלטרנטיבה.

Avraham Ofek
28×35.5, עיפרון על נייר,
1986 שנים למלחמה, אוקטובר 13 13 Years Since the War, October 1986, pencil on paper, 28×35.5
Avraham Ofek
אמור לי איסקצ’ה, למה
אתה נבהל? אברהם יהודי ואתה פוחד או לא? 32.5×23.5עיפרון על נייר, Tell me Isaacche, why are you afraid? Abraham is a Jew and are you afraid or not?, 1986, pencil on paper, 32.5×23.5

אופק זכה להכרה  בחייו. הוא יצר ציורי קיר במקומות ציבוריים מרכזיים (בין היתר בית הדואר בירושלים ספריית סוראסקי באוניברסיטת תל אביב ) ייצג את ישראל בביאנלה בוונציה ושימש כנספח תרבות ברומא. ובכל זאת היה  חיצוני לזרם המרכזי , קבוצת האמנים שקיבלה קאנוניזציה ב”דלות החומר”  שאצרה שרה בריטברג  במוזיאון תל אביב ב 1986, השנה בה הוצגה רטרוספקטיבה של אופק במשכן בעין חרוד שנאצרה על ידי גליה בר אור, אוצרת  התערוכה הנוכחית .

אופק- בויס

גוף העבודות הבולט  ביותר בתערוכה  היא קבוצת רישומים בהם אופק מתכתב עם המיצג   I Like America and America likes Me של  יוזף בויס מ 1974. חבל  שהרישומים המרתקים נתלו בצפיפות יחסית על קיר  אחד בקצה גרם המדרגות המחבר את שני חלקי אולם מאירהוף , ולא קיבלו מקום בחלל ההולם את חשיבותם, את האומץ האינטלקטואלי והסערה הרגשית שהם מייצגים.
רבות דובר על הדיאלוג הישראלי עם בויס  מיצחק דנציגר , דוד גינתון, תמי גטר ועד ארז ישראלי. ההפיכה של חייל  נאצי מעוטר אותות גבורה לדמות נערצת בישראל רבע מאה אחרי השואה חידתית ללא ספק, ומעידה על ההצלחה הפנומנלית של בויס לגבש זהות, או לכל הפחות להמציא לעצמו פרסונה, בתפקיד אמן המבקש לרפא  את פצעי  האדם והסביבה.

Joseph Beuys I Like America and America Likes Me 1974

הרישומים של אופק ספקניים ל I Like America and America likes Me וניתן לראות בזה גישה לבויס בכלל, לאמן האירופאי הנערץ ביותר במחצית השנייה של המאה הקודמת.
בויס הציע ב I Like America and America likes Me היפוך למאזן הכוחות הפנים אמנותי של אותן שנים – השמאן מאירופה הגיע לארה”ב , הפגין בה את כוחו כמו דניאל שנכנס לגוב האריות ושב לאירופה. בויס טס לניו יורק ונאסף באמבולנס כשהוא עטוף לבד ושומן לגלריה Rene Block שם שהה שלושה ימים עם זאב ערבות ־     coyote  אתו התיידד במהלך הזמן. בויס לבש את בגדיו- מדיו הקבועים, הכובע והווסט, והשתמש גם במקל שמאן ושמיכה. המיצג פורש במונחי תרבות וטבע, בהתעלמות כמעט מוחלטת מכך שבויס היה בגלריה מרצונו, וזאב הערבות היה אסירו, נתון להתעללות, כמו כל חיה כלואה.

Avraham Ofek
הצד השני של המטבע
The Other Side of the Coin, 5.5.1987, pencil on paper, 28×35.5

 שתים עשרה שנים אחרי המיצג אופק התפלמס עם  בויס , ובחן את עצמו פעם כשמאן ופעם כזאב הערבות.  זאבי ערבות נחשב בתרבויות אמריקאיות ילידיות לבעל כוחות עזים, מחיים ומחריבים. בתרבות הנבאהו Navajo  הם מרכזים בטקסי ריפוי  או בעת צורך לרצות אלים וכוחות טבע.  זאב הערבות של אופק הופך ליהודי -שפעם ראשו מוקף מגן דוד ובפעם אחרת הוא יושב מול דמות מוזלמן שעון כלפיו במגן דוד .בעבודות אחרות, כמו בסיוט, הדמות בגלימה  לובשת את פניו של היטלר (והקרבה בין אופק ל דב אור נר בולטת). ברשומים  אופק כותב בעברית, לדינו ובולגרית חלקי משפטים אינדיוסינקרטיים בהם לעתים כינויים אנטישמיים ליהודים ושיח עם דמויות מעברו. אופק, שכילד סבל ממוראות המלחמה בבולגריה מפרק ברישומיו את המיצב של אמן נערץ, מסרב ,בניגוד לאחרים,  להשכחה של זוועות השואה (שבויס כחייל נאצי היה שותף להם) ובה בעת, באופן טרגי, יש לו שפה משותפת עם החיפוש והנהיה אחר פולחן כאופציה רוחנית – אמנותית.

I Like America and America likes Me 1974

 המיצג של הוצג 

במקביל לרישומים היוצאים מתיעוד המייצג של בויס, ובשנים עד מותו ב 1990,  אופק יצר רישומים הנראים כהכנה

Avraham Ofek

למייצג שלא נערך: עם עורב , מריצה וה”גלימה לסקילה עצמית” . הגלימה שיצר, בגד מרובה כיסים לאבנים, הוא  חלל להתייסרות, לרגשות אשם ,לצער אינסופי.  העורב שבמיתוס היווני נחשב כסימן מזל רע  הוא בתרבויות אמריקאית ילידיות , כמו זאב ערבות, מחיה,ממית ומתווך בין מצבים.

ברישומים מהדהדות  שנותיו המאוחרות הקשות  של אופק, כשחלה ובתו התאבדה. בנוסף יש בהם המועקה האיומה של עברו כשורד שואה שהוקף בשכול האינסופי שהמיתה על משפחתו ואחר כך בשכול הישראלי. בתוך אלו  אופק חיפש דרך, חרך להכניס אור, לפעמים קונקרטית כמו בהקרנות מילים כתובות באור על מבנים, ובעיקר מטפורית בחפוש אחר  דרך , טקס,  לאחות פצעים.
ברישומים על פי בויס, בטקסטים המרוסקים, מעורבלי השפות הוא השמיע את הקול המדויק מאד של תרבות שסועה נאחזת במורשת ומגששת דרך חדשה לאמונה.

אוצרת: גליה בר אור
מוזיאון תל – אביב

להרשמה לניוזלטר הפרסומי השבועי של “החלון” בנושאי אמנות, אירועים ותערוכות חדשות
www.smadarsheffi.com/?p=925 (הרישום נפרד מהרישום לבלוג)

לקבלת חומר על סיורי אמנות מיוחדים וחד פעמיים או לקבוצה הקבועה  כיתבו לכתובת: 

thewindowartsite@gmail.com

 עקבו אחרי  באינסטגרם

http://www.instagram.com/smadarsheffi/ 

 

Avraham Ofek: Body, work

The reexamination of Avraham Ofek’s works illuminates the fundamental changes in the readings of art since the late 20th century, especially referring to inclusiveness and sensitivity to the various perceptions of the dimensions of reality and the understanding of time as the basis for interpretation. After many years in which religious sensitivities in the reading of Israeli art were limited to whether someone was “religious or non-religious” (as most narrowly defined by the dominant Orthodox Judaism)it is fascinating to take a new, contemporary look at Ofek’s oeuvre both as an individual and as part of the Leviathan Group.

Avraham Ofek
24.5×34.5, עיפרון על נייר, 1985 ,יהודי מול עצמו A Jew Facing Himself, 1985, pencil on paper, 24.5×34.5

The most interesting group of works in the current exhibition are his drawings corresponding with Joseph Beuys’s 1974 installation I Like America and America Likes Me. Too bad these fascinating drawings were hung densely on one wall at the edge of the staircase connecting the two sections of the Meyerhoff Hall, instead of receiving more adequate space suited to their importance and intellectual courage. These are works that should be studied both in the context of Ofek’s perception of the artist as shaman and the intensive dialogue Israeli art conducted with Beuys in general.

Beuys, I Like America and America likes Me 1974

Ofek’s drawings express ambivalence to Beuys’s specific installation and to his overall work as the most revered European artist of the second half of the 20th century. A dozen years after the controversial I Like America and America Likes Me, Ofek examines himself as a shaman and as a coyote, Native American symbol of powerful life-giving and destructive powers.

Ofek searched for an opening or pathway for light, sometimes through concrete projections of words, as he did on buildings, but mostly metaphoric ally, when he searched for healing rituals. In his drawings responding to Beuys, in the shattered texts with mixtures of languages, Ofek precisely voiced a ruptured culture holding on to tradition while searching for new pathways to faith.

Curator: Galia Bar Or
Tel Aviv Museum of Art

Join the mailing list for Window’s weekly informational advertising newsletter – 
www.smadarsheffi.com/?p=925
For information about upcoming Art tours  please write
thewindowartsite@gmail.com

Follow me on Instagram:

http://www.instagram.com/smadarsheffi/

Avraham Ofek: Body, Work
exhibition view
ד״ר סמדר שפי

ד״ר סמדר שפי

סמדר שפי היא המייסדת והאוצרת הראשית של CACR – המרכז לאמנות עכשווית רמלה והאוצרת לאמנות עכשווית במוזיאון בית ביאליק בתל אביב. היא מבקרת אמנות וחוקרת של אמנות ותרבות עכשווית. לשפי תואר שלישי בתולדות האמנות מהאוניברסיטה העברית והיא מרצה בבית הספר לעיצוב וחדשנות במכללה למנהל בראשון לציון ובמסגרות חוץ אקדמיות בהן ‘בית לאמנות ישראלית’.
שפי הייתה מבקרת האמנות של עיתון הארץ בשנים מ-1992 עד 2012, ושל גלי צה”ל מ-2007 עד 2023.

אפשרויות שיתוף:

השארו מעודכנים - בלוג החלון

אנא הכניסו את כתובת המייל שלכם ושימו לב: כדי לסיים את תהליך ההרשמה עליכם לאשר את המייל שתקבלו מהאתר
To join The Window mailing list please type your e- mail address and confirm. Note: you will receive notifications only after you confirming an e- mail sent to you from The Window

ארכיון פוסטים

Accessibility