נאוה הראל – שושני/ רונית שלו – נפקדים

אוצרת: טלי כהן גרבוז

שיח גלריה: שבת,  29 יוני , 2019 

בהשתתפות האמניות והאוצרת.

בית האמנים ע”ש זריצקי ,תל אביב, אלחריזי 9

ב-ה 13:00-10:00, 19:00-17:00 ו’ 13:00-10:00 ש’ 14:00-11:00

התערוכה עוסקת בחוויית הפגיעות האנושית, כפי שהיא מצטיירת בעיני המתבוננת בעלת יכולת ההזדהות.

נאוה הראל-שושני מתבוננת בחווייה הישראלית המורכבת בעיניה של ‘מלאכית ההיסטוריה’, כשמה של אחת מהעבודות בתערוכה. היא משתמשת בחפצים מצויים ומייצרת כפל משמעות על גבי מצע מחומרים שונים. הראל-שושני היא אמנית המנהלת מרד קבוע במוסכמות ישראליות רווחות, הופכת אותן על פניהן ובודקת אותן בכל פעם מחדש.

כך, העבודות ‘עם הספר’  1,2 מציגות ספרים בשינוי תפקיד: כאבני חומת ההפרדה או כמעין בגד גדול המכביד על לובשו – עבודה המציבה שאלות לגבי נאמנותו של העם היהודי ליסודותיו הערכיים.

 

עבודה אחרת – ‘תרדמת התבונה (מולידה מפלצות ברזל)’, על פי גויה, מנכיחה את טענתו של גויה באמצעים של צעצועי מלחמה קטנים. באותו אופן גם הבומרנג, זה שחוזר ‘כמו בומרנג’ אל שולחו – עשוי צילום של עזה לאחר הפגזה.

הראל-שושני משתמשת לעתים קרובות בצעצועי ילדים תמימים וקושרת אותם אל המאוים המצוי בתוכינו. כך הקבר העשוי אבני לגו צבעוניות, וכך גם ‘מלאכית ההיסטוריה’ (רפרנס ל’אנגלוס נובוס’, של הצייר פול קלי, שבהתייחס אליו כתב ולטר בנימין את התיזה שלו על מלאך ההיסטוריה), בעבודה של נאוה היא בובת סמרטוטים בוכיה.

 

רונית שלו

הים ביני ובינך.  2017

רונית שלו, פסיכותראפיסטית גוף-נפש ומרצה המתמחה  בטיפול בשכול, מרחיקה עדות למחוזות אחרים: בטכניקות מורכבות היא מתבוננת מקרוב, עד כדי פירוק שדה הראייה, בטרגדיה של העם הסורי הגולה בעל כורחו. שתי הסדרות הנקראות ‘חליפות הצלה’ מעמתות את הצופה עם המראה הקשה של חליפות ההצלה הכתומות שצפו במי הים התיכון, עדות אילמת לאלה שלא הצליחו להגיע לחוף מבטחים. אחת הסדרות מצוירת וממוסגרת במעין טלביזיות קטנות, תזכורת למי שראה, הבין, ולא הפנים באמת.

נאוה הראל-שושני                  

עם הספר.  2013

הסדרה האחרת של חליפות ההצלה עשויה בטכניקה של הדפס על חומר לבן, שהופך לכתמים עמומים, כמו אלה שנראו ודאי למי שהשקיף אל מרחבי הים. לצידן, באותה מגירה ומעורבת בתוכן מונחת הסדרה ‘הים ביני ובינך’ – גם היא הדפס של חומר לבן, של דימויי אותו אסון, בשחור-לבן, הלקוחים מתוך העיתונות.

 

נאוה הראל-שושני

מכה קלה בכנף.  2019

סדרה נוספת של שלו עוסקת בהעדר אחר, של ילדים בארה”ב שאבדו למשפחותיהם, ותצלומיהם הודפסו על קרטוני חלב כדי להפיץ את הידיעה על היעדרן. שלו מייצרת מחדש אותם קרטוני חלב, מחומר שתמונות הילדים מודפסות על גביו.

סדרת הציורים של רונית שלו נוגעת באירוע שהתרחש לפני כשש שנים. בדאקה בירת בנגלדש קרס פנימה בית קומות ששימש מתפרה עבור מותגים אמריקאים. יותר מאלף ילדות-נערות, תופרות בשכר של 37 דולר בחודש,  מתו ועוד אלף נעלמו בין ההריסות. משפחותיהן עמדו ימים רבים מול ההריסות עם שלטים ועליהם תמונות הנעדרות, אולי תימצא מישהי. זו היתה התמונה שהתפרסמה בעולם ודחפה את רונית שלו לצייר סדרה של ראשי נערות, נטולות פנים וזהות, כפי שהתודעה הציבורית תפסה אותן.

רונית שלו

התופרות.  2013

שתי המשתתפות ‘מגרדות’ בשפות ובטכניקות שונות ומגוונות את פצעיו של מי שנתון למרותו של אחר חזק: מלחמה כפויה, הגירה, אבדן הבית והזהות הפרטית, הסגר כפוי, כל מה שטמון גם בזיכרון המשותף של האזרח היהודי.

 (מודעה)