קַרַקַע רַכַה

מילי בַרזילאי

  

22.10-14.11 ללא אירוע פתיחה

בנוסף להצגה בבנין התערוכות תיעוד התערוכות יוקרן בחוץ 17.00-19.00  בימים ב-ה

בית האמנים ע”ש זריצקי ,תל אביב, אלחריזי 9

ב-ה 13:00-10:00, 19:00-17:00 ו’ 13:00-10:00 ש’ 14:00-11:00

קַרְקַע רַכָּה

מילי ברזילאי

הָאֵין זֶה אוֹתוֹ מַבָּט צָעִיר, הַגָּדוּשׁ בְּבֶהָלָה מִלִּחְשׁוּשָׁם  שֶׁל הַגְּדוֹלִים?

הָלוֹ!!!   רוֹצִים לִגְדֹּל פֹּה! אֲבָל אֵיךְ אֶפְשָׁר לַחֲגֹג עִם שׁוֹאוֹת לְצַד תְּקוּמוֹת?!

עִם מָה אֶפְשָׁר כְּבָר לִיצֹר כְּשֶׁמִסָּבִיב רַק סוֹפְרִים גּוּפוֹת?

וְאֵילוּ נוֹפִים נִתָּן לִרְאוֹת מִבַּעַד לְעֵינַיִם חֲשׁוּכות?

בּוֹאוּ נְשַׁחְרֵר אֶת הַצֶּבַע מֵהַדִּמּוּיִים;

נְצַיֵּר וּנְשַנֶּה פָּשׁוּט כְּמוֹ יְלָדִים וִילָדוֹת, זַכִּים וְרַכּוֹת,

שֶׁהַקַּרְקַע עֲדַיִן שֶׁלָּהֶם – וּבָהּ הֵם יְכוֹלִים לְשַׂחֵק לְלֹא גְּבוּלוֹת!

התערוכה מורכבת משלושה גופי עבודה:

– ציורי פסטל ואקריליק על נייר (105 * 225 ס”מ  כ”א)

– נופי בצק רך עם פיגמנטים על לוחות עץ

– ריצפת החלל השחורה כמצע, והזמנה לציור עם הגירים הצבעוניים שבדליים

מילי ברזילאי (נ.1986 ישראל)

  Millybarzellai.com

תואר ראשון באמנות, בצלאל (2013), תואר שני מהמוסד לאמנות בשיקאגו, (2017). הציג במגוון מקומות  בניהן: מוזיאון הרצליה, מוזאון בת-ים, גלריית דנה, הביאנלה השישית (בבית האמנים ירושלים) גלריית סוליבאן ,וגלריית פטרון (בשיקאגו) גלרייה פורטסגבנור (בלוס אנג’לס) גלרייה גראבורה (בסאו פאולו ,ברזיל). זכה במלגת מצויינות לאמן בינלאומי צעיר (2015-2017) שיקאגו,ארה”ב ובפרס לורן ומישל פרסר לציור (ישראל,2013)

רבות מעבודותיו של מילי ברזילאי מצטיינות במראית עין מתעתעת, המגלמת פער בין פני השטח העליזים לכאורה למה שנמצא תחתם. הן עשירות מבע, צבע וחומר, מצטיינות ביופי חזותי ובצבעוניות עזה, וטכניקות הפעולה שברזילאי מפעיל על חומרים שונים – תמיד פיזיות במפגיע –  מזוהות לעתים עם עולם משחקי הילדות. רק התבוננות נוספת מגלה את השלדים הטמונים בעבודותיו, תרתי משמע, ואת התכנים הטעונים שבהם הן עוסקות. בעבר גזר מתוך עשרות דפי עיתונים את חלקי הטקסט, והותיר את הדפים מרוקנים ממידע ומבשורות רעות, מחוררים כבמעשה תחרה. במיצב שזכה לשם “נוף ילדות” והוצג אשתקד במוזיאון בת ים, יצר גושים ענקיים של צבעי פנדה בצורת איברי אדם או חלקי גופות שפוזרו בחלל התצוגה, וצייר באמצעותם ציור קיר צבעוני. גם התערוכה “צבעי יסוד” מצטיינת בצבעוניות עזה ובנראות עליזה ומשחקית, העומדת בניגוד לעיסוק במוות ובשכול המלווה את ברזילאי מראשית דרכו האמנותית.

בעוד שהמיצב “נוף ילדות” עסק במפגש עם המוות ובטראומות שחווה בשירותו הצבאי, התערוכה “צבעי יסוד” עוסקת בילדות בצל ובצד דימויי מוות. בילדותו המוקדמת איבד את דודו, אחיו הצעיר של אביו, אובדן שהמשפחה התקשתה להתאושש ממנו. כאבו הפרטי של האב, הצטרפות המשפחה למשפחת השכול הלאומית, והילדות בצל טקסי זיכרון פרטיים וציבוריים, נחרטו בו ובעבודותיו. על עף ריבוי שכבות הדימויים והחומרים בעבודותיו, צללי שלדים וגולגלות תמיד מבצבצים בהן מתחת לפני השטח כמו בצילום רנטגן. לעתים נרמזים בעדינות מבעד לשכבות הדימוי, לעתים בולטים בישירותם. המוות תמיד נוכח שם, כמעין שכבת יסוד שהצבע ממאן לכסות. ואל מול המוות – הפעולה. פעולת היצירה האקטיבית, המשחקית באופייה, הפיזית, שכמו מבקשת להתריס את עליונות החיים.

“שלל המניפולציות המעורבות בתהליך פירוק הדימוי והרכבתו” כותבת האוצרת עדנה מושנזון על עבודותיו של ברזילאי, “מאפשרות לאמן “לשרוט חזרה”. משטח הנייר נותר פצוע וחבול, וכך נחשף קולאז׳ חזותי מקברי מבעית, אישי וקולקטיבי כאחת.”