אילנה גל – עבודות על עץ

ILANA GAL – Works on Wood

אוצרת: ורה פלפול

 

פתיחה יום  חמישי, 28 ספטמבר, בשעה 19:30

בית האמנים ע”ש זריצקי,תל אביב, אלחריזי 9

ב-ה 13:00-10:00, 19:00-17:00 ו’ 13:00-10:00 ש’ 14:00-11:00

 

אילנה גל מציירת על מצעי עץ בהיר אותם היא משאירה בחלקם חשופים לגמרי, תוך שימוש במכחולים ובכלים אחרים. העבודה על מצע עץ, שיש לו טקסטורה וצבעוניות משלו, מאפשרת לגל קודם כל לחפש את הדימוי בתוך החומר עצמו. תהליך החיפוש בעץ והיצירה מתוכו מתאפשר רבות הודות להיצמדות למונוכרמטיות שלו; לבחירה להגביל את פלטת הצבעים למנעד שנע ברובו בין גווני השחור ללבן.

חלק ניכר מהעצים המשומשים נאספים על ידי גל. את אלה, היא מספרת, היא אוהבת במיוחד משום “החיים שטבועים בהם”, היא מספרת, הדימויים שנדמה כי קיימים בהם זה מכבר; ומשום שדווקא מתוכם ועליהם ניתנת לה האפשרות ליצור רובד נוסף ועשיר של חיים חדשים. כך, בהדגשת “עיניי” העץ עצמו, גל מאתרת-יוצרת את הדמויות שבהן היא מפיחה חיים ושלהן היא בוראת היסטוריה. ומנגד נוכל לחשוב כי באימפרסונליות של הדמויות יש גם מן הסירוב להיסטוריה. שכן למעט אותן עיניים, שלרוב נגזרות מן העין הממשית ששקועה בתוך מרקם העץ, קלסתרי הפנים של הדמויות כמעט ונטולי פרטים.

את העץ המונוכרומטי מאכלסת גל בדמויות אנוש לצד בעלי חיים אקספרסיביים המאופיינים בתיאור מינימליסטי-גרפי. לא אחת הן ניבטות אלינו מן הצדודית באופן שמגלה השפעה מאמנות רחוב מזה ומאמנות שבטית מזה. בטווח שבין שתי ההשפעות הללו נגלה לנו מנעד אפשרי של מערכות יחסים בין האדם לבין החיה: החל מהאדם המכפיף את הלא-אנושי לצרכיו, כפי שמתקיים בין הדמויות לשוורים  שעליהם הן רכובות; או לבעלי חיים נוספים המייצגים את הקורבן (דגים מופיעים כשלל ציד בחלק מהציורים) אותן היא צדה, עבור ליחסים הסימביוטיים בין האדם לחיה, בהם נדמה לפרקים שהם חולקים ומחליפים זהות אחת ברעותה; וכלה בציפור הקטנה שנדמית כציפור נפשה של הדמות.  האינטראקציה בן הדמות לבין החיה מציגה מנעד של מערכת יחסים ומאידך על צד קשר רגשי וחם בן דמויות ילדיות לבעלי חיים, כאלה שזכורים לנו יותר מתקופות הילדות שלנו.

 למרות מינימליזם צורני ופלטת צבעים מצומצמת נידמה כי עולם הדימויים של גל דחוס ואינטנסיבי. עולם שהסימבוליקה שלו מבטאת יחסי גומלין בין האדם לעולם החי. באשר יחסי הגומלין שגוף העבודות מציע נתונים לפרשנות, גל מאפשרת לנו לנוע מתוך העמדה הרגשית של הצופה אל עבר מחוזות של נאיביות – כאלה שזכורים לנו יותר מימי ילדותנו לצד החיות; של פגאניות; ולא פחות מכך של הכרה ביחסי השליטה שבין האנושי ללא-אנושי.

(מודעה)