בוגרי שנקר מחלקת אמנות רב-תחומית | Art Graduates’ Show – Shenkar College

0

English follows Hebrew 

תערוכת הבוגרים של שנקר בינונית. זהו המחזור העשירי בלבד של בית הספר וחוט של לאות משוך על התערוכה. שתי נקודות חלשות במיוחד הן הציור שיש לא מעט ממנו אך רובו מביך . מביכים לא פחות הם הטקסטים הנלווים, לכאורה פן חשוב פחות בתערוכת בוגרים ובכל זאת איאפשר שלא  להתכווץ למחשבה  שאוסף הקלישאות וההכרזות הריקות נכתב על ידי בוגרי תואר אקדמי (כך למשל “אני חושפת את האמת על עולמנו”).

Tair Uria , 2021

עבודות אחדות מצדיקות, בכל זאת את הביקור. המיצב של תאיר אוריה “אלגוריתם תניני: שם זמני” מצוין. ניכר שנעשה מתוך הבנה של החלל ויצירת יחסים בין מרכיביו. אוריה טווה סיפור אבסורדי, אכזרי ומצחיק בו דמויות נשים שחייניות פוגשות  יצור ורוד עם שיני תנין, ובחלל רישומים סובבים  בעזרת גלגלי אופניים. הכניסה לחלל ה היא דרך וילון העשוי כהמשך הרצפה האפורה -אדמדמה  של האולם כך שהתחושה היא  של כניסה למעין מנהרת ארנב, חלל מוסתר שם חוקי ההיגיון משתבשים. בין סצנות  מצוירות בווידיאו המזכירות את סרטי  המיוסיקלס במים בכיכובה של אסתר ויליאמס בשנות ה 40, למערכות הגלגלים המסתובבים שמזכירים פיסול של פישלי וויס, אוריה מדברת על אימה וסובלימציה.

Natalia Nosov, 2021

מיצב מוצלח נוסף הוא “גוקים בראש ” של נטליה נוסוב. היא הקיפה חלל בדגמים בשחור לבן על מבחר חומרים בהם הדפס לינולאום הדפסי עץ ועוד לסביבה ששולט בה  דיסאורינטציה ודיאינטגרציה של המבט. אפשר לחשוב על עבודות ההדפסים מקיפי החלל של יאיוי קוסמה בשנות ה 60 , ושל אנדי וורהול בעקבותיה. מסקרן יהיה לעקוב אחר העבודה של נוסוב בהמשך.

Job 16:16 מיצב של ליז שניידר בנוי צורות פשוטות צבעוניות מנייר וקונסטרוקציות עץ מהן היא בונה יצורים שמזכירים בעלי חיים מוכרים לנו אך  נותרים דמיוניים.  הצורות הזוויתיות מעלות על הדעת אמנות ישראלית של שנות ה 50 (גומפל) אך גם את מירו וקלדר. על הקיר המרכזי צורה שמזכירה את הסימון של זיהום רדיואקטיבי תחת ציטוט מספר איוב (מכאן שם העבודה). ציור מרשים בירוק זרחני של דמות גברית מזכירה את הציור האיטלקי של סוף שנות  ה 80, במיוחד פרנצסקו קלמנטה. שניידר מציעה התייחסות מעניינת לנושאים סביבתיים, לשיבוש גנטי, תוך שהיא משתמשת בתנ”ך אך נמנעת מהטון המטיף של הקבלות נבואות וההווה.

Liz Schnider, 2021

גם המיצב Nice and gooey    של יוהד ארקין בולט. מבחר החומרים שנעשה בהם שימוש , ממאדי שמנים חשמליים, מקרר, מסגרות פרספקס ופלסטלינה הופכים את המיצב ליוצא דופן. ארקין משתמש באסטטיקה מתקתקה, מעט מתיילדת, ובתוכה טומן רמזים לאופל הרוחש תחת צבעי הגלידה: החבלים נראים כחבלי תליה, המאדים שפולטים אדים מרושעים ומראות הפרספקס מכוסות הפלסטלינה כעיניים אטומות. ההצבה יפה, השימוש בחומרים מוצלח אבל העבודה לא מצליחה להיות מעבר לכך .

Johad Arkin , 2021

סטודנטים, כמו כולנו, מושפעים מעבודת אחרים ולשאלה היכן השפעה הופכת לציטוט וציטוט להעתקה אין בדרך כלל תשובה חד משמעית. שני מיקרים של השפעה בולטת אך עבודות מוצלחות , ואולי מוצלחות הן העבודה של טל בר מאיר Pluto R   שקרבתה לגוף העבודות של שרה לוקאס  ניכרת ביותר וסידרת הצילומים “זיכרונות שווא” של פבל יפנוב שהקשר לסינדי שירמן (ועוד שורת אמני צילום) בולטת, אך שוב מדובר בעבודות טובות .

עוד עבודות מעניינות הן 01:23:45 של פבל מץ . שם העבודה הוא השעה בה אירע האסון הגרעיני בצרנוביל ומץ שמשפחתו מהעיר צילם בעת ביקור במקום שהיום הוא שטח צבאי שהביקור בו נעשה רק בליווי רשמי . הצילומים הגדולים , הכהים הם כפי תהום בה נבלע הקיום שהיה.  חבל שעתליה אופריכטר לא הסתפקה בהצגת פחות ציורים ממה שהיא מציגה תחת הכותרת המתחכמת Insight – Out . אחדות מהעבודות שלה כמו “פורטרט עצמי מתחת למים” ודיוקן גבר שפניו מעורפלות היושב תחת שתי מראות, מצוינים.

אוצרים: ד”ר חנה פרוינד -שרתוק ,פרופ’ גלעד אפרת, פרופ’ אוריאל מירון

האקדמיה של החלון – הקלטות הרצאות  ד”ר סמדר שפי 
                                          אמנות מודרנית ועכשווית 

הקלטות האקדמיה של החלון – הרצאות ד”ר סמדר שפי ב ZOOM

 סדרת הרצאות עומק על מבחר נושאים אמניות, אמנים וזרמים. בכל הרצאה מבט מקיף, בחינה לא קונבציונלית של המוכר ולא מעט עידכונים ממחקר וקריאות חדשות  לרשימה מלאה היכנסו לעמודה  –     

Department of Multidisciplinary Art Graduates’ Show – Shenkar College of Engineering, Design and Art 

This year’s graduates’ exhibition is mediocre. Although only the 10th graduating class, it seems weary. Two especially weak points are the many, mostly embarrassing paintings and the no less embarrassing texts. Although text is less important in a BFA show, it is hard not to cringe at the thought that the writers of the clichés and empty declarations (e.g., “I am revealing the truth about our world”) received academic degrees.

Nevertheless, several artworks justify a visit. Tair Uria’s installation, Crocodile Algorithm: Temporary title is excellent, with its evident understanding of the space and relationships between the compositional elements. In Uria’s absurd, cruel, and funny narrative, women swimmers encounter a pink creature with crocodile teeth, while drawings revolve in the space with the aid of bicycle wheels. Visitors enter through a curtain made as the continuation of the greyish-reddish floor of the hall, with a sensation of entering a kind of rabbit-hole, a concealed space where the rules of logic become disrupted. Scenes on the video are reminiscent of the Esther Williams synchronized swimming musical films of the 1940s, while the revolving wheels evoke Fischli +Weiss sculptures, as Uria speaks about terror and sublimation.

Another successful installation is by Natalia Nosov. She enveloped the space in black and white patterns using a variety of materials including linoleum prints, woodcuts, and more, to create an environment dominated by disorientation and disintegration of the gaze. This brings to mind Yayoi Kusama’s 1960s prints dissolving space and Andy Warhol’s works which followed. Interesting to see how Nosov’s art will continues from here.

Job 16:16, the installation by Liz Schnider, is made of simple colorful forms of paper and wooden constructions making familiar yet imaginary creatures. The angular forms bring to mind Israeli art of the 1950s (Gumpel) but also Miro and Calder. The central wall features a form reminiscent of the radioactivity warning, underneath a quotation from Job 16 which gives the work its name. An impressive drawing in fluorescent green of a male figure evokes Italian painting of the late 1980s, especially Francesco Clemente. Schnider proposes an interesting reference to environmental issues, genetic manipulation, while using the Bible but avoiding any preaching tones about prophecies and the present.

Johad Arkin’s installation Nice and gooey stands out due to its extraordinary use of materials, from oil vaporizers to a refrigerator, perspex frames and plasticine. His aesthetic of somewhat childlike sweetness contains hints of the darkness lurking underneath the ice-cream colors: the ropes look like nooses, the vaporizers emit evil mists, and the perspex mirrors are covered with plasticine like blank eyes. The installation looks good, amd he uses materials successfully, but the work does not succeed beyond this.

Like all of us, students are influenced by others, and there is never a clear answer to the question of where influence becomes quotation and a quote becomes a copy…In two cases here the influence is evident, yet the works are successful: Tal Bar Meir’s Pluto R shows the impact of Sarah Lucas, while Pawel Efanov’s photography series “Vain Memories” seems associated with Cindy Sherman (and many other photographers), but these are good works.

Pavel Metz’s 01:23:45 is another interesting work, the title taken from the exact time of the nuclear disaster in Chernobyl. Metz’s family is from the city, now a closed military site. Metz went back to photograph the site, which is now possible only with official escort. The photographs are large and dark, as the void in which the city was swallowed up.  Atalya Aufrichter should have exhibited fewer paintings under the wannabe sophisticated title Insight-Out. Some of her works are excellent, such as the Self Portrait Under the Water and the portrait of a man with an obscured face, sitting underneath two mirrors.

Curators: Dr. Hanna Freund-Chertok, Prof. Gilad Efrat, Prof. Uriel Miron

 

                         

Atalya Aufrichter, 2021

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

0
Posted in Video, פיסול ומיצב, ציור, צילום | Tagged , , , , , , , | Comments Off on בוגרי שנקר מחלקת אמנות רב-תחומית | Art Graduates’ Show – Shenkar College

סימון אדג’יאשווילי – לצד הצל |Simon Adjiashvili – Next to the Shadow 

+1

English follows Hebrew

קערה מוכפלת  בקדמת רישום של סימון אדג’יאשווילי מגדירה חלל . הקערה, כנראה פורצלן אוזבקי ניצבת על מדף שמאחוריו מראה. היא מוכפלת בתוכו ומאחוריה משתקף משתפל חלל תמוה, מעורסל באור רך.

Simon Adjiashvili | Untitled
Charcoal on paper, 70X70 cm (detail)

הכל ולא כלום מתרחש ברישומים של סימון אדג’יאשווילי ב”לצד הצל ” תערוכתו החדשה בגלריה רוטשילד. תפנימים של חללים ביתיים עם רהיטים ספורים ואובייקטים בודדים, נושאים קבועים בעבודתו לאורך שנים חוזרים גם הפעם.  ככל שווירטואוזיות של אדג’יאשווילי בטיפול בנושאים  משתכללת  כך מתחוור שהם פיגומים לעיסוק באור וצורה, התבוננות במציאות העוברת  בין מצבי צבירה, ממדים וחמדת הלב. התפנימים הם נוף נרחב של התרחשות, מלאים עד גדותיהם בסערות פנימיות, ריקים מאדם ומטקסט.
איכות הרישום של אדג’יאשווילי יוצאת דופן. ציורי האקריליק בתערוכה יפים, אך הרישומים, חלקם עוצרי נשימה ממש, הם נזר התערוכה.  הרישום עם הקערות (הרישומים כולם ללא כותרת) מרהיב באופן בו אדג’יאשווילי מצליח ללכוד, לעצור את המבט ברגע לפני שמראה מתקבע בתודעתנו, בעודנו מגששים אחר עוגנים חזותיים. הקערה מסמנת את החלל הממשי בו עמד האמן, לעומת החלל במראה, חלל שהצופות והצופים בתערוכה רואים ואינם משתקפים בו.
קווי המתאר של דלתות וחלונות, מבליחים מתוך האור, פתחים וסודות בסדר שמסרב לכל היגיון. שני השולחנות בחלל מתפקדים כמזבחות: על הקידמי ספל, מפית בד ותפוח חצוי הלוקח אותנו למסע התרבות הבלתי אפשרי מהפיתוי ועד סזאן.

Simon Adjiashvili | Untitled
Charcoal on paper, 70X70 cm

היחס בין האובייקטים נשאר חידתי, מערך של שלושה חלקים (שילוש קדוש) שמונחים זה ליד זה כמו מצבות לזמן שעבר והשולחן כמו צר מלהכיל אותם. המערך טורד בסכנה שמפעפעת בו: הספל עומד על קצה, המפית (ושמא מדובר בדף נייר?) קמוט כאילו הוטח על השולחן , והתפוח החתוך – פצוע גם כן על פינה. על השולחן האחורי ערמת דפים ונייר אחד המונח בנפרד.

Simon Adjiashvili | Untitled
Charcoal on paper, 70X70 cm

לאדג’יאשווילי הכישרון לצייר משקל – ערמת הניירות הכבדה והקלות של כל שכבת נייר בתוכה, הקלות בה הדף נוגע לא נוגע בשולחן. האור הנסוג ועולה ללא היגיון מצייר את קוויו של כיסא נמס ונעלם, קטן ככיסא ילדים, שעולה כרוח רפאים בחלל.
הרישום מסרב להתלכד לאחדות של חלל וזמן, הוא נאחז בפירוק כשדה אפשריות. כך הוא גם מעצב צורות במתח מתמיד בין קווי מתאר, מעטים,  לבין ריבוי צורות הבנויות ממשחק אור שחלקו לובן הדף, הנשאר ערום ,וחלקו העבודה העדינה המדורגת בפחם. אדג’יאשווילי  מדבר על התבוננות, על הרגעים הפרטים מאד בהם תפיסה אינה קוהרנטית אך היפעה של הרגע שלמה.

                       האקדמיה של החלון – הקלטות הרצאות  ד”ר סמדר שפי 
                                          אמנות מודרנית ועכשווית 

 סדרת הרצאות עומק על מבחר נושאים אמניות, אמנים וזרמים. בכל הרצאה מבט מקיף, בחינה לא קונבציונלית של המוכר ולא מעט עידכונים ממחקר וקריאות חדשות  לרשימה מלאה היכנסו לעמודה  –        http://www.smadarsheffi.com/?page_id=13571

Simon Adjiashvili / Next to the Shadow Rothschild Gallery, Tel Aviv

A doubled bowl in the foreground of Simon Adjiashvili’s untitled drawing defines the space. Apparently made of Uzbek porcelain, it stands on a shelf in front of a mirror, doubled within it, the reflection angled downward into a vague cradled in soft light.

Simon Adjiashvili | Untitled
Charcoal on paper, 70X70 cm (detail)

Everything and nothing takes place in Simon Adjiashvili’s drawings in “Next to the Shadow,” his new exhibition at the Rothschild Gallery. Domestic interiors with few pieces of furniture and isolated objects, subjects that have recurred in his works over the past years, reappear here, as well. The more perfected his virtuosity, the more obvious it becomes that these are a scaffolding for his engagement in light and shape, an observed reality that changes form, dimensions, and desirability. His interiors are a spacious landscape of happenings, full to the brink with interior tempests, devoid of humans and texts.

Simon Adjiashvili | Untitled
Charcoal on paper, 70X70 cm (Detail)

Adjiashvili’s drawings are of extraordinary quality. His acrylic paintings are beautiful, but the drawings – some of which literally are heart-stopping – form the pinnacle of the exhibition. The drawing with the bowls (all the drawings are untitled) is especially breathtaking in the way Adjiashvili succeeds in capturing the gaze at the moment just before the mirror image coalesces, while the observer is still searching for visual anchors. The bowl marks the concrete space in which the artist stood, in contrast to the depicted reflected space in which exhibition visitors stand to see and in which they are not reflected.
Contours of doors and windows emerge out of the light, openings and secrets in an order that defies all logic. Two tables in the space function like altars: a cup, cloth, and cut apple appear on the closer table, taking us on an impossible cultural journey from the Garden of Eden to Cézanne.
The relationship between the objects remains enigmatic, a three-part system (holy trinity) placed alongside of each other like monuments to past time, with the table seemingly too narrow to contain them. The arrangement is disturbing, embodying danger: the cup is on the edge, the cloth napkin (or maybe it is a sheet of paper?) is creased, as if thrown onto the table, while the cut and “wounded” apple stands on the corner. The papers are depicted on the table in the back.
Adjiashvili has a talent for portraying weight – the heavy pile of papers as well as the light weight of each layer of paper in the pile, the lightness of the paper barely touching the table, if at all. The light, retreating and increasing without logic, delineates a melting and disappearing chair, a ghost of a chair in the space.
His drawings refuse to come together into a unity of space and time; the artist grasps onto deconstruction as a field of possibilities, shaping forms in a constant tension between the few contour lines and the multiplicity of shapes constructed by the play of light. Some of this light is the bare page, other parts of the drawings are in delicate shades of charcoal. Adjiashvili speaks of observation, the very private perception that is not coherent but whose beauty lies in the entire moment.

Simon Adjiashvili | Untitled
Charcoal on paper, 70X70 cm

+1
Posted in Uncategorized | Comments Off on סימון אדג’יאשווילי – לצד הצל |Simon Adjiashvili – Next to the Shadow 

נייר ומספריים – ספר אמנית של הילה לביב |  Paper and Scissors – Artist’s book by Hila Laviv

0

 English follows Hebrew

בספרון צנום “נייר ומספרים,” הילה לביב נותנת צורה בחומר לזרם תודעה, געגוע, תמימות וגם עיוורון. הספרון טעון זיכרונות, והתרפקות על “פעם” מעורפל בעודו  מנכיח היסטוריה קונקרטית של חינוך ופוליטיקה, בורגנות יהודית שבעה, ורדיפה.   לביב משלבת בו שני טקסטים שכתבה אנה ורבורג הסבתא רבא מצד אימה.  הטקסט המרכזי הוא פרק מתוך ספר  הפעלות לילדים “מה נעשה היום” שכתבה אנה ורבורג וראה אור  בשבדית ב 1917 . הטקסט השני הוא  ויומן מסע אותו כתבה 17 שנים מאוחר יותר, ב 1934 עבור בתה נוני, שהיא סבתה של לביב.  “לאחרונה נהפכתי לשומרת הזיכרונות שלהן” כותבת לביב  על נשות משפחתה שהלכו לעולמן, וזהו המפתח למסע הסיפורי -חזותי העדין שמתרחש בין הדפים המקופלים והגזורים.

Paper and Scissors
Hila Laviv

בין 1917 ל 1934 השתנה העולם והשתנו עוגני התרבות של משפחתה של לביב. אנה ורבורג, אשת חינוך שהתמחתה בגיל הרך, הייתה בת למשפחת בנקאים ואנשי תרבות ורבורג, ואחייניתו של ההיסטוריון וההוגה אבי ורבורג. היא נולדה וגדלה בשבדיה, ובתחילת שנות העשרים עברה להמבורג, גרמניה. אחרי שנים של פעילות ציבורית בתחום החינוך והנוער היא גורשה, עם עליית הנאצים, מכל עמדותיה הציבוריות. את היומן כתבה שנה אחרי עליית הנאצים ושנים אחדות לפני שהמשפחה נמלטה חזרה לשבדיה.
“מה נעשה היום” ספר ההפעלות אויר בידי אלזה בסקוב  מאיירת שבדית מוערכת. לביב משתמשת בפרק השלישי מתוכו “נייר ומספרים” ומכאן כותרת ספרה של לביב.  גודלו של ספר האמנית (שיצא ב”דפוס הבית”) כשל מחברת פשוטה, מאלו שכריכתן נייר חום וכמעט ונעלמו מחנויות כלי הכתיבה.  הוא כרוך בצהוב לימוני וכיתוב הכריכה באנגלית ועברית, הפוך שפה מול שפה, כתמונת מראה מעט מטושטשת.
היכולת של לביב  להמחיש בהירות/חוסר בהירות,  ערפול והיאחזות בפרטים, דיוק  דקדקני לצד תחושה של פרימה, מרשימה.

Paper and Scissors
Hila Laviv, 2021

לביב מגשימה את כוונותיה המוצהרות בעמוד הפתיחה “אני רוצה לתרגם ולהשאיר את המקור… הכוונה שלי אינה לערפל משהו ברור, אלא להבהיר את מה שמעורפל”.  הערפל הוא ערפל העבר, הפער הבלתי נתפס בין מראית העין של ביטחון ושאננות למצב הדברים כפי שהיו לאשורם במסגרת הזמנים שהספרון מקיף.
הטקסטים בעברית, אנגלית, גרמנית ושבדית מודפסים בפונטים וצבעים שונים  עולים זה על זה.  במידה של תשומת לב הם ניתנים לפיענוח. נוסף לדפים הצפופים,  דפי פרגמנט שקופים (להעתקה) כחלקי זיכרון שנמחו, ודפים עם שורות אחדות בלבד, כמו טיפות זיכרון כבדות שזולגות לתודעה. לצד הטקסטים דפים מקופלים עליהם דגמים  קטנים, מוכנים לגזירה, של כנסיות ובתים, עצים וילדים, בעל חיים וצמחים. אלו מסומנים וממוספרים לגזירה וקיפול ומזכירים את הגזרות את של עיתוני בורדה שהיו פופולריים  עד שנות ה 80.
עולם העולה ממנו שלו ואידילי כמו שהיה, לכאורה, עולמם של הילדים ברי המזל אליהם כוון. ב 1917 כמחצית הילדים מעל גיל חמש באירופה עבדו כך שהשאלה מה נעשה היום לא הייתה רלבנטית עבורם. הילדים להם יועד הספר היו ילדים שחייהם מרופדים ומוגנים, הרחק מעוני והמלחמה שגעשה סביב. ההוראות בספר הן תערובת של קפדנות ופרטנות, טון מאפשר (הילדים יכולים לבחור צבעים וצורות) וטון חינוכי בוטח כשל מי שסבור שבידו או בידה אבחנות מוסריות תקפות, אמיתות מוחלטות.

Paper and Scissors
Hila Laviv, 2021

לתוך ההוראות ושרטוטי הגזירות מובא קטע הפותח  יומן נסיעות מ 1933-34, כלומר נסיעה שכבר נעשתה בעולם ששמיו הולכים ומתקדרים עבור הכותבת. ורבורג, הכותבת לבתה, מביאה ציטוט מ”בדקר” Baedeker, (סידרת ספרי הדרכת  הנסיעות  הגרמניים שהיו בבחינת התנ”ך למטיילים באותו שנים)  המדבר על הצורך לנסוע, בשקט, בקצב קבוע, אך גם “להשאיר את הדאגות בבית”, איזון המזכיר את מזיגת הקפדנות והחופש המוגבל שיש בתבניות לגזירה . היומן , שגם לו , כמו לכל דבר ביקום הורבורגי יש סיבה , נכתב  כי “חבל לשכוח דברים יפים… לנסוע זה תמיד טוב”.
לביב שמגדירה עצמה שומרת הזיכרון החדשה של משפחתה  מעבירה היטב את התחושה השובע הבידרמאיירית-מודרנית שהקיפה את המשפחה והכזיבה. “מספרים ונייר” יכולה להיקרא כאלימות המספריים וחולשת הנייר – הנייר כתרבות, כהיסטוריה, כחומר לברוא עולם. (ואיך אפשר לראות צהוב ושחור ולא לחשוב על טלאי?)

                האקדמיה של החלון – הקלטות הרצאות  ד”ר סמדר שפי 
                                          אמנות מודרנית ועכשווית 

 סדרת הרצאות עומק על מבחר נושאים אמניות, אמנים וזרמים. בכל הרצאה מבט מקיף, בחינה לא קונבציונלית של המוכר ולא מעט עידכונים ממחקר וקריאות חדשות  לרשימה מלאה היכנסו לעמודה  –        http://www.smadarsheffi.com/?page_id=13571

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 Paper and Scissors – Artist’s book by Hila Laviv

In her slender artist’s book, Paper and Scissors, Hila Laviv gives shape to a stream of consciousness, yearning, innocence, and blind spots. The booklet is laden with memories, leaning on a vague “once upon a time” while making present a concrete history of education and politics, a self-assured Jewish bourgeoisie, and persecution. Laviv integrates two texts in the book, both by her maternal great-grandmother Anna Warburg. The main text is a chapter from My Rainy Day Book (1917) in its English translation from the original Swedish; the second was written for Anna’s daughter Noni in 1934 (Laviv’s grandmother). The Hebrew title by Laviv became What Shall We Do Today?

Paper and Scissors
Hila Laviv, 2021

Referring to the women in her family who have passed away, Laviv states, “I have recently become the custodian of their memories.” This is the key to the delicate narrative-visual journey taking place between the folded and cut pages of the booklet.

The cultural anchors of Laviv’s family changed rapidly between 1917 and 1934. Anna Warburg, an educator who specialized in early childhood education, was from the Warburg family of bankers and cultural figures, niece of historian and philosopher Aby Warburg. Raised in Sweden, Anna moved to Hamburg, Germany in the early 1920s where she was active in promoting education and working on behalf of young people until the Nazis removed her from public service. The travel diary was begun a year after the Nazis came to power and a few years before the family escaped to Sweden.

The original My Rainy Day Book in Swedish 1917 . Anna Warburg with drawings by Elsa Beskow

The original My Rainy Day Book was an activity book, with drawings by famous Swedish illustrator Elsa Beskow. Laviv used its third chapter as well as its title. The size of her artist’s book is the size of the Israeli brown-paper covered school notebook (which has nearly disappeared), but Laviv’s sports a lemon-yellow cover. The titles appear in English and Hebrew upside down facing each other like a slightly blurred mirror image. Laviv has the impressive ability to concretize clarity/lack of clarity, vagueness with a grasp of details, precision along with a sensation of unraveling.

Laviv has fulfilled her intention stated on the opening page, to “translate and leave the source…My intention is not to obscure something clear, but to clarify a little what is obscure.” The cloud is of the past, the incomprehensible gap between the surface feeling of safety and what actually happened during the period encompassed by the book. The texts in Hebrew, English, German, and Swedish are printed in different fonts and colors, superimposed upon each other, yet can be deciphered. Tracing paper pages as part of erased memory, and several lined pages are bound with the printed pages, like heavy drops of memory dripping into the consciousness. Along with the texts are folded pages with cut-outs of churches and houses, trees, children, animals, and plants, reminiscent of the Burda dress patterns that were popular until the 1980s.

Paper and Scissors
Hila Laviv

The book evokes an ideal world of children who were lucky to be the target audience of the original book. In 1917, about half of all children in Europe over the age of five had to work. For them the issue of “What shall we do today?” was irrelevant. The book was directed at children living in a protected, cushioned life, far from poverty and the war raging around them. The instructions in the book are a mixture of precise directives with facilitated choice (of colors and forms), the confident tone of an educator who feels that her moral distinctions are valid and absolute truths.

Laviv places the opening section of Anna’s travel diary from 1933-34 within her instructions and drawings of cutouts, travel that took place in a world that was becoming ever more dangerous for the writer. Warburg, who was writing for her daughter, quoted from Baedeker’s travel guide about the need to travel quietly in a regular rhythm, but also “to leave one’s worries at home,” a balance that is reminiscent of the precision mixed with the limited freedom embodied in the cut-outs. The diary, which has its raison d’être like everything in the bourgeois world, states that “it is a pity to forget beautiful things…It’s always good to travel.”

Laviv skillfully conveys the Biedermeier-Modernist comfort that enveloped her family and which was totally shattered by history. Scissors and Paper can be read as the scissors’ violence and the paper’s weakness – paper as culture, history, material that creates a world (with the yellow and black inevitably evoking the Jewish badge).

Paper and Scissors
Hila Laviv, 2021

0
Posted in Uncategorized | Tagged , , , , , , , | Comments Off on נייר ומספריים – ספר אמנית של הילה לביב |  Paper and Scissors – Artist’s book by Hila Laviv

סמדר שפי, החלון, אומנות ישראלית, אמנות ישראלית, Smadar Sheffi, The Window, Israeli Art