מיכל היימן: סימני פיסוק______?
אוצרת: סמדר שפי
גלריה דואק, משכנות שאננים, ירושלים
מיכל היימן מספרת סיפורים בדימוי, בטקסט, כתוב ומדובר. התבוננותה בעולם היא מנקודת המבט של ביוגרפיות והאוטוביוגרפיה האישית. עבודותיה בצילום, ציור, מייצב, וידיאו ופרפורמנס, הוצגו ברחבי העולם.
בעשור האחרון התמקדה בכתיבתן, בפועלן ובתצלומיהן של נשים אנונימיות, חלוציות ומהפכניות שאושפזו במאה ה-19 בבתי מחסה באירופה וארה”ב. בעבודותיה היא שוזרת רמזים לזרמי העומק הנסתרים של מוסרות, מוסכמות ואיסורים שעיצבו את חיי גיבורותיה, ועושה שימוש גם בכלים אבחוניים השאולים מעולמות הפסיכולוגיה והפסיכיאטריה. את אלה היא מחברת לפוליטי ולמגדרי, ועל ידי כך חושפת את המלכודות שבבסיסם.
התערוכה עוקבת אחר מערכת היחסים בין גוף, טקסט ואובייקט, העוברת כחוט השני ביצירתה של היימן למעלה מארבעה עשורים. יחסים מיוחדים אלו יוצרים חלל וזמן בעלי חוקיות פנימית: מקומות, זיכרונות או חלומות, שאינם כבולים למהותם הפיזית, וזמן שאינו לינארי. החוקיות האלטרנטיבית מאפשרת עיסוק בטראומה והתבוננות ביקורתית. באמצעות ארכיון החומר שצברה היימן מתפענחים מחדש סיפורים ורגעים ומתערערות תפיסות הגמוניות.
התערוכה באדיבות אוסף דורון סבג, או.אר.אס בע”מ, תל אביב
העבודה: מיכל היימן, סימני שאלה: אונייה 2#, 2025 . סטיל מתוך הסרט מחפשות את לואיזה.
