צילום העבודה נשלח אלי ב WhatsApp, דימוי בשתף ההודעות,הדימויים והבדיחות והסרטונים. משהו בו גרם לי להיעצר ולחזור ולענות בו, ולחרוג ממנהגי שלא לכתוב על עבודות לפי דימוי מצולם בלבד.
קביים:
קביים באמנות מחזירים אותי לדימויי הנכים שצייר גורג גרוס, הגרמני בשנות ה20, אחרי הקטל חסר התוחלת של מלחמת העולם הראשונה. הפצועים הציפו את אירופה, וגרוס צייר בעיקר את רחובות ברלין על המראות הגרוטסקיים שנגלו בהם, על הסבל והכעור והרשעות והקיטוב. ושוב ושוב חוזרים קביים ופרוטזות, תחליף חסר לגפיים שנקטעו.
ביחיד, קב בעברית היא מידת נפח שהית נהוגה בתקופת התלמוד, סביבות המאה ה 3 לספירה. קב היא גם היחיד של הזוג, הקביים להליכה, לתנועה.
ב”ללא כותרת (קביים וענף)” הקביים הם סולם, קשר, דמות שנוטה הצידה. ומתוך העץ המת, שנועד החליף איבר גוף חי, מתכופף ענף יבש שבתוכו זיכרון תנועה, שכרוך ומחובר אליו בתכריך מסקינגטייפ לבן.
פרט “ללא כותרת (קביים וענף)”, אריה ברקוביץ אפריל 2020
בקביים מתגלם סיפור על מגבלת תנועה, וכמה אנחנו עוסקים היום בשאלת תנועה, אחרי שנכפתה מודעות לרדיוס 100 מטר סביב בתינו. וברקוביץ הרכיב את הקביים זו על זו כמו סולם מתנשא, מתנדנד ומתנגד על רגלו האחת, עד למקום שהוא חבוש -מאוחה לענף היבש שאוצר זיכרון לבלוב.
הזיקה ל Arte Povera בולטת, ובעתיד אפשר ללכת בשביל המחשבה הזו על העבודה, אבל היום הפואטיות,המלנכוליה והיופי הישירים מדברים מבעד לצילום בקול צלול.
“ללא כותרת (קביים וענף)”, אריה ברקוביץ אפריל 2020
“האקדמיה של החלון – הרצאות ד”ר סמדר שפי ב ZOOM
ויליאם קנטרידג’ ההרצאה ביום שישי, 17 אפריל, בשעה 10:00 “באקדמיה של החלון – הרצאות של ד”ר סמדר שפי ב ZOOM .
נערוך הכרות עומק עם עבודתו ונדבר על היבטים אידאולוגיים,ועשייתו במדיומים רבים. נתבונן גם במיצב הווידאו “ביתר מתיקות נגנו את הריקוד” המוצג (סגור )במוזיאון תל אביב.
אורך המפגש כשעה. המחיר 55 ₪, תשלום ב BIT , PEPPER או העברה בנקאית. להרשמה שלחו אישור תשלום עם טלפון וכתובת אימייל שלכם לssheffi@gmail.com או Whatsapp 0507431106 לינק למפגש ב ZOOM ישלח לאחר קבלת אישור התשלום.
רשימת הרצאות מעודכנת נמצאת בעמודת “סיורי אמנות באתר
http://www.smadarsheffi.com/?page_id=18
עקבו אחרי באינסטגרם smadarsheffi
Arie Berkowitz, Untitled (crutches and branch), April 2020
The image was sent to me on WhatsApp, received among a stream of messages, pictures, jokes and clips. Something about the photo made me stop and go back for a closer look, leading me to diverge from my longstanding decision of not writing about an artwork based only on a photograph of it.
The image of a crutch in art brings me back to the images of the war-wounded painted by Georg Grosz in the early 20th century in Germany, following the carnage of the Great War. The wounded flooded Europe, with Grosz mostly painting street scenes of Berlin with grotesque sights of suffering, ugliness, evil and their polar opposites. Images of prosthetics and crutches reappear again and again in his oeuvre, replacements for missing limbs.
Kav, the singular form of the word for “crutches” in Hebrew (kabayim) refers to a volumetric measurement used during the Talmudic era (c. 3rd century CE), one of a pair of crutches used for walking and for movement. In Berkowitz’s Untitled (crutches and branch), 2020, the crutch is a ladder or a link, a figure leaning to the side. Out of the dead wood, intended to replace a living limb, a dry branch bound with masking tape protrudes and bends over, embodying the memory of movement.
Detail, Arie Berkowitz, Untitled (crutches and branch), April 2020
The crutches enfold a narrative of limitations of movement and the extent to which we are currently engaged in issues of movement, after becoming aware of the official 100m radius around one’s home as the border of movement, as directed by the government. Berkowitz placed one crutch atop the other like a rising ladder which sways and resists on its single leg up to the bandaged point of the patched connection to the dry branch with its stored memory of budding.
There is an obvious link to Arte Povera, and in the future we may be able to walk the path of memory on this work, but right now, its direct poetry, melancholy and beauty carry clearly across through the photograph.
