מחשבות ורשמים על ” שלום המלכות” של רעיה ברוקנטל,הביאנלה ה 8 לקרמיקה וראיון על “מארג”

רעיה ברוקנטל “שלום המלכות”

רעיה ברוקנטל מנסחת אלטרנטיבה כבר למעלה מעשור באמנות שלה. היא מסרבת להכנס לקטגוריות הדיכוטומיות של החברה הישראלית זו שבין דתי לחילוני , “ערכי” ו”חומרני” . היא  טורפת את הקלפים של משחקי התפקידים שכל צד נכנס עליו ומציעה זווית שבוחנת אמונה וזיכרון שואה  לצד שאלות אוניברסליות  על טקסים ותפקידם , על דבקות ועל האופן בו אנו מייצרים זיכרון ועבר .

הפעם היא  בוחנת את היחס של קבוצה , חסידות בעלז ,לשפה חזותית, לאמנות אם נרצה , מפגש של  הפשטה כדרך החשיבה היהודית (ישות אלוהית שהיא חסרת דמות) לבין ההצמדות לנוסחאות סיגנון מסורתיות-עשירות בדקורטיביות החרדית.

  עם וידיאו מצויין של בנות אולפנה המרכיבות נברשת, גירסה פרטית ללוחות תורמים והרישומים הנהדרים שלה (ברוקנטל היא מהרשמים המעולים שפועלים כאן) היא  מעירה ותוהה על הבניית זהות , על איזרוח מסורות בצל השואה (“ליל הבדולח” שאינו מניח לנברשת להיות פשוט נברשת) . ברוקנטל יוצרת עבודות יפות, חכמות והמעקב אחר עבודתה מוביל להכרה שגוף העבודה שיצרה בעבר , והתערוכה ממשיכה, הוא מהמענינים שהולכים ומתגבשים כאן .

אצרה סאלי הפטל נוה מוצגת בגלריה הת(ע)שיה ובסטודיו של האמנית בירושלים.

                                                                              ***

הביאנלה  ה 8 לקרמיקה במוזיאון ארץ ישראל

ערן ארליך אצר את “רטוב/שרוף”  תערוכה מצוינת עם כשבעים  משתתפים  (הייתי מוותרת על לא יותר משלושה).  יותר מאשר להתוות תזה, ארליך סימן שבילים מסקרנים לחשיבה. מכנים משותפים לא עולים מהעבודות  אבל יש חוט שני של איכות ופנטזיה ויחס לחומר . הרגעים  האמביוולנטים, כתמיד, הם המענינים ביותר.

העבודה של אנה כרמי”לכוון לגוף קרמי” מורכבת מכלים ומעבודת וידיאו . היא יוצרת כלים יפים חושניים, כמעט בארוקים בחימר  רטוב ואז יורה בהם בטקס /מטווח שהיא מתלבשת – מתחפשת לכבודו. עבודה מצוינת עם רפרנטים מכריס ברדן  שב 1971 ביקש שירו בכתפו כמיצג ועד  לעיסוק האינטנסיבי באמנות נוצרית לסיפור תומס המפקפק  שתוחב את אצבעו לפצע בצלעותיו של ישו שקם לתחיה . עבודה שארצה להמשיך ולהפוך בה, ובוודאי לעקוב אחרי היוצרת .
ארגז מסעות של איריס מורג מספר ביופי רב את הסיפור של קולניאליזם והכשרתו דרך אסטטיזציה , והפרחים הנהדרים של אביטל אשד אביטל “אל תיגעו בי”  כואבים במלאכותיות המופגנת הקפואה, בתזכורת שהם יוצרים לפער בין פריחה לחניטה.

                                                                             ***                                                                                                                                                                                                                                                            ראיון שנערך איתי בתוכנית שישי בשש – תרבות עם שירי לב ארי וענת שרון בלייס ברשת ב  על היבט בתערוכה “מארג: זיקות למסורות באמנות המערב בציור עכשווי בישראל ”  שאצרתי במוזיאון פתח תקווה .  (הראיון מתחיל בדקה ה 23:30 לתוכנית ) http://www.iba.org.il/program.aspx?scode=2049035

לקבלת הודעות לגבי סיורי אמנות מיוחדים עם ד”ר סמדר שפי  אנא כיתבו לכתובת  thewindowartsite@gmail.com 

הרשמה לניוזלטר הפירסומי השבועי של “החלון” בנושאי אמנות, אירועים ותערוכות חדשות –    www.smadarsheffi.com/?p=925 (הרישום נפרד מהרישום לבלוג )

Notes on two recent exhibitions

Raya Bruckenthal / Welfare of the Monarchy

Bruckenthal refuses the dichotomous Israeli labels of religious/secular or value-based/materialistic. Instead, she offers a viewpoint examining faith and Shoah memory alongside of universal issues of rituals, religious belief, and the formation of memory.
In the current exhibition, Bruckenthal examines Belz hassidism’s attitude to visual language, one might say to art, and the encounter between abstraction as Jewish thought (God is incorporeal) and adherence to Baroque-like stylistic formulae overladen with decorative elements.

With her excellent video film of young women seminary students assembling a chandelier, a private version of a donor plaques wall, and her wonderful drawings, Raya Bruckenthal studies the restructuring of identity and traditions in the shadow of the Holocaust (after Kristallnacht a chandelier is not just a chandelier). Her oeuvre is one of the most interesting in Israel.

Curated by Sally Haftel Naveh, the exhibition is on view in the Art Cube Gallery at the Artists’ Studios, Talpiot, Jerusalem, and in Bruckenthal’s studio at the same venue.

                                                                              ***

The 8^th Biennale of Israeli Ceramics 

Eran Erlich is the curator of Wet-Fired, an outstanding exhibition with about 70 participants (I would have left out no more than three). Rather than exhibiting a thesis, Erlich laid down some intriguing pathways for thought.

Anna Carmi’s Aiming at a Ceramic Body comprises vessels and a video film. Carmel has formed beautiful, sensuous, ornate vases, using wet clay, which she then shot as a ritual in a firing range, having dressed up for the occasion. This fine work bears references from Chris Burden, who in 1971 asked to be shot in the shoulder as a performance, to the intensive engagement in Christian art in the story of Doubting Thomas.
Iris Morag’s arresting Baggage Trunk narrates the story of colonialism and its “whitewashing”  through aestheticization, while Avital Eshed Avital’s lovely flowers in Touch Me Not are painful in their frozen artificiality, reminding us of the gap between blooming and mummification.

Curator: Dr. Eran Erlich At the Eretz Israel Museum through  November 12, 2016

Translation: J. Appleton

Join the mailing list for Window’s weekly informational advertising newsletter – 
www.smadarsheffi.com/?p=925

For information about Art tours    – please write to thewindowartsite@gmail.com