מוקדש לזכרו של אורי קצנשטיין (1951 – 2018 ), אדם חכם וחם ואמן נפלא.
בהרחבות תערוכה צבעונית, משעשעת, ולכאורה קלילה הילה טוני נבוק מנכיחה מהלך מחשבתי נרחב הדן במודרניזם מקומי ובוחן מסורת זו מההווה של אמנות ישראלית.
בסדנה של יחיאל שמי, ממקדשי המעט של מודרניזם ישראלי, היא מציגה שורת התערבויות בפסלי המתכת שלו ודיאלוג עם עבודותיו הדו ממדיות . נבוק מנסחת שורה של דיכוטומיות חזותיות טעונות מתח אידאולוגי: פסליו של שמי הם הראויקה ישראלית במסורת הפיסול האמריקאי של דיויד סמית, קרל אנדרה ובמיוחד ריצארד סרה, גופי מתכת גדולים על הציר שבין הפשטה למודרניזם. יש בעבודות את המוחלטות של עמוד שידרה רעיוני ברור: אמונה ביש אונטולוגי, ביכולת לעצב מחדש מציאות. העשייה שלהם במסגרת קיבוץ, מהניסויים החברתיים המרהיבים ביותר של
צילום טל ניסים
המאה הקודמת ליצירת אדם חדש, מגבירה את הדרמטיות הגלומה בהם. נבוק מציבה סביב ועל הפסלים התערבויות עשויות “שמשונית” יריעות PVC פשוטות שרואים תדיר כפתרון לסגירות קלות לחללי חוץ, בעיקר במסעדות ובתי קפה או כמצע להדפסת פרסומות ושילוט. מחומר זה היא יצרה סוכות צל קטנות, במות וגדרות ליד הפסלים העומדים בחצר האטליה של שמי, גן הפסלים המחוספס שצמח שם, כאילו מעצמו במהלך שנות העבודה הרבות של שמי.
בין צבע למונוכרום
המהלך של נבוק נועז – לפסלים אחדים יצרה במה /קופסה קרקסית משהו עד שמזוויות מסוימות מתגלה גיחוך וזוועה דומה לזה הנוצר כשמלבישים פיל בחצאית טוטו, באחרות התחושה היא של איבר תותב. כוחן של היצירות צפון בהנגדה בין קלות השמשונית (זולה משהו) לעוצמת פיסול המתכת, בין תביעה לנצח של פסלי המתכת ולזמניות המוצהרת של מבני השמשונית . מתקבל הרהור בסיפור המסוכסך של המודרניזם: הצבעים בהרחבות/תותבות שהיא יוצרת אינם בהכרח הראשוניים אבל יש נוכחות בולטת של אדום צהוב כחול וגם שאר הצבעים שהיא עובדת בהם מובהקים מאד: ירוק עמוק, שחור ולבן. המסורת האינטלקטואלית של צבע בתנועת דה-סטיל ההולנדית (מונדריאן) , הצבעוניות העזה והאנליטית של הקונסטרוקטיביזם הרוסי (מלביץ, בעיקר ביצירות משנות ה ,20 עולה מיד על הדעת)
מתווכחים כולם עם המונכרום האיתן המחוספס של שמי. הקונסטרוקציות הקלות שלה מציעות מודרניזם מורכב שיש בו את המיסטיות של תורות הצבע, את הכמיהה אחר אבסטרקט מינימליסטי ורדוקציה לצורות קוים אופקים ואנכיים בלבד וצבע טהור.
זיקה לבוקי שוורץ
צילום טל ניסים
בחלק מההצללות/הרחבות סביב פסלי שמי נבוק מציבה כיסא פלסטיק , ספק הצעה מחויכת לנוח מהעוצמה והדרמה של פסלי המתכת, ספק הזמנה להתבונן לא רק בהם אלא גם בנוף שסביב. הכיסאות יוצרים מקום לצופים ולנקודת המבט שלהם כנקודת מגוז רעיונית. הזיקה לפסל “חלון לשדרה” (תחילת שנות ה 90 ) של בוקי שוורץ בשדרות רוטשילד,
מעניינת – שוורץ הציב בשדרה כיסא כידי ליצור נקודת צפייה קבועה ומכוונת לפסל שיצר במדרכה ממול .הפסל מתקשר לפופ אמריקאי ולא למינימליזם הצורני שעניין את שמי, והן הכיסא על הבמה והן הפסל מתקשרים לשפה הצבעונית של נבוק.
המבט של נבוק על האמנות הבוטחת של שמי הוא מבט משתאה , מבט שמנסה לתהות, להבין. בעבודות הקלות, המחויכות-ארעיות שיצרה היא משרטטת מרחב למפגש בין הווה אכול ספקות שמונע עבודותיו של שמי, ספינות עבר מפוארות, לעלות על שרטון השכחה.
אוצרת: סמדר שינדלר
אטליה שמי: ב’- ה’ ושבת 11:00-15:00
***
בימים אלו שוב מוטל המשך קיומה של גלריה “ברבור” בירושלים על הכף . לחתימה על מכתב תמיכה בגלריה לחצו על הקישור :
https://docs.google.com/forms/d/e/1FAIpQLScEUL3f7v7z2zPdjAJQNTLdiPTKWJugh-qLc9sqAs6zHbt19w/viewform
להרשמה לניוזלטר הפרסומי השבועי של “החלון” בנושאי אמנות, אירועים ותערוכות חדשות
www.smadarsheffi.com/?p=925 (הרישום נפרד מהרישום לבלוג)
לקבלת חומר על סיורי אמנות מיוחדים וחד פעמיים או לקבוצה הקבועה כיתבו לכתובת:
עקבו אחרי באינסטגרם
http://www.instagram.com/smadarsheffi/
Dedicated to the memory of Uri Katzenstein (1951-2018), a wise, warm human being and wonderful artist.
On Israeli modernism: Hilla Toony Navok at Atelier Shemi
In Extensions, her colorful, amusing, and seemingly “lightweight” exhibition, Hilla Toony Navok makes present a broad cognitive process discussing local modernism with a gaze based on contemporary Israeli art.
She is presenting a series of interventions in Yehiel Shemi’s metal sculptures at his atelier, one of the temples of local modernism. Shemi’s sculptures are in the best tradition of American sculpture of David Smith and especially Richard Serra, with an evident belief in an ontological entity and the capacity to re-design reality. Navok disrupts Shemi’s sculptures with PVC sheets placed on and/or around the pieces, plastic such as used as an easy solution for closing outdoor spaces or as the basis for large-scale publicity posters. Using the PVC, she created small shaded booths, stages and fences near the outdoor sculptures standing in the atelier’s yard.
Navok took a bold step – she created a circus-like stage/stand for some of the sculptures, while others evoke a prosthetic limb. The major colors in her work are red, yellow, blue, black and white. The Dutch de Stijl’s intellectual tradition (Mondrian) and Russian Constructivism’s bold and analytical coloration (Malevich) all mediate Shemi’s monochrome. Navok’s lightweight constructions propose a complex modernism containing color theory’s mysticism, the longing for abstract minimalism, and a reduction into forms and horizontal and vertical lines only plus pure color.
A link to Buky Schwartz
The association to Buky Schwartz’s sculpture on Sderot Rothschild in Tel Aviv is interesting – Schwartz placed a chair there to create a permanent viewpoint directed at the sculpture installed facing it on the sidewalk.
Navok’s gazes at Shemi’s self-assured works with wonders. By creating a new space in which the doubt-filled present can encounter Israeli artworks from the past, Navok is helping to prevent Shemi’s sculptures from falling into oblivion.
Join the mailing list for Window’s weekly informational advertising newsletter –
www.smadarsheffi.com/?p=925
For information about upcoming Art tours please write
thewindowartsite@gmail.com
Follow me on Instagram:
http://www.instagram.com/smadarsheffi/
