For English Click Here
אירוע הסטודיו פתוח בתכנית לתואר שני באמנויות בבצלאל היה מצוין, וזאת אחרי תערוכת בוגרי MFA מאכזבת שהוצגה בתחילת מאי (היו כמובן יוצאי דופן בהן עבודות של יעל הוניג, עירד לביא וטמיר חן). עשיה קדחתנית, רצינות והרבה חשיבה וכשרון מאפיינים את המחזור שעתיד לסיים ב 2026.
לצד הצגה של מיני תערוכות יחיד בחדרי הסטודיו הוצגו בחללים משותפים תערוכות קבוצתיות . ברוב המקרים ניכר היה שחוט שני מחבר בין העבודות, כלומר אלו לא רק הונחו זו ליד זו , למרות שמטבעו של הארוע לא הייתה תמה מרכזית וטוב שלא נכפתה כזו.
דרור היבש (שלושת הדימויים למעלה) הציג פיסול בניילון פוליאתילן של גופים הנדסיים נפחים. הוא יוצר מאין קליפות, מעטפת של גופים מסמן את החוץ שלהם, כאין רוחות רפאים של אובייקטים. העכירות של הניילון, הקמטים והקיפולים הציוריים אוצרים סוד. ככל שמתבוננים בצורות מתחוורת השבריריות של הגופים המקומות בהם מתגלעים שקעים, סימני הזמן וכוח הכבידה. למרות דמיון אסוציאטיבי לעבודות מסוימות של Eva Hesse אוה הסה (או של Rachel Whiteread רייצל וויטרד שבעצם מסמנת ויוצרת את החללים שבתוך גופים, כלומר עוסקת בנגטיב) הרי הזיקה המובהקת ביותר היא ל Do Ho Suh דו הו סו האמן הדרום קוראני שיוצר מפוליאסטר ובד פיסול/אדריכלות, לרוב של מקומות בהם חי.
בחלל הסטודיו הגופים מונחים על מדפים גבוהים, מוגנים ובצילום ציאנוטייפ מרחפת נוצה לבנה – קומפוזיציה שיוצרת ממונטו מורי – תזכורת לזמן שחולף וזולג ומשאיר קליפות זיכרון. וידיאו (בלופ ) של יונה החובטת בכנפיה לאחר שנקלעה לוויטרינה מבעדה עבד היבש עם חומרים רעילים, דווקא לצד העבודה המינימליסטית, מעלה על הדעת דימויים מאמנות מערבית נוצרית – רוח הקודש פוגשת רעל, או ברוח הזמן יונת שלום כלואה. העבודות של היבש יפות ומצליחות ליצור שקט אינטנסיבי, טעון, כבד.
טלי רצקר, שכבר הציגה השנה תערוכה מצוינת אליה כתבתי בחודש מרץ החולף מציגה כמה וכמה עבודות חזקות. במיוחד בולטות עבודות הווידאו – באחת היא נראית לבדה מתאגרפת עם יריב בלתי נראה, מגינה בכפפות האיגרוף הגדולות על חזה החשוף. בשני היא ואמה, דמות החוזרת שוב ושוב בעבודתה לאורך השנים האחרונות עושות פעילויות ביתיות – מבישול ועד רחצה כשידיהן בכפפות איגרוף. רגשות המוגבלות – עילגות הכפויה, ההזרה של הגוף ותחושת הניכור והחשש מועברות לצופה באופן ישיר ואפקטיבי, סודקות את המרחק הנוח של התבוננות.
טליה אלבו מציגה סדרת עבודות מבריקות, משעשעות שיש בהן מידה של ציניות ומידה גדושה של מודעות עצמית. בסטודיו הציגה “מינאטורות” של עבודות גדולות שהציגה בחללים המשותפים, קצת כמו בחנות מוזיאון המוכרת מזכרות. עבודות כמו “נייר” מתכתבות עם אמנים קונצפטואליים, במיוחד Joseph Kosuth יוסף קוסוות בעבודה אחרת היא מתייחסת לעכברים של ה Ryan Gander ריין גנדר (המוכר בהם ב Bourse de Commerce), ובעבודות פיסול הקשר ל Tony Oursler טוני אורסלר בולט. אלבו לא מצטטת אלא מנכסת את ההשפעות והופכת אותן לגמרי לשלה. במבט כולל מתגלה, מתחת לברק, מהלך של מיפוי וסימון, האחזות בקונקרטי תוך בחינה של סוגי מלאכותיות שונים ושוב ושוב שבירה של האשליתי.
עוד בלטו עבודות של עידית גלעד (במיוחד הרדיאטור/מניפה המחובר לסאונד ממלמל), ציור של פסח גולדשטיין, רחל רבינוביץ, אנסטסיה ניקולינה, ודור בר שלמה; פיסול של אביטל שני, קרן אלה (במיוחד עבודת השעווה והשיער) ופאתן אבו עלי, מיצבים של חלי יוזביץ, שרה בלום, וטל דותן ועבודות טקסטיל של שרה בלום.
נערך בתאריכים 3-5 יולי 2025, ברחוב הרצל 119 , תל אביב
צלומים : סמדר שפי
Open Studio Events, Bezalel Academy MFA 2025
The open studios events for the first year MFA students at Bezalel were excellent, following the disappointing graduates’ exhibition shown in early May (of course there were exceptions, such as works by Yael Honig, Irad Lavi, and Tamir Chen). Feverish art-making, seriousness, a great deal of thought and talent characterize the Class of 2026.
Along with the solo shows installed in the studios, the open shared spaces were sites of group exhibitions. In most cases, there was an obvious connecting thread between the works placed near each other, despite the event not having had a central theme forced on it, which was a good thing.
Tali Ratzker, (who already presented an excellent exhibition which I reviewed last March) is showing several strong works. Especially outstanding are the video works – in one she boxes alone against an invisible adversary, defending her bare chest with large boxing gloves. In the second, she and her mother – a frequent, reappearing figure in Ratzker’s works over recent years – perform domestic tasks, from cooking to dishwashing, wearing boxing gloves. The sensations of limitations, enforced crudeness, alienation of the body and feeling of estrangement and doubt, conveyed directly and effectively, crack open the comfortable distance of observation.
a large dose of self-awareness. In the studio, Albo showed “miniatures” of large works exhibited in the shared spaces, a bit like in a museum souvenir shop. Works like Paper correspond with conceptual artists, especially Joseph Kosuth. In another work, she refers to Ryan Gander’s mice (the most well-known at the Bourse de Commerce); and in her sculptures, the association to Tony Oursler stands out. Albo does not quote, but appropriates the influences and transforms Talya Albo is presenting a series of brilliant works that are amusing but bear a degree of cynicism and them into her own. A comprehensive look reveals a process of mapping and marking underneath the sparkle, a grasp of the concrete while examining various types of the artificial, while again and again breaking the illusion.
Other works that stood out were those by Idit Gilad (especially her radiator/fan connected to murmuring sound); paintings by Pesach Goldstein, Rachel Rabinowitz, Anastasia Nikolina, and Dor Bar Shlomo; sculpture by Avital Shani, Keren Ella (especially the work of wax and hair), and Faten Abu Ali; installations by Cheli Jusewitz, Sara Blum, and Tal Dotan; and Sara Laulan’s textile work.
The Open Studios event took place July 3-5, 2025, at 119 Herzl Street, Tel Avi
