ל”שפע” הגעתי כנראה עם ציפיות גבוהות מידי מבחינת תערוכה עם היגד רעיוני. האבחנה בטקסט התערוכה ש” האמנים המציגים מנהלים יחסים הדוקים עם חומרי היומיום שמקיפים אותנו, באופן שמייצג מאבק בין הרצון להיות מחובר למציאות ולהגיב אליה, לבין התשוקה והצורך להבקיע ממנה הלאה” . נכון לחלק ניכר מאד מהאמנות שנעשתה מתחילת המאה הקודמת על כל הקשת מדושאמפ לראושנברג , דרך קורנל ומרט אופנהיים. לא די בעבודה עם פחי פלסטיק ומערכת כיבוי של תומר דקל) או השימוש של אוריאל מירון בכיסאות פלסטיק כידי “לנסח עמדה עקרונית שנוגעת לחסכנות ולשימוש חוזר”.
“שפע” מהווה הזדמנות מצוינת לצפות שוב בכמה עבודות שמציעות שפה פרשנית לאובייקטים בסביבה רדופת העודפות שאנו חיים בה, ( בזיקה ל”עושר ” שאצר חגי שגב לפני שנים אחדות במוזיאון פתח תקווה). בכוונה בראש ובראשונה ל “סונטה למכסה מנוע על גרנד פיאנו” של דוד בן הרא״ש. העבודה הוצגה לפני כשנתיים בתערוכת היחיד שלו “לובי” בתל אביב. בן הרא״ש מצליח לגעת בהומור ובאופן נוגה במונח החמקמק כל כך של ה”כאילו” – כאילו ניתן לצרף פסנתר ופיאט, כאילו ניתן , עם מכונית לה קשורות נעלי תינוק ודיסק מידלדל מעל ללוח שעונים הדמיוני, להמריא לגבהים של סונטה. עם עץ סנדוויץ’, חומר הנגרות הישראלי הזול, השכיח , הוא בונה חלומות שהתנפצו, או יתנפצו, כשהמכסה מנוע /כנף פסנתר מוחזק עם מגב . צרוף החפצים של בן הרא”ש יוצר לרגע ציפייה שבאופן פלאי יתחיל המיצב לנוע, או לנגן , או שניהם. אפשר להיזכר באבני דרך של צירופי אובייקטים מדאלי עם הטלפון והלובסטר ועד לשירה סוראליסטית “הוא היה יפה כמפגש מקרי של מטרייה ומכונת תפירה על שולחן הניתוחים”.
המיצב של מארק יאשייב שנעשה במיוחד לחלל המוזיאון, מצוין. יאשייב בולט כבר שנים אחדות בצירופים פואטיים של דימויים ובהבנה של חלל. כאן יצר מפגש בלתי אפשרי בין חלל מוסך בבלארוס וקיר משרביה מבטון מבניה מתועשת בבת ים , צילום של גבר הנושא לבנים של אוגוסט זאנדר (1928) מעל לצילומי פרויקט של בני הזוג הילה וברנד בכר המונחים על שלושה עמודי לבנים (אקרשטיין?). כך הוא מנסח אמירה על מודרניזם ודגמיות. הוא מזקק דיבור על “טעם” כמרכיב בתוך אסתטיקה. המשרבייה
הבטון המגושמת, הדפס בשחור לבן הנראה כטפט הם כמילון צורני. במרכז החלל שלו ניצב עמוד,פוטנציאל לעמוד אין סופי המתכתב עם ברנקוזי, של זכוכית לבנה וצהובה ,טעם דקורטיבי של פעם (שיחשב היום כרטרו) . החיפוש אחר קוד הטעם חושף את השבריריות של הנחות מודרניסטיות, את הצורך הבסיסי בקישוטיות.
עוד בולטות לטובה העבודות של גיל שמרלין, דבורה דומיני ואירית חמו ואורי הולבן והציורים של שגיא אזולאי. בניגוד להם העבודה של ורד ניסים, “ללא כותרת” 2018 מביכה בניסיון שלה להיות חביבה, קלה,קורצת. מחבטי שטיחים, צבועים ומקושטים באבנים זוהרות ופרחים מלאכותיים נראים כניסיון מאולץ לסחוט עוד את הנושא של עבודה ונשיות מזרחית בהן עסקה בעבודות מעולות בשנים האחרונות.
אוצרת הילה כהן – שניידרמן
מוזיאון בן ארי לאמנות עכשווית סטרומה 6, בת ים
להרשמה לניוזלטר הפרסומי השבועי של “החלון” בנושאי אמנות, אירועים ותערוכות חדשות
www.smadarsheffi.com/?p=925 (הרישום נפרד מהרישום לבלוג)
סיור לעין חרוד לתערוכה מאוצרות המשכן לאמנות –
עם דר’ סמדר שפי יום שישי, 5 אוקטובר 2018,
ראו מידע בעמודת הסיורים בבלוג.
לפרטים נוספים כיתבו לכתובת:
עקבו אחרי באינסטגרם
https://www.instagram.com/smadarsheffi/
PLENTY
I was expecting PLENTY to be an exhibition with a statement, but apparently my expectations were too high. Although the exhibition text reads, “The artists taking part in ‘Plenty’ are engaged in close relations with the everyday materials around us, reflecting a struggle between the desire to be connected to reality and respond to it, and the desire and need to break away from it and leave it behind,” this may be said about a large majority of the art made since the early 20th century — and not only about contemporary Israeli artists.
PLENTY provides an opportunity to take a fresh look at works proposing an interpretive language for objects in our consumer society. David Benarroch’s Sonata for an engine cover on a grand piano” is superb: it addresses the elusive concept of “as if” with humor and melancholy, “as if” it is really possible to combine a piano and a Fiat, or the lucky charm baby shoes and a CD hanging over the dashboard could rise to the heights of a sonata. As if plywood, the cheapest Israeli carpentry material, could be used to build what symbolizes shattered dreams. Hybrid objects from Dali’s lobster with telephone to Surrealist poetry to Rauschenberg’s “combines” and onward come to mind.
Mark Yashaev’s installation is of note. His works over the past few years have stood out as being poetic blends of images and an understanding of space. Here he presents an impossible encounter between a garage in Belarus and a mashrabiya wall made of industrial concrete in Bat Yam together with August Sander’s 1928 photograph of a labourer carrying bricks hung over a book of photographs by Hilla and Bernd Becher, forming a statement on modernism and patterning. Yashaev alludes to “taste” as an elusive component of aesthetics, presenting a mechanism, a utopian experiment in creating a new place and climate for existence.
Curator: Hila Cohen-Schneiderman
David Ben-Ari Museum for Contemporary Art, Struma 6, Bat Yam
Join the mailing list for Window’s weekly informational advertising newsletter –
www.smadarsheffi.com/?p=925
For information about the next upcoming Art tour,Mishkan Museum of Art Ein Harod , October 5th at 10:00 please write
thewindowartsite@gmail.com
Follow me on Instagram:
http://www.instagram.com/smadarsheffi/
