גלריה הקיבוץ אינה (לא הייתה) מוסד מגניב. אחרי כל ההסברים על קיצוץ תקציבי שנגזר על ידי התנועה הקיבוצית, רעיונות בכנס כוונות טובות על גיוס מימון פרטי, וחודשיים של מסיבת סיום שהתארכה והתארכה, נראה שגלריה הקיבוץ נענשה בסגירה על חטא בל יכופר – לא להיות מגניבה.
גלריה מגשימה בדרכה האפרורית רבות מה Buzz words שנזרקות היום לאוויר ומשמשות להתנאות, לשיווק, למירוק מצפון – קהילתיות , ללא כוונת רווח, חברתית. בעבר הייתה מקום לדיון פוליטי פתוח, לפעמים אפילו נועז. העמדה הפוליטית השמאלית שנשבה בה הפכה בארץ לעמדת מיעוט והגלריה לא השכילה להפוך את התפיסות הסוציאליות שהיו אבני יסוד שלה, מעצם צמיחתה בתנועה הקיבוצית , לדגל.
שיח גלריה בתערוכה “אפילוג, מה יהיה בסופה? “ניצן סט, בהשתתפות אמנים ואדריכלים
עצוב לחשוב על כך שדווקא בתקופה בה המושגים “ועד עובדים” , “התאגדות” , “הסכם קיבוצי” ואפילו “הסתדרות” נוערו מאבק של עשורים הגלריה שהציעה לכל הפחות חלל ותמיכה מוסרית לאמנות נסגרת, לא נאצל עליה מזוהר הרטרו שהצליחו גופים ורעיונות אחרים לקבל .
את שלט הגלריה שניצב ברחוב דב – הוז כבר הורידו. במקומו יש שני גדמי מתכת מעוררי רחמים, חבושים בשכבות מסקינג טייפ, תחבושת על לב הגלריה לא פחות מאשר הגנה למי שעלול להיפצע ממתכת חדה.
הייתי רק בחלקו הראשון של שיח הגלריה בתערוכה האחרונה “אפילוג, מה יהיה בסופה? ניצן סט, בהשתתפות אמנים ואדריכלים”. שישי בצהרים ( 21.12), כסאות פלסטיק, קהל סימפטי שכלל רק אנשי אמנות ספורים, הקשיב לפוסט מורטום, מהוסס שביכה את המהלך הנאו ליברלי שמהווה הסגירה, את הוויתור על ערכים.
כמעט ממול, המתה החצר של המרכז קהילתי דב הוז, המטופח והעדכני, במבנה שהוקם בשנות השלושים כ”בית צעירות המזרחי” ונועד לקליטת חלוצות. בית הקפה במקום משווק “קהילה” כעוד מוצר צריכה בלוגו שלו ” אוכל, קפה, קהילה”.
תחושת החמצה מתלווה לסגירה של מקום שהיה, בדרכו, מקום קהילתי אמיתי, שאולי יכול היה להתחבר לתהליכים נרחבים, אבל לא הצליח להיות מגניב.
להרשמה לניוזלטר הפרסומי השבועי של “החלון” בנושאי אמנות, אירועים ותערוכות חדשות
www.smadarsheffi.com/?p=925 (הרישום נפרד מהרישום לבלוג)
לפרטים על סיור עומק עם דר’ סמדר שפי בתערוכה
“זמנים מודרניים” – יצירות מופת ממוזיאון פילדלפיה במוזיאון תל אביב–
יום שלישי, 8 ינואר 2019, 18:30- 20:30
שלחו Whatsapp ל 0507431106
או כיתבו לכתובת:thewindowartsite@gmail.com
קרוסלה ,בהשראת מתקן משחקים שנבנה בידי גצק שטיין בשנות הארבעים בקיבוץ נגבה
The Kibbutz Gallery is not “cool” institution.
The Kibbutz Gallery is not (and never was) a “cool” institution. After all of the excuses of essential budget curtailing by the kibbutz movement, a conference of good intentions on how to raise private financing, and two months of a too-long farewell party, when all is said and done, the Kibbutz Gallery was closed for the unforgivable sin of not being “cool.”
These days, when terms such as community/nonprofit/ social action have become buzzwords, serving for marketing, the Kibbutz Gallery was indeed implementing them. It was a site for open – even daring – political discussion about the contemporary Israeli art scene. At present, the Gallery’s Leftist political stance has regrettably become a minority outlook, and the Gallery failed to raise socialist reform as its banner, despite having been founded and funded by the kibbutz movement.
It is a pity that just when concepts such as “unionization,” “collective bargaining” and even “Histadrut” have been embraced again, the Gallery is closing without enjoying any of the retro glamor attached to these terms – despite its past of providing a space and moral support for art.
The Gallery sign on Dov Hoz Street has already been removed, with only two pathetic-looking metal stumps remaining, covered with layers of masking tape, looking more like bandages on the Gallery’s heart than protection from injury on the sharp metal edges.
I attended the first part of the Gallery talk at the final exhibit, “Epilogue: What will happen at the end? Nitzan Satt with artists and architects.” It was Friday afternoon. A sympathetic crowd, on plastic chairs, among them only a few artists, listened to a hesitant postmortem lamenting the neoliberal closure and the giving up on values.
Almost directly opposite the Gallery, the trendy Dov Hoz Community Center is bustling. Originally built in the 1930s as the Mizrachi House for Halutzot – for the absorption of young women new immigrants. its café logo now states, “Food, Coffee, Community.”
The Gallery’s closure carries with it a feeling of failure. The place was a genuine community site that could have connected to broader processes but was not “cool” enough to be recognized as such.
להרשמה לניוזלטר הפרסומי השבועי של “החלון” בנושאי אמנות, אירועים ותערוכות חדשות
www.smadarsheffi.com/?p=925 (הרישום נפרד מהרישום לבלוג)
לפרטים על סיור עומק עם דר’ סמדר שפי בתערוכה
“זמנים מודרניים” – יצירות מופת ממוזיאון פילדלפיה במוזיאון תל אביב–
יום שלישי, 8 ינואר 2019, 18:30- 20:30
שלחו Whatsapp ל 0507431106
או כיתבו לכתובת:thewindowartsite@gmail.com
